Skip to content
קובץ גליונות - יו"ט

בגדר מצות אכילה בלילה הראשון דסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

נביא כאן מתוך חליפת מכתבים בין רבינו שליט"א למרן גאון ישראל הגר"ד לנדו שליט"א אחר מעמד 'הריתחא דאורייתא' שנערך על ידי 'אהלי התורה' במעונו יחד עם גדולי התורה שליט"א

קושיית מרן הגרד"ל שליט"א:

הגמרא בסוכה (כז, א) לומדת מצוה זו בגזרה שווה ט"ו ט"ו מחג המצות, והנה דעת ר' אחא בר יעקב בפסחים (קכ, א) שמצה בזמן הזה דרבנן. ולדבריו אין מקור למצוות אכילה בלילה הראשון, ואפילו מצוה דרבנן לא תהיה בזה, מצד שבזמן הבית היא דאורייתא תיקנו בה רבנן חיוב גם בזמן הזה. אבל בסוכה שגם בזמן הבית לא היה מצוה כי אין שם שייכות קרבן, א"כ גם תקנה אין בה. ודאי אין הלכה כמותו גם במצה, אבל לדעת ר' אחא בר יעקב צ"ע מה המקור לאכילת לילה הראשון.

גיסא הרי בזה הזמן קאמר רב אחא בר יעקב שמצה דרבנן ואף מי שיקריב קרבן פסח דהרי מקריבין אע"פ שאין בית (דאע"פ שאי"ז חיוב כמש"כ הקה"י [שבועות סימן יא] מ"מ הא מיהת הוי הקרבה), מ"מ משמע שלא יהיה לו חיוב מצה בזמן הזה, דהא קאמרו דבזה הזמן מצה דרבנן, ומשמע בכל גווני. ובע"כ דנמצא הלכה שהחיוב מצה נוהג רק בזמן הבית, אבל אין לזה שייכות לקרבן פסח בעצמו, ועכ"פ א"א להגדיר את זה כאכילה שהיא טפלה לקרבן פסח, אלא הוי חיוב אכילה בפני עצמו שנוהג רק בזמן הבית, וכיוצ"ב מצינו דשביעית בזה"ז דרבנן, וא"כ מאחר והוי חיוב אכילה שפיר שייך ללמוד ט"ו ט"ו לסוכות.

דברי רבינו שליט"א:

בדבר הקושיה דלרב אחא בר יעקב דס"ל דמצה בזה"ז דרבנן (פסחים קכ, א) א"כ לדידיה אין חיוב אכילת מצה גרידא אלא הוי חלק מהקרבן פסח, וממילא לא שייך ללמוד ט"ו ט"ו לחייב אכילה בליל סוכות, דלשיטתו אין כאן בכלל חיוב אכילה. הנה לכאורה יש להוכיח דגם לפי רב אחא זה חיוב אכילה, דהרי איהו גופיה מודה דלטמא ושהיה בדרך רחוקה ג"כ היה מחויב לאכול מצה (בזמן הבית) וכמבואר להדיא בסוגיא שם, ונמצא שאין זה חלק מהקרבן פסח כי הרי איהו לא אוכל קרבן פסח ומכל מקום מחויב במצה.

ואף אם נדחה דמכל מקום שאני התם דעכ"פ זה בזמן הבית וממילא נחשב כאכילה ששייכת לקרבן פסח, מ"מ הרי לכאורה גם אם לא הקריבו כלל קרבן פסח בזמן הבית, וכגון שהיו הציבור טמאי זבים וכדו', נמי היה חיוב אכילת מצה, ולאידך

תשובת מרן הגרד"ל שליט"א:

במה שכתב דלכאורה גם אם לא הקריבו כלל קרבן פסח בזמן הבית, וכגון שהיו הציבור טמאי זבים וכדו' נמי היה חיוב אכילת מצה, ולאידך גיסא הרי בזה הזמן קאמר רב אחא בר יעקב שמצה דרבנן ואף מי שיקריב קרבן פסח דהרי מקריבין אע"פ שאין בית מ"מ משמע שלא יהיה לו חיוב מצה בזה הזמן, דהא קאמר דבזה הזמן מצה דרבנן, ומשמע בכל גווני. נראה דהכל תלוי בזמן הקרבת הפסח, וכדברי השיטה לא נודע למי בקידושין (לז, ב) דלרב אחא בר יעקב דסבר דמצה בזה הזמן דרבנן ודריש בערב תאכלו מצות לטמא ושהיה בדרך רחוקה, י"ל דמושבות איצטריך לקבעו חובה אפילו במקום דליכא פסח כגון בחוצה לארץ, ולעולם דוקא בזמן דאיכא פסח. ומשמע דתלוי בזמן דאיכא קרבן פסח ואינו תלוי בזמן הבית.

More in this printout

View the whole printout