מקיימים מצות נטילת לולב ע"י מאכלי שב"ק:
כחו של השב"ק פועל שאינו צריך לנטילת לולב:
אמרו ז"ל (סוכה מ"ב ע"ב) אין נוטלין לולב בשבת מטעם שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. הנה עיקר מצות לולב ומיניו רומזים על שם ב"ן כידוע מכוונות (פרע"ח לולב פ"א), ושם ב"ן הוא במלכות, וידוע (שבת ט' ע"א) אשר רשות היחיד הוא עמוד גובה עשרה טפחים, ורחבו הוא ארבעה פעמים, והוא כי י' פעמים 'טפח' עם ד' פעמים 'טפח' עולה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא יחודא תתאה בחינת מלכות כנודע (זהר א' י"ח ע"ב), ולזה על ידי שמירת שבת שאינו מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, בזה מתקן את בחינת מלכות בחינת שם ב"ן, ואינו צריך עוד לנטילת לולב שהוא שם ב"ן כנ"ל. (אמרי נועם א' דסוכות שחל בשבת אות ג')
אכילת דגים בשב"ק דאורייתא:
בזמירות לשבת (בזמר שבת היום), מעבור דרך וגבולים, מעשות היו פעלים, פירש [הרה"ק מגארליץ זצ"ל], דהנה כשחל ראש השנה בשבת אין תוקעין בשופר מטעם שמא יעבירנו, והיינו טעמא דלולב (ר"ה כ"ט ע"ב), וע"י מצות האכילה והעונג בשבת משלימין את מצות התקיעות ונטילת הלולב, וז"ש מעבור דרך וגבולים, דבשביל איסור ההעברה לרה"ר, מעשות היום פעלים, חייבין להמנע מפעלים שונים, כגון תקיעת שופר ונטילת לולב, מטעם שמא יעבירנו, והתיקון לזה, הוא לאכול ולשתות בהלולים. (י"ג אורות ח"א דף רע"ו)
בסוכות שחל יום ראשון בשב"ק יש בו עלי' לכל פרט נפש:
סיפר ש"ב הג"ר נטע פריינד שליט"א בשם הגה"צ רבי יהודה האראוויטץ מדזיקוב זצ"ל, ששנה אחת שחל בה יו"ט ראשון של חג הסוכות ביום שבת קודש היה מחסור באתרוגים מהודרים, והרה"ק רבי חיים מצאנז אע"פ שהובאו לפניו כמה אתרוגים לא היתה דעתו נוחה בהידורם, נתייעצו בני ביתו של הרה"ק רבי חיים מצאנז ושלחו שני שלוחים נאמנים, ומסרו בידם סכום הגון, כדי ליסע לעיר המחוז אולי ימצא שם אתרוג הדר, ואכן חפץ ה' בידם הצליח, ובעיר המחוז מצאו אתרוג נאה ומהודר, וכמובן שהשלוחים שילמו עבורו במיטב, וקנו את האתרוג עבור הצדיק הרה"ק מצאנז. בדרך חזרתם מעיר המחוז לעיר צאנז, הזדמנו לאכסניא בביתו של יהודי כפרי שהתפרנס מגידול דגים, שבירכו השי"ת בעשירות מופלגה, בהיותם באכסניא נזכרו שבצאנז אין בנמצא דגים חיים, ועל כן נאלצים יושבי צאנז ובכלל הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע, לענג את השבת בדגים מלוחים (הערינג), נתיישבו אותם שלוחים בדעתם ופנו לבעל האכסניא והציעו בפניו שיקנו ממנו דגים חיים לצורך הרה"ק מצאנז, השיב להם בעל האכסניא שעקב המחסור בדגים חיים אין לו דגים למכירה, אמנם נשאר לו דג אחד גדול וטוב, אך לא ימכרנו משום שרוצה לאכלו בעצמו לצורך שמחת יו"ט. אותם שלוחים חזרו וביקשו מבעל האכסניא שימכור להם את הדג לכבודו של הרה"ק מצאנז, ואף הציעו תמורתו סכום כפול ומשולש, בעל האכסניא השיב להם, שבס"ד ברכו השי"ת בעשירות, ואינו רוצה למכור את המצוה של כבוד יו"ט תמורת כסף, לאחר שהשלוחים חזרו והפצירו, נענה בעל האכסניא והשיב להם שמוכן ומזומן למסור להם את הדג החי, וזאת תמורת האתרוג המיועד להרה"ק מצאנז, השלוחים שהיו מחסידי קמאי שהיו יודעים ומבינים בחשיבות של דגים לשבת ויו"ט, הסכימו בלב כבד ל"עיסקא" (מ'האט געמאכט א געשעפט), והחליפו את האתרוג הנאה והמהודר תמורת הדג הנאה. ומיד הזדרזו והעמיסו את הדג הנאה על עגלה מיוחדת עודנו חי, בתוך גיגית גדולה עם מים, ונסעו לצאנז, בהגיעם לצאנז מיד קידמום הגבאים וכמה מהחסידים בשמחה, וביקשו לראות את האתרוג הנאה, אותם השלוחים סיפרו שהחליפו האתרוג בדג נאה וגדול. שוטים שבעולם הרעימו עליהם הגבאים, הכיצד החלפתם אתרוג למצוה תמורת דג שמן. אותם השלוחים מרוב בושה נאלמו דומיה, ובמורך לב נשמטו מפתח בית הרה"ק מצאנז, והלכו והתחבאו באכסניא בכפר קטן סמוך לעיר צאנז בתוך תחום שבת, הגבאים שכעסו מאוד על שלוחי האתרוג, התיישבו בדעתם שלא לספר ולא להודיע להרה"ק מצאנז על החליפין של האתרוג בדג, והכניסו הדג הנאה והגדול על שולחנו הטהור של הרה"ק מצאנז, נענה ואמר: התודה להשי"ת ששלוחי האתרוג היו שלוחים נאמנים, שיודעים המה שהשנה חל יום ראשון של חג הסוכות ביום שבת קודש, ומצות אתרוג הוא רק מדרבנן בשנה זו, ואילו דגים לשבת וליו"ט יש בהם שתי מצות מדאורייתא, דכתיב ושמחת בחגך, ומדברי קבלה דכתיב וקראת לשבת עונג, וציוה הרה"ק לשלוח להם שיריים במוצש"ק חתיכה הראויה להתכבד לכפר הסמוך לצאנז לאכסניא, מובן שאותם השלוחים לאחר ששמעו את דברי הצדיק חזרו מיד לצאנז בשמחה גדולה. והנה באמצע הלילה שוב רבתה השמחה בצאנז, שאותו בעל האכסניא נדב רוחו לבוא בעצמו לקראת חול המועד והביא את האתרוג המהודר שרכש בעבור הדג להרה"ק מצאנז זי"ע, באמרו שרצה הוא לזכות להביא דורון לצדיק. (מעשה צדיקים דף קפ"ד, וכעי"ז מובא בס' אור השבת ח"ב, דף רל"ו בשם הגה"צ רבי משה הלברשטאם זצ"ל חבר ביד"ץ עדה החרדית בירושלים עיה"ק תובב"א)
ראשון לחשבון עוונות, השבת עצמה פועל להמשיך הדעת:
וזה פי' המדרש בבראשית רבה (כ"ב כ"ח) כשפגע אדם הראשון בקין, אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת, והפיי הוא כך, כי בכל תשובה על סליחת העון הוא כעין פשרה שמקצת נתכפר, היינו גוף החטא, אבל הרושם מן הפגמים עוד נשאר, ועוד האשמה תלוי בו, אבל ביום השבת הוא מסוגל לתשובה הגדולה שיסתלק גם האשם, היינו רושם החטא הנשאר, מפני שבשבת מרגיש האדם יותר הפגמים שנשאר, מפני שביום השביעי נתעלה כביכול וישב על כסא כבודו, והתשובה שעושים ביום השביעי מגעת עד כסא כבודו, ומפני זה כשחל יו"ט ראשון של חג להיות בשבת אין נוטלין לולב כל עיקר, מפני שעצמו של לולב הוא להמשיך את הדעת שהוא יום הראשון לחשבון עונות, אבל בשבת אין צריכים לזה, כי השבת עצמה פועל הרגשה זו, ואין צורך לנטילת לולב. (מאיר חכמים אסטראווצא, תליתאה דף רע"ה)
השבת מתקן מה שיש בעבודת האתרוג:
הרה"ק רא"י מסאדיגורא זצ"ל שאל לא' אם בירך על אתרוג ביום א' דסוכות, השיב לו הלא חל שנה זו א' דסוכות בשבת, פתח את דברות קדשו, הנה חכמים הק' דחו מ"ע דאורייתא מפני זילזול שב"ק, אתרוג ושופר שהם דאורייתא, ושתק, ואח"כ פתח עוה"פ פה קדשו ואמר, אין אני אומר מן השמים, אך כן הוא, דור זה בא לתקן חילול שבת, כל דור ודור בא לתקן איזה מצוה, ודור זה בא על תיקון שבת, וע"כ נתגבר כעת חילול שבת כי זה לעומת זה, ויש הרבה חילול שבת והרבנים דורשים דרשות ואינם יודעים לדרוש העיקר הנצרך עתה, וזה להם דבר קל, חז"ל דחו מ"ע מפני שבת, כי הענין הוא מה שיש בעבודת השופר או באתרוג, יכול שבת בעצמו לתקן. (כנסת ישראל דף 122)
לקנות לב"ב בגד חדש ליו"ט מדאורייתא:
הגה"ק הצ"צ מליבאויטש זי"ע ביקר בשוק בערב סוכות שחל בשבת, וראה חסיד עני אחד שקונה לו אתרוג מהודר, ושאל אותו אם ככר קנה בגד חדש לב"ב ליו"ט, וכשתמה ע"ז, אמר לו, אתרוג בשנה הנוכחית הוא דרבנן, ובגד חדש לב"ב היא מה"ת ע"כ. (שו"ת וישב משה ח"ב סי' ק"ז)
להפוך הפיוטים בתפלה:
אין להפוך הפיוט בשום יו"ט שחל בשבת, כגון יום ב' דשבועות, זולת כשחל יום א' דסוכות בשבת, אז יש להפוך ולומר בו הפיוטים ליום ב', ולמחרתו פיוטים של יום א', כי כן כתב במחזורים הישנים, ומבואר בצל"ח ברכות (דף ל"ד ע"א), כיון שפיוט ליום א' מדבר רק מד' מינים, ע"כ כשחל בשבת שאין נוהג אז ד' מינים, י"ל הפיוט של יום ב' שמדבר רובו רק מסוכות. (דרכי חיים ושלום מונקאטש, ומאמר נוסח התפלה אות כ"ז)
בשעת הסעודה אין להפוך הפיוטים:
פע"א בליל ראשון של סוכות שחל בשב"ק כיבד מרן [מסאטמאר זצ"ל] את הנה"צ מצעהלים זצ"ל לזמר את הפייט של מערבית אוחזי בידם, ושאל הגה"צ מצעהלים את מרן ז"ל הלא שבת היום, ומדוע לא יחליפו הפייט בשל מחר המדבר בשמחת החג, ולא יזמרו פייט המדבר מענין ד' מינים, כפי שנהוג עלמא להחליף היוצרות בשחרית של יו"ט שחל בשבת, והשיב לו מרן ז"ל דבשעת התפלה אומרים הפיוטים דרך בקשה שבזכות נטילת ד' מינים נוושעו, וזה לא שייך בשבת, אבל לזמרו בשעת הסעודה דרך שבח והילול, למה לא. (מחזור דברי יואל לסוכות, מנהגי קודש אות תס"ד)
לקנות מהודר כמו בכל שנה להאמין בביאת המשיח:
מספרים משמו של הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל שפעם בערב יו"ט ראשון של סוכות שחל בשב"ק, ראה יהודי נכנס לסוחר אתרוגים ואומר לו, השנה אין עתה צריך לתת לי את האתרוג המיוחד שכמוהו הנך נותן לי מדי שנה בעד סכום רב, כששאלו הסוחר לסיבת הדבר, השיב היהודי, הרי השנה אין זה כבכל שנה שמצוות נטילת לולב ביום הראשון היא מדאורייתא, השנה נוטלים בפעם הראשונה רק ביום השני של החג, שהוא מדרבנן, לכן אין האתרוג צריך להיות הדר כל כך. ומספרים שהגרי"ל התעלף על אתר, ולאחר מכן הביע את תמיהתו הגדולה, איך יכול יהודי לדבר כן, האין אתה אומר אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, האין בך אמונה שעוד מעט קט יבוא הגואל, ועוד בשבת זו ננענע את הלולב בירושלים עיה"ק בבית המקדש, איך מלאך ליבך לומר כדברים הללו. (קשר איתן)