וכן היה מנהג מורי [הרה"ק הרמ"ק זי"ע] ע"ה שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה, כי אצל הרה"ק רבי משה מראזוודאב זי"ע היו המנגנים מלווים אותו בניגון מיוחד למעמד כניסה לסוכה, ובא יבא ברינה לצלא דמהימנותא. (מנהגי קודש ראפשיץ)
אע"פ שהמצוה להיות בשמחה, מ"מ צריך להזהר בהרבות שחוק וקלות ראש ח"ו, ויש מאנשי מעשה שמדקדקים על עצמם שלא לשיח שום שיחה בטלה בסוכה רק בדברי תורה, ומכ"ש בשעת הסעודה. (ראשית חכמה שער הקדושה פרק י"ד) (מטה אפרים)
הגה"ק מוה' חיים צאנזיר מגדולי חכמי הקלויז מבראד ישב פ"א בליל חג הסוכות בסוכתו עם בנו ודבר סרה על הבעש"ט שחק ולעג לו ולמחרתו בבוקר בלכתו לטבול במקוה פגע בו הבעש"ט ויאמר הבעש"ט להר"ר חיים שאלה גדולה יש לי לשאול את כבודו, הלא ידוע כי סוכה היא שמא דקוב"ה כידוע שעולה צ"א כמנין יחוד קוב"ה ואין שום מצוה מקפת כל הגוף כמו מצות סוכה עד"מ תפלין רק על הראש והזרוע וכדומה, משא"כ מצות סוכה כל הגוף היושב בה מוקף במצוה, ואיך יהין איש בליל הקדוש הזה יושב במצוה נשגבה כזו לדבר סרה על איש ישראל. וישתומם הר"ר חיים כשעה חדא ואחר כך אמר לו, האמת אגיד כי כבודו שואל אותי קושיא גדולה אך זאת יפלא בעיני, הן בסוכתי לא ישב שום בן אדם רק אני ובני ואחרי דברנו עליו הלכנו תיכף לישון ובני עדיין ישן על מטתו ומנין יודע כבודו זאת ובע"כ כי מלאך סיפר לכבודו דבר זה ואיך מותר למלאך לדבר לה"ר ורכילות והשיב לו הבעש"ט הא לא קשיא מידי דידוע דמכל מצוה נברא מלאך טוב ומכל עבירה נברא מלאך רע כמאחז"ל באבות כ"ד מ"ח, וע' באוה"ח הק' פ' נח, ומהלשון הרע שדיבר כבודו עלי נברא מלאך רע של לשון הרע ואותו המלאך סיפר לי את זאת. (דעת זקנים דף ל"א)
אמר [מרן הרה"ק משינאווע זי"ע] שצריך למעט בדבור של חול בסוכה, ומרומז בפסוק, ונס אל אחת מן הערים האל וחי את בצר במדבר, ונ"ס הוא ר"ת ו'יעקב נ'סע ס'כותה, את 'בצר במדבר', שצריך למעט בדבור של חול בסוכה. (דברי יחזקאל)
בלילה הראשונה של חג הסוכות כשבא [הרה"ק הצמח צדיק מוויזניצא זי"ע] אל הסוכה, והתחיל לומר היהי רצון, אזי ינועו אמות הסיפים מקול הקורא, וישיבתו אצל הסעודה היה בפחד גדול, וזרק מרה בחסידים מבלי לדבר אפילו דיבור קל בסוכה. ופעם אחד ראיתי שעמדו ב' אנשים אצל הפתח בסוכה הרחק הלאה ממנו, ודיברו בחשאי, והרגיש בדבר, והקפיד ואמר: יותר טוב לילך החוצה, מלדבר בסוכה דבר שאינו מרוצה. (אבן שתיה דף שע"ד)
אבא מארי [הרה"ק ר' ברוך מרדכי מקאידינאוו] זצ"ל לא היה מדבר בשבת ויום טוב כי אם בלשון הקודש, וכן בסוכה כל ימות החג. (משמרת שלום סימן מ"ג ס"ג)
פ"א בא המגיד הקדוש [מטריסק זי"ע] בחג הסוכות לסוכתו, ומצא שם את בנו הילד [הרה"ק ר"מ מקאזמיר זי"ע] הנ"ל שח בדברים עם ילדים כגילו, אמר לו: בני יקירי, תדע כי עבודה גדולה היה לי להמשיך אליך נשמת אבי [הרה"ק ר"מ מטשערנאביל] זצ"ל וכעת אתה עומד ושח דברים בטלים בסוכה, תדע כי המדבר דברים בטלים דומה לכלי חרס, וכלי חרס צריכין להוציא מהסוכה, ואז התחיל הילד לבכות מאד בלי הפוגות, ויאמר לו אביו המגיד הקדוש הדין הוא בכלי חרס שבירתן היא טהרתן, גם אתה כבר די במה שהיה לך לב נשבר מהבכיה, ויצוהו שלא יבכה יותר. (גדולת מרדכי קאזמיר דף י"ח)
פעם אחת כשהלך המגיד הק' [מטריסק זי"ע] בחג הסוכות להסוכה פגש את נכדו, עמד אצלו ואמר לו, כלי מאוסה אין מכניסין בהסוכה, ואין לך דבר מאוס יותר משקר. ונזכר הנכד שביום ההוא אמר איזה דבר שקר, פרץ בבכי, ואחר כך אמר לו זקינו המגיד, בכלי חרס כתיב שבירתן זו היא טהרתן, והמשיך בדרכו להסוכה. (שיח זקנים ח"ג דף קכ"ט)