בֵּית הַיָּיִן
דברי הזוהר הקדוש: 'מִשּׁוּם כָּךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתִים יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנַעֲשָׂה כָּרָאוּי בִּקְדְשָׁה, כְּמוֹ שֶׁיִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה שֶׁשׁוֹתֶה וְנִשְׁרָשׁ וּמִתְבָּרַךְ בְּאוֹתוֹ יַיִן עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ', מה טמון באותו משקה הייין' שמקיף אותנו בהאי עלמא, הרי כל דבר של קדושה הוא על יין, בברכת המזון, בעת נישואין, בחופה, בברית מילה, כוס של ברכה.
יְהוּדִי שֶׁל יַיִן
מעלתו של היין עצומה, עד שחז"ל קובעים שביומא טבא שיש מצוה של יושמחת בחגך' קובעים חז"ל (פסחים קט, א): 'אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש'.
כשנתבונן נראה שבכל דבר של קדושה הוא על יין, אם זה לקדש על היין בשבת קודש, הוא על היין (פסחים קו, א): 'תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין'. הבדלה במוצאי שבת על היין (שבועות יח, ב): 'אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין...' בליל הסדר, ארבעה כוסות על היין (פסחים קח, ב): 'תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים, ואחד תינוקות'.
בברכת המזון, בעת נישואין, בחופה מקדשים על היין, בעת ברית מילה, ברכת המזון על היין, יהודי בכל מהלך חייו היין הוא דבר רוחני שמקיף את היהודי.
ומדוע, לא במשקאות אחרים משובחים? עד כדי שחז"ל רוצים לשבח שידוך נאה, השבח הוא על יין (פסחים מט, א): 'תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבלי.
מדוע, לא בפירות אחרים, משבעת המינים, כמו התמר, הנמשל לצדיק כתמר יפרח, או לתאנה ולתפוח, מה יש ביין יותר מיוחד משאר פירות שבעת המינים המובחרים?
סְתִירוֹת עֲצוּמוֹת
המתבונן בעצם תכונת היין ימצא סתירות עצומות, מחד גדלה מעלת היין עד שבכלל חמשה דברים המשיבים את הלימוד מנו חז"ל (הוריות י"ג ע"א) גם את הרגיל ביין ובשמים וקאמר בגמ' שם דמסייע ליה לרבא דקאמר חמרא וריחני פקחין', ולא ששתיה חד פעמית מועלת, שהרי סתמא דגמי משמע דהיינו דווקא הרגילי.
גדלה מעלתו למאוד עד שמנסכים ממנו על גבי מזבח, משמשת שפיכתו על גבי מזבח בכלל הדביקות והשייכות עם 'ושכנתי בתוכם', אכן קשה הדבר לבטא בשפתים ואך רשאים אנו לחזור על אשר מפורש נאמר עליו במשלו של יותם (שופטים ט, יג): 'וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֱדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵחַ אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים', וביארו חז"ל (ברכות לה, א): מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח - אלהים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין!
החיבה של כנסת ישראל מבטא החכם מכל האדם שלמה מלכא קדישא, הוא ב'יין', כמובא בשיר השירים שהוא שיר קודש קדשים (שיר השירים ב, ד): 'הֲבִיאֵנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה', (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב): 'ומהו הביאני אל בית היין, אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה סיני, ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים ובאהבה גדולה קבלתי אותם, רבי אבא בשם ר' יצחק אמר אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה סיני ונתן לי משם התורה שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא'.
חז"ל (עירובין סה, א): 'אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד'.
'אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך. מה לחם שניקח בכסף מעשר אף מים שניקח בכסף מעשר. ומאי ניהו - יין, וקא קרי ליה מים'.
יְרַחֵם הַשֵּׁם
מאידך חורבנות גדולות גורם היין (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן יא): 'ראו מה כתיב בבני אהרן שהיו סגני כהונה ושגו ביין כי כן אז"ל כי שתויי יין היו, ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא אחר מיתתן להזהיר על היין, שנאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך, אמר הקדוש ברוך הוא הזהרו על היין, ראו מה עשה נח שהוא התחיל לשגות בו שנאמר (בראשית ט) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל, מי גרם לו להתבזז היין וגרם לו להביא קללה על זרעו שנאמ' (שם בראשית ט') ויאמר ארור כנען, ולכך הזהרו מן היין כי היין מביא את האדם לכל עבירות שבעולם לזנות ולשפכיות דמים ולגניבה ולכל עבירות שבעולם'.
יין טוב מועיל ומקדש ומרומם, או חלילה רע וגרוע ומוריד לאשפתות?
סְגוּלָה כְּתוֹרָה
חז"ל במס' (שבועות יח, ב): 'אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - הויין לו בנים זכרים... רבי יהושע בן לוי אמר: בנים ראוין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות.
פלא פלאות, אין סגולה כתורה, חז"ל מבטיחים שכל העושה הבדלה במוצאי שבת על היין, יזכה לבנים ראויים להוראה, מה יש יותר טוב מזה, הבטחת חז"ל!
נכנסתי אל שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בשאלה האם ניתן לקיים מאמר חז"ל זה ב'מיץ ענבים'? השיב בקצרה ובאופן ברור כדרכו: רק ביין!
יין מתוק קשה לי לשתות, יין יבש אז לא הייתי מסוגל לשתות, אבל חז"ל מבטיחים, מה עושים, החילותי לתור אחר יין טוב שלא יהיה מתוק ולא יהיה יבש, עד שבשלב מסוים עשיתי כמה שנים לבד יין, כדי לקיים חז"ל זה, הן לקידוש ולהבדלה והן לארבע כוסות.
והתפלאתי על הדבר, מה פתאום היקב ממציא המצאות חדשות, הרמתי טלפון ליקב ושאלתי מה המקור לזה, בעל היקב הפנה אותי לזוהר הק', שאומר דברים עצומים ונפלאים על יין שנעשה בקדושה וז"ל (חלק ג דף מ/א): 'בְּגִין כַּךְ יִשְׂרָאֵל שַׁתְיָין יַיִן דְיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְעָבִיד כַּדְקָא חֲזֵי בִּקְדוּשָׁה, כְּגַוִונָא דְיִשְׂרָאֵל לְעֵילָא, דְשָׁתֵי וְאִשְׁתָּרְשָׁא וְאִתְבָּרְכָא בְּהַהוּא יַיִן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְלָא שָׁתָאן יַיִן דְּאִתְעָבִיד בִּמְסָאֲבוּתָא, וּמִסְטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, דְּהָא בֵּיהּ שַׁרְיָא רוּחָא דִּמְסָאֲבוּתָא. (ולאו הוא מסטרא דישראל) וּמַאן דְשָׁתֵי לֵיהּ (בהדייהו), אִסְתְּאַב רוּחִיהּ, וְאִסְתְּאַב אִיהוּ, וְלָאו הוּא מִסְטְרָא דְיִשְׂרָאֵל, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי. דְּהָא הַהוּא עָלְמָא דְאָתִי, יַיִן דְּמִנְטְרָא אִיהוּ.
וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, בַּעְיָין לְנַטְרָא דָא עַל כֹּלָא, בְּגִין דְּאִתְקְשַׁר בַּאֲתַר דְּעָלְמָא דְאָתִי. וּבְגִין כָּךְ, בְּיַיִן אִתְבְּרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֹּלָא, בְּגִין דְאִיהוּ חַדֵי לְסִטְרָא שְׂמָאלָא, וּבְגוֹ חֶדְוָותָא דִילֵיהּ אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. וְכַד אִתְעָבִיד כֹּלָא יְמִינָא, כְּדֵין שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּחִידוּ, וּבִרְכָּאן מִשְׁתַּכְחִי בְּכְלְהוּ עָלְמִין. וּבְעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא יִתְּעַר עוֹבָדָא דִּלְעֵילָא, וְעַל דָּא מְזַמְּנֵי יַיִן לָקֶבִיל יַיִן.
תרגום הדברים: 'מִשּׁוּם כָּךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתִים יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנַּעֲשֶׂה כָּרָאוּי בִּקְדְשָׁה, כְּמוֹ שֶׁיִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה שֶׁשׁוֹתֶה וְנִשְׁרָשׁ וּמִתְבָּרֵךְ בְּאוֹתוֹ יַיִן עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ, וְלֹא שׁוֹתִים יַיִן שֶׁנַּעֲשֶׂשֶׂה בְטְמְאָה וּמִצַד הַטְמְאָה, שֶׁהֲרֵי בּוֹ שׁוֹרָה רוּחַ הַטְמְאָה (ואיננו מצד ישראל). וּמִי שֶׁשׁוֹתֶה אוֹתוֹ (אתם), נִטְמֵאת רוּחוֹ, וְהוּא נִטְמָא, וְאֵינוֹ מִצַד שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ עוֹלָם הַבָּא הוּא יַיִן הַמְשָׁמָּר.
דַּעַת זְקֵנִים
יש חז"ל פלאי (עירובין סה, א): אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.
יוסף הצדיק שלח לאביו יעקב אבינו מתנה 'מטוב מצרים' אחרי עשרים ושתיים שנה שלא ראו זה את זה, ומאי היא, אומרים חז"ל (מגילה טז, ב): מאי מטוב מצרים? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין (ישן), שדעת זקנים נוחה הימנו.
בפנימיות הדברים, רבינו האריז"ל מגלה סודות עצומים בענין תיקון היין, ושמרי היין, חטא אדם הראשון וחוה, דברים מכבשונו של עולם, בעץ חיים (שער ל"ח פרק ד', מ"ת אוצרות חיים, שער רחל ולאה - פרק ד') מגלה סודות נפלאים, וז"ל: 'גם ענין זה הוא חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע... הם בחינת ענבים כי ענבי"ם בגימטריא עק"ב בסוד עקב ענוה שנתבאר לעיל, והיין שבענבים הם הדינים אשר בעקביים האלו כנ"ל, ונודע שאין החיצונים ניזונים אלא מפסולת היין ומשמרים שבו שהם שיורי הדין הקדוש, והנה זה השפע שיונקים החיצונים הוא דין קשה והוא יין עכור מלא שמרים, והוא בלוע תוך העקביים של לאה דמיון היין הבלוע תוך הענבים, וחוה סחטה אותם הענבים, וכוונתה שעל ידי הסחיטה ההיא יצאו השמרים הבלועים שם, ומהם שתו אדם וחוה מן היין ההוא כוס התרעלה חלק החיצונים הנקראים סטרא דמותא, ולכן נענשו בענין המיתה וגרמו עליהם מיתה. והבט נא וראה כי ענבים בגימטריא עק"ב כנ"ל, ולכן אין הענבים נדרכים להוציא מתוכם יינם אלא ע"י העקביים...
מבאר השל"ה הקדוש (תולדות אדם בית דוד, קמא): רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (בראשית רבה פי"ט ס"ה), חַנָּה סָחֲטָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים, וְיֵשׁ בָּזֶה רֶמֶז גָּדוֹל. הִנֵּה בְּעוֹדָן עֲנָבִים יָדוּעַ (שֶׁיֵּשׁ) שָׁם שְׁמָרִים, אֲבָל מְעֹרָבִים וְאֵינָם נִכָּרִים, אִם לֹא כְּשֶׁסּוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים וְנַעֲשֶׂה יַיִן, אָז נִבְדָּלִים הַשְׁמָרִים מֵהַיַּיִן, וּמַה שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה הַשְׁמָרִים בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, כִּי הָיוּ נֶעֶלָמִים, עַתָּה יָצְאוּ חוּצָה, וְיֵשׁ גְרִיעוּתָא לַשְׁמָרִים, כִּי מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ נִכָּרִים, וְהָיוּ מִתְאַחֲדִים, וְעַתָּה נַעֲשׂוּ שְׁמָרִים וְהֵם רָעִים, אֲבָל יֵשׁ מְעַלִיוּתָא עַתָּה בְּיוֹתֵר לְהַיַּיִן, כִּי נַעֲשֶׂה צָלוּל, וְאֵין בּוֹ שׁוּם סִיג רַק הַכֹּל נָקִי, וְהַיַּיִן נִשְׁאָר מְשָׁמָּר, רְצוֹנִי לוֹמַר, מְסְלָּק מֵהַשְׁמָרִים, כְּמוֹ עַל יְדֵי מִשְׁמֶרֶת, וְהוּא זַךְ וּבָהִיר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיָה קֹדֶם הַסְחִיטָה.
כָּךְ הוּא הָאָדָם, כְּשֶׁהָיָה בְּכָתְנוֹת אוֹר כְּלּוֹ טוֹב, מִכָּל מָקוֹם הָיָה בּוֹ כֹּחַ הִתְעוֹרְרוּת לְהַקְלִפּוֹת בְּהַנֶּעֶלָם, אֲבָל עַתָּה בְּהוֹצִיא חוּצָה, בֶּאֱמֶת נַעֲשִׂית קְלִפָּה רָעָה הוּא הַשָּׁטָן הַיֵּצֶר הָרָע כוּ', מִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁכּוֹבֵשׁ אוֹתוֹ וּמַכְנִיעוֹ וּמְבַטְלוֹ לְגַמְרֵי, אָז חָלַף הָלַךְ לוֹ, וְהַטּוֹב הַנִּשְׁאָר הוּא טוֹב בָּהִיר וּבָרוּר זַךְ בְּלִי שְׁמָרִים:
שִׂמְחָה בַּיַּיִן
בטעם מסוים, או סוכר בטעם מאכל זה, וכן ענין הבישול, יין אמיתי ומשובח זהו יין שראוי לנסך על גבי המזבח, ללא סוכר ואינו מבושל, נטו יין, ולא פלא שכה צריך להפיק את היין במומחיות כה גדולה, להפיק את המירב, ויין שנעשה בקדושה משפיע דברים עצומים על נשמת האדם.
השמחה ביום טוב הוא על ידי שתיין היין, יין מעורר את נקודת האמת, של נכנס יין יין יצא סוד כפי שאמרו חז"ל (פסחים קט, א): תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם ין...בין ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש.
המהר"ל מבטא את מעלות משקה היין בזה הלשון (גבורות ה' פרק ס): 'ודבר זה ידוע כי המשקה יותר דק ויותר רחוק מן הגשמי מאשר האוכל, ובפרט היין כי משקה היין הוא נבדל מחומר וגסות הענב, ולפיכך היין בפרט מורה על דבר שהוא יותר נבדל מן הגשמי. והערך והיחוס הוא שוה כי כשם שיש עם האכילה שהיא גשמית השתיה שהיא יותר דקה ויותר רחוק מן עבות גשמי, כך עם החירות המורה עליו אכילת מצת מצוה כמו שהתבאר, יש עם זה מדריגה שהיא יותר עליונה והם ארבע מדריגות אשר הם יותר במעלה'.
לא פלא שחז"ל מפליגים בענין היין מעלות ותשבחות גדולים מאוד שאין אומרין שירה אלא על היין (ברכות לה, א): 'מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין!י (תהלים קד, טו): וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב־ אֱנוֹשׁ יִסְעָד: וביטוי של משהו טוב מאוד אומר החכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה (שיר השירים ז, י): וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים:
מלבד הסודות הנפלאים מכבשונו של עולם הטמונים ביין, יש ביין מעלה שאין באף משקה אחר ואף לא דומה לו.
'והשתיה ממשקה שהוא דק וכל שכן כאשר המשקה הוא יין נבדל ויוצא מן הענב שהיה נסתר לשם, וכמו שאמרו (תנחומא חוקת) יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים, ואין הפירוש בלבד הגימטריא שבשביל כך נכנס יין יצא סוד, אבל הוא דבר אמתי מצד עצמו, כי היין הוא משקה נסתר יוצא מהסתר הענב ומפנימית הענב, ולפיכך היין שהוא גדל בנסתר ובפנימיות הענב בגימטריא סוד, לפי שהוא נסתר, וכאשר נכנס היין באדם מוציא הסוד כי הוא בא עד הנסתר כפי מדריגתו ומוציאו'.
היא נקודת 'האמת', ומה הכוונה וכי יש יין של שקר, מה הכוונה אמת ביין, אסביר באחד הפעמים נפגשתי עם יהודי תלמיד חכם, יש לו יקב של יין ושאליתיו על ענין היין היבש, מה טעם יש בה?
ההוא ענה לו תשובה נפלאה ומנומקת, וגילה את צפני ליבו, וכה אמר: בימים עברו גם אני סברתי כך, יין יבש אסור לקדש עליו, הוא אינו ראוי, אך כשהתבוננתי ראיתי שהסוכר הוא שקרן, הבישול הוא שקרן גדול יותר, שהרי סוכר ובישול ממתקים את המר והופכים כל מוצר למתוק, כל מוצר נהפך לסוכר
הָעוֹלָה מִכָּל זֶה
אין אומרים שירה אלא על היין, היין הוא הכלי שמברכים עליו בשבת, בליל הסדר, בחופה מקדשים על היין, יין זה נקודת האמת, הרמב"ם הוא יין שראוי לנסך על גבי המזבח, ללא תוספת, וזה ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל.
נקודת האמת, זה הנקודה שמשמחת ביין, היין מתיישן הוא משתבח ולא מתקלקל כמשקאות אחרים, יהי רצון שנזכה במהרה לשתות מיין המשומר בסעודת המשיח במהרה בימנו אכי"ר.
***