טעם וריח

לעתיד, במהרה בימינו, מעלת מלך המשיח בריח, כפי שהנביא (ישעיהו יא, ג): 'וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ', טעם וריח, חמימות ודבקות, גישמעק והתלהבות, התבוננות והתעמקות, במי ברא את אלה, מתיקות התורה, התבלין הגדול נגד השטן וכל הפגעים רעים ומרעין בישין.

בְּעֵינָיו שֶׁל שָׁטָן

ממה מפחד כל אדם, גם נשיא ארצות הברית טראמפ עם מטוסי בי2, פחד עצום, עד שאימתו מוטלת עליו ולא רוצה לפגוש אותו בשום פנים ואופן, התשובה זהו 'מלאך המוות'.

המדרש רבה (ויקרא פרשה לי י"ב) ד"א פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים, כפות תמרים אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים, וענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה, וערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו...

אומרים חז"ל בסוכה (דף ל"ז ע"ב): 'במערבא מתנו הכי, אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים. אמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבילא: זאת אומרת רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה, אמר: דין גירא בעיניה דסטנא.

רש"י מבאר, (סוכה דף לח ע"ב): גירא בעיניה דסטנא - הרי זה לחץ בעיניו של שטן, שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק מעלינו עול מצות, גילוי עצום, הלולב מציק לשטן, הוא מלאך המוות, על ידי נענועי הלולב, מציקים לו ומתגרים בו.

נשאלת השאלה

נשאלת השאלה, הרי טעם וריח אין כאן דבר ממשי, מה טמון בטעם והריח?

בכדי להעמיק בענין זה, נקדים, היה בארץ "עוץ" אדם ששמו "איוב", הקב"ה מעיד עליו: שאותו אדם שמו "איוב" היה צדיק, לא סתם צדיק (איוב פרק אי) יִתָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע'.

בנוסף היה לו משפחה מכובדת 'וַיִּוּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת', היה גם עשיר גדול מאוד וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפִי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפִי גְמַלִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבְדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם', בן פורת יוסף, איוב זכה לתורה וגדולה במקום אחד, נפלא מאוד!

עֵת הַדִּין

הגיע ראש השנה, שכל באי עולם עוברים כבני מרון: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם, ואז הקב"ה שואל את השטן וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵךְ בָּהּ?'

הקב"ה מעיד על איוב 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׁמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע'.

פותח השטן את פיו: וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים, הֲלֹא אַתָּה שַׁכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ, וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךְ יְבָרַכְךְ'.

אמר השטן לפני השם יתברך זהו שאיוב צדיק גדול, היות ולא חסר לו כלום, יש לו כל טוב וטוב, עושר וגדולה במרקום אחד, תנסה אותו, ואז נראה אם יעמוד בצדקותו, נותן הקב"ה לשטן רשות לנסותו וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה', וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר, ואז מה קורה?

אסון ראשון: 'וַתִּפּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ'.

אסון שני: 'עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ'.

אסון שלישי: 'עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׁמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ'.

אסון רביעי: 'עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר, וְהִנֵּה רוּחַ גְדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ'.

וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעַלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה ה' נָתַן וה' לָקַח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ, בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.

פלא פלאות, איוב עומד בניסיונות הקשים ומרים, ואומר: ה' נָתַן וה' לָקַח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ!

שָׁנָה שְׁנִיָּה

מגיע שנה שניה, עת הדין מגיע: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטֶן בְּתֹכֶם לְהִתְיַצֵב עַל ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשָּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵךְ בָּהּ, אומר הקב"ה לשטן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׁמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתְמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְעוֹ חִנָּם', עונה השטן וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָ.

טוען השטן, נכון שאיוב עבר ניסיונות קשים ומרים, נכון שחטף ללא רחמנות, אך הוא אישית לא קיבל כלום, רק מסביבו, כשהוא יחטוף, עורו ובשרו יסבול, אז נראה אם עדיין מחזיק בתמותו, כלשון 'עור בעד עור', וכל אשר יתן לו בעד נפשו.

נותן הקב"ה רשות לשטן: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר, וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵיה' וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקְדוֹ, וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר.

אִשְׁתּוֹ מִתְעָרֶבֶת

ואז מתערבת אשתו: 'וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךְ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת', תראה מה קורה, מדוע אתה מאמין?

עונה לה איוב: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו'.

באו חבריו לנחמו: וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ, וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירְהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעַלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה, וַיִּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד'.

חז"ל מגלים שאיוב היה לו טענות (בבא בתרא דף ט"ז ע"א) יבקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו: רבונו של עולם, בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות; בראת גן עדן, בראת גיהנם; בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?

נשאלת השאלה, כיצד נפלו גיבורים? איוב שהקב"ה מעיד עליו "איש תם וישר וירא אלוקים וסור מרע", בליבו חטא, הייתכן שנפל והתחיל להתריס?

ומה התשובה שענו לאיוב: 'ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין'.

"תורה תבלין", האם תורה זה קצת פפריקה ופלפל שחור? מה הכוונה תבלין דבר שנותן טעם, וריח טוב באוכל, קצת מלח, פלפל כוסברה, זה תורה?

שְׁנֵי רְבָדִים

העולם יש לו שני רבדים רובד חיצוני ורובד פנימי לדוגמא "שערות", כמה שערות יש לאדם? אפשר לספור זאת, לא! מדוע נצטווה המצורע לשם טהרתו לגלח את כל שערו, מה שלא מצינו אצל נטמאים אחרים שהוצרכו לטהר עצמם?

אלא מסביר הגה"ק בעל ה"בן איש חי" זי"ע - הסבר נפלא עד למאד שבתוכו מוסר השכל גדול!

כפי שמובא בחז"ל, נגע הצרעת באה על האדם בעוון לשון הרע שמדבר האדם על חבירו. ומדוע פותח האדם את פיו לדבר רעה על חבירו? כי חושב שחבירו עשה לו רע, פגע בו, לקח ממנו, ויש לו תרעומת עליו. אך אם האדם היה מתבונן לרגע כפי שיהודי מאמין צריך להתבונן, הוא היה מבין, שהאדם הפוגע בו, כלל לא פגע בו ברצונו. הוא רק היה שליח מאתה'. איננו מבינים חשבונות שמים מדוע זה דווקא היה צריך להגיע על ידו. אך כך זה נקבע מלמעלה.

לאויב?! "ובסערה השיבוהו" - דכתיב: ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר: שוטה שבעולם, הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, כדי שלא יהיו שתי נימות יונקות בגומא אחת, שאלמלי כן מכחישות מאור עיניו שלאדם. בין גומא לגומא לא נתחלף לי, בין איוב לאויב יתחלף לי!?

א"כ, זהו הטהרה של בעל הלשון הרע - לגלח את כל שערו ולהבחין בבירור כי אף אחד לא גונב ממך, אף אחד אינו יכול להרע לך, מה שנגזר עליך מלמעלה תקבל לטוב ולמוטב, ללא שום תרעומת ולשון הרע על דא ועל הא, כי הכל מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא!...

שְׂעָרָה וּשְׂעָרָה

"מעשה באדם אחד שהיה יושב ודורש ואמר אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקב"ה גומא בפני עצמו כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה א"ל אשתו ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך תוב ובורייך קאים לך, שמע לה ויתיב ליה וקם ליה בורייה", כהן פלוני מרואי הנגעים בארץ ישראל "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וכו' והובא אל הכהן, וראה הכהן", התקשה בפרנסתו, עד שגמלה בלבו החלטה לעזוב את הבית לתקופה ממושכת לצאת לחו"ל, להביא טרף לביתו, לצורך פרנסה. הכהן אמר לאשתו כך, כיון שבקרוב אני יוצא מהארץ בהסכמתך, והרי בני אדם רגילים לבוא אלי להראות נגעים, קשה לי לעזוב את הארץ ללא ממלא מקום. איך אפשר להשאיר בני אדם ללא מענה?!

לכן בואי ואלמדך - כיצד לראות נגעים, תמלאי את מקומי. הוא החל ללמד אותה. מיד בשיעור הראשון, לגבי מראה השערות בתוך הנגע "והנה שער בנגע הפך לבן וכו'" הוא הקדים ואמר לה פרט יסודי: "אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהא יודעת שהוא לקה. לפי שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, יבש המעין יבש השער".

כָּל שְׁעָרָה

אם חלילה נראה בראשו של אדם או בכל מקום אחר בגוף, שערות שיבשו לגמרי, משמע שהוא לקה, כי התיבשו בגופו גומות של חיים, כי לכל שערה יש גומה בפני עצמה משם יונקת את חיותה, ואם יבש השער משמע שנסתם ויבש המעין הרי הוכחה שהוא לקה.

שמעה אשתו את הדברים והבינה את משמעותם. היא הזדעזעה. פתחה ואמרה לו: כמה שערות יש לאדם בגופו? אלפים ורבבות. לכל אחת יש גומה פרטית עם יניקה בפני עצמה, אין אחת נוגעת בחברתה, לאלפי השערות בגופך יש מקור פרנסה אלפי מעינות! ולך עצמך הקב"ה לא יכול לתת פרנסה?!

"אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, אתה שאתה בן אדם כמה שערות יש בך. ובניך מתפרנסים על ידך, לא כל שכן שיזמן לך הקב"ה פרנסה לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ". "אינני מסכימה שתצא לחו"ל! הכריזה. הוא שמע להצהרתה, נשאר בארץ. והזדמנו לו מקורות פרנסה טובים. רבותי, הוא התחזק באמונה בזכות אשתו, ונותר לו זמן פנוי לעסוק בתורה ולהתחזק עוד יותר באמונה....

תבונון תפקח עינים יגלחו לך כל השערות תביא מגדלות ותתבונן, לכל שערה יש גומא, הנפילה של איוב, תתבונן תתעמק.... אל תהיה שטחי.

נִשְׁמַת הָאוֹכֵל

לפי שאומות העולם מונין "מה טעם יש בה", גויים אינם מבינים מהי 'עונג שבת', מהי התענוג הרוחני של יליל הסדרי או נעילה ביום כיפור.

את הטעם הזה, גוי לעולם לא יוכל להבין בשום צורה שהיא, לפני שנים נכנסתי לחנות תבלינים, מולי עמדו קופסאות גדולות של כל מיני סוגי תבלינים, לא הורגלתי בכך, יש תבלינים המגיעים בחנויות, זה מה שהכרתי, בין מדפי הסופר הענק, ישנו מדף של קופסאות תבלינים קטנות, התפלאתי מאוד 'חנות שלימה של תבלינים', היה מוזר בעיני, שאלתי את בעל החנות, מה זה, ענה בתום לב, אלו תבלינים טריים ואיכותיים מאוד, עדיין לא הבנתי, נו... בשביל זה צריך חנות שלימה, תמהתי.

הוא הבין שאני לא מבין, כיצד אדם פותח חנות גדולה של תבלינים, ואני מסתכל עליו כאדם מוזר...

אז מתוך קירות ליבו, אמר את המשפט הבא 'התבלין, זה הנשמה של האוכל!', אוי כמה הוא הגדיר זאת נכון, בקר, דגים איכותים ביותר, ללא תבלינים הם טפלים ואינם ראויים למאכל!

זה מה שהשיבו, חבריו של איוב, נכון שנראה שאין בחירה, כמו חמור ושור, אך יש דבר הנקרא 'טעם', טעם זה הוא הנשמה, ולנשמה יש כוחות נפלאים ומיוחדים בחיישנים עדינים ומרקם עז, בכדי להתגבר על כל הקשיים והניסיונות, ינשמת' אחד, מכלה ים של קשיים.

אם ב'טעם' עסקינן, נהג מונית סיפר לי דבר שהזדעזעתי מפשר הדבר, הוא הלך לעשות ניתוח בפה, היות והייתה לו תאונה משלל הטעמים שאדם מרגיש בפה, הוא איבד את 'טעם החריף' וזהו חסר לו מאוד בחיים. הוא חייב את הטעם של יהסחוג התימניי, ללא זה, הוא פשוט לא יכול.

מָשִׁיחַ הַשֵּׁם

משיח ה', ישפוט על ידי הריח, כפי שנאמר 'וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם', שהוא בחינת החוטם, שהוא גילוי מיוחד, שאין בבחינת האזנים והעניים, שהרי הנביא אומר: "וְלֹא־לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ".

כדכתיב בישעיהו (יא, ב - ג): יִוְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא־לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא־ לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ'.

מבאר הרה"ק הבני יששכר זיע"א (מאמרי חודש סיון מאמר ד – מעלת החג): 'מה שהתנבא ישעיה הנביא שלעתיד במהרה בימינו יהיה מעלת מלך המשיח בריח והריחו ביראת ה' [ישעיה יא ג], ומאי אולמיה דחוש הריח משארי החושים, אשר הובטח למלך המשיח חוש הריח דייקא, וטעמא בעי.

'ומעתה כיון שחוש הריח לא נתפגם כל כך בחטא אדם כשאר החושים, על כן לעתיד לבא במהרה בימינו כאשר יתוקן העולם מן חטא אדם בביאת משיח צדקנו, הנה בזה תגדל מעלתו בחוש הזה אשר נשאר לברכה גם בזמן החטא, אז והריחו ביראת ה' ובחוש הזה תגדל מעלתו מן שאר החושים'.

הָעוֹלָה מִכָּל זֶה

העולה מכל זה, בארבעת המינים יש דבר שמפחיד את השטן, הוא הטעם והריח, החיות והגישמאק של יהודי המכריע את היהודי לכף זכות, כשיש טעם וריח אין השטן יכול לעמוד בו, וזה מה שענו חבריו של איוב, בראת יצר הרע, והתשובה נגדו זה תורה תבלין, כשהנשמה דביקה ומחוברת, אין היצר הרע יכול לשלוט בו.