הפאדיחה של השנה
בשבוע שעבר נקלעתי לתפילת שחרית ב"שטיבלאך" של זיכרון משה. המניין היה עמוס מאוד. אל העמוד ניגש יהודי בגיל העמידה, והחל להתפלל בקול רם ובנעימה.
התפילה בימי עשרת ימי תשובה היא מאתגרת למדי עבור חזן; ישנם פרטים רבים שצריך לזכור ולהזהר מלטעות בהם: אמירת "שיר המעלות ממעמקים", "זכרנו לחיים", "מי כמוך", ושאר השינויים וההזכרות שבברכת שמונה עשרה, ובהמשך גם "אבינו מלכנו" ו"לדוד ה' אורי וישעי".
החזן ניהל את התפילה ברמה, אולם למרבה הצער, הוא חתם בטעות: "... הקל הקדוש" במקום "המלך הקדוש". עד שהוא קלט את קריאות המתפללים שניסו להסב את תשומת לבו לטעות, הוא כבר הספיק להמשיך לברכה הבאה ולומר "אתה חונן לאדם דעת".
במקרה כזה, עם כל אי-הנעימות שבדבר, על החזן להתחיל את חזרת הש"ץ מראשיתה - לאחר שכבר אמרו יחד בכוונה "זכרנו לחיים", "מי כמוך" וקדושה, אירוע ממש לא נעים, בפרט במנין מזדמן של מתפללים שאצים לדרכם.
התחושה שעמדה באוויר היתה קשה מאוד. ולא רק משום שנפסק להלכה ש"שליח ציבור שטעה - סימן רע לשולחיו", אלא בעיקר בגלל הבושה הנוראית שחווה החזן המכובד ברבים, "הפאדיחה של השנה", הגדיר זאת אחד המתפללים אחר כך... אבל מה אפשר לעשות? זו ההלכה, אין עצה ואין תבונה כנגד ה'.
כשצאתי משם, המשיכה ללוות אותי תחושת אי נעימות עמוקה. חשבתי לעצמי: בעצם, למה זה כל כך מבייש? בסך הכל מדובר בטעות אנוש, טעות שעלולה לקרות לכל אחד מאיתנו. אלא שמה לעשות? כך ברא אותנו הקב"ה: בהתרחש טעות כזו בפומבי, האדם מרגיש רצון שהאדמה תפצה את פיה ותבלענו...
ההרגשה הזו ליוותה אותי בדרכי, והעלתה בי מחשבה נוספת: למה כאשר אותה טעות ממש נקרית לאדם בתפילת לחש, הוא מתאושש ממנה במהירות וחוזר לתחילת התפילה? למה אל מול בורא עולם הצופה בנו בכל עת איננו חשים את אותה בושה נוראית?
ולמה כאשר אני מוצא את עצמי מחזיק בטעות חפץ של מוקצה בשבת, או כשאני תולש בטעות פיסת עור מהשפתיים, או אחרי ברכה לבטלה שברכתי בהחפזי, אני מסתפק בחרטה ובצער מדוד, ולא מרגיש את הבושה העצומה מול בורא עולם שהכול גלוי לפניו?
נזכרתי בדברי הגמרא: ברכות כח: "כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו... אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולוואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם."
נכון שמצד השכל מורא שמים גדול ממורא בשר ודם ללא שיעור, אך במציאות החושית בעולמנו - עולם ההסתר, תחושת הבושה והפחד מפני בשר ודם משפיעה על האדם באופן חזק ומיידי הרבה יותר. וזה חלק מהעבודה שלנו בימים אלו, לחזק בלבנו את ההכרה החושית בנוגע לקשר שלנו עם בורא עולם!
איך נדע אם התקבלה התשובה
כתב המגיד הק' מקאזניץ: "הסימן לידע ששב בתשובה באמת, הוא כאשר יכול לדבר דיבורים לפני השי"ת בלי שום מסך המבדיל, שבשעה שמתפלל יוכל לדבר לנוכח כמי שעומד לפניו ויתברך ממש, למשל כשאומר ברוך אתה ד' יהיה בעיניו שמדבר אל השי"ת כאשר ידבר איש אל רעהו, הרי זה סימן כי נשא עוונו" עבודת ישראל לשבת תשובה
אחרי ההודיה מגיעה השירה
זכיתי ובימים הנוראים אני משמש כשליח ציבור בבית כנסת מכובד.
ביום א' של ראש השנה לאחר מנחה הבנתי שאני בבעיה קשה לקראת תפילת מוסף של יום המחרת, הצטרדתי, והצרידות רק הלכה והתגברה, במעריב הרגשתי שכבר הגרון שלי "גמור", בקושי הצלחתי לומר את המשניות בסעודה.
הלכתי לישון בחשש וחרדה, וקמתי עם חשש וחרדה יותר גדולה - בקושי הצלחתי להפיק הגה מהפה. התפללתי מקירות ליבי, ואחרי המקווה בשעת בוקר מוקדמת פתאום נזכרתי ב"בטחוני", והבנתי שתי דברים: א' אם תהיה לי ישועה אז אשלח בל"נ את הסיפור לביטחוני. ב' התחלתי להודות ולהודות ולהודות על כל השנים שבהן כן זכיתי להיות שליח ציבור, ועל כל הזמנים שהתפילות עברו בסיעתא דשמיא מרובה בלי תקלות.
קיבלתי על עצמי בלי נדר גם לתת למעשרות, שכידוע 'צום' גימטריה 'קול'. וכן עוד קבלה של תוספת בלימוד התורה.
למעשה, אחרי שאמרתי את כל הפסוקים והמזמורים של לפני שופר, הבנתי שאני לא יכול לגשת לעמוד, וברגע האחרון שעוד מותר לדבר – לפני הברכה על התקיעות, ניגשתי אל הגבאי ואמרתי לו: "אני מצטער, לא ישמעו אותי. אני לא מסוגל לגשת לעמוד. הגבאי שכבר היה שבע תלאות מכך שהחזן של שחרית היה צרוד ולא יכל לגשת, פטר אותי בתנועה של "תצליח תצליח, אין לי מה לעשות עכשיו"...
בלית ברירה ניגשתי לתפילה בחשש וברעדה, כשברור לי שאני עומד להיתקע באופן לא נעים באמצע, אבל ראה זה פלא: כל התפילה עברה עם הרבה מאמץ אומנם, אבל כולם שמעו ויכלתי לנגן את הניגונים המרגשים והמיוחדים של ימים נוראים. אין לי שמץ של מושג איך קרה הפלא, אני הרבה שנים חזן, ואף פעם לא מצאתי את עצמי במצב כל כך נואש, לא חלמתי שאפשר לצאת ממצב כזה ולהתפלל לפני העמוד בצורה מיטבית.
אחרי התפילה ניגש אלי אחד המתפללים ושאל אותי "למה החלפת מנגינה בקטע פלוני"? עניתי לו: לא הייתי מסוגל לבצע את המנגינה השניה שדורשת טונים גבוהים, מה לא שמעת כמה הייתי צרוד? והוא ענה לי: לא, לא שמתי לב לכלום...
יש לציין שזו הייתה מנגינה לפני חזרת הש"ץ, ואז עוד חשבתי שאין סיכוי שאני יכול להפיק קול מהגרון, עדיין לא ידעתי כמה יגדלו חסדי הבורא שאוכל לומר בקול רם ולסלסל בחזרת הש"ץ לכבודו יתברך.
חסדי ה' לעולם אשירה. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יישר כוח על חלקכם העצום בהפצת האמונה והגברת הביטחון בבורא יתברך שמו.
הפלגה בטרמפולינה
בימי בין הזמנים של חודש אב נסענו לחופשה משפחתית במצפה רמון. ביישוב, לומדת בירושלים, ובידה הבקבוק המבוקש!
בתי אמרה לה בתדהמה: "אני לא מבינה, האם ביקרת שוב במצפה רמון? ". והיא ענתה: "לא, מצאתי את זה בסמינר".
מה הקשר בין הסמינר למצפה רמון?
ואז הסוד התגלה: לקראת החופש במצפה רמון קיבלנו בהשאלה מעמותת "טוב ומרפא" טרמפולינה ענקית לילדים מיוחדים, לפעילות שעשינו לילדים.
בהמשך – הטרמפולינה הזו נדדה לסמינר לצורך פעילות התנדבותית שהעמותה הפעילה שם לילדים מיוחדים בסיוע מתנדבות מבנות הסמינר. הבקבוק פשוט הסתתר במצפה רמון בין קיפולי הטרמפולינה, וכשהיא נפתחה מחדש בסמינר, נכדתי דודה שלו שלומדת שם - ראתה אותו, היא זיהתה שמדובר באחד הבקבוקים האומנותיים שעשינו במצפה רמון, והביאה אותו הביתה.
זה היה עבורנו שיעור מאלף, לראות איך הקב"ה שמע את תפלתו הפשוטה והטהורה של שמוליק בן ה5, וכשמשמים נזר אזי טרמפולינה מתקפלת ומטיילת ממצפה רמון שמאחורי הרי החושך עד לסמינר שבו לומדת הנכדה שלי, ומשיבה לילד שהתפלל להשי"ת מתוך אמונה תמימה את אבידתו.
נ. ב. לתשומת לב: בטרם נסיעה למצפה רמון יש לבדוק הלכתית את הנושא בשל ספק חו"ל.
כשל בכרטיס אשראי? לטובה!
ערב שבת של סליחות עמד בפתח. בעיצומן של ימי ראש השנה, נדם המזגן הגדול שבסלון ביתנו. מזג האוויר בחוץ לוהט ומחניק, במציאות כזו מזגן איננו בגדר מותרות כלל, ובפרט כאשר הצורך בו הוא בעיקר לכבוד שבת קודש ויום טוב. התייחסתי לכך כחלק מהוצאות שבת וימים טובים, עליהן נאמר: לוו עלי ואני פורע.
אני מכהן כראש ישיבה של בחורים בגילאי "קיבוץ", ובטרם יצאתי לרכוש מזגן חדש, ביקשתי מאחד מתלמידי הישיבה שמתמצא בהתקנת מזגנים, לבחון את התקלה. הוא בדק את המכשיר וקבע נחרצות כי המזגן הוא מדגם ישן נושן, ואין טעם להשקיע משאבים בתיקונו.
יצאתי איפה לחנות למוצרי חשמל במטרה לרכוש מזגן חדש, בתקווה שכרטיס האשראי הצמוק שלי יעמוד במעמסה ולא ילבין את פני ברבים. מדובר במזגן בעל עוצמה של שתיים וחצי כוחות סוס, שעלותו עמדה על כ-4,200 שקלים. העברתי את הכרטיס במסוף האשראי, אך תקוותי נגוזה, התקבלה הודעת סירוב מאכזבת. הבנק לא מאשר לי סכום כזה. קיבלתי עלי את הדין באהבה, ופניתי משם לרשת "אושר עד" הסמוכה, שם נמכרים מזגנים סיניים במחירים מוזלים. נכון שהמתקינים אינם ממהרים להמליץ עליהם, אך חרקתי שן ביודעי כי ההכרח לא יגונה.
מצאתי שם מזגן שמחירו עמד על 1,890 שקלים בלבד. העברתי שוב את כרטיס האשראי, אך שוב נתקלתי באותה הודעת סירוב מאכזבת ומביישת. באותו רגע הרמתי ידי לשמים ואמרתי: ריבונו של עולם, ציוויתנו להשתדל. סבורני כי כבר יצאתי ידי חובת ההשתדלות המוטלת עלי, עשיתי את ההכנות לשבת כל אשר לאל ידי לעשות. מעתה עשה אתה כרצונך.
ומכיון שלא נותרה בפני דרך שבתי ושמתי את פעמי לעבר הישיבה. בדרכי לישיבה קיצרתי את דרכי דרך שביל ועברתי בסמוך לבית כנסת הספרדי "חסד לאברהם", והבחנתי בשני מזגנים המונחים בפתחו לאחר שפורקו. התבוננתי בהם בסקרנות, ומיד ניגש אלי אחד הגבאים, ואמר כי בית הכנסת מוכר את המזגנים הללו תמורת 500 שקלים בלבד ליחידה. "אלו מזגנים מצוינים שפורקו זה עתה, והם עובדים באופן נפלא", אמר.
ללא היסוס השיבותי כי ברצוני לרכוש אחד מהם. שילמתי את הסכום הנדרש, ועדכנתי את תלמידי המסור שמיהר להגיע ולסייע לי בהתקנתו. התברר כי מדובר במזגן איכותי במיוחד בעל עוצמה של 3 כוחות סוס. בתוך זמן קצר חזר האוויר הצונן לביתנו, והסלון הלוהט הפך במהרה ל"חדר קירור" נעים ומשיב נפש.
ברגע שמוצו כל ערוצי ההשתדלות ולא נותרה דרך טבעית לישועה, או אז הופיעו חסדי ה' הגלויים ופתרו את המצוקה הדחופה באופן בלתי צפוי ביותר. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
טעות, וכי השבת המתוכננת שלי בבני ברק, לא תהיה השבוע אלא בשבוע הבא בעזרת השם... כך התברר לי כי כל הניסיונות שנכשלו להזמין במערכת, היו אך לטובתי, מאחר והזמנה שנקלטה לא ניתן לבטל במועד כל כך סמוך לשבת...
איך אומר ר' מרדכי; לטובתי נשברה רגל פרתי! בטחו בו בכל עת, עם, שפכו לפניו לבבכם!!!
השכנים הישמעאלים נסו מפני "אין עוד מלבדו"
אני מתגורר בחיפה. דירת קרקע קטנה בעלת שתי קומות. במשך שנים רבות התגורר בה יהודי חסיד, אדם ערירי ושקט שלא הזיק לאיש. לאחר פטירתו עמדה הדירה ריקה במשך מספר חודשים. בעלי הדירה, שנזקק לכספי השכירות כדי לכסות את תשלומי המשכנתא, החליט להשכיר אותה.
בפועל, הדירה הושכרה לאישה אחת מבני דודנו הישמעאלים, אך מהר מאד הגיעה עמה "חמולה" מורחבת רבת נפשות. מאחורי הבניין שלנו משתרעת חצר אחורית, שהגישה אליה היתה נעולה במשך שנים. אולם לדירת הקרקע היתה יציאה ישירה לחצר זו. השכנים החדשים הפכו את החצר הזו למוקד פעילותם היום-יומי. מדי ערב הם נהגו לבשל שם, להבעיר אש ולקיים ארוחות רועשות בליווי צעקות רמות ומוזיקה בעוצמה גבוהה.
הסבל שנגרם לדיירי הבניין היה רב. המרפסת שלי שוכנת בדיוק מעל אותה חצר, וחלונות חדרי הילדים פונים אליה. הצעקות וההמולה הלילית הפחידו את ילדי עד כדי כך שהם חששו לישון בחדריהם. ניסינו לדבר עם בעל הדירה, אך הוא עצמו חש מורא מפניהם וטען כי ידו קצרה מלהושיע, שכן חוזה השכירות עתיד להסתיים רק בעיצומו של החורף. הצלחנו להגיע עמם להבנה חלקית בלבד לגבי צמצום הבערת האש, אך הרעש והמטרד נמשכו ואף התגברו, לצד גילויי בריונות ואיומים שמתחו את עצבינו עד הקצה.
ככל שהתקרבו ימי חג הסוכות, גברה דאגתי. תהיתי כיצד נוכל לחגוג את החג ולהקים סוכה בבניין כהלכתה בתוך שאון ורעש המגורים שלנו, נסבלים? התפללנו לבורא עולם בע"ה! וחיפשנו דרך להתמודד עם המצב.
שלוש שעות ב17 דקות
אני נוהג לקרוא לעיתים מזומנות את הסיפורים על השגחה פרטית ועל סיפורים של "כפי בקשתך" שיהודי מבקש ומקבל, מכונית הנוסעת ללא דלק, מטוס שממריא בדרך פלא, ואירועים מפעימים נוספים. תמיד תהיתי בלבי מתי יתרחש גם אצלי אירוע כזה, מתי אחוה גילוי מופלא של סייעתא דשמיא גלויה, הארה שבה מבקשים מהקדוש ברוך הוא והוא נענה מיד. תהיתי מדוע לא זכיתי עדיין בימי חיי לראות חסד מוחשי כזה.
השנה, כשחזרתי מאומן דרך פולין, חוויתי כזאת בעצמי. המסע היה מייגע - נסיעות ממושכות ברכבות ובאוטובוסים, שעות על גבי שעות בדרכים. בני כבר היה בשדה התעופה בז'שוב בטיסה מוקדמת יותר. בעודו ממתין שם, הוא התקשר אלי והזהיר אותי: "המקום בכאוס מוחלט, עמוס עד אפס מקום ועל סף קריסה. המעבר מכניסת הבניין ועד לטרמינל לקח כארבע שעות. יש להתכונן לעיכובים כבדים."
שמעתי את הדברים ולבי שקע. אמרתי לעצמי: "ריבונו של עולם, רק זה חסר לי כעת, לאחר שעות כה רבות של טלטולי דרכים ברכבות ובאוטובוסים. אנא עזור לי לעבור את המכשול הזה במהירות." ירדתי מהאוטובוס בפתח שדה התעופה ונכנסתי לטרמינל. ניגשתי לדלפק מספר שלוש, הנחתי את הכבודה, וראה זה פלא תוך דקה אחת בלבד קיבלתי את כרטיס העלייה למטוס, ללא שום עיכוב.
חלק א' עבר בשלום, ואז הגעתי לחלק ב' - הבידוק הביטחוני. כשראיתי את הנעשה שם, חשכו עיני. מאות בני אדם הצטופפו שם, והמהומה היתה רבה. צעקות עלו מכל עבר. אנשים מכל גווני הקשת האנושית המתינו שם למעלה משלוש שעות, ולא כולם שמרו על איפוק או המתינו בסבלנות בתור... תהיתי אובד עצות מה אעשה בתור האינסופי הזה. פניתי שוב בתפילה חרישית: "ריבונו של עולם, אבי הרחמן, עשה עמי חסד והעבר אותי כאן במהירות, העצבים שלי רופפים ממילא אחרי כל המסע הארוך, אני מרגיש שלא אעמוד בזה! "
והנה, ללא כל הסבר הגיוני, אחרי צעדים ספורים. פסיעה פה, פסיעה שם, מצאתי את עצמי צועד קדימה בין ההמונים, עד שהגעתי ממש לחזית, מול השוטרים הפולנים. השוטרים ספרו חמישה אנשים בכל פעם והכניסו אותם פנימה פעם מימין, פעם משמאל ופעם מהאמצע. תוך רגעים ספורים נספרתי גם אני בתוך החמישייה: "אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה." נכנסתי פנימה לשיקוף ועברתי אותו כהרף עין.
משם המשכתי לבקרת הדרכונים, ושוב נגלה לפני תור ענק של מאות אנשים. פניתי שוב בלבי: "אבי שבשמים, עזרת לי עד כה, אנא אל תעזבני כעת. כוחותי תשים מן הדרך הארוכה, אנא הושיעני." הבטתי ימינה ושמאלה, ומצאתי את עצמי שוב בחזית התור. איש אבטחה שעמד במרחק שלושה אנשים לפני הביט בי, אותת לעברי: לך! והפנה אותי ישירות אל פתח הבידוק הפנוי.
הבטתי בשעון ולא האמנתי: שבע עשרה דקות בלבד חלפו מרגע כניסתי לבניין שדה התעופה ועד שהגעתי לאזור הדיוטי פרי, בדרך שאין לי איך להסביר אותה. אפילו בארץ המעבר אינו מהיר כל כך.
הרגשתי באופן המוחשי ביותר את עוצמתה של תפילה מעומק הלב. ביקשתי "אבא, תעזור לי", וקיבלתי מענה מיידי. עברתי את השלב המייגע הזה ללא כל עכבה, ואני מרגיש חובה נעימה לפרסם את דבר החסד הזה שעשה עמי הבורא ברוב חסדו!
קצר שהוא חיבור
יום שלישי של עשרת ימי תשובה, בערב, לאחר יום עמוס של עבודה מאומצת בניסיון להתרים נדיבי עם כדי להעניק מילגות למאות אברכים לקראת החג, נסעתי ירושלים לפגישה, ומשם להכנסת ספר תורה של ידיד בבית שמש. חזרתי לביתר ברכבו של חבר כשאני מותש, באפיסת כוחות ממש. ישבתי במושב הרכב ורק ייחלתי לתפוס כמה שעות שינה, להתרענן ולשוב לכוחותי כדי להמשיך עם בוקר בעבודת הקודש.
ואז קיבלתי שיחת טלפון מבתי: "אבא, אני כבר במיטה. בבית שוררת עלטה. לא ברור אם זו הפסקת חשמל או קצר מקומי, אין לי כוח לקום ולבדוק, ואמא הרי בבית החלמה, אז תהיה מודע שהנך בדרך לבית חשוך".
מרוב עייפות קיוויתי שמדובר בתקלה כללית של החשמל, כך שלא אזדקק לטפל בזה בעצמי. הגעתי לבניין שלנו סמוך לשעה אחת בלילה, וראיתי כי בחדר המדרגות יש אור ואין שום תקלה בחשמל. פתחתי את דלת הבית, ואת פני קידם חושך מוחלט. נאנחתי מעומק הלב: "אבא שבשמים, תן לי כוח. זה מעבר לכוחות שלי - להתחיל כעת לחפש בבית מה גורם לקצר בחשמל".
לפני לוח החשמל מותקן מדף, שהיה עמוס לעייפה בערימות ספרים, ניירות ומסמכים שונים. לאט-לאט, בתוך החשיכה, פיניתי את תכולת המדף עד שנותרו עליו רק דפים בודדים, ואז פתחתי את ארון החשמל. הרמתי את המתג הראשי בהמתנה לראות אם החשמל ייפול שוב, מתוך כוונה להתחיל לבדוק מתג אחר מתג ולבודד את מקור הקצר.
לרווחתי, החשמל המשיך לפעול כרגיל. הכול פעל כסדרו, לא היה שום קצר, ולא נצפתה כל סיבה שתסביר מדוע נפסק החשמל מלכתחילה. המתנתי עוד שתי דקות וסגרתי את דלת הלוח. ואז הבחנתי במעטפה שהייתה מונחת שם, מתחת לערימת הספרים והניירות, מעטפה שהוכנה עוד בערב פסח, היתה ממוענת לאברך יקר והכילה סכום כסף המיועד עבורו לחג, ומחמת דחיות חוזרות ונשנות היא התמהמה מלהגיע ליעדה, עד שלבסוף נשכחה מלב. כעת הנחתי אותה בצד, ואמרתי לעצמי שאטפל בכך מחר בע"ה. קראתי קריאת שמע שעל המיטה בזריזות בעוד עיני נעצמות מאליהן.
בבוקר, הופתעתי לקבל טלפון מאותו אברך: "תגיד, שמא עדיין שמורה אצלך המעטפה שהכנת עבורי בערב פסח? בטח כבר העברת אותה למישהו אחר מכיוון שלא באתי לקחת... אני פשוט חייב לשלם תשלום דחוף לפני החג וזקוק לכסף, אם זה עדיין אקטואלי".
חייכתי ואמרתי לו: "עכשיו אני מבין הכל! 'קצר' בחשמל, שטרחתי בגללו לפנות את המדף באמצע הלילה - הכל היה רק כדי שידיד יקר יקבל את מה שמגיע לו בדיוק ברגע שהוא זקוק לכך ביותר. הכל מחושב במדויק. בדרך הטבע לא היה סיכוי שאזכור את מקומה של המעטפה. לא היה שום קצר; אדרבה, היה כאן חיבור נפלא - חיבור של אבא שבשמים לילדיו בארץ, שהוא דואג להם לכל מחסורם בכל רגע ורגע!
בליל ר"ה אחי הצעיר הרב יוסף ניגש אלי ושואל אותי מה עלה בדעתי לשלוח לו את הגליון הנפלא שאתם כותבים בטוב טעם ודעת, "בטחוני בצורי", של פרשת נצו"י, וזו אכן פעם ראשונה ששלחתי לו את הגליון הנפלא...
לא היתה לי תשובה מספקת, רק אמרתי לו שאני בטוח שהוא יהנה מאוד מהחיזוק הנפלא שבגליון. אבל אחי אומר לי: כמו כל דבר בעולמנו, גם הרעיון לשלוח לי בדיוק השבוע הוא השגחה נפלאה. תוך כדי דיבור הוא מראה לי "קובץ גליונות" מאד מפורסם של פרשת נצבים וילך עליו הוא מנוי בדואר כל שבוע, ובתוכו גם מופיע הגליון הנפלא "בטחוני בצורי", אבל למרבה הפלא הם הכניסו השבוע בטעות פעם נוספת את הגליון של פרשת כי תבוא, כרגיל הוא דפדף קודם כל לקרא את "בטחוני" והוא קורא ורואה שהכל מוכר לו, עד שהבין שבטעות הכניסו את הגליון הקודם של כי תבוא, וכמו כל הקוראים של הגליון שלא יכולים לוותר עליו אף שבוע, ציער אותו מאד שהוא הפסיד השבוע את הגליון המדהים, ולמרבה הפלא מתברר לו שמשום מה 'בדיוק' השבוע עלה בדעתי לזכות גם אותו ולשלוח אליו את הגיליון, כך מנעו ממנו מן השמים את הצער על הגליון החסר!
שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך!
פירוש רש"י: שְׂפָתַי תִּפְתַּח - מְחוֹל לִי, וְיֶהִי לִי פִּתְחוֹן פֶּה לְהַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ!
2 יהודים יקרים הוסיפו ושלחו את פירושו הנפלא של רבינו יונה לפסוק זה המחדש שזו בקשה מיוחדת למחילה על עבירות שנעברו במזיד: זה הפסוק דבוק עם הפסוק שאחריו שאומר: כי לא תחפוץ זבח ואתנה וגו' ואמר אותו דוד כשהיה מתפלל על חטא בת שבע, שחטא בו במזיד, ועל המזיד אין מביאין קרבן, שאין קרבן בא אלא על השוגג, ועל כן היה מתפלל לבורא: תסייעני שאוכל לכוין בתפלתי ולספר מעלליך כדי שתהא תפלתי מקובלת, שכיון שלא תחפוץ זבח על המזיד תהיה תפלתי כפרה במקום קרבן. ועכשיו ג"כ שאין לנו בהמ"ק ואין אנחנו מקריבין קרבנות אנו אומרים אותה על אותו ענין, שתהיה תפלתנו מקובלת ורצויה במקום זבח וקרבן.
הפסוק "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" מחובר באופן ישיר לפסוק שבא אחריו: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה".
דוד המלך אמר מילים אלו כשהתפלל על חטא בת שבע. כיוון שהחטא נעשה במזיד, ועל חטא במזיד אין אפשרות להביא קרבן, שהרי קרבן מביאים רק על שגגה על כן התפלל דוד לקב"ה: "סייע לי לכוון בתפילתי ולספר תהילותיך כדי שתפילתי תתקבל. כיוון שאינך חפץ בקרבן על חטא במזיד, תהיה נא תפילתי כפרה חלופית במקום הקרבן", וכך אהיה ראוי לומר תהילותיך.
גם כיום, מסיים רבינו יונה, כשאין לנו בית מקדש ואיננו מקריבים קרבנות, אנו אומרים פסוק זה מתוך אותה כוונה ממש: שתהיה תפלתנו רצויה ומקובלת לפני ה' במקום זבח וקרבן.
גק"ה גארטל של משי
לכבוד האיש אשר האלוקים אינה לידו להיות מגדל אור לכל העולם, בהפצת אור האמונה והבטחון בהשי"ת, אשה יראיה בביתר העליונה על כל פרט ופרט, ופרטי פרטים יעשה לנו הטוב, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד.
ערב ראש השנה תשפ"ז. כמידי שנה אנו נוסעים להסתופף בר"ה בצלו של האדמו"ר שליט"א בעיה"ק ירושלים. כנהוג אצל חסידים ואנשי מעשה לבטוח ולהאמין בהשגחתו יתברך שמו. האוטובוס אחד אחרי האחרון, היה זה כאשר חיכיתי בתחנה לאוטו שיקח אותי למחוז חפצי ירושלימה, הפס קול ב'קל קו' הודיע: 'קו 246 מגיע בעוד שתי דקות'.
בעזהשי"ת הגענו למחוז חפצינו לבית האכסניה בי-ם, ובו התאכסנו ביו"ט יחד עם גיסי שליט"א. גיסי סיפר לי שקנה לכבוד יו"ט בעקיטשע חדשה [בגד שיראים שחור שהחסידים נוהגים ללבוש בשבת ויו"ט], אולם הוא שכח את הגארטל בכיס של הבעקיטשע הישנה, ועכשיו יש לו רק את הגארטל של יום חול, שרוך של שתי חוטים, ומי שקצת מכבד את עצמו אינו חוגר את עצמו בזה בחג.
מיד נזכרתי שהבאתי איתי גארטל נאה שאין לי צורך בו. מסרתי אותו לגיסי, ובכך נמנעה ממנו עוגמת נפש מרובה.
והסיפור אינו מסתיים כאן.
ביום ב' דר"ה השיב לי גיסי את הגארטל שהשאלתי לו, משום שמנהגו ללכת בימים של ר"ה קיטל לבן משא"כ בלילות, לאחר סיפר השגחה פרטית כזאת חשבתי לעצמי לקחת עמי לביהמ"ד את הגארטל הנוסף שנמצא מצויד רוח שהיה תח"י, אולי תהיה איזו תועלת לעוד מישהו מזה, אבל בסתר ליבי לא האמנתי שמישהו יצטרך שוב את הגארטל, מכיון שהיינו כבר ביום ב' דר"ה, ומי יצטרך עכשיו לגארטל? אך מיד כשנכנסתי לביהמ"ד לתפילה, ניגש אלי בחור שהגיע מבני ברק לר"ה לאדמו"ר, ויצוין שאין לו שום קשר איתי, מלבד ששנינו התפללנו באותו ביהכ"נ, ושאל בדיוק אותי באם יש לי אולי במקרה [אותיות רק מה'] גארטל, באמרו מכיוון שיש לי רק גארטל שרוך ואיני מרגיש בנוח עמו... מיד נתתי לו את הגארטל המכובד, אשר ללא שום הסבר לקחתי עמי לנסיעה לירושלים, והמשכתי לקחתו גם ביום השני לביהכ"נ.
קקק במוצר - מידה כנגד מידה
באחד המפעלים למזון שבו עובדים הרבה אברכים מאנ"ש התארגנו העובדים ביניהם ורכשו מכספם מכונת שתיה שמספקת סודה קרה, כדי שיוכלו להשיב נפשם מעת לעת במצע העבודה המתישה.
באחד הימים ניגש עובד יהודי שעדיין אינו שומר תורה ומצוות ומזג לעצמו סודה מהמכשיר. אחד האברכים העיר לו שיכול לקחת בשמחה, בתנאי שיברך (איני נכנס לסוגיא מה ההלכה במצב זה) הנ"ל התקומם, ודרש מהנהלת המפעל שיענישו את האברך. ואכן בעקבות זאת שלחו את האברך לחופשה כפויה של שלשה ימים.
וראה זה פלא, כעבור כמה ימים הגיעה למפעל ביקורת ממשרד הבריאות לגבי מוצר מתוצרת החברה שבאריזה... וחייבו אותם לבצע הדברה בכל שטח המפעל, ולשם כך נדרשו להפסיק מיד את העבודה ולשלוח את העובדים כולם לחופשה של שלשה ימים!
איננו יודעים חשבונות שמים, אבל לא היה אחד מהעובדים במפעל שלא עשה מעצמו את הקישור המתבקש!
"אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא: כל המדות בטלו, מדה כנגד מדה לא בטלה". בראשית רבה ט'
"כי זה חסדו יתברך בפרוע פרעות תוכחות על עוון - מידה כנגד מידה פורע, למען החי יתן אל לבו כי תבואהו שואה אל אשר לא טוב עשה דוגמתה וישוב ממנה, כדבר שנאמר 'ולך ה' חסד ואתה תשלם לאיש כמעשהו', שהוא מדה כנגד מדה. שעל ידי כן יפשפש וימצא מאשר חטא על הנפש מעין המאורע, ושב ורפא לו". תורת משה אלשיך הק' ויקרא ט'
מכיבוד אב רק מרוויחים
ערב חג הפסח התקיימה בבני ברק המכירה הענקית שעורכים מוסדות חסידי דארג.
כדי להבין את הסיפור עלי לתאר מעט את סדרי הגודל. מדובר במפעל חסד כביר ומאורגן להפליא המתקיים פעמיים בשנה, שנהנים הימנו קרוב לרבבת משפחות!
כל משפחה מזמינה מראש את כל מצרכי החג, וביום המיועד מתפרסת המכירה על פני שישה מתחמי ענק, אליהם זורמות עשרות משאיות העמוסות בכל טוב.
גם אני וב"ב ביצענו הזמנה מפורטת לקראת החג, וכאשר הגיע המועד המיועד, שמתי את פעמי אל המתחם שבר' נפחא, כשאני באורך רוח ובסבלנות מרובה. ידוע ידעתי היטב כי איסוף קנייה בהיקף כזה אינו עניין של מה בכך, וכי מדובר במשימה הדורשת זמן ולא מעט מאמץ.
הגעתי למתחם המכירות.
הסדר במקום היה מופתי: בכניסה ניצבו קלסרים מסודרים לפי סדר האותיות, כאשר לכל אות הוקצה קלסר ייעודי. על כל לקוח היה ליטול מהקלסר המתאים את הדף הנושא את שמו, ובו מפורטת רשימת המוצרים שעליו ללקט. לאחר מכן יוצאים לדרך ואוספים את המצרכים לפי המסלול והסדר המדויק שנקבע מראש.
ניגשתי אל הקלסר שעליו מופיעה האות ז', שלפתי מתוכו את דף ההזמנה שעליו מופיע שמי, ויצאתי לדרך.
עברתי בסבלנות רבה ממתחם למתחם, מעמיס מוצר אחר מוצר אל העגלה. חלק מן המוצרים נראו בעיני תמוהים משהו, ולא בדיוק הבנתי מדוע נזקקנו להזמין אותם, אך צעדתי באדיקות על פי הרשום בדף. כלל ברזל הוא במכירות הללו: יש לפעול בדייקנות לפי הרשימות.
כמעט שעתיים חלפו, והנה אני עומד סוף סוף לקראת סיומה של המשימה המייגעת. אנו מחבבים לערוך קניות, אך הסחיבה שאחר כך, הארגון והאחסון, הם כבר ענין מאתגר יותר... אך תודה לד' אשר התרחש. שיש מכירות כאלו המקילות עלינו את ההכנות לחג, ושיש לנו את האמצעים לשלם עבורן.
רגע לפני שניגשתי לתשלום, רפרפתי שוב בעיני לאורך הדף כדי לוודא שלא החסרתי דבר מהרשימה. ואז, כמעט בהיסח הדעת, נפל מבטי על השורה העליונה בראש העמוד, ולבי שקע בקרבי:
הרשום בראש הדף לא היה שמי, כי אם שם דומה להפליא: אלחנן זייבאלד.
יוחנן התחלף לי באלחנן.
תחושת תדהמה מלאה את כל ישותי.
סיטואציה כזו לא העליתי בדעתי. זה כמעט שעתיים שאני צועד במתחם הענק, זיעה ניגרת ממצחי, ואני מלקט בשקידה ובדייקנות מוצרים עבור אדם שאינני מכיר כלל!
חמור מכך, עלתה בלבי המחשבה על אותו ר' אלחנן שככל הנראה מסתובב כבר שעתיים ברחבי המתחם, ותר לשווא אחר הטופס האבוד שלו שנמצא בידי.
לא נותרה לי ברירה אלא לנסות לתקן את המעוות במהירות.
בראש הדף הופיע מספר הטלפון של ר' אלחנן, ומהרתי לחייג אליו. מעבר לקו ענה לי קול צעיר. שאלתי האם הגעתי אל ר' אלחנן, והלה השיב כי הוא בנו. עדכנתי אותו בקצרה בטעות שאירעה, ובכך שכל מוצריו כבר לוקטו ונמצאים בעגלה ובארגזים שלו. ברגע שבו הבין הנער את הבשורה, פרצה מפיו קריאת התרגשות: "מצוות כיבוד אב! "
כשנרגע מעט, סיפר לי הבן את אשר התרחש.
מתברר שבדיוק כשעמד ר' אלחנן לצאת למכירה, קיבל קריאה דחופה לבוא לעזרת אביו.
הוא היה אובד עצות, אך למרות זאת, ביטל אלחנן את תוכניותיו ללא היסוס, ומיהר להתייצב לצד אביו, למרות העיתוי הבוער כשהקנייה הענקית לפסח ששולמה כבר מראש עלולה ללכת לאיבוד.
בלית ברירה, נאלצה המשפחה לשלוח את הבן הצעיר לאסוף את הקנייה הגדולה, למרות שידעו כי המשימה כבדה מכפי מידותיו וכי הוא אינו מוכשר לבצעה.
והנה התברר כי מן השמים לא הזניחו את ר' אלחנן שקיים מצוות כיבוד אב במסירות. ההשגחה העליונה דאגה לו לשליח שילקט עבורו את כל המוצרים מראש ועד תום!
כוונה פשוטה לנענועים
עפ"י מוהרה"צ ר' משה וואלפסאן זצ"ל
עפ"י פשטות, הענין של הנענועין הוא לקבוע בלב איש הישראלי, שהקב"ה ושמו המרומז בד' מינים כנ"ל, מצוי בכל מקום ובכל עת וע"י הנענועים מקבל עליו מלכותו ומשים בטחוני בו, ובכן מנענעים לימין ולשמאל: וממליכים את הקב"ה בין כשהוא מתנהג עמנו בחסד ובין בדין.
ואח"כ מנענע לפניו: לרמז שאע"פ שיש לו הרבה דאגות על העתיד מה שיהיה לפניו, מ"מ הוא שם בטחוני בה'.
ואח"כ למעלה: כמאמר הכתוב אם אסק שמים שם אתה, שגם כשיהי' לו הצלחות מ"מ לא יגבה לבו וגם אז מקבל מלכותו.
ואח"כ למטה: כדכתיב "ואציעה שאול הנך", שאך כשיגיע ממש לבחי' שאול ולא רק שעומד בשאול רק ששוכב בשאול, ואציעה שאול, שהיא המדרגה התחתונה שאפשר להגיע שם, מ"מ גם שם הנך וגם שם מלכותו של הקב"ה וגם יעלה.
ואח"כ מנענע לאחוריו למערב: כמאמר הכתוב "אשכנה באחרית ים דהיינו בזמן עקבתא דמשיחא שנקרא אחרית ים (וכמו שדרשו חז"ל שהראה הקב"ה למשה עד הים האחרון עד היום האחרון) גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך.
אולם זהו דוקא בחג הסוכות אז בודאי ע"י הנענועין וע"י הישיבה בצילא דקוב"ה בודאי יתחזק אמונתו בה' וקבלת עול מלכותו, אבל בקרוב יבוא העת שיצטרך להניח מידו הד' מינים וח"ו שיאבד אז אמונתו ובטחונו, ולכן צריך ג"כ אחר כל נענוע להשיב המינים אל החזה ולנענע גם שם כדי לקבוע הדברים בלבו על כל השנה. (שיחה לתלמידים, תשל"ב מתוך הגליון "באמונתו יחיה" סוכות תשפ"ד) מומלץ לגזור ולהניח במחזור או בקופסת האתרוג [למנויים מצורף בנפרד].