סוכת אהבת השם
"דעו לכם יהודים יקרים", ענה ואמר 'היהודי הקדוש' רבי בונים מפשיסחא, "כי ההכנות לחג סוכות הן כמו הכנות לחופה - צריך לדאוג לפרטים רבים. אך אם לא לומדים את הלכות החג: דיני הסוכה וארבעת המינים, הדבר דומה לחופה שהכינו בה את כל העניינים, מלבד דבר אחד, והיא - טבעת הנישואין שנשכחה!.
לכן, כותב הצדיק בעל ה'פנים יפות', כי ראש השנה ויום הכיפורים הם כנישואין של הקב"ה עם ישראל, וכעת חג הסוכות הוא חדר היחוד, בהם מתייחדים רק ה' וישראל, על כן, כל המטרה שנתן הבורא את ימי התשובה של ר"ה ויום הכיפורים, הוא רק כדי שנזכה להגיע להקבלת פני השכינה בחג הסוכות בסוכה. כמה גדול ונורא!
גדולה ועצומה קדושת חג הסוכות יותר מחג הסוכות, עד כדי שכתב הצדיק הקדוש, בעל ה'תולדות אהרון' כי אע"פ שביום הכיפורים מחלו לאדם על כל עוונותיו, מכל מקום עדיין נותר על נשמת האדם רושם העבירות, ולכן נתן לנו הבורא את חג הסוכות, שעל ידי מצוות הסוכה, ארבעת המינים ולימוד התורה בסוכה - נטהרים מכל כתמי העבירות וזוכים לטהרה גמורה וקדושה עליונה!.
כל כך גדולה ונוראה מעלת היושב בסוכה, שהיא מצוה מהתורה במשך שבעה ימים רצופים ובכל דקה ושניה שיושב בה מקיים מצוה מדאורייתא (בשונה מארבעת המינים שהמצוה מהתורה היא רק בנענוע ביום הראשון בלבד), עד כדי כך שהזוהר הקדוש קורא ליושב בצל הסוכה כיושב בצל האמונה של ה', וכותב: "כל רגע שיושב היהודי בסוכה, אוכל בסוכה, ישן בסוכה, ונושם את האוירה הקדושה של הסוכה - מחדיר הוא בקרבו יותר בהירות האמונה שתוליך אותו במשך כל ימי חייו!". ישבת בסוכה? - זכית לתוספת אמונה לשנה!.
מספרים כי שנה אחת שהה הרבי בעל 'אמרי חיים' מויז'ניץ זי"ע בחג הסוכות במדינת 'בלגיה' עם בני ביתו. והנה, במהלך סעודת החג החל לרדת גשם שוטף. זלעפות מטר דפקו בעוז על הסכך והביאו לנחלי מים חזקים לסוכה. מלבד זרמי הגשמים שנטפו לסוכה, הקור שהיה באותו זמן בבלגיה היה עז ונורא.
מיד כשראו זאת בני הבית, הם נסו בכל כוחם אל הבית, על מנת להגן על עצמם. רק אדם אחד נשאר בסוכה בקור ובגשם - הלא הוא האדמו"ר בעצמו.
הוא ישב, כשפניו קורנות משמחה עילאית, כשהוא ממשיך לזמר בזמירות החג בחשק ובהתלהבות. מלוויו של הרבי שנותרו לידו, הרגישו כי אף הם כבר לא מחזיקים מעמד וקשה להם להישאר בתוך הסוכה במצב שכזה, כשהם מתפעלים משמחתו של הרבי, אשר נראה שאינו מרגיש בכל המתהלך סביבו.
לאחר פרק זמן קצר, הפסיקו הגשמים, ומזג האויר התבהר...
- המשך בעמוד 3 -
או אז פנו מלוויו של הרבי ושאלו אותו: "איך הצליח הרב לשמוח ולהישאר רגוע למרות כל שטפי הגשמים והקור העז?..".
חיך הרבי ואמר להם: "במשנה במסכת סוכה (ב, ט) מובא כי כשיורדים גשמים, משול הדבר לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון בפניו.
ומה עושה העבד כששופך לו אדונו קיתון בפניו?", שאל הרבי ומיד השיב: "בואו ואומר לכם: אם העבד הינו שוטה - הרי שהוא בורח מאדונו. אך כמובן שאין זה פתרון לברוח מהאדון שלך, שהרי בהמשך יהיה חייב הוא לחזור אל אדונו. אולם אם פיקח אותו עבד - הרי שנשאר הוא לפני אדונו ומקבל הוא באהבה ובשמחה את הקיתון מים, כי הוא שמח בכך שיש לו עדיין קשר עם אדונו ומיד אח"כ מנסה הוא לרצותו ולחזור להיות בקשר טוב איתו כבעבר".
סיים הרבי ואמר: "כך בדיוק כשירדו גשמים, הראתי לה' יתברך כי אני מקבל באהבה וברצון את הקיתון ששפך על פנינו וזאת מפני אהבתי אליו, גם כשאיננו כל כך רצויים, ועל ידי השמחה והזמירות ניסיתי לפייסו ולהתקרב אליו עוד יותר".
הסוכה היא גילוי האהבה של בורא לעם ישראל, ולכן, את הקשר החזק אי אפשר לפרק בשום מצב שבעולם.
אף על האדמו"ר ר' חיים מצאנז זי"ע מסופר כי היה מנצל כל רגע לשבת בסוכה בעורגה ובכיסופים עצומים, עד אשר גם שהיה יורד גשם היה נשאר בסוכה ונרטב. וכשנשאל לפשר הדבר שהרי הנשאר בסוכה בגשם נקרא הדיוט, השיב: "מעדיף אני להישאר הדיוט של בורא עולם, ובלבד שלא לפספס רגע אחד מקדושתה העצומה של הסוכה והדבקות האדירה שיש בה לבורא העולמים לכל השנה כולה". מדהים!
לשבת בסוכה ולדבר עם בורא עולם, להרגיש את ה'וימינו תחבקני' שיש בסוכה. להביט בסכך ולהגיד: "רבונו של עולם אני רוצה להיות עטוף בך כל השנה וכל החיים. זכה אותי לאמונה בך בכל מצב".
כתב הרבי הקדוש בעל 'התפארת שלמה': "צריך לדעת, כי הסוכה מלאה ברכת ה' כמו בבית המקדש, ולכן אמרו בגמרא כי שם שמיים חל על הסוכה כמו שהיה בבית המקדש, וממנה יוצאים כל הברכות לעם ישראל ולכל אחד בפרט. ולכן ידע האדם, כי הסוכה היא השער שממנה עולות כל התפילות למעלה".
כתב הצדיק רבי אליעזר פאפו זצ"ל, בעל ה'פלא יועץ': "כמה חביבה מצוות הסוכה, שהיא העומדת לכפר לאדם על כל עוונותיו, ובעת ישיבתנו בסוכה - השכינה בעצמה פורשת כנפיה עלינו, וכל שבעה אושפיזין עילאין ואור ניצוצי נשמתם שוכנים שם ממש, ומטעם זה גדולה קדושתה כקדושת בית הכנסת".
לפנינו סיפור מדהים שאירע בתקופת המהרי"ל דיסקין זצ"ל: "יהודי אחד, תושב כפר הסמוך ל'לומז'ה', היה שרוי בתרדמת במשך שלושה ימים. מצבו לא היה בכי טוב, והוא היה מחוסר הכרה. הרופאים שניסו הכל, התייאשו וניבאו לו רעות כי וודאי לא יחיה. אך רופא כל בשר החליט אחרת לאחר מספר ימים, התעורר החולה מתרדמתו. הרופאים ההמומים לא האמינו למראה עיניהם, הם ערכו לו בדיקות וגילו כי הוא הבריא לחלוטין ואינו סובל כלל. כולם התרגשו מהנס שהתפרסם והגיע עד לגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל.
הצדיק שהתפעל אף הוא מהנס, קרא לו למעונו. היהודי הגיע בחיל וברעדה למעונו של הצדיק, שפנה אליו בשאלה: "אמור נא לי, מה הרגשת או ראית בימים האלו ששכבת בלא הכרה?".
היהודי החל להתרגש וסיפר: "בעת שהייתי בלא הכרה, חשתי שנשמתי עולה לשמיים. ראיתי הכל מלמעלה, עד שהביאו אותי למשפט על מעשיי כאן בעולם הזה מיום היוולדי ועד לרגע זה. אל מול עיניי היו מאזניים גדולות שעמדו במרכז. אל צד ימין נשקלו המצוות, ובצד שמאל ניצבו ועמדו העבירות שעשיתי בחיי. נערך דין מדוקדק על כל המעשים, עד אשר הכריעו העבירות את כף המאזניים. רעד וחלחלה אחזה אותי, ורציתי לפרוץ בבכי על מר גורלי.
והנה לפתע, הגיחו מן הצד מלאכים לבנים, ובידם חבילה כבדה. שקט אדיר שרר בבית דין של מעלה. המלאכים הניחו את החבילה הכבדה בכף המצוות ו... לתדהמת כל הנוכחים - החבילה הכריעה את נשמתי לזכות, ובדיוק באותו רגע התעוררתי".
התפעל המהרי"ל דיסקין מהסיפור, והוסיף לשאול: "ספר לי בבקשה על מהלך יומך", וזאת בכדי לגלות מהי אותה חבילה חשובה שהצילה את חייו של הכפרי.
הכפרי סיפר כי הינו אדם פשוט העובד מבוקר ועד ליל...
ומשם הוא הולך לבית הכנסת, לומד תורה, מתפלל, חוזר לביתו, אוכל ארוחת צהריים צנועה, וחוזר לעבודתו. בערב הוא חוזר לביתו, אוכל ארוחת ערב צנועה, לומד תורה, מתפלל, וחוזר לישון. כך יום יום, שבוע שבוע, חודש חודש, שנה שנה. שאל אותו המהרי"ל דיסקין: "ומה עם אותה חבילה כבדה שהכריעה את כף המאזניים לזכות?". השיב הכפרי: "אני לא יודע על איזו חבילה מדובר, אבל אני יכול לספר לרב כי בכל יום ויום, אני נוהג ללכת לבית הכנסת, ובדרך אני רואה סוכה רעועה, שאין בה איש. אני נכנס אליה, יושב בה כמה דקות, ויוצא. כך אני נוהג בכל יום ויום, במשך כל השנה". חייך המהרי"ל דיסקין ואמר: "אשריך! אשריך! אשריך! אותה חבילה כבדה שהכריעה את כף המאזניים לזכות, היא אותן דקות יקרות שאתה יושב בסוכה במשך כל השנה!".