Skip to content
בריתי יצחק

ביאור שיטת סטמר בענין שלש שבועות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ביאור שיטת סטמר

בענין שלש שבועות

משל למה הדבר דומה

יהודי אחד שאל אותי, מה אתה אומר על שיטת סטמר שטוען שיש כעת ג' שבועות שלא יעלו כחומה, ופוסל את כל המדינה. אמרתי לו, אמשול לך משל למה הדבר דומה.

פעם הציע שדכן לנערה שידוך עם בחור, ועשו פגישה ראשונה. אחרי הפגישה שאל השדכן מה המצב, והוא השיב, שכעת עדיין לא נראה, צריך לראות בהמשך, והיא השיבה אותו דבר.

אח"כ עשו פגישה שניה, ואח"כ שאל אותו השדכן מה המצב, והוא השיב, שמצדו הוא כבר מסכים, ואח"כ שאל אותה, אולם היא השיבה שהיא כעת לא מוכנה.

שוב שלח השדכן שלוחים לנערה, להסביר לה שכאן מדובר בבחור מצוין, בעל מידות טובות ולמדן ועשיר וכו', כל דבר טוב ששייך לומר על בחור, ואיך יתכן שהיא מסרבת להצעה מוצלחת כזו, והלחץ עליה גבר וגבר. אולם היא לא רוצה, אולם היא לא יכלה להסביר את הענין שלה, ולא ידעה איך להשתמט מן הלחצים עליה.

ואז מצאה טענה להחלץ מן המצב, היא אמרה שבאמת שזה הוא שלא רוצה. ומה שאומר שהוא רוצה, לא באמת אומר זה, רק הפעילו עליו לחצים, והראיה שהרי בפעם הראשון לא רצה, ומה נשתנה עכשיו. בקיצור, היא גלגלה את העיכוב מצד חסרון רצון מצידו, אולם הסיבה האמיתית הוא בגלל שהיא לא רוצה. עד כאן המשל.

הנמשל הוא, האדמו"ר מסטמר לא רוצה את ארץ ישראל, הוא רוצה להשאר בגלות, וזה היה לפני השואה, שצעקו הוא ועוד הרבה גדולים, בעיקר בהונגריה שלא לבוא לארץ ישראל, (עיי על זה באריכות בספר אם הבנים שמחה). אולם מה אמרו, שהקב"ה לא רוצה, ועדיין קיימים השלש שבועות "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה", ולא הגיע הזמן. וגם אחרי הקמת המדינה האדמו"ר מסטמר ממשיך לומר שלא הגיע הזמן, וגם אחרי מלחמת ששת הימים לא הגיע הזמן, כי הקב"ה לא רוצה.

וכשמוכיחים אותו, הרי יש מספיק גילויים שהקב"ה כן רוצה, אז הוא אומר זה לא נכון, לא הקב"ה הקים את המדינה, אלא השטן. ומה שטוענים שיש פירות בשפע, זה לא מדובר על פירות מסוג כזה, אלא על פירות מאוד גדולים. וגם כשמתגדלים הפירות, הוא אומר עדיין הם לא בגודל הראוי בזמן בית שני. כל מה שיקרה אומר שהקב"ה לא רוצה. על הנסים מלחמת ששת הימים, אומר שלא היה שם ניסים, והכל היה בדרך הטבע, רק הציונים כבשו זה ולא היה שום צורך בזה. ואין כאן לא גאולה ולא שייכות לגאולה, אלא תמורה ושקר, ואין שום גילוי שהקב"ה רוצה שעם ישראל יגיע לארץ ישראל, וילחום נגד הגוים.

אולם הסיבה העיקרית היא משום שהאדמו"ר לא רוצה, רק שמגלגל הדברים על חסרון רצון מצד הקב"ה.

עד כאן המשל והנמשל.

אבל עדיין לא הסברנו למה באמת האדמו"ר מסטמר לא רוצה.

וכדי להבין ולהסביר ענין זה, אביא סיפור שקרה לי לפני כעשרים שנה, אחרי שהוצאתי את החיבור חשיבות ארץ חמדה, ועוד חיבורים כמו שוב אשיב אליך, נסעתי אז לצרפת משום איזה ענין, והתאכסנתי במקום שהיו שם עוד משולחים שהגיעו מארץ ישראל, ושם היו שני אברכים ממאה שערים [או מן החוג הזה], והם שמעו על הדעה שלי בענין הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים וכו', וכמובן הם לא התחנכו בצורה זו, והם הולכים פחות או יותר כשיטת סטמר, וניסו להוכיח אותי על הטעות שלי, ואמרו לי איזה דבר שאז לא הבנתי כלום מה שהם רוצים, ורק פתאום כעת אחרי עשרים שנה הבנתי מה שהם רצו, אף שלא צודקים, אבל עכ"פ הבנתי את מהלך המחשבה שלהם.

[הקדמה והבהרה להמשך הסיפור, אני לא תלמיד של הרב קוק זצ"ל, וכל מה שכתבתי בחיבורים האלו לא למדתי ממנו, אלא מן המקורות בתורה ובחז"ל. ויש דברים שאני חולק עליו בתוקף גדול, כמו ענין היתר מכירה].

הם אמרו לי כך, האם אתה יודע מה מלמדים במרכז הרב? [זה הישיבה שהולכת לפי הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל שהקים הישיבה, ואח"כ בנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, והם התומכים הלהוטים בהקמת המדינה וההמשך], הרי במרכז הרב מלמדים, שהסיבה למה אשה היא נדה, שזה כדי שאחר שהיא תטהר, תהא חביבה על בעלה כיום חופתה.

וכנראה שרצו לומר, תראה איזה קלקולים נמצאים באלו שתומכים חזק בענין ארץ ישראל, שלומדים דברים מכוערים כאלו של פריצות.

ואז לא הבנתי, מה הטענה שלהם בנושא זה על מרכז הרב, הרי זה חז"ל אמרו את זה, ומה הטענה על מי שמביא דברי חז"ל. כמ"ש בנדה (דף לל ע"ג): "תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה – מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה".

כנראה שהם סוברים שחז"ל הזה הוא לא כפשוטו, ואין להביאו לבית המדרש.

וכמו שפעם יהודי אחד הלך לטיש של סטמר בארה"ב, והאדמו"ר שליט"א אמר שם, שמה שאמרו חז"ל בגמרא תענית (דף כו ע"נ), זה לא כפשוטו. דאיתא (שס): "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל' (משלי, 3,63), ואומר (סס,לל) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ'. וכן הוא אומר (סיר הסיליס, גיל) צְאֶינָה וּרְאֵינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתְנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ', 'בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ' – זה מתן תורה; וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ' – זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו". עייכ. והוא הסביר שכל הסיפור הזה הוא לא כפשוטו. וזה פשוט מאוד לפי טענתו, כי איך יתכן שעושים כך שידוכין. [ההמשך של המעשה שם היה שהיהודי שאל את האדמו"ר אולי גם הג' שבועות הם לא כפשוטם, והאדמו"ר כעס מאוד עליו].

אולם בכלל לא הבנתי אז מה רצו האברכים האלו ממאה שערים להקשות עלי, על מה שבמרכז הרב מביאים גמרא זו להדרכה, שע"פ הדרכה זו, זה פוסל את כל הדעות שלהם בנושא ארץ ישראל, מה הקשר בין זה לזה.

אולם כעת התחלתי להבין, הם בחיי אישות שלהם לא קיים מושג של חביבות אלא מדובר על אקט טקטי בלי הרגשים, בלי חביבות, וזה כולו ענין רוחני, וחלק הגשמי הוא מובדל ואין בו חביבות כלל. ועל כן באמת גם ענין של חיבור כלל ישראל דרך ארץ ישראל לא קיים אצלם, והם אמרו שבמרכז הרב שכן מלמדים שיש ענין חביבות בחיי אישות, זה דבר פסול, וממילא גם מה שמדברים על חיבור של הקב"ה דרך הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים הוא מופקע מעיקרא. [כנראה שהקשר בין זה לזה לא בא מן האברכים עצמם, אלא כך לימדו אותם לפסול את ישיבת מרכז הרב, ויתכן גם שגם מי שחידש טענה זו לא הבין את הקשר אלא אם איהו לא חזי מזליה חזי].

וכעת נחזור לשיטת סטמר שהיה לפני השואה וגם אח"כ שעדיין צועק ג' שבועות ולא הגיע הזמן, והסברנו הענין מפני שהוא לא רוצה את ארץ ישראל, הוא מגלגל הדברים לומר שהקב"ה הוא זה שלא רוצה, ואז באמת צריך להבין, למה בסטמר לא רוצים. וכן השאלה הכללית, מה היה בהונגריה לפני השואה, ששם בא עיקר ההתנגדות הגדולה לעליה לארץ ישראל בעקבות ג' השבועות, [אנחנו מדברים על החרדים שהיו שם, ולא על החילונים].

וכעת נבוא ונבדוק מה היה חיי הפרט אצל ציבור החרדים בהונגריה, הנה אצל סטמר יש חוק ולא יעבור שאשה צריכה לגלח שערותיה, וכן היו בהרבה מקומות בהונגריה, היינו שהם הנהיגו הנהגה ציבורית חוק ולא יעבור לנוול אשה ולגנותה על בעלה, וזה כבר נהוג בהרבה דורות. ובאופן טבעי זה מביא לידי בני ט' מידות. ואם כן מובן שזה גם מביא לידי התנגדות לארץ ישראל, ע"פ מה שביארנו שהמשל והנמשל של שיר השירים כפופים זה לזה, ואם אין חביבות של חיי הפרט אין חביבות בחיי הכלל, ויסוד של ארץ ישראל כפי שהסברנו בשיעור השלישי צריך להיות בחביבות, ואם אין חביבות אין ארץ ישראל, ואם אין חביבות בחיי הפרט אין חביבות בחיי הכלל, וזה היסוד של המגלה עמוקות שבני גד ובני ראובן לא רצו לבוא לארץ ישראל.

אולם בודאי שאין זה כלל ברזל, שכל מי שיש לו הנהגה של גילוח שער ממילא אין לו חביבות על ארץ ישראל, ומי שאינה מגלחת אוהב את ארץ ישראל. רק שיש השפעה מסוימת להכלל הזה, אבל בודאי אין כלל שאין יוצא מן הכלל. והראיה לזה הוא הגאון ר' עקיבה יוסף שליזנגר זצ"ל שתמך מאוד בענין ארץ ישראל כידוע (עי' כמלמל על הגלון הנ"ל), אף שנהג בענין גילוח השער לאשה בתוקף עם כל הצאצאים שלו, אולם זה יוצא מן הכלל. והרי גם בהונגריה התנגדו אליו הייטב לב [הסבא של האדמו"ר מסטמר הרב יואל טייטלבוים] על עלייתו לארץ ישראל, וניסה בכל הכח לעכב עלייתו לארץ ישראל. וגם בארץ ישראל התנגדו אליו אנשי ירושלים בתוקף גדול על כל פעולתו בענין התיישבות ועבודת הזריעה וקצירה ושמירה ע"י צבא, וגם מנהג ירושלים במאה שערים אז היה בגילוח שערות, וזה עד עצם היום הזה. [יש לדעת שענין של ט' מידות יכול לבוא ג"כ מכל מיני סיבות של חסרון אהבה בין איש לאשתו].

וכעי"ז יש השפעה גם בהנהגה הגרועה של הרבה בציבור החרדי כעת, שמשתמשים בהיתר המוטעה של פאה נכרית ברחוב, ואילו בבית מכסים במטפחת פשוטה, ואשה מתגנה על בעלה ומתקשטת לרחוב[*]. וזה גם מביא לידי בני ט' מידות. וחיוב אשה להיות בפשטות כלפי הרחוב, ולהתקשט בבית. וזה בודאי משפיע ג"כ על הנהגת הכלל בענין ארץ ישראל לשני הצדדים, ומי שהנהגת חיי אישות הוא רק בצד הרוחני ואינו משתף צד הגשמי, אז ארץ ישראל הוא גם רק בצד הרוחני ולא בצד הגשמי, [ומוכנים להחריב חלקי ארץ ישראל בזמן שזה לא נוגע ישירות ליישוב שלהם]. ושיטת סטמר בענין ארץ ישראל התפשט למחצה לשליש ולרביע גם בהרבה ציבורים אחרים, אף שאינם מסכימים איתם לגמרי בכל הנושאים.

על אף שהשפעה של גילוח שערות וא"י זה לא כלל ברזל, ויש יוצא מן הכלל לשני הצדדים, אבל יש לזה השפעה.

וכעת מובן היטב הענין שביאר המגלה עמוקות, שבני גד ובני ראובן לא נכנסו לעיקר ארץ ישראל שהוא עבר ירדן המערבי, וזה לא מצד העונש אלא מצד המציאות, שמכיון שהיה להם פגם ביצירה שלהם בחוסר חיבה של יעקב עם לאה וזלפה, ממילא הם בעצמם לא רצו להיכנס לעיקר ארץ ישראל ואמרו (במדבר, לב,ה) 'אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן'. וזה התפשט עד עצם היום הזה, שבמקום שאין הנהגת חביבות בין איש לאשתו בחיי הפרט, אז לילדים שיוצאים מזה אין חביבות בחיי הכלל, ויש התנגדות להרבה ענינים שנוגע לארץ ישראל.

החיבור החזק בבית המקדש

וכן עומד להיות ההמשך בנוגע לבנין בית המקדש, ששם החיבור הרבה יותר חזק.

והראיה שבבית המקדש החיבור הרבה יותר חזק, שעל כן היו שם תמונות של חיבור איש ואשה, כמ"ש במסכת יומא (דף נד ע"ל) "רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא הוו קיימי. דכתיב (מלכים־ל, וכט) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קְלַע... 'כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטְרֵי צִצִים וְצִפָּה זָהָב מִישָׁר עַל הַמְּחָקֶה' (שס,לס), וכתיב (שס, זלו) כְּמַעַר אִישׁ וְלִיוֹת'. מאי כְּמַעַר אִישׁ וְלִיוֹת'? אמר רבה בר רב שילא כאיש המעורה בלוייה שלו. אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר (איכה, ל,ק) 'כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ'". עייכ. ופי' רש"י (שס): "כאיש המעורה בלוייה שלו – הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו".

בבית ראשון היו כארבעים תמונות כאלו בעזרה, שהיו שם עשר מכונות, ולכל מכונה ארבע צדדים, ובכל צד היה תמונה כזו. וכן בבית שני היו תמונות כאלו בהיכל, כמבואר בגמרא.

ועי' בזה באגרת הקודש של הרמב"ן (מודפס בסוף ספר שערי נסל של קלסנ"ל, פרק שני) בביאור ענין זה, שמביא ראיה משם שחיבור איש ואשה הוא דבר קדוש שהרי בבית המקדש היו תמונות אלו.

שמחת חתן וכלה ושבע ברכות

וכן הקשר של חיי הפרט לחיי הכלל בענין ארץ ישראל וירושלים, מבואר בשבע ברכות, שאומרים מקודם "שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בִּמְהֵרָה בְּשִׂמְחָה", ורק אח"כ מברכים החתן והכלה. וכן בברכה אחריתא אומרים מקודם "גִילָה רְנָּה דִיצָה וְחֶדְוָה אַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת", ואח"כ "מְהֵרָה ה' אֱהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם".

וכן הפסוק (ירמיהו, לגיל) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָ-אוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' כִּי אֲשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשׁנָה אָמַר ה'", ביארו חז"ל על המשמח חתן וכלה (ברכות דף ו ע"ג): "רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (שס) 'כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשׁנָה אָמַר ה'".

וביאור הקשר, שע"י שמשמחים חתן וכלה כדי שהחיבור יהא בצורה של רגשי אהבה, אז זה מקדם ענין קיבוץ גליות ובנין ירושלים שכפוף להרגשי אהבה בין הקב"ה לכלל ישראל.

וכן בענין תפילה אנו מתחברים עם הקב"ה דרך ארץ ישראל, וירושלים, ובית המקדש, ובית קודש הקדשים, והכפורת שעליו שני הכרובים. כמ"ש בשו"ע (סי' כל סע' 6) "בקומו להתפלל, אם היה עומד בחו"ל, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בארץ ישראל, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה"ק; היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוין ג"כ לבית קדשי הקדשים; היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת".

והחיבור הזה הוא כביכול גם כלפי מעלה (רק שאין לנו את הכח להבין עומק ענין זה).

וזה היסוד שאומרים בכל מצווה, "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֵד שֵׁם יוד ק"ה בוי"ו ק"ה, בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל".

More in this printout

View the whole printout