המשל והנמשל של שיר השירים
וכעת בהושענא רבא בשיעור הזה שנתעורר בראש השנה, ננסה לחבר את כל גי השיעורים האלו. ואחד מן הדברים הוא להסביר מה ששאלנו בעקבות השיעור הראשון, מה באמת הסיבה שבני טי מידות לא יכולים לבוא לארץ ישראל. ובזה יתבאר גם מה שידוע שהאדמוייר מסטמר הרב יואל טייטלבוים זצייל צעק כל הזמן על הענין של שלוש שבועות, שעדיין קיימים, בספרו "ויואל משה", שכתב אחרי הקמת המדינה, ובספרו "על הגאולה ועל התמורה" שכתב אחרי מלחמת ששת הימים, וביאור הסיבה העמוקה של השיטה שלו.
המשל והנמשל תלויים זה בזה
ונאמר כאן במילת יסוד, שנבאר אחייך ביותר אריכות, והוא, שהמשל והנמשל של ספר שיר השירים הם מחוברים יחד ותלוים זה בזה, ואם אין משל אין נמשל. המשל הוא הנהגת חיבור בין איש לאשה בזמנים שונים, זמן שהולך טוב, וזמן שלא הולך טוב.
והצפיה והתיקון הוא לזמן שהולך טוב, והאהבה הוא בשלימות. והנמשל הוא חיבור של כלל ישראל עם הקבייה, בזמנים שונים. והזמן שהולך טוב הוא בזמן שעם ישראל נמצאים בארץ ישראל, וזה חיבור של "האהבה", ואחייכ יותר חיבור בזמן בנין בית המקדש. והזמן שלא הולך טוב הוא בזמן הגלות, שאז אינו בכלל "האהבה", ושוב מצפים שיגיע הזמן של האהבה בחזרה, עייי שהקבייה מגלה זאת באופנים שונים שרוצה שעם ישראל יבוא לארץ ישראל.
והחיבור בין שני הדברים הוא, שהתנהגות האדם בחיי הפרט בין איש לאשתו, הוא שמביא להנהגת האדם כלפי חיבור בחיי הכלל, היינו בין כלל ישראל להקבייה, שהוא "האהבה" שנתקיים בביאה לארץ ישראל ואחייכ לבנין ירושלים ובית המקדש.
ומי שמתחבר לאשתו בצורה בלי אהבה, או מצידו או מצידה, זה משפיע בין על עצמו ובין על הילדים שנולדים מזה, שאין להם את האהבה הנצרכת לחיבור כלל ישראל עם הקבייה, בביאה לארץ ישראל ואחייכ לבנין בית המקדש.
והחיבור הזה הוא הקשר בין בחלק הגשמי ובין בחלק הרוחני, וזה שייך בין בחיבור המשל בחיי הפרט ובין בחיבור הנמשל בחיי הכלל. ואין להאריך כעת בזה.