איתא במדרש "ולקחתם לכם ביום הראשון", וכי יום ראשון הוא, והלא ט"ו הוא. אלא, ראשון לחשבון עונות. והוא תמוה.
ונראה, דאיתא בטורי זהב ד' ימים שבין יום הכיפורים לסוכה אין עולים בחשבון עונות, כי ישראל טרודים במצות - בסוכה ולולב. נמצא, דאם בימים אלו לא יחשוב ה' להם עון, כל שכן ביום קמא דסוכות דלא יחשבו שהם עיקר המצות. ואיתא בפסחים (פ"ק) "ביום הראשון תשביתו שאור", דרשו אותו על יום י"ד, למדנו דהראשון בהא נאמר, על יום קודם ליום דאיירי ביה, כמו "הראשון אדם תולד", יע"ש.
והיינו דפריך וכי ראשון הוא, כלומר והלא לולב ניטל בט"ו, ולמה כתב הראשון דמשמע דניטל בי"ד, כמו הראשון דפסח דקאי על י"ד שבו השבתת חמץ, ועל זה מתרץ דקרי ליה הראשון לט"ו, למידק יום י"ו שהוא ראשון לחשבון עונות, דהא הוכחנו דט"ו לא מחשבי עונות, ושפיר קרי לט"ו הראשון לפי שהוא יום הקודם לראשון דחשבון עונות, ודוק כי חריף הוא.
ובזה יובן מאמר הש"ס (ר"פ לולב וערבה), "ולקחתם לכם ביום הראשון", ראשון אפילו בגבולין, עכ"ל. דהוקשה להם הקושיא הנזכרת דראשון דמעיקרא משמע, וצ"ל דקאי על חשבון עונות. ואהא קשה, דבמקדש ניטל כל שבעה, א"כ כל ימי מועד לא יחשוב ה' להם עון, כיון דטרידי במצות. אלא ודאי דקאי אגבולים שהם אינם נוטלים אלא בט"ו, ולגבי דידהו הוי שפיר יום ששה עשר, ראשון לחשבון עונות, ודוק היטב.
הגאון רבי חיים עמרם זצ"ל, מגדולי חו"ר דמשק וצפת, מח"ס מטעם המלך.