חג סוכות

חג סוכות

עולם הזה דומה לפרוזדור

סוכה היא זכר לענני כבוד ולהזכיר לנו את הניסים המופלאים שנעשו במשך ארבעים שנה לעם ישראל במדבר אומרת הגמרא במסכת סוכה סוכה היא דירת עראי, אדם שבוע שלם גר בסוכה עשויה קרשים ובדים וסכך מחורר מלמעלה וגם ישן בסוכה זו , להחדיר לאדם שעולם הזה הוא עראי ועולם הבא הוא עולם הקבע וממלא אם יודע בנפשו כך אינו מתרגש מהניסיונות של עולם הזה וכן אינו מקנא בקנייני חבירו, כיון שיודע שהעיקר הוא עולם הבא וכפי שהמשילו חכמנו את העולם הזה לפרוזדור כמובא באבות פ"ד מ"טז רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין. פרוזדור , משמש למעבר בסך הכל כדי שתכנס לטרקלין לסלון המפואר לִמְקוֹם מוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ שזה בנמשל עולם הבא.

כותב בספר שערי תשובה חלק ב סימן יט וז"ל וכל אנשי לבב (אנשים חכמים) יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי ולא ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך ויכינו בו צדה לנפשם. כי אם שנים רבות יחיה האדם ואלו חיה אלף שנים פעמים. אחרי שיש מספר לשניו יכלה המספר וסופו כלא היה יהיה. ועולם הגמול אין לו תכלית כענין שנאמר (איוב טז) כי שנות מספר יאתיו ואורח לא אשוב אהלך.

אף כי ימי האדם כצל עובר כענין שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. ונאמר (שם קמד) ימיו כצל עובר ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ימיו של אדם (אינם דומים ) לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר. רצונו לומר - כי חייב האדם להמשיל העולם הזה בלבבו כצל עוף הפורח וברגע קטן עובר. גם כי אין האדם יודע אם היום כאן ולמחר בקבר. ונמצא בהשתדלו וטרחו על יום מחר כי הוא מצטער על עולם שאינו שלו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה יולד יום

כותב "המסילת ישרים" בפרק א: ותראה שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה, ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון, בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות ואחר כל זאת ולאחר זקנה ושיבה גם נפטר לבית עולמו ואין איש שיכול לברוח מכך :

כתוב שתולים בבית ה' בחצרות א-לוקינו יפריחו ,עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו ואפשר לרמוז שתול זה עץ או שתיל שגדל במקום אחר ושותלים אותו במקום אחר זה בה לרמוז שמי שהוא בחינת "שתול" שעוקר את עצמו מעניני עולם הזה שיודע שעולם הזה עראי ,ההפך מרוב העולם שחושבים שעולם הזה קבע ומשקיעים בו את כל כוחותיהם ושותל את עצמו בבית ה' היינו שמשקיע בעולם הבא שמחדיר לעצמן שזה העיקר , יזכה לחצרות א-לוקינו יפריחו ששמעתא דילי שדברי תורתו יתפזרו בבית המדרש ויזכה עוד לזקנה ושיבה מתוך בריאת ונחת וזה המשך הפסוק הבא "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו "

כלנו אורחים בעולם הזה

מְסֻפָּר עַל החפץ חיים, שֶׁהִזְדַּמֵּן אֶל בֵּיתוֹ אוֹרֵחַ עָשִׁיר מִמְּדִינָה זָרָה. אוֹתוֹ אָדָם הִגִּיעַ כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת מוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה לָהֶם תָּרַם, וְהֶחְלִיט בְּאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת לְהִכָּנֵס אֵצֶל אוֹתוֹ אָדָם גָּדוֹל שֶׁשְּׁמוֹ יָצָא לְמֵרָחוֹק. כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ, רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ רִהוּט דַּל וְעָלוּב, בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁלֹּא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁכָּךְ דָּר אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב, וּבְוַדַּאי לֹא אָדָם מוּרָם מֵעָם כחפץ חיים. שָׁאַל הָאוֹרֵחַ בִּפְלִיאָה: רַבִּי, כבוד הרב גָּר בַּבַּיִת לְלֹא רִהִיטִים, וְאַף לְלֹא רִהוּט מִינִימָאלִי כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת אוֹרְחָיו. הֵיכַצַד? חִיֵּךְ החפץ חיים וְהֵשִׁיב: וְהֵיכָן רִהִיטָיו שֶׁל כְּבוֹדוֹ? מַדּוּעַ אֵינִי רוֹאֶה אוֹתוֹ מִתְרַוֵּחַ בְּכֻרְסָתוֹ הֲנָאָה? מַדּוּעַ אֵינוֹ מְכַבְּדֵנִי בְּרִהִיטָיו הַיָּפִים? הֵשִׁיב הָאוֹרֵחַ בִּתְמִיהָה: עוֹבֵר אוֹרֵחַ אֲנִי כָּאן, וְלָמָּה לִי רִהִיטִים, יָבוֹא כְּבוֹדוֹ לְבֵיתִי, וְיִרְאֶה אֶת רִהִיטַי... 'אַף אֲנִי כֵּן', הֵשִׁיב החפץ חיים 'גַּם אֲנִי עוֹבֵר אוֹרֵחַ בְּזֶה הָעוֹלָם, יָבוֹא נָא מַר כְּבוֹדוֹ לְבֵיתִי הַמּוּכָן לִי בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְשָׁם תִּרְאֶה אֶת רִהִיטַי הַמְהֻדָּרִים וְהַנִּפְלָאִים'...

מעשה בעגלון שהיה עובד קשה מאוד לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו יום ולילה קיץ וחורף קור וחום, ובאחת מנסיעותיו הרבות היה חורף קר במיוחד, והשעה שתיים בלילה, והנה החל לרדת שלג כבד מאוד, והאיש חיפש מה לעשות, והנה הוא רואה אור מנצנץ באחד הבתים וניגש לשם כשכולו רטוב ודפק על הדלת בזהירות. מיד נפתחה הדלת לרווחה והאורח הוכנס פנימה ומי בעל הבית? הלוא הוא הגאון מווילנא שישב ולמד תורה בשעת לילה מאוחרת והכין לאורח משקה חם והאורח הלך לישון, ובבוקר קם והלך לתפילה עם הגאון מוילנא, ובחזרתם מן התפילה חש העגלון קצת יותר רוחני, והחל לדאוג על עולם הנצח. ושאל את הגאון בזו הלשון, כבוד הרב אני עובד מאוד קשה, מצאת השבת אני יוצא לדרכי, וחוזר לביתי ביום שישי, כשבמשך ימות השבוע אני לא רואה שינה כראוי, וגם לא אכילה ושתיה כראוי, וביום שישי כשאני מגיע לביתי אני סחוט ובקושי מצליח להחזיק את עצמי בתפילות, וכל השבת כמעט אני ישן, וחוזר חלילה, והרב מבין שאת העולם הזה אין לי כלל ואני רק עובד קשה ומתייסר, האם עולם הבא כן יהיה לי?

אמר לו הגאון רבי אליהו מווילנה, מובא במשנה (במסכת אבות פרק ד משנה טז) רבי יעקב אומר (ויש אומרים רבי שמעון) העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין (התקן עצמך בפרוזדור כדי שתוכל להכנס לטרקלין), ואם נאמר שהפרוזדור שזה העולם הזה, זה בלשוננו עשרה מטרים, אזי העולם הבא שזה נצח נצחים זה הרבה יותר ממאה מיליארד של קילומטרים, ואם אתה עובד כל כך קשה בשביל העשר מטר, ועדיין לא השגת אותו, אזי העולם הבא שאתה כלל לא עובד בשבילו, היאך תשיגנו???

חשוב לדעת איפה להשקיע בעולם הזה או בעולם הבא לקבוע עיתים לתורה או לפחות להחזיק תורה ואל יחוש על כספו ,כל כסף של החזקת תורה חוזר ולא רק שחוזר אלא גם מביא ברכה גדולה לביתו של מחזיק התורה

יש בנותן טעם להביא משל נפלא שאמר מרן רבן של כל בני הגולה בעניין פרוזדור וטרקלין. משל א': מעשה בסוחר גדול של אבנים טובות ומרגליות שיצא לאחת הארצות הרחוקות לקנות שם סחורה, משבא לאותה מדינה נתקשר עם סוחרים העוסקים ביהלומים וקנה סחורה בכל הכסף שייחד לכך, נשאר בידו סכום מסויים לנסיעה חזור, בשעה שהלך לאכסנייתו לארוז את חפציו פגש אותו סוחר שהציע לו יהלומים בהזדמנות בחצי המחיר, כיוון שעומדים להחרים ממנו סחורה זו, רוצה הוא להפטר ממנה בכל מחיר, הראה לו הסוחר את הסחורה והנה אורו עיניו, סחורה כה משובחת לא ראה מימיו, היות ונשארו בידו רק מעט מזומנים לצורך החזרה חכך בדעתו האם להענות לאותה הצעה, שקל בדבר והגיע לכלל מסקנה שאת הזדמנות חייו הוא לא מחמיץ. שלשל לידי הסוחר את הכסף ולקח הסחורה, צרר את האבנים היקרות בצרור מיוחד ופנה לחזור לביתו.

מאחר ומוכרח היה לקמץ בהוצאות הדרך נאלץ לתאכסן באכסניות הפשוטות ביותר שלא כהרגלו, ישן ע''ג הקרקע ואכל מאכלים פשוטים, לחם צר ומים במשורה. באחד הימים הזדמן סוחר עשיר לאכסניה בה שהה מיודענו, ובראותו את הסוחר הנ''ל כמעט שהתעלף. נשתומם ולא האמין למראה עיניו, שאל אותו איך התגלגל למקומות כאלה? האם ירד מנכסיו? ענה לו הסוחר מיודענו הלא יודע כבודו כמה טרחות טורח האדם להרוויח מאות דולרים, וכאן צפוי לי רווח של מליונים, ובאומרו זאת פתח את צרור האבנים והראה את טיבה של הסחורה, עיניו של העשיר כמעט נסתמאו מהברק, ודאי שלמען אוצר כזה כדאי לשאת בכל העינויים הללו במשך זמן קצר ובלבד לזכות אח''כ ברווח גדול. כמו שכתוב (איוב ח. ז) ''והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד''. אולם יאמר לי כבודו מכירו אני שהוא איסטניס גדול א''כ כיצד מסתדר בלי אוכל ומיטה ושאר תנאים שהיה רגיל לחם?

אמר לו הסוחר מיודענו אכן רעות רבות שבעה נפשי בנסיעתי זו, אולם כל פעם שגוברת עליי המצוקה אני מוציא צרור זה, פותח אותו ומסתכל עליו. זה נותן לי כוח להתגבר על הכל ולדעת שיום אחד אחזור לביתי ואהיה העשיר הגדול ביותר!! והנמשל כמובן מאליו.

מעשה בגרף פוטולצקי שהתגייר ונתפס על ידי השלטונות להריגה על זה שהתגייר אמר לו הממונה להורגו שבעולם הבא תנקום בנו ענה לו בשבילי זה כמו ילד קטן שהרסו לו ילדים אחרים את הבובות חול האם כשיגדל ינקום בהם הוא מבין שזה שטויות כך אני בעולם האמת מעשה זה שעשיתם בשבילי הוא כמו להרוס לילד בובת חול שאין לי מה לנקום בו ככל שאדם מחדיר לעצמו שהעולם הזה הוא עראי כך קל לאדם לעבור את הניסיונות בעולם הזה!! וממלא הוא תמיד שמח שמגמד את כל בעיותיו ושמח בחלקו ומאושר

כָּל פַּעַם שֶׁהָרַב בֵּן צִיּוֹן רָצָה לְהִכָּנֵס לַסֻּכָּה הַגֶּשֶׁם פָּסַק

הגאון רַבִּי בֵּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זַצַ"ל, שָׁהָה פעם בְּחַג הַסֻּכּוֹת בְּלוֹנְדוֹן, וְכַיָּדוּעַ כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד שָׁם, הוּא יוֹרֵד בְּצוּרָה חֲזָקָה מְאֹד וְלִזְמַן מְמֻשָּׁךְ, כְּבְהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְהָיָה קָשֶׁה לַצִּבּוּר הֵיאַךְ יְקַיֵּם הָרַב אֶת מִצְוַת הַסֻּכָּה כַּאֲשֶׁר הוּא רָגִיל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָאַקְלִים בָּהּ נוֹחַ לְקִיּוּם הַמִּצְוָה. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא - בְּכָל פַּעַם שֶׁרָצָה הָרַב זַצַ"ל לְהִכָּנֵס לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וְהָרַב נִכְנַס וְאָכַל בַּסֻּכָּה בְּנַחַת, וּלְאַחַר שֶׁיָּצָא מֵהַסֻּכָּה, חָזְרוּ שׁוּב הַגְּשָׁמִים. וְעַל זֶה יָאוֹת לְהָלִיץ מַה שֶׁרָגִיל הָיָה לוֹמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶרְבָּךְ זַצַ"ל אוֹדוֹת הַקֹּשִׁי בְּקִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה בְּחוּץ לָאָרֶץ מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים הָרַבִּים: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ - וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן", שְׁלֵמוּת קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה הִיא רַק לַדָּרִים בְּצִיּוֹן. (הליכות שלמה קכט)

כותב הזוהר הקדוש שמי שמקיים מצות סוכה ויושב בצל האמונה, מנחיל חירות לו ולבניו לעולם ומתברך בברכה העליונה, הקב''ה מסכך עליו בעולם הבא, ומגן עליו מפני מלאכי החבלה.!!

סיפורים מחזקים - מצוות סוכה

השופט שהסכים שיבנו סוכה לרבי מרדכי מנדבורנא למרות הסגר

בתקופתו של הרבי הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא, זכר צדיק וקדוש לברכה, פרצה בעיר מגוריו מגפה קשה. והגיעו לידי מסקנה כי היא פרצה כתוצאה מגושי הלכלוך והזוהמה שהתגוללו ברחובות. השלטונות פתחו על אתר במבצע כללי של טיהור הרחובות, ובגמר עבודות הנקיון פרסמו כרוז עם תקנות מחמירות, שנודעו למנוע את זהומם של הרחובות מחדש. שוטרים חמושים פיטרלו בחוצות העיר, ואכפו את ביצוע צו השלטונות, כדי שאיש לא יהין להשליך לכלוכים בחוצות, אשר עלולים להגביר את התפשטות המגפה הקטלנית.

יום אחד, בעוברם סמוך למעונו של הרבי הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא, הבחינו השוטרים בסוכת עץ מתנוססת בחצרו המכוסה בענפי אילנות – דבר שנחשב הפרה בוטה של חקי הבריאות, שנחקקו. כדי למגר את המגפה. השוטרים מיהרו להכנס לבית הצדיק, ותבעו הסברים על המתרחש. לאחר שהצדיק ניסה להסביר להם את פשר חג הסוכות, נוכח כי השוטרים אוטמים את אזנם מלשמוע, וכי הם תובעים ממנו בנוקשות לפרק את סוכתו ללא כל שהיות. רבי מרדכי לא נרתע מהם, התייצב מול עיניהם בארשת פנים נחושה, והכריז בפסקנות: "הקמתי את הסוכה, כדי שתעמוד – ולא להחריבה".

כאשר נלאו השוטרים מלשכנעו בדברי חלקות, סרו לבית שופט העיר ושטחו בפניו את דברי רבי מרדכי, אשר עומד על דעתו בנחישות לא להחריב את סוכתו – בניגוד לתקנות המחמירות שנחקקו בעקבות המגפה. השופט מיהר לזמנו אליו, כדי להעמידו על מקומו, אך כאשר רבי מרדכי בושש מלבוא, קם השופט בכבודו ובעצמו, והופיע במעונו של הצדיק, בעודו דורש ממנו להחריב את סוכתו על אתר. אחרת יביא הנה גדוד שוטרים חמושים שיעשו בו שופטים, ויאסרוהו בנחושתים בבית הסוהר, ובסופו של דבר אף יחרצו עליו עונש כבד. רבי מרדכי החדיר את עיניו היוקדות בשופט הקשוח, ואמר: "דע לך, כי רבי מאיר מפרימשלאן, זכותו יגן עלינו אמן, היה דודי זקני!"

התמלא השופט חמה, והצטעק: "אין זה מעניני מי היה דודך. אם לא תחריב על אתר את הסוכה הארורה שלך – רע ומר יהיה גורלך". רבי מרדכי ביקש מהשופט הנזעם להשתהות קמעה, כדי לשמע ממנו ספור קצר. השופט הנסער התרכך לרגע נוכח פניו המאירות של הצדיק, ונאות לשמע את הסיפור, בעוד רבי מרדכי החל להשמיע את דבריו: לפני כחמישים שנה, חי בעיר כומר עתיר נכסים, שהתגורר בתוך ארמון יפה, מוקף בוסתן עם אילנות ופרחים, שגדלו בגן אשר השתרע בחזית ביתו. היו לו לכומר עשרה בנים חסונים, שהיו מתלוים עמו להופעותיו בעולם הגדול, והסבו לו קורת רוח מרובה.

יום אחד טייל הכומר בגן הנאה הסמוך לביתו, ואז נמלך בדעתו לעקור מספר אילנות, ולנטוע תחתם פרחים צבעוניים מלבבים, שיפארו את חזותו של הגן. עוד באותו יום זימן אליו פועלים שכרתו את האילנות הענקיים, ופתחו בעבודת זריעת הפרחים. בערבו של יום, נפל למשכב בנו הבכור של הכומר באורח פתאומי, ולמחרת היום – נדם לבו ומת, הכומר המזועזע טרם הספיק לעכל את האסון הנורא שפקדו, והנה בנו השני אף הוא על ערש דוי, התייסר מספר ימים ומת. הכומר הנסער מהר להזעיק רופאים מפורסמים מהערים הגדולות. כדי שיעלו מזור לבניו. שהחלו לחלות אחד אחד, אך הרופאים פכרו ידיהם ביאוש, בעוד הבנים ממשיכים לחלות ולמות בזה אחר זה, לדאבון לבו של הכומר, שלא היה מסוגל להבין מדוע החלו לפקדו אסונות כה נוראים יום אחר יום.

לאחר שנלאה מלהושיע את בניו על ידי הרופאים שהביל לביתו, שהפטירו כולם בפה אחד, כי גזרה ממקום נחתה עליו, שאין הם יודעים את פישרה, החל הכומר לדרוש במכשפים ובמעוננים בתקוה שאלו יצליחו במקום שהרופאים נואשו, אך הכל היה ללא הועיל, ובניו החולים המשיכו למות עד שנותר בגפו עם בנו הקטן בלבד, שנפל אף הוא למשכב, ונטה למות. הכומר האומלל החל להתרוצץ בחוצות העיר כמטורף, כדי לתור אחר תקות ישועה לאחרון בניו, ואז הגיע אליו שמעו של הרבי הקדוש רבי מאיר מפרימשלאן, עליו אמרו כי הושיע אנשים רבים מצרותיהם. כטובע הנאחז על קש, מהר הכומר להופיע בפתח ביתו של רבי מאיר'ל נקש בבהילות על דלת חדרו, ובקש את ישועתו בקול בוכים. לאחר שהרגיעו מסערת רוחו החל רבי מאיר'ל לשקע בהרהוריו, ואז שאל את הכומר: "הגד נא, וכי נתת ידך לכריתת עצים בתקופה האחרונה". האדם עץ השדה. גן עצים נאה היה לך, שפאר את הבריאה של בורא עולם, ואתה נחפזת לכרות את יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא בחוסר שקול דעת. משום כך שילם לך הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה, וגדע את זכרך מעולם – אלו בניך שמתו אחד לאחד".

הכומר תלה עיניים מתחננות בצדיק, כדי שיפעל להציל למצער את האחרון בניו, ואז גמר הצדיק בדעתו להעניק את ברכתו לכומר, שבנו הקטן יתאושש מחוליו, כדי לקדש שם שמיים בעולם" – חתם רבי מרדכל'ה את סיפורו ונדם.

לרגע המשיך להתבונן בעניו של השופט, ואז פתח מחדש: "דע לך, כי אתה, שופט העיר, הנך אותו בן קטן של הכומר, אשר ניצל אודות לברכתו של דודי מאיר'ל ואתה עוד מהין לנהוג עמי כך?!" השופט השפיל את עניו במבוכה, ונאלץ להודות כי ידע באמת את דבר הנס, אך לא העלה בדעתו כי אותו צדיק פלאי שהצילו ממות בקטנותו אינו אלא דודו של רבי מרדכל'ה התרגשותו של השופט הלכה וגאתה, עד שנפל והשתטח לרגלי הצדיק, ובקש את מחילתו על התנהגותו הנלוזה כלפיו. לאחר שרבי מרדכל'ה התרצה, קם השופט והעניק אישור לסוכתו של הרבי, וכך נפטרו שניהם לשלום.

סו - סוכות כשרות כה- סוכות פסולות

סו-כה. המגיד רבי אברהם מטריסק צוה פעם על בניו ללמוד מסכת סוכה לפני חג הסכות. כאשר סיימו את המסכת התיצבו לפניו ואמרו לו כי סיימו את המסכת. שאלם אביהם: כמה סוכות בכל מסכת סוכה נחשבות כשרות וכמה פסולות? לא ידעו הבנים את התשובה. אמר להם המגיד: "צאו ומנו בכל מסכת סוכה, ותמצאו ס"ו סכות כשרות וכ"ה סכות פסולות, כמניין "סוכה"".

הרב ישן בסוכה והכלב שהיה סמוך אליו מת

הרב הצדיק רבי וצייף יתרו הכהן ז"ל, (מחבר ספר כמוס עמדי), שגר טבריה, וכשעבר לדירה אחרת, התקין לו מקום לסוכה שהיה בצמידות לקיר ביתו של השכן, בחג הסוכות רצה לישון בסוכה, ולשאלת אשתו שתבדל לחיים ארוכים וטובים, "איך תישן בסוכה ומאחורי קיר זה נמצא כלב של השכן שהוא נובח בלילה ויפריע לך לישון?" ענה לה: "ה' יעזור". ואכן לא חרץ הכלב את לשונו כל אותו הלילה, למחרת מצאו את הכלב שרוע על הרצפה מת. (כמוס עמדי)

לנענע הלולב והאתרוג יחד

ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור (ד"ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר' יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א והיה מרחיק הה"א אחרונה מן השלש אותיות הראשונות ואמרתי לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו

גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה

בְּלֵיל חַג סֻכּוֹת דָּפַק בְּבֵיתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן אִישׁ עָנִי, וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ בֶּחָג, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם אַחֵר לֶאֱכוֹל וְלִישׁוֹן. רַעְיָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לֹא רָצְתָה לְאָרֵחַ אֶת הֶעָנִי, וְיָדַע רְאוּבֵן שֶׁאִם יַכְנִיס אֶת הָאוֹרֵחַ, יִגְרֹם הַדָּבָר לִקְצָת מְתִיחוּת בְּבֵיתוֹ, וּבָא לִשְׁאוֹל אֶת הָרַב יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א הַאִם בְּכָל זֹאת יַכְנִיס אֶת הֶעָנִי, אוֹ שֶׁמָּא גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וְלֹא יַכְנִיס אֶת הָאוֹרֵחַ. הֵשִׁיב לוֹ הָרַב, שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מְרִימְנוֹב, שֶׁאֲפִילּוּ אִם יָבוֹא לוֹ מַחְלֹקֶת עִם אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים, לֹא יַשְׁגִּיחַ עַל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁגְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים יוֹתֵר מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה.

מרן רבנו החת"ס ראה ברוח קודשו

מעשה שהיה בזמן החתם סופר זצ"ל שהיתה לו ישיבה לתפארת שכללה כשלוש מאות תלמידים והרב לימד אותם במסירות נפש אדירה יומם ולילה, ובתוך התלמידים היו שני תלמידים יתומים מאב, ופעמיים בשנה היו נוסעים לביתם לחג סוכות ולחג הפסח וחוזרים לישיבה שוב. והיו לומדים בשקידה עצומה. והנה הגיע חג הסוכות ושניהם הלכו לביתם לבקר את האימא ולשהות במחיצתה ולקיים מצות כיבוד אם שנבצר מהם כל זמן היותם בישיבה. וכשנגמר חג הסוכות בא האחד לרעהו ואמר לו שהוא מתכנן לחזור לישיבה ושיכין מזוודה לצאת לדרך הארוכה, אולם ענה לו הבחור שהפעם הוא לא מתכנן לחזור לישיבה ובמוחו נתרקמו מחשבות לילך ללמוד באוניברסיטה כדי להיות רופא ואמר שאם אין קמח אין תורה.

והבחור הראשון נסע לישיבה בלעדיו, כשראה אותו החת"ם סופר אמר לו ברוך הבא אבל היכן החבר הטוב שלך? ענה לו: הוא העדיף לילך ללמוד רפואה באוניברסיטה. כשמוע הרב את דברי תלמידו נצטער עד מאוד, ועשה מה שעשה בכוונות ויחודים. ובלילה הבחור השני שרצה ללמוד רפואה חולם חלום, והנה הוא רואה את עצמו שהלך לאוניברסיטה ולומד ומחכים בענייני רפואה ואפילו הפרופסור של האונברסיטה כיבד אותו ואהב אותו מאוד. ואחר כשלוש שנים קיבל תעודה של רופא והחל להתעסק בענייני רפואה ושמו הלך לפניו בכל האיזור והפרופסור היה מחבבו מאוד וממליץ עליו לפני האנשים שהוא רופא טוב. ואין צורך לומר שככל שעלתה אצלו הגשמיות כן ירדה לו הרוחניות.

ויהי היום והנה הגיע הפרופסור לבקר אותו ואמר לו שהוא מזמין אותו לארוחת צהריים. ואכן הבחור הגיע והתפריט היה נבילות וטריפות שקצים ורמשים, אלא שהבחור כבר לא הלך בדרך ה' ולכן פיטם את עצמו במאכלי התועבה הנוראיים, ובינתיים הפרופסור אומר לו אתה יודע שיש לי בת רווקה וגם אתה הרי רווק, מה דעתך להיפגש איתה. ואחרי שהוא אכל את מה שאכל והלב כבר נטמא הוא לא מבחין בין יהודיה לגויה. ולכן מיד הסכים והם הלכו לתיאטרון ולקולנוע ולגיהנם ובסופו של דבר התחתנו והורידו בית מישראל, ואחר חודש מהחתונה אמר "לאשתו" שהוא מאוד מתגעגע לאמא שלו שנשארה לבד בעירו והוא רוצה להביא אותה שתגור לידם והאשה הסכימה. והוא הלך להביאה לעירם וכשראתה האמא שבנה התחתן עם גויה כמעט ונתעלפה ואמרה לו אני לא אשתה אצלך אפילו מים, ורק אגור סמוך אליכם וכך היה

וכעבור שנה נולד להם בן, והגיעו כל הכמרים למסיבה שהוא עשה. ובהגיע הילד לגיל שלוש עשרה שנה החליט האב שהוא עושה לו יום הולדת גדולה מאוד והזמין את כל אנשי הכמורה והבישופים, ואנשי האוניברסיטה והאוכל היה בשפע גדול ובאמצע המסיבה נכנסה אמו הזקנה אל בנה שישב ליד אשתו ואמרה לו, אם הוא היה יהודי היית מלביש אותו היום טלית ותפילין, כמה חבל שהוא לא יהודי. וכשמוע האשה את דברי אמו החלה לצעוק על בעלה ולקללו. אתה יהודי ואבא שלי הכריח אותי להתחתן איתך, אני שונאת יהודים והחגיגה הפכה לבזיון גדול וכל הנאספים הלכו למקומם וגם כשהגיעו לביתם היא המשיכה לקללו בצעקות נוראות.

והוא יצא לגינתו וחזר כמה וכמה פעמים בשעה מאוחרת בלילה ומהרהר במצבו וחלק מהשכנים ראו אותו איך הוא נכנס ויוצא בשעה מאוחרת בלילה ולא הבינו ולמחרת על הבוקר פתחה האשה בצעקות אימים ואמרה שהיא "מצאה" את בנה הרוג במיטה כשגרונו חתוך. ומיד באו משטרה והשכנים העידו שראו אותו בשעת לילה מאוחרת נכנס ויוצא כמה פעמים, והובל למעצר, ונגזר דינו להיתלות בכיכר העיר וליוו אותו השוטרים עם אזיקים בידיו לעמוד התליה

ולדרכו האחרונה, ניגשה אליו אמו ואמרה לו בני, למרות מה שעבר עליך, תעשה תשובה ותקרא שמע ישראל. והבן הוריד דמעות חמות ואמר לאמו: חטאתי עויתי פשעתי ואת דרך התורה שמובילה לגן עדן עזבתי ואך דרך הטומאה שמובילה לגיהנום בחרתי ומגיע לי כל זה וכשהעלוהו לעמוד התליה, הוא פתח בשאגה אדירה שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ומיד התעורר מן החלום והוא מסתכל סביבו כשכל גופו מכוסה בזיעה קרה ולפתע אמו באה לשמע הצעקה שמע ישראל, ועוד בטרם שהוא קם, אמר לאמו תכיני לי מזוודה אני היום נוסע לישיבה ללמוד תורת אלוקים חיים וקם ונסע אל רבו החת"ם סופר.

והכניסו החת"ם סופר לחדרו והגיש לו כוס תה ואמר לו איך הפרופסור חיבב אותך ונתן לך את בתו לאשה וראית מה עלה בגורלך. התלמיד לא האמין למשמע אזניו שהרי הוא לא סיפר זאת לשום אדם? ועוד בטרם הספיק להבין אמר לו רבו, בסך הכל הראו לך מהשמים את העתיד אם היית הולך לאוניברסיטה זה מה שהיה קורה לך בדיוק ואשריך שחזרת ללמוד תורת ה'.

סגולות בארבעת המינים

אֶתְרוֹג שֶׁבֵּרְכוּ עָלָיו בְּכַוָּנָה. וּבָדוּק וּמְנֻסֶּה שֶׁמּוֹעִיל גַּם לְאִשָּׁה עֲקָרָה, שֶׁבְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ תִּזְכֶּה לִפְרִי בֶּטֶן. וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לֹא הָיוּ לָהּ יְלָדִים שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וְאַחַת לֹא הָיוּ לָהּ יְלָדִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְקִבְּלוּ חֲתִיכָה מֵאֶתְרוֹגוֹ שֶׁל מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצוק"ל, וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה נִפְקְדוּ בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, בָּרוּךְ ה'. סְגֻלָּה לְנָשִׁים מְעֻבָּרוֹת, שֶׁיִּנְשְׁכוּ אֶת הַפִּטָּם שֶׁל הָאֶתְרוֹג, וְיִתְּנוּ צְדָקָה לַעֲנִיִּים, וְיִתְפַּלְלוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן הֵרָיוֹן קַל, וְשֶׁתֵּלַדְנָה לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּרֶוַח וְלֹא בְּצַעַר. וְלֹא יִנְשְׁכוּ אֶת הָאֶתְרוֹג אֶלָּא לְאַחַר שִׂמְחַת תּוֹרָה וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, מֵאַחַר וְהָאֶתְרוֹג עֲדַיִן אָסוּר בַּאֲכִילָה, כַּמְבֹאָר לְעֵיל. (תמט) סְגֻלָּה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּאֵב לֵב, שֶׁיִּקַּח אֶת הָאֶתְרוֹג שֶׁבֵּרְכוּ עָלָיו בֶּחָג, וִיבַשֵּׁל אוֹתוֹ עִם מְעַט כַּמּוֹן, וִיסַנֵּן אֶת הַמַּיִם וְיִשְׁתֶּה שֶׁבַע לְגִימוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, וְיִהְיֶה לוֹ לֵב בָּרִיא וְחָזָק לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. (סגולות ישראל. לבוש יוסף)