חַג סכּוֹת - שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה בְּצֵל הַסֵּכָּה
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךְ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"
(דברים ט״ז, י״ד-ט״ו)
ה' מצווה אותנו: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךְ״, ובהמשך: ״וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ״ (דברים ט״ז, י"ד-ט״ו). גם בתפילה אנו מכנים את חג הסוכות: זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ.
אבל כיצד אפשר לשמוח כאשר אנשים רבים מתמודדים עם ניסיונות, קשיים וצרות, לא עלינו?
התשובה טמונה באמונה. אדם המאמין שהכל מאיתו יתברך, שהוא בן אהוב של הקב"ה ושכל המתרחש עימו נתון להשגחה מדויקת, יכול למצוא נקודת שמחה גם כאשר יש לו שאלות. אין זו התעלמות מן הכאב, אלא ידיעה שגם בתוך ההסתרה הוא אינו לבד.
משה רבינו נאלץ לברוח ממצרים ולשהות שנים רבות במדיין, ולאחר מכן נשא במסירות את עול ההנהגה של עם ישראל.
אהרן לא קינא במשה רבינו כאשר משה נבחר להנהיג את ישראל אלא: ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד', י"ד). אהרן הכהן איבד ביום אחד את שני בניו, ותגובתו נכתבה בשתי מילים: ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י', ג').
דוד המלך נדחה, נרדף והתמודד עם מרד אבשלום בנו, ובכל זאת לא חדל לשיר, להודות ולהלל לה'. מתוך קשייו צמח ספר תהילים, המעניק כוח ונחמה לעם ישראל בכל הדורות.
בחג הסוכות אנו מזמינים אל הסוכה את שבעת האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד (זוהר, פרשת אמור, ק"ג ע"ב). בדרך הדרש ניתן לומר שכל אחד מהם מלמד אותנו כיצד להחזיק באמונה גם בשעת ניסיון.
צריך לכתחילה שהסכך יאפשר לראות דרכו את הכוכבים (שולחן ערוך, אורח חיים תרל"א, ג'). כאשר האדם יושב בסוכה ומרים את עיניו אל השמיים, הוא נזכר שיש מנהיג לבירה ושגם מה שאינו מובן לו נמצא תחת ההשגחה של בורא עולם.
אברהם אבינו המתין לבן עד גיל מאה, ולאחר מכן נצטווה לעקוד את בנו היחיד. עשרה ניסיונות נתנסה ועמד בכולם (אבות ה', ג').
זוהי שמחת חג הסוכות: לא שמחה הנובעת מכך שאין קשיים, אלא שמחה הנובעת מן האמונה שגם בתוך הקושי הקב"ה נמצא איתנו. כשאדם יודע שהוא אינו לבד, הוא יכול לקיים באמת: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךְ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ״.
יצחק אבינו שמע את אביו אומר: ״אֱלֹקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶׂה לְעֹלָה בְּנִי״ (בראשית כ״ב, ח'), והמשיך ללכת עימו לעקדה מתוך מסירות ואמונה.
יעקב אבינו התמודד עם עשו, עם לבן הארמי ועם ניסיונות דינה ויוסף, ולמרות הכל אמר: ״קָטְנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים״ (בראשית ל״ב, י״א).
יוסף הצדיק נמכר לעבד ונאסר על לא עוול בכפו. הוא לא איבד את אמונתו, ולבסוף אמר לאחיו: ״וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלֵי רָעָה, אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטְבָה״ (בראשית נ', כ').
בברכת שבת שלום וחג שמח
הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א
רב קהילת 'עין חמד'