חזרנו אל הבית הגדול והקדוש ברחוב רשב"ם 23, להסיט מעט את הפרגוד ולהביט בגדולת מעשיה שעשתה רצון בעלה, ומסרה כל אשר לה לתורתו - נודע בַּשְׁעָרִים בַּעְלָהּ, וִיהַלְלוּהָ
- Sukkos
- 5787
- Hebrew
ליומא דהילולא של הרבנית מרת בת שבע קנייבסקי ע"ה
כשישים שנה עמדה הרבנית הצדקנית מרת בת שבע אסתר קניבסקי ע"ה לימין בעלה ומסרה נפשה להיות עזר כנגדו להתמדתו בתורה ובמעשים טובים • חזרנו אל הבית הגדול והקדוש ברחוב רשב"ם 23, אשר שם אשה גדולה, להסיט מעט את הפרגוד ולהביט בגדולת מעשיה שעשתה רצון בעלה, ומסרה כל אשר לה לתורתו נודע בַּשְׁעָרִים בַּעְלָהּ, וִיהַלְלוּהָ.
סירים מבעבעים על האש במטבח הקטן של בית משפחת קנייבסקי בבני ברק היה מראה רגיל וקבוע. אולם סיר המרק הרותח עם האטריות הרוחשות בו, עורר בכל זאת את פליאתו העצומה של אחד הנכדים שנכנס למטבח. הוא לא האמין למראה עיניו, לא בשל תכולת הסיר כי אם בשל הזמן המיוחד בו הוא התבשל.
היה זה יום בדיקת חמץ. הבית בדוכן כבר היה נקי לפסח, כשההכנות לכך החלו כבר בראש חודש ניסן. אמנם כלי הפסח עדיין לא הורדו שכן דעתו של האבא, הלוא הוא מרן רבינו שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, הייתה שאין מורידים את כלי הפסח לפני שבודקים את החמץ, כך שאת מלאכת הבישול הגדולה עבור חג הפסח לא היו מתחילים עד לאחר בדיקת חמץ. אך אין ספק שהשעות הקודמות לבדיקת חמץ היו שעות קריטיות בהחלט, השעות בהן מעבירים את הליטוש האחרון על הניקיון המאסיבי של הבית. והנה כאן תבשיל של חמץ 'מהודר' עומד על הכיריים, כאילו בעוד יום של שיגרה עסקינן.
והרי סבא צריך ללמוד את סדרי לימודיו כרגיל. ובכדי שיהיו כוחות ללמוד, עליו גם לאכול כהרגלו! אין אצלי כל חילוק בין יום זה לשאר ימות השנה: בכולם צריך סבא לקבל את ארוחתו בזמן על הצד היותר טוב!
אף מלאכת הניקיון לחג הפסח נעשתה על ידי הרבנית במחשבה תחילה בכדי שלא להפריע לבעלה הדגול בסדרי לימודיו. במשך כל ימות השנה לא הייתה הרבנית מנקה את חדרו בשעה שלמד. שמא תאמרו: הרי רבינו הגר"ח ישב ולמד ללא הרף? התשובה היא שהרבנית הייתה דרוכה ומוכנה לאותן דקות או שעות בודדות בהן רבינו לא שהה בבית, אם בשל כך שיצא לתפילות או לסנדקאות או מחמת כל סיבה אחרת. ואז הייתה הרבנית ממהרת לשטוף את החדר ולהכינו להמשך הלימוד.
אם במשך כל ימות השנה כך הרי שבימי ערב פסח הייתה המלאכה מסובכת שבעתים: הנקיון היה עמוק יותר, אך עדיין הוא נעשה רק בשעות שרבינו הגר"ח לא שהה בבית. טרם שובו, הייתה הרבנית מפסיקה בעיצומה של העבודה, משיבה כל חפץ וספר למקומו ופורסת מפה על השולחן. כשהלך רבינו - שוב חזרה הרבנית לנקות, עד שהגיע שוב, וחוזר חלילה. למותר לציין את (אי) נוחות העבודה באופן כזה, אך לרבנית היה זה מובן מאליו: לימוד התורה של בעלה הוא הערך העליון והמקודש ביותר, וחלילה לה מלהפריעו מזה אפילו למטרה חשובה כמו הניקיון לפסח.
כמה אופייני הוא סיפורו של אחד הנכדים שסייע לרבינו לבדוק את החמץ, בדיקה שנעשתה בצורה אינטנסיבית ביותר במשך שעות ארוכות, ורבינו הורה לו כי בסיום כל מקום שבודק, יקפיד ביותר להחזיר כל חפץ למקומו, שכן בדיקת חמץ אינה אלא מדרבנן, ואילו לצער את הרבנית הרי זה איסור דאורייתא.
והיה יום ערב פסח יום חג מיוחד אצל הרבנית: יום ערב פסח הוא יום 'תענית בכורות' ומנהג ישראל הוא שהבכורות מסיימים מסכת בכדי שיהיה מותר להם לאכול ולשתות. אף רבינו הגר"ח היה בן בכור לאביו מרן רבינו הסטייפלער זיע"א, ועל כן היה מקפיד לסיים בכל שנה את כל התורה כולה. נקודת סיום זו בערב פסח היתה הציר עליו סבבו 'חובותיו' הידועים של רבינו, אשר מאז היותי נער צעיר לימים היה מקפיד ללמוד מדי יום ביומו חלקים שונים של התורה, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, רמב"ם ושולחן ערוך, ועוד ספרים רבים, עד שבערב פסח היה מסיימם ברב עם בבית תפלתו, ותיכף פותח בלימוד המחזור השנתי מחדש.
אין ספק שיום ערב פסח הוא מהימים העמוסים ביותר בשנה, על אחת כמה וכמה אצל הרבנית שכאמור לא החלה לבשל את סעודות החג אלא אחרי בדיקת חמץ, ועם זאת הייתה הרבנית מניחה את כל עיסוקיה ופונה להשתתף במעמד הנשגב של הסיום, כשהיא נרגשת בעליל לרגל הזכות הגדולה שנפלה בחלקה לראות את בעלה מסיים את כל התורה. במעמד זה גם היו מחלקים לכל המשתתפים מיני מזונות שאותם אפתה הרבנית בעצמה לשמחת התורה.
אכן, בימי חול המועד פסח של השנה האחרונה לחייה סיפרה הרבנית לנכדים על מתנת החג שחמיה הגדול, הסבא, מרן הסטייפלער קנה לאשתו הרבנית: פומפייה חדשה לגירוד וחיתוך הירקות. לשמע זאת תהו הנכדים: האם גם לך קנה סבא רבי חיים, מתנה לחג? הרבנית משיבה בעיניים בורקות: בוודאי! הסיום של ערב פסח הוא המתנה שלי. מתנה יקרה מפז!
הבעל והבית קודמים להכל!
בין רבבות הנשים שעלו לפקוד את ביתה של הרבנית ולשאול לעצתה, הייתה אשה שילדיה גדלו והיא ביקשה למלא את זמנה בעיסוק חשוב ומהותי. הרהרה האשה והפכה בדעתה עד שמצאה לא פחות משמונה רעיונות בהם היא יכולה להעסיק את עצמה: היא יכולה לעסוק בקירוב רחוקים לאבינו שבשמים, לפתוח עסק כלשהוא, לעבוד כשכירה, ועוד כיוצא בזה. וגם לסדר את הבית ביסודיות. את רעיונות אלה העלתה האשה על הכתב וביקשה לשמוע את חוות דעתה של הרבנית, להפתעתה, הצביעה הרבנית על האפשרות האחרונה. ואמרה: זה תפקידך. כי זו תפקידה של כל אשה! לסדר את ביתה ולדאוג שכל צרכי הבית, האוכל והלבוש, יהיו מאורגנים כראוי, אחת השומעות לא הצליחה להתאפק וקראה בקול: הרבנית! מדוע תייעצי לה כך, והרי היא יכולה לקרב רחוקים?! אבל הרבנית נשארה איתנה בדעתה: הבית והבעל קודמים להכל!
שתקנה לעצמה מעיל גשם
מסתפקת היתה הרבנית במועט, לא נהנתה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה, ותמיד שמחה בחלקה. ארע פעם, בשנים הסמוכות לחתונתם, שהגיע לידה סכום כסף מסוים. חמותה, אשת הסטייפלער, יעצה לה שתקנה לעצמה מעיל גשם שלא היה לה והיא נזקקה לו מאוד בימי החורף הקרים, אולם היא נתנה את הכסף בכדי לקנות סט ש"ס מפואר שעד יומו האחרון אכן למד בזה. היא עצמה התחממה בתורת בעלה, כי אש אוכלה הוא.
בגבורה נפשית עצומה הסכימה לוותר על הנאות העולם הזה, בכדי לשמור על כוחות בעלה ועל סדרי לימודיו, כך בשנים הראשונות, היתה הרבנית מסתפקת בלחם צר ובמרגרינה, ואת המאכלים המשובחים הייתה נותנת לבעלה בכדי שיוסיף כוחות ללימוד התורה. וכך גם לימים, כששם תורתו של בעלה פקע באהלי שם והם קבלו הצעה לעבור לדירה גדולה ומרווחת, אך היא סירבה: בדירה שלנו יש תקרה גבוהה וכיווני אויר טובים. כך גם בימות הקיץ יש שם אויר טוב המסייע לבעלי לימודו, ולכן מעדיפה אנכי להישאר בדירתי הנוכחית.
באמת אמרו: בכך המשיכה הרבנית את מסורת בית הוריה הדגולים מרן רבנו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואשתו הרבנית, בתו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל שחינך את בניו למסירות נפש של ממש לתורת בעליהן. אכן לימים התבטא רבי אריה לוין על נכדתו הרבנית: שמח אני לראות את נכדתי הרבנית המהלכת בדרכי אמה הרבנית הרואה בתורת בעלה את ייעוד חייה ומטרתה האמיתית בעולם הזה. לפיכך היא מבינה כי אין לו לעסוק כלום בצרכי הבית אלא להקדיש את עצמו ללימוד התורה.
(הרב י. אתרוג מוסף יתד נאמן | ערב פסח תשפ"ב)