Skip to content
על הצדיקים

ואני כבר שנים רבות איני זוכה למצוה זו כי חושבים שאין זה מן הראוי לכבדני בה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כבוד התורה של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל

אירע פעם בשמחת תורה בהיותו בישיבת "קול תורה" כמנהגו, שלאחר שעלה לתורה לחתן תורה אמר לגבאי כהאי לישנא: מצות הגבהת ס"ת היא מצוה גדולה וחביבה עד למאד והמגביה נוטל שכר כולם (מגילה לב.) ואני כבר שנים רבות איני זוכה למצוה זו, כי חושבים שאין זה מן הראוי לכבדני בה, לכן רוצה אני לבקש אם שייך לזכותני היום במצוה זו. כמובן שקיימו רצונו (אך אמר שאין בכחו לעשות הגבהה כפי שיש נוהגים לעשות בשמחת תורה בהפיכת הכתב כלפי העם ולכן עשה ההגבהה כרגיל בכל ימות השנה).

והעידו שכאשר הגביהו את ספר התורה, ניכר היה עליו פחד שמא יתנדנד הספר תורה ביד המגביה. ופעם כיבדו אדם מבוגר בהגבהה ולמרות שהיה רב עיר חשובה, שאלו רבינו היש לו כח להגבהה זו.

כאשר רצו פעם לכבדו בכתיבת אות בספר תורה ורצו להביא את יריעות ספר תורה לביתו נחרד מההווה אמינא, שיביאו אלי את הספר?! באומרו, אלך בעצמי, למרות שהיה זה בשכונה מרוחקת. כמו כן הקפיד שבחורים צעירים מאד לא ישאו ספרי תורה בעצמם.

הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג (בעל ה"ציץ אליעזר"), סיפר בהתפעלות שהבחין פעם שבמשך כל ההקפות בשמחת תורה היה רבינו שרוי בשמחה וצהלתו על פניו, אולם כאשר נתנו לו להקיף עם ספר תורה נעשו פניו רציניות והיה נושאו באימה ביראה ובכובד ראש. כך סיפר בן רבינו הגאון רבי אברהם דב (גאב"ד טבריה), סיפר אחד שעבר על מאות תמונות של רבינו ותמיד הוא נראה מחייך, אולם שם לב שבתמונות שהוא אוחז ס"ת נראה על פניו כובד ראש מיוחד.

ב"שמחת תורה" הורה רבינו לתת עליות, אך ורק לילדים שלומדים גמרא ואת כל היתר יוציאו בברכה שאומרים ב"כל הנערים", הוא החל בכך כאשר אירע פעם שנשאר באחד ממנייני ילדים אלו שאומרים בלי כובד ראש, וילד אחד הביט באומרו את הברכות בעד החלון לראות שאמו שומעתו, וכשהבחין רבינו בזה החליט כנ"ל. (מתוך הספר 'גאון ישראל')

More in this printout

View the whole printout