המקיים מצוות סוכה כתיקונה, מובטח לו שלא תבוא מריבה לביתו כל השנה. ומצות הסוכה נותנת תוספת הארת קדושה לדירתו של האדם לכל השנה
- Sukkos
- 5787
- Hebrew
הרב חנניה צ'ולק שליט"א על מעלות הסוכה והחג
א. ה'כף החיים' (תרכ"ה ח) מביא מהזוהר (תיקון ע. דף קל"ב): מי שעושה לעצמו סוכה, הקב"ה מסכך עליו בעוה"ב, ומגן עליו מכל מלאכי חבלה כשיוצא מהעוה"ז והולך לאותו עולם.
ב. כתב רבי חיים פלאג'י בחשיבות נתינת צדקה לצרכי החג והכנסת עניים לסוכה, שהם חלק מז' אושפיזין קדישין.
זה הכסא של ז' אושפיזין עילאין
ג. דייקו האחרונים מדברי הזוהר, שצריך אדם להזמין בפיו האושפיזין, ואם לא יזמינם בפיו - אינם באים לסוכתו, אפילו שהוא צדיק. והחיד"א (מורה באצבע ס"ט אות רפ"ט) הוסיף: צריך להכין כיסא עם מעיל מפואר על גבו לזכר ז' אושפיזין עילאין קדישין, מעין שעושין במילה כיסא לאליהו הנביא, דכתוב בזוהר (פ' לך לך דף צ"ג.) שאם לא מתקנין לו כיסא (ביום המילה) - לא בא. וכ"כ ב'מועד לכל חי' (ס"כ אות ט): צריך להניח ידיו על הכיסא, ולומר 'זה הכסא של ז' אושפיזין עילאין והלילה יהיה אושפיזא של...'. וב'כף החיים' (אות ו) מובא בשם הש"ך (פ' אמור) שלא יכניס לסוכה גוי, שהסוכה נקראת 'צילא דמהימנותא' (בצל האמונה), ולעכו"ם אין מהימנותא (אין אמונה), והקדושה בורחת, וז' הצדיקים מקללים קללות נמרצות (ויש להיזהר בכך כשיש 'עובדים זרים'). וב'מטה אפרים' (סי' תרכ"ה אלף למטה סקס"ה) כתב: טוב לדרוש בכל יום מעניין האושפיזין של אותו היום, ביום א' בעניין אברהם, וכן בשאר ימי החג.
ד. כתב ה'אבודרהם': בכל רגע ורגע ששוהה בביתו חוץ לסוכה על דבר שאינו הכרחי - עובר על מצוות עשה מהתורה, זולת הלימוד כשהוא בעיון רב, והתפילה שהתירו רבותינו (סוכה כ"ח:) חוץ לסוכה. וע"ז ידוו כל הדווים לבקרים תפקדנו, לרגעים תבחננו, כמה רגעים בחג מטייל אדם חוץ לסוכה, ועובר בכל רגע על מצוות עשה.
ה. מצות סוכה מצוה גדולה וחשובה עד מאד, וע"כ ראוי שלא לדבר בסוכה כי אם דברי תורה וקדושה. וייזהר שלא לדבר דברים אסורים כדברים בטלים, לשה"ר ורכילות, ויזהר שלא לכעוס בה, דזה בזיון לסוכה ולקדושתה, ויישב בה בדרך ארץ, כפי שיושב בפלטין המלך ("אלף המגן" סי' תרכ"ו כ"ג). עוד כתב (שם בסקכ"א) דביאת אליהו תהיה בסוכות.
ו. המקיים מצוות סוכה כתיקונה, מובטח לו שלא תבוא מריבה לביתו כל השנה ("כף החיים" אות תרכ"ו).
ז. מצות סוכה היא מגן ביום רעה, שנאמר (תהילים כ"ז) 'כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו' (הגר"א).
ח. כתב ה'מטה אפרים' (תרכ"ו): מהסוכה נמשכת לאדם רפואה לכל רמ"ח איבריו.
תוספת הארת קדושה לדירתו של האדם לכל השנה.
ט. כתב ה'שפת אמת' (סוכה תרל"ד): מצות הסוכה נותנת תוספת הארת קדושה לדירתו של האדם לכל השנה.
על המים) הוא זמן השפעות גשמיות ופרנסה לכל השנה.
י"א. כתב ה'מכתב מאליהו' (ח"ד): שבעת ימי חג הסוכות משפיעים לטובה על כל השנה הבעל"ט.
י"ב. כתב ה'שפת אמת' (סוכות תר"מ ד"ה בענין לולב): 'למען ידעו דורותיכם' - בחג הסוכות מחלקים דעת לכל נפשות בנ"י, איש כפי מדרגתו. וכוונת המשנה (ר"ה ט"ז) "ובחג נדונין על המים' - על התורה, שנא' 'כל צמא לכו למים'.
י"ג. כתב רבי חיים פאלאג'י (ב'מועד לכל חי'): מצות סוכה מגנה לחיות הנפש, וסגולה לחיים ארוכים.
י"ד. איתא בפסיקתא דר"כ: כל המקיים מצות סוכה בעוה"ז, הקב"ה מיסך עליו מהמזיקין שלא יזיקו אותו, ומיסך עליו מהמזיקין לעתיד לבוא (וכ"ה בזוהר דף קל"ב). ובפסיקתא איתא: אני נותן לו חלק לעתיד לבוא, שלא יהא העוף יכול להסתכל בו, והקב"ה מושיבו בסוכתו של לווייתן.
ט"ו. ובזוהר (פר' תצוה) כתב: סגולה היא להגן על האדם בעת צרתו. ובפיוט ליום ב' של סוכות איתא, כי המקיים מצות סוכה יחשב לו כשומר כל התורה. ובפיוט (לשבת חוה"מ) איתא: 'גילה שכרה ממרומים והנחילם ש"י עולמים, בסוכות תשבו שבעת ימים'.
שפע פרנסה
ט"ז. וב'יפה ללב' כתב: ע"י מצות סוכה זוכה לישב בא"י. וב'שם משמואל' (ס"פ אמור) כתב: ע"י מצוות סוכה זוכה לבנים. וה'מעם לועז' הוסיף, שגורם לשכינה שתשרה בארץ, ובכח המצווה שעושה יש בכח הצדיק לבטל הגזירה, ואין מבשרים לו משמים אלא בשורות טובות, ויאריך ימים, ומגינה עליו להצילו מכל רע.
י"ז. וה'שפת אמת' כתב: ע"י מצות סוכה זוכה להבין את התורה.
י"ח. וב'תפארת שלמה' כתב: בכח מצות הסוכה להמשיך שפע פרנסה.
י"ט. וב'עטרת ישועה' כתב: ע"י מצות הסוכה מבטל צער
"ושמחת בחגך" - המצוה הקשה ביותר
כ. "ושמחת בחגך" - המצוה הקשה ביותר - אמר הגר"א מוילנא: המצוה הקשה ביותר היא מצות שמחת החג, שמוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי החג, לרבות ימים ולילות ללא הפסק אף לרגע, ולא עוד אלא שאסור שיעלה בדעתו שום רגע מחשבה והרהור של דאגה בכל עניין שבעולם, ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג. וחובה זו היא ח' ימים רצופים 192 שעות, 11,520 דקות, אכן מצוה קשה מאד! ('אוצרות התורה' - סוכות). הרב בענגיס זצ"ל אמר: חמץ כלשהו בפסח – איסורו מדרבנן, ועצבות וכעס כלשהו ביו"ט - הוא מדאורייתא! וה'חינוך' מוסיף: מי שאינו משמח עצמו ובני ביתו והעניים כפי יכולתו לשם מצות הרגל, ביטל עשה זה. ומובא בספרים שאדם שיש לו עניין של צער, והוא מסיח דעתו שלא לחשוב עליו ביו"ט ובחוה"מ משום מצות הרגל, ומכוון דעתו לשמחה, כפי שציווהו קונו לשמוח ברגל - זוכה למידה כנגד מידה ומסייעין לו מהשמים להסיר ולבטל ממנו ענין הצער לגמרי. וה'פלא יועץ' (ע' סוכה) כתב בשם גורי האר"י: וציוונו לשמוח שמחה של מצוה, והוא סימן טוב לכל השנה, שמי ששמח וטוב לב ולא יצטער בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהא לעולם שמח! (מתוך גליונו של הרב צולק תשפ"ד)