Skip to content
בצילא דמהימנותא

יום ב' דראש השנה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אבל באמת בפעם הראשונה הכוונה ב'משחיל' ל'שחלת' שבקטורת, שמבקש שיערב תפילתו כקטורת, ובפעם השניה הכוונה ב'משחיל' לאריה הנקרא 'שחל', שמבקש שתפילתו תהיה עריבה ולא כקול שאגת ארי.

בעת תקיעת שופר צריך לכוין להתעורר בתשובה, והעיקר הוא לכוין 'רחמנא אמר תקעו', ומלבד זאת אין צורך לכוין יותר.

מרן אאדמו"ר זי"ע לא היה מניח על הבימה בעת תקיעת שופר הספה"ק בני יששכר מדפו"ר, אבל אני נוהג כן לפעמים, כי יש חשיבות מיוחדת לספר מדפוס ראשון, כי בוודאי השתמשו בו צדיקים ויראי ה' במשך השנים. הספר היה נמצא בבית מדרשינו העתיק בצפת ומשם הביאו זאת למרן אאדמו"ר זי"ע.

מרן אאדמו"ר זי"ע לא היה נעמד בכל פעם שפתחו את ארון הקודש בעת התפילה, ואין חיוב בזה. אמנם בודאי שמי שנעמד יש בזה משום כבוד התורה. כמו כן בעת הפיוטים לאחר קדושה אין חיוב לעמוד אלא שנוהגים לעמוד אז כי זהו חלק מהקדושה.

יום ב' דראש השנה

בשעה 8.00 בבוקר יצא מרן שליט"א מביתו לעבר ההיכל הגדול, ובידו החזיק תכריכי השופרות ובו גם התכריך של כ"ק מרן זי"ע עם השופרות. ופניו בוערות כלהב אש ובעיניים עצומות.

מרן שליט"א נכנס בשעה 8.15 להיכל התפילה לתפילת שחרית, ובעל התפילה לפסוקי דזמרה היה הגה"צ רבי מאיר משולם שליט"א. כל סדר התפילה היה כדאתמול. וזמרו ב'רוממות' כנהוג כשיש ברית מילה.

בשעה 8.55 התחילו הודו. בשעה 10.10 התחיל ה'בעל שחרית' הגה"צ אב"ד קהילתינו הק' בארה"ב וראש הישיבה שליט"א ב'המלך'.

בתפילת שחרית לא אמרו הפיוט לקל עורך דין (עי' א"ר סי' ת"ר סק"ב). והתחילו אבינו מלכנו מהקטע השני אין לנו מלך אלא אתה, ולא אמרו אבינו מלכנו חטאנו לפניך (עי' ב"י סי' תקפ"ד ד"ה ונראה).

בשעה 12.40 סיימו תפלת שחרית. והתחילו מיד באמירת אתה הראת, מרן שליט"א ניגש לפתיחת ארון הקודש. ואמרו ה' ה', ושיר למעלות וכו', ובריך שמיה וכו'. בנשיאת הס"ת הב' התכבד - הר"ר יקותיאל יהודה המרמן מפעיה"ק.

סדר העליות היה: כהן - הגאון רבי פרץ טוביה בינדר שליט"א דומו"צ קהלתנו הק' בבית שמש, לוי - הגאון רבי צבי אלימלך הורוביץ שליט"א דומו"צ בית מדרשנו דברי חיים בכפר גנים בפ"ת, שלישי - 'הבעל שחרית' הגה"צ אב"ד קהילותינו הק' בארה"ב וראש הישיבה שליט"א, רביעי - העסקן הרה"ח ר' אהרן הופמן הי"ו מנהל רשת הכוללים מבצר התורה דחסידי צאנז, חמישי - מרן שליט"א והורה מרן שליט"א לערוך 'מי שברך' לקוני הפתיחה והעליה. מפטיר - הדומו"צ הגאון רבי יצחק שימון שליט"א

רא"כ אורח חיים במרכז התורה, הגבה בס"ת א' - המשב"ק הרב אברהם דייטש שליט"א, גלילה - הרה"ח ר' אברהם יעקב רובינשטיין מפעיה"ק, הגבה בס"ת ב' - הר"ר מרדכי רובינשטיין מפעיה"ק, גלילה - המשב

ק הרב אברהם דוד שכטר שליט"א. קריאת התורה סיימו בשעה 1.38, לאחר קריאת התורה הכריזו על הפסקה של 25 דק'.

והלך מרן שליט"א לטבול במקווה שבחדרו, והלביש הקיטל, והוואסע קאפיל והוואסע גארטיל.

בשעה 2.05 נכנס מרן שליט"א להיכל, כשנרתיק השופרות בידו וניגש לעבר בימת הקריאה. והחל מיד באמירת 'למנצח' ז' פעמים בקול רעש גדול. בשעה שהקהל אמרו למנצח עיין מרן שליט"א בספה"ק בני יששכר דפו"ר מתוך בכיה רבה.

ע"ג הבימה הונח הקוויטל בייטל של מפעל התורה 'תורתם משתמרת', והניחם מתחת לתכריך השופרות. [ספר השמות נשאר עד גמר התפילה סמוך לכ"ק מרן שליט"א].

ונערך שמחת הברית לבן הרב ארון זאב טהלר ר"מ בישיבה"ק לצעירים בקרית צאנז טבריה (בה"ר דוד פנחס מפעיה"ק, וחתן הג"ר פרץ טוביה בינדר שליט"א דומו"צ קהלתנו הק' בבית שמש).

אח"כ אמר מרן שליט"א בלחש התפילה לתוקע מהאריז"ל בבכיות נוראות. אח"כ פתח בקול רעש גדול הפסוקים 'מן המצר' וכו' פסוק בפסוק, לאחמ"כ שהה מרן שליט"א משך דקות ארוכות בדביקות רבה, ואח"כ פתח בברכת השופר בקול חוצב להבות אש, וכן ברכת שהחיינו, כשהשופרות מונחים בתוך הנרתיקים מכוסים עד לאחר הברכה, וידו הימנית על השופרות שבנרתיק.

הבעל מקריא היה הגאון רבי יצחק שמואל שכטר שליט"א דיינא רבא דקהלתנו הק' ומח"ס שו"ת ישיב יצחק שהיה לבוש ג"כ בקיטל [לפני התקיעות ביקשו מרן שליט"א שיכוון אף הוא כל הכוונות בתקיעת שופר].

בתקיעות דמיושב היו התשר"ת בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד בשני נשימות. לאחר התקיעות אמר מרן שליט"א היה"ר שבסיום התקיעות. אח"כ אמר בקול הפסוקים 'אשרי העם' וכו', 'אשרי יושבי ביתך' וכו'. ובסיום לקח מרן שליט"א הס"ת (של קריאת מפטיר) בידו ואמר 'יהללו', וניגש להחזיר הס"ת לארון הקודש.

בשעה 2.40 התחיל מרן שליט"א תפילת 'הנני העני ממעש' קודם מוסף, והנוסח היה כדאתמול. תפילת הלחש דשמו"ע במוסף נמשך עד השעה 3.50, והתחיל מרן שליט"א חזרת הש"ץ. בפיוט לא'ל עורך דין חיבר מרן שליט"א התיבות בכמה אופנים שונים במליצות ישרות. ב'ונתנה תוקף' אמר מרן שליט"א 'ומאליו יקרע - ומאליו יקרא'. וזימרו בברכת כהנים. תפילת מוסף סיימו בשעה 6.15.

לאחריה התפללו מיד מנחה, (מרן שליט"א חבש השטריימל על ראשו אחר קדושה במנחה) לפני העמוד ניגש - הרה"ג ר' יעקב יוסף שטייגר שליט"א מירושלים. בסיום תפילת מנחה (בשעה 6.35), איחל לכל הקהל מכל צידי ההיכל במאור פנים בברכת א גוט יו"ט, והכריזו על עריכת השוה"ט בהיכל הגדול, ושכל הקהל יאכלו בהרחבה כראוי לשמחת יום טוב.

מרן שליט"א נכנס לחדרו, שם קידש על היי"ש, ואכל מזונות.

בשעה 7.40 (זמן צאה"כ 8.02) נכנס מרן שליט"א להיכל הגדול, לעריכת השולחן הטהור של נעילת החג, ונתיישב על גבי בימה מוגבהת במזרח ההיכל, והיה ההיכל מלא וגדוש בכל צדדיו בקהל האלפים. מרן קידש על היין, ונטל ידיו לסעודה, והביאו מאכלי יו"ט.

במשך השוה"ט זמרו המשוררים ניגוני יו"ט וכן זימרו יום ליבשה, ולא זימרו שאר זמירות. לאחר הבשר הביאו קוגל לשמחת הברית.

אח"כ אמר מרן שליט"א 'תורה' וזהו תוכנם:

נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה אומר במזמוריו (תהלים פא, ד-ו) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב, עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וגו', וכבר עמדו המפרשים לבאר משמעות כפל הלשון 'כי חוק לישראל הוא' ושוב 'משפט לאלוקי יעקב'. כן עמדו לבאר המשך וסמיכות הדברים 'עדות ביהוסף שמו' וגו'.

רביה"ק בבני יששכר (מאמרי תשרי, מאמר ב, דרוש ג) הביא דברי המדרש והירושלמי (ר"ה פ"א, ה"ג) אמר רבי סימון, כתיב (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ר' חמא בר' חנינה ור' הושעיה, חד אמר, איזו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים וכו' ואוכלים ושותים ושמחים, יודעין שהקב"ה עושה להם נסים, ע"כ. ונתקשו המפרשים להבין איזה שייכות יש למאמר זה עם הפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגו'. גם בעיקר הדבר צריך להבין פשר השמחה והבטחון של ישראל שיעשה להם הקב"ה נס, הלא לכאורה היה ראוי שיהיו מלאי חרדה ופחד מלפני ה' כי בא לשפוט הארץ, ומאין לנו הבטחון והשמחה שאכן נצא זכאי בדין.

עוד איתא במדרש (דב"ר ב, יד) על הפסוק הנ"ל כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, אמר ר' יוחנן, כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכיפורים, הקב"ה אומר להם, לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, מנין, דכתיב אשר לו אלוקים קרובים אליו, ע"כ. ולכאורה תמוהה שאלת המלאכים אימתי ראש השנה ויום הכיפור ויום הכיפורים, שהרי כמה לוחות שנה איכא בשוקא וניתי ספר ונחזי אימתי נקבעו ראש השנה ויום הכיפורים לפי הסדר הקבוע, ועוד צריך ביאור השייכות לפסוק זה.

ראש השנה - שילוב שמחה ומורא

ואפשר לבאר בהקדם דברי כ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע (שפע חיים, ר"ה, מאמר סח), שהאריך לבאר בענינו של יום ר"ה, שמצד אחד מצינו שהוא יום שמחה, כמו שנאמר (נחמי' ח, ט-י) ויאמר נחמיה וגו' לכל העם היום קדוש הוא לה' אלוקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה, ויאמר להם לכו אכלו משמנים וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, דהיינו שאותו היום ראש השנה היה (שם, ב), וצוה להם הנביא שלא יהיה דרך עוצב בהם וימנעו קולם מבכי ואנחה, אלא יאכלו משמנים ברוב חדוה כי קודש היום לאדוננו. ומאידך הרי יום זה הוא יום מורא ופחד, כי הוא נורא ואיום ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יאמרו הדין, ומקרא מלא נאמר (עמוס ג, ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, ופירשו בפסיקתא דר"כ (פכ"ד) דרמז על ראש השנה עי"ש, (ומשם מקור דברי הרמב

"ם בפ"ג מתשובה ה"ד).

שני עניינים אלו הם גם בעצם תקיעת שופר, שמצד אחד התקיעה מורה על שמחה, על דרך הכתוב (במדבר י, י) וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו', ומאידך, הרי במצות היום נאמר בתורה רק הלשון (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם, ופירשו בגמ' (ראש השנה דף ל"ד ע"א) דתרועה הוא קול של גנוחי גנח וילולי יליל, דהיינו שיש לגנוח ליילל מאימת הדין.

צער על גלות השכינה, יחד עם השמחה על קרבת אלקים בגלות

ויש לבאר על פי דברי הייטב פנים (יפה לעינים, אות יח) וכן בייטב לב (פרשת חיי, ד"ה ויצא יצחק לשוח בשדה) בשם זקה"ק הישמח משה זי"ע, ששמע מרביה"ק הרבי מלובלין זי"ע בעת שביקר בהיכלו בפעם הראשונה, בטעם הדבר שעדת החסידים שרויים תמיד בשמחה, כי הרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע היה אומר משל למלך אשר קמו כנגדו אנשי בליעל במרידה, עד שמחמת כן הוכרח לנטוש אחריו את הארמון ואת עיר המלוכה, ולנוס על נפשו למרחקים עד יעבור זעם כאשר יותש כח המורדים והם ייכנעו תחת המלוכה.

והנה במנוסתו עמד המלך לנוח ולפוש אצל אחד מאוהביו, ומובן מאליו שאותו אוהב היה שרוי בשמחה גדולה עד מאד על שזכה לארח את המלך תחת קורת ביתו, ואף שמצד אחד לבו היה דואב וכואב על שהמלך שרוי במצב שפל ובזוי כל כך, וגם הצטער על כך שאין ביתו מזומן ומוכן כראוי וכיאות לקבל אל תוכו את המלך, ולהעמיד בעבורו כל המצטרך, כי הלא בעבור המלך יש להכין כלים מיוחדים, ואף לבשל ולתקן עבורו צרכי מאכליו מן המעדנים המובחרים, והוא לרוב בערותו ופשטותו אין ידו משגת כל זאת. אך מצד שני, לבו שש שמח על כך שהמלך בהיכלו, כי כל זמן שהיו הימים כתיקונם בהיות המלך בארמונו, מעולם לא עלתה בידו של איש פשוט זה ליהנות מהדר זיוו, ובוודאי שלא היה זוכה שהמלך בכבודו ובעצמו יבוא להתארח אצלו בביתו, ואילו עכשיו נזדמן לו לישב אצל המלך ולשוחח אתו בנעימים. נמצא כי בשעה זו שמשו אצלו בכי ושירות בחדא מחתא, בכי על מצבו השפל של המלך הנרדף על נפשו, ועל שאין בידו לכבד את המלך כראוי, ושירות על שזכה לארח המלך בצל קורתו וזוכה הוא לקרבה יתירה אצלו.

הנמשל הוא עלינו בני ישראל עם קרובו, אשר מאז חרב בית המקדש גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתינו, ואם על בנים רוטשה, היא שכינתא הנמצאת בגלותא, ואכן יש בלבנו צער ואבל על גלות השכינה, אשר ירושלים והר הבית לבמת יער (ירמי' כו, י), וכנפסק בשלחן ערוך (או"ח, סי' א, סעי' ג) שראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, אבל יחד עם זאת, שמחים אנו על הזכייה שנפלה בגורלנו עתה בגלות, כי בהיות המקדש על מכונו היה קשה להתקרב אל השי"ת, כי לא נגשו אלא הכהנים משרתי ה' הצדיקים, ואילו שאר עמא דארעא עמדו מרחוק, אבל כעת אשר אין המלך בביתו, בניקל יעלה לכל בר ישראל לבוא אל הקודש פנימה ולהגיע למדרגות נעלות. בגלות זוכה כל אחד ואחד והקב"ה משרה שכינתו בתוכו, וכאשר יהודי מעלה על לבו שהקב"ה נמצא כעת סמוך אלי ועומד לימיני, שוב אין לך שמחה גדולה מזו.

ימים אלו הם ימי פחד ואימת הדין, וגם ימי שמחה על הזכייה להתקרב אל ה'

על פי הדברים האלה יובן ענין ימי ראש השנה, כי אמנם מצד אחד יראה ורעד תאחז בנו כאשר מעלים על לבנו כי מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וביום זה פוסקים את דינו של כל אחד ואחד, הן הדין לענייני גשמיות מי יחיה ומי ימות וכו' מי ישקט ומי יטרף וכו', והן בענייני רוחניות, אם יזכה לחלק בתורה הק' ודביקות בהבורא ית"ש, על ידי שיושפע עליו רוח דעת ורוח טהרה עד שיזכה להיות מבני היכלא דמלכא, או ח"ו להיפך שיגרשוהו מלהסתפח מנחלת ה', אשר על כך אנו מתחננים אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. על כן, מצד אחד מתיירא האדם מאימת הדין והוא עומד בחיל ורעדה, אמנם מאידך גיסא, ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם כאשר אנו זוכרים ויודעים את גודל הזכייה שבימים אלו שערי שמים פתוחים, והקב"ה כביכול נמצא ליד כל אחד ואחד מישראל, וכל אחד יכול בימים אלו לקנות קניינים רוחניים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

זהו הענין במה שאמרו חז"ל (ר"ה דף כ"ו ע"א) שבתקיעת שופר אלא שייך 'אין קטיגור נעשה סניגור', כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי, והעניין בזה, שעל ידי קול השופר, מתעורר הדבר שבכל מקום שיהיו שם ישראל ויתקעו בשופר יזכו להיות לפני ולפנים קרובים אליו ית"ש, וכיון שאנו קרובים אל ה' שוב אין מקום למקטרגים לבוא לקטרג. והנה כי כן, אף שביום זה שורר הפחד והמורא, ומתיירא האדם יראה גדולה מאימת הדין, אבל יחד עם זאת, אנו אוכלים משמנים ושמחים בזה היום בשמחה עצומה וחדוות ה' הוא מעוזנו, על כך שזוכים אנו בימים אלו להיות קרובים אל ה' ולהיות עמו במחיצתו.

על פי זה ביאר אאמו"ר שם מאמר המדרש (ויק"ר כט, ג) יהודה ברבי נחמן פתח, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מז, ו), בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה, מאי טעם, עלה אלקים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב ה' בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך עליהם מדת הדין לרחמים, ע"כ. בשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין תקיעה של שמחה על הזכייה שהם זוכים לעמוד ולהיות לפני הקדוש ברוך הוא, כי יהיה איך שיהיה, ובכל מצב שיהיו שרויים שם, הרי זוכים הם לעמוד לפני השי"ת, ועל זאת הם שמחים ותוקעים ביום שמחת ומועדם, כי יחד עם התרועה שהוא מורה על גנוחי גניח וילולי יליל מרוב אימת הדין, הרי תוקעים בשמחה גדולה ועצומה על היותם לפני הקב"ה, באופן כזה כאשר 'ה' לי' - וזוכים אנו להתקרב לפני ה', שוב 'לא אירא' (תהלים קיח, ו), אתוד"ק של מרן אאמו"ר זי"ע, יעו"ש שהאריך בזה עוד בביאור כמה וכמה עניינים לדרכו.

שמחה עצומה שזוכים אנו שיתקיים בנו 'כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו'

בזה יתבאר בטוב טעם דבר המדרש האמור על הפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו וגו', אי אומה זו כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים וכו' שאינו יודע היאך דינו יוצא, דהיינו כי ע"פ טבע האדם כאשר עומד לפני משפט קשה שבו תלוי כל חייו תאחזנו רעדה ועצבות כי אינו יודע מה יעלה בדינו, אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים וכו' הכוונה שגם כאשר אימת הדין מרחפת עליהם, ואין הם יודעים מה יולד יום ומה יעלה בדינם, אע"פ כן שמחים הם בשמחה רבה, על שקיבלו מתנה גדולה זו של קרבת אלוקים, כי עצם הדבר שמתקיים בהם 'כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו', מעורר בהם עונג ושמחה עד שיעור, שהרי זהו הטובה הגדולה ביותר שה' אלקינו קרוב אלינו בכל קראינו אליו, ומה צריכים יותר מזה, ושוב לא שמים לב כלל איך יצא דינם, ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, על גודל השמחה אשר זוכים בה לקרבת אלוקים.

בימי בראשית לא שקעה חמה בימי ר"ה שנחשבו ליום אחד, ויום כיפורים חל בתשעה לחודש

והנה כבר הזכרנו כמה פעמים דברי הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע ביערות דבש (ח"א דרוש י"א) לבאר מה שאמרו בגמרא במסכת ביצה (דף ה' ע"א) ששני ימים של ראש השנה כיומא אריכתא דמי, עי"ש, ויש לומר טעם הדבר, משום דאדם הראשון נברא בערב שבת באחד בתשרי, ואמרו במדרש (ב"ר יב, ו) דאותו היום לא שקעה אורה כל הלילה עד מוצאי שבת, נמצא שיום א' וב' תשרי היו אז יום אחד ארוך שלא שקעה חמה ביניהם, ולכן נקבע לדורות ששני ימים של ראש השנה דינם כיומא אריכתא.

ומאחר שבימי בראשית היו שני ימי ראש השנה יום אחד ארוך, כי החמה לא שקעה ביום ראשון והיו שני הימים הראשונים כיום אחד, נמצא שיום הכיפורים בימי בראשית חל ביום תשעה לחדש לפי ימות החמה, כי אמנם על פי סדר ימי הלבנה היה אז עשירי לחודש, כי לפי מהלך הלבנה נחשבו ימי ראש השנה לשני ימים נפרדים, ולכן נקבע לדורות יום הכיפורים בעשירי בחודש, אבל לפי ימות החמה שלא שקעה בראש השנה, נמצא שיום הכיפורים חל בתשעה לחודש.

בזה מבאר שם מה שנאמר (ויקרא כג, כז) אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא וגו' ועיניתם את נפשותיכם וגו', ומסיים (שם פסוק לב) שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם, ונודע דרשות חז"ל (ברכות דף ח' ע"ב), אך מ"מ עדיין יש לבאר פשוטו של מקרא, שהרי כללא הוא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ולהאמור הרי הוא כמבואר ששניהם אמת, כי אותו היום הוא הן תשיעי לחודש והן עשירי לחודש, שהרי בימי בראשית חל יום הכיפורים בתשעה לחודש, וזהו שנאמר אך בעשור לחודש השביעי הזה וגו', שאמנם על פי סדר ימי הלבנה היה אז עשירי לחודש, כי לפי מהלך הלבנה נחשבו יום הראשון והשני לשני ימים, ואולם אותו היום עצמו הוא גם ועיניתם וגו' בתשעה לחודש דלפי מהלך החמה באמת הוא רק תשיעי לחודש, ועיי"ש עוד.

על פי דבריו המתוקים יבואר היטב דזהו הדבר ששואלים מלאכי השרת את הקב"ה אימתי ראש השנה ואימתי יום הכיפורים, דהיינו שמבקשים לדעת איך נקבע חשבון הימים, האם כפי מה שהיה בימות החמה בבריאת העולם, שאז נחסר יום אחד, אשר לזה קרא לעשירי תשיעי, או כפי חשבון השנים שבית דין של מטה מקדשים לפי ימות הלבנה. ועל זאת הקב"ה אומר להם, לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, דהיינו שקבע הקב"ה שחשבון העיתים והזמנים נקבע עפ"י חכמי התורה בכל הדורות.

בכח התשובה והשבת התבטלה הגזירה מאדה"ר, ונקבע לדורות הכח להעביר את רוע הגזירה

ונראה להעמיק עוד בכוונת דברי המדרש ובמה שהקדים הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגו', כי הנה יו"ט של ראש השנה נשתנה מכל שאר המועדים, ותקנו שני ימים אף בארץ ישראל אף דאין כאן משום ספיקא דיומא, כי שניהם נחשבים ליומא אריכתא, וכמבואר בגמ' (ביצה דף ד' ע"ב) ונתפרש בדברי הלבוש (או"ח סי' ת"ר סעי' א') וז"ל, שני ימים של ראש השנה אינן כשאר ימים טובים של גליות שעושין אותם שני ימים משום ספק, וביצה שנולדה בזה מותרת בזה, דאם היום קודש מחר חול או איפכא, אבל ראש השנה אינו כן, אלא שניהם נחשבים כיום ארוך וכקדושה אחת.

אמנם על פי פנימיות התורה מבואר בזוה"ק (פר' פנחס, דף רל"א ע"ב) דהטעם שקבעו חכמים שיהא יו"ט של ראש השנה שני ימים, כי ביום א' הוא בחינת דינא קשיא, וביום ב' בחינת דינא רפיא.

ולדרכינו יש לומר שהנגלה והנסתר יחדיו יהיה תמים, ובהקדם מה שכתב בספר שמנה לחמו (דף ח' ע"א מדפה"ס) בטעם הדבר שלא שקעה השמש בשבת בראשית, משום שהקב"ה אמר לאדם הראשון (בראשית ב, יז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ולכן אם היה מעריב השמש ונהיה לילה היה מוכרח למות בו ביום מגזירת הקב"ה ביום אכלך, ויען כי לא חפץ הקב"ה במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, לכן לא שמשה אפילה באותו לילה ונתארך היום להצטרף עם יום השבת, ובנתיים באותו שבת עשה אדם הראשון תשובה, ועל ידי זה נמתקה הגזירה ששוב נחשב לפי יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים ולא יומו של אדם, עכ"ד.

וכבר מילתנו אמורה בזה, שדווקא שמירת השבת הוא אשר הועילה לו להנצל מן המיתה, משום שהשומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עוונותיו (שבת דף קי"ח ע"ב), ונודע מהאריה"ק שיום שבת קודש מסוגל לתשובה, וסימן לדבר 'שב"ת' ראשי תיבות ש'בת ב'ו ת'שוב, ולכן כיון שנתארך היום ובנתיים כבר התנוצץ אור השבת, בכח זה ריוח והצלה היתה לו לאדה"ר להנצל מן העונש, כי כח התשובה וזכות שמירת השבת עמדו לו להפטר מן העונש.

מעתה יש לומר, שכל זה הוא מרוב רחמי הבורא ית"ש, אשר כונן מאז תרף לבני ישראל לחלצם ממיצר, והכין להם הדרך שיוכלו לעשות תשובה לפניו, וביום השישי א' בתשרי כשנברא אדם הראשון, אחר שלא עמד בנסיון ואכל מעץ הדעת, הנה לא שקעה החמה ונמשך היום עד אחר השבת למשך ב' ימים, וכל זה הוא כדי שיוכל אדם הראשון לעמוד ולהאריך ימים ולא ימות בגזירת 'ביום אכלך ממנו מות תמות', וחי אדם הראשון את שארית ימיו עד היותו בן תתק"ל שנה. בכך נקבעה ההנהגה לדורות עולם, שעל ידי תשובה תפילה וצדקה יוכלו למנוע כל גזירה רעה, ואף גם אחר שכבר יצאה הגזירה מאתו ית', יוכלו בכח התשובה לבטלה ולהעבירה. אמור מעתה, שמה ששני הימים נחשבים ליומא אריכתא עולה בקנה אחד עם דברי הזוה"ק שהיום השני של ר"ה הוא דינא רפיא, כי על ידי ששני הימים נחשבו כיום אחד כיון שלא שקעה חמה, מכך התעוררו רחמים לדורות.

בכן יבוארו דברי המדרש לנכון, שדרשו על הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו, וכאמור שבכל עת יכולים בני ישראל עם קרובו לקרוא אל ה' לבקש לטוב להם כל הימים, ואף אם יצאה גזר דין שלא לטוב יש בידם הכח לבטלה, וכי יפלא ממך הדבר היכן מצינו כזאת שניתן כח זה לבני ישראל, שגם אחר הגזר דין יוכלו לבטלה ולהמתיקה לטובה, על זה אמר ר' יוחנן כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכיפורים, וכוונתם לשאול ולהבין היאך נקבע ר"ה ויוה"כ והיינו משום דביום הראשון לבריאת העולם לא שקעה החמה וכנ"ל, והשי"ת אומר להם אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, דחכמים קבעו את שני הימים ליומא אריכתא, כי בכך נמתק דינו של אדם הראשון ואז נחקק ונקבע לדורות כח התשובה, שכשם שנתקבלה אז תשובת אדם הראשון שנתפשר עם קונו, הגם שכבר יצא גזירת הקב"ה במוצא פיו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אף על פי כן הועיל לו ובכח השבת נתקבלה תשובתו והאריך ימים על האדמה, דבר זה מתעורר בכל שנה כאשר עושים את יום ראש השנה יום אחד ארוך, שיזכו בני ישראל בכל דור ודור לבחינת 'אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו', ובכח התפילה יוכלו לפעול כל ענין אצל הבורא ב"ה, יען אשר הקב"ה משרה שכינתו בתוכם תמיד בכל עת.

שופר של ראש השנה מביא לשבירת הלב, ומכך זוכים לקרבת אלקים כי קרוב ה' לנשברי לב

נקדים עוד מה שאמרו בזוהר הק' (פר' יתרו, דף פ"ו ע"ב) מסכנא קריב למלכא יתיר מכולהו וכו', מאי טעמא משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי, דכתיב (ישעי' מ, טו) ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים לד, יט) קרוב ה' לנשברי לב (שם נא, יט) לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה, יעו"ש.

ויש לומר, שזהו ענין יום ראש השנה, שבוודאי צריך שיהיה לאדם חרדת הדין אימה ופחד, כי לב יודע מרת נפשו כמה קלקל ועיוה דרכיו במשך השנה, ומריעים בקול שופר להחריד הלבבות להתעורר בתשובה שלימה, אך מאידך, דווקא על ידי כך שמתוך קול השופר תאחזני רעדה עד שנשבר לבבו בקרבו, שוב זוכים עי"ז להיות קרובים אל ה', כי הקב"ה בוחר בלב נשבר ונדכא וכאמור דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי, וכיון שבכך אנו נעשים קרובים להשי"ת אשר שוכן אצלנו בכך תתעורר שמחה וחדוה רבה, וכאמור שהשמחה הגדולה ביותר היא כאשר אדם זוכה לקרבת אלקים, על כן יחד עם התרועה המורה על שבירת הלב, תוקעים תקיעה של שמחה, כי הבכי והשירות משמשים יחד.

התלאות של יוסף הצדיק במצרים הביאוהו לידי לב נשבר, ומכך זכה להשארת השכינה

כענין זה מצינו גם אצל יוסף צדיקא, אשר הוא היה אהוב ביותר אצל יעקב אביו, וכדכתיב (בראשית לז, ג) וישראל אהב את יוסף מכל בניו, וכל מה שלמד בבית שם ועבר מסר לו (ב"ר פד, ח), והנה בהיותו בן י"ז שנים במיטב שנותיו, ניתקוהו מעל אביו וגירשוהו אל ערוות הארץ טומאת ארץ מצרים בין הגויים, ואין אנו יכולים לשער ולתאר גודל צערו ולבבו הנשבר לשברי שברים, כי אף אלו אשר היו בשנים האחרונות בשבי הערביים ימש"ו, אף שבוודאי היה סבלם גדול עד מאד ה"י, אבל הם לא סבלו אף לו אחד מיני אלף ממה שסבל יוסף צרות רבות ורעות ברוחניות, כאשר נפל מאיגרא רמא מבחינת גן עדן התחתון בביתו של יעקב שלימא, עד לערוות הארץ, ואף גם שם צרה רדפה צרה והוכפלה צרתו למאוד, כשבהיותו בארץ מצרים השליכוהו לבית האסורים. ברם, מאחר ובא על ידי כן ללב נשבר, הרי שעל ידי זה גופא זכה 'ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח' (בראשית לט, ב), כי כאמור הקב"ה משרה שכינתו וקובע דירתו במי שיש לו לב נשבר ונדכה.

זה שאמר המשורר האלוקי תקעו בחודש שופר ותקיעה מורה על שמחה, בבחינת וביום שמחתכם ותקעתם, ועל זה מתמה ואומר בכסה ליום חגנו, שהרי אנו נמצאים ביום שמכסים את החג והשמחה, ולשמחה מה זו עושה בהאי יומא אשר יש לנו לירא ולפחד מאימת הדין, ועל זה בא כמשיב כי חוק לישראל הוא כלומר, מצות השמחה של בני ישראל ביום הזה באה מתוך משפט לאלוקי יעקב, דהיינו כיון שבני ישראל מתייראים מאימת המשפט ומגיעים לידי לב נשבר, מתוך כך זוכים הם שישרה הקב"ה שכינתו בתוכם, וכיון שקרובים הם אל השי"ת שוב אין הם מתייראים עוד מן הדין אלא אוכלים ושותים ושמחים ובטוחים שיעשה להם ניסים.

לכן הוסיף וסמך המשורר הוכחה לכך, ואמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שכאמור כן היה גם אצל יוסף הצדיק, שדווקא על ידי שבא לידי לב נשבר, זכה לבחינת ויהי ה' את יוסף, שעל ידי שבירת הלב זוכים להשראת השכינה.

על ידי ברית מילה זוכים להשראת השכינה וממילא בטוחים אנו שהקב"ה יצדקנו במשפט

נראה להוסיף בזה עוד פרפרת, לכבוד שמחת סעודת ברית מילה [אשר בעל הברית שיחי' זיכה אותנו היום להשתתף בברית מילה ובכך לזכות למחילת עוונות, כנודע מה שהביא רביה"ק מוהרצ"א זי"ע (אגרא דפרקא אות קמ"ו) בשם המדרש שבברית מילה מוחלין העוונות לכל הנוכחים], על פי מה שראיתי בספר מדבר קדש מהרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע (ר"ה, ד"ה תקעו בחודש) שכתב ברמז הפסוק תקעו בחודש שופר וגו' כי חוק לישראל ה'וא מ'שפט ל'אלוקי י'עקב, דהוא ראשי תיבות מיל"ה, יעו"ש מה שפי' בזה לדרכו, וע"פ האמור י"ל עוד דהנה נודע מש"כ בספה"ק שהמילה מביאה להשראת השכינה, כמבואר בספה"ק שאות ברית קודש חתום בשם הוי"ה, וכמו שרמז בבעל הטורים בפסוק (דברים ל, יב) מי יעלה לנו השמימה, ר"ת מילה וסו"ת הוי"ה, והיינו משום שרק מי שמתנהג בקדושה ובטהרה כדבעי הוא זוכה להשראת השכינה, ולהיפך ממה שנאמר בבלעם הרשע (במדבר כד, ד) נופל וגלוי עיניים כאמז"ל במד' שם.

וזה שרמז כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב, והיינו דגם המילה נקרא 'חק', כאמרינו בנוסח הברכה 'וחוק בשארו שם', וכאמור גם נרמז בתיבות ה'וא מ'שפט ל'אלוקי י'עקב' ר"ת מיל"ה, לרמז שעל זאת רבתה השמחה, והיינו דעל ידי השופר וכן בזכות המילה זוכים להשראת השכינה, וכיון שאנו זוכים להשראת השכינה בוודאי סמוכים ובטוחים אנו שיוציא כאור משפטינו ולצדק דיננו.

מפחד הדין מגיעים לשבירת הלב, ועל ידי כן זוכים להשראת השכינה

בכך יובן שזהו מהותה של ימי ראש השנה, אשר בו משתלבים יחדיו שמחת היום והיראה ופחד היום, כי דווקא בגין הפחד שבירת הלב שמתיירא האדם מאימת הדין, ביודעו שהקב"ה הוא המנהיג והבורא השופט כל הארץ בדין ובמשפט, וכל מעשיו בספר נכתבין, אך דווקא משום כך הריהו שוב מתמלא שמחה ושלוות הנפש, ביודעו שעל ידי שבירת הלב זוכה הוא שישרה הקב"ה שכינתו עליו. ואדרבה מי שאינו מתפחד מאימת הדין ואינו מגיע לידי שבירת הלב, הוא הוא שצריך לירא ממה שיעלה בדינו, מאחר ואינו זוכה להשראת השכינה.

מפרשת העקידה מתעורר הכח שאפשר לבטל את רוע הגזירה

בקריאת היום בפרשת עקידת יצחק קרינו מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית כב, ב) קח נא את בנך וגו' והעלהו שם לעולה, והנה דבר זה לא נתקיים לבסוף אלא נתבטל, שהיו מלאכי השרת בוכים והזילו דמעות על דבר זר זה שישחט אברהם את בנו כדאיתא במדרש (ב"ר נו, ה), עד שקרא מלאך ה' אל אברהם מן השמים ואמר לו 'אל תשלח ידך אל הנער' (שם פסוק יב), נמצינו למדים מפרשת העקידה, וכן ממה שלא החשיך היום לאדם הראשון, שגם אחר שנגזרה גזירה רעה אפשר שהקב"ה יבטלה. ומני אז הכין הקב"ה תרף לבני ישראל, שכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, שבשעה שיעשה איש יהודי תשובה על כל מעשיו, הרי שבזה יבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות, ויתקיים בו הס קטיגור וקח סניגור מקומו, והקב"ה יקבלו באהבה, וישפיע עליו שפע ברכאין טבין מלעילא.

שמחה וחיזוק בעשרת ימי תשובה על שאנו זוכים להיות קרובים אל ה', ועל הכח לתקן הכל

מי האמין שבשנת תשפ"ז עדיין נעמוד מבוישים מחוץ לחומת העזרה, אכן אעפ"כ מתחזקים אנו באמונת אומן בהשי"ת באמונה ובטחון אשר הנה זה עומד אחר כתלינו, ושנת גאולי באה.

ועתה בעשרת ימי תשובה אשר מצד אחד עומדים אנו בימים אלו רועדים וזוחלים מאימת הדין, כאשר הבינונים תלויים ועומדים, ואף שאין אנו יודעים כלל באיזה מן הספרים נכתבנו, ולב יודע מרת נפשו שמא לא זכה להמנות בספר של בינונים, אכן כאמור הרי אפילו אחר שנחתמה הגזירה יכולים לבטלה ולהמתיקה, ועל כן בד בבד עם הפחד והרעדה מאימת הדין צריכים אנו להתחזק בשמחה לשוש ולשמוח על כי זוכים אנו להיות יהודים, אשר בחר בנו מכל עם ולא עשני גוי, ועל שזוכים אלו קרובים אנו אליו ית"ש, ונתן לנו הקב"ה ההזדמנות לתקן ולבטל הכל בכח תשובה ותפילה ועסק התורה הק', ומכיון ש'ה' לי' שוב 'לא אירא', ועל כן תמצית ומהות עשרת הימים הוא במה שאנו אומרים בהפטורת צום גדליה דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, וכאמור שבימים האלה נאחזים אנו בכך כי השי"ת קרוב אלינו, וזהו לכל אחד ואחד מבני ישראל יהיה מי שיהיה, ובכך מתחזקים לתשובה שלימה.

רב זכותם של קובעי עתים לתורה דבר יום ביומו ונבחני 'משתמרת'

הניחו היום על השלחן רשימות של יותר מאלף אברכים אשר קיבלו על עצמם להצטרף לקבוע עתים לתורה דבר יום ביומו, ואף להבחן במבחנים הקבועים, במסגרת מפעל התורה 'תורתם משתמרת', ובוודאי היא זכות גדולה לכלל כולו, כי היסוד והבסיס של כל אחד מישראל הוא עסק התורה, שהרי כשעוסקים בתורה יכולים מתוך כך לזכות גם לשאר הדברים, והתורה הק' אגוני מגני ואצולי מצלי, ורק על ידי שנקבל עלינו עול תורה סמוכים ובטוחים אנו שנזכה לשנה טובה ומבורכת, ליהודים היתה אורה ושמחה, ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.

ימלא השי"ת כל משאלות לבותיהם של בני ישראל לטובה בכל המצטרך, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם ירפא לכל גופם ויסלח לכל עוונם, שיזכו לשוש ולשמוח תמיד, והעיקר שנזכה לישועת ה' בגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.

לאחר התורה קם מרן שליט"א לריקוד נלהב בהתרוממות ובשמחה רבה.

בסוף הסעודה לפני ברכהמ"ז הוסיפו להביא קוגל לשמחת וואך נאכט, וחילק מרן שליט"א לבעלי השמחה. ואמר מרן שליט"א: נודע מאמר הצדיקים זי"ע (ראה אוהב ישראל, ליקוטים חדשים, פר' נצבים, ד"ה מה שאנו; דרשות חת"ס, לז"ך אלול תק"ע) על מה שאמרו חז"ל (ר"ה י, ב) בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה, כי בכל שנה ושנה מתעורר בראש השנה אותו הכוח כמאז לפקוד עקרות ולחון אותם בזרע של קימא, וביחוד בעת קריאת התורה 'וה' פקד את שרה' ביום ראשון של ראש השנה, ועל הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע מסופר כי כשהיה קורא 'וה' פקד את שרה' היו נפקדות קפ"ד עקרות כמנין 'פקד'. ויה"ר ואף בשנה זו יוושעו הכל בכל המצטרך, בבני חיי ומזוני ורוב ברכות וישועות.

בשעה 9.00 בירך מרן שליט"א ברכהמ"ז על הכוס. בהגבהת הכוס התכבד - הרה"ג ר' אברהם חיים יצחק מוטצען שליט"א מפעיה"ק - נכד כ"ק מרן זי"ע. ואמר מרן נודה לשמך והרחמן לברית מילה.

בסיום השוה"ט התפללו מעריב. קודם התפילה אמר מרן שליט"א לנכדיו שיחי' שלא ישכחו את שבע הדברים שצריך לומר בתפילת שמו"ע (זכרנו, מי כמוך, המלך הקדוש, אתה חוננתנו, המלך המשפט, מי כמוך, בספר חיים). לפני העמוד ניגש - המחותן הרה"ג ר' אהרן יוסף הלברשטאם שליט"א משגיח רוחני דישיבה"ק לצעירים שפע חיים בב"ב.

לאחר תפילת מעריב בשעה 9.20 הבדיל מרן שליט"א על הכוס בהיכל הגדול לאלפי האורחים, בהגבהת הכוס להבדלה כובד הרב בנש"ק הרב שמואל הלברשטאם שליט"א מב"ב - נכד רבוה"ק.

אח"כ עברו כל הקהל לברכת א גוט יאר, ומרן שליט"א הורה לבחורי החמד תלמידי הישיבות הקטנות, ושיעורי א' דישיבות הגדולות לגבי תענית צום גדליה, שלא יתענו, הבחורים המבוגרים יותר החלושים ותשושים ואינם יכולים להתענות שלא יתענו, ומי שמסתפק יעשה שאלת חכם.

יום שני פר' האזינו ג' תשרי - צום גדליה

בשעה 6.00 נכנס מרן שליט"א לאמירת הסליחות בהיכל המתיבתא, לפני העמוד ניגש - הרה"ג ר' ישכר דוב אליאס שליט"א ר"מ בישיבה"ק לצעירים דברי חיים פעיה"ק.

לפני תפילת שחרית הניח מרן שליט"א תפילין להבחור הבר מצוה ישראל אברהם נ"י בן הרב משה יוסף רונס שליט"א ראש ישיבת נתיב התורה בפתח תקוה, ולהבחור הבר מצוה ישכר דוב נ"י בן הר"ר משה יונה כץ מבית שמש (בהג"ר ישראל אריה מפעיה"ק).

בפתיחת הארון קודש אמרו ה' ה', ושיר למעלות, ואמר מרן הרבונו של עולם מסידור כתר נהורא לעשי"ת. בסיום התפילה אמרו תהלים מקפיטל ק"א עד קי"א (עפ"י המשך הסדר שאמרו בכל יום מר"ח אלול י' קפיטלעך חוץ מבשב"ק).

אחר התפילה נערך שמחת הברית לבן הרה"ח ר' משה אהרן לאנגסאם מירושלים (ב"ר חיים מאיר מב"ב), ולבן הר"ר יצחק צבי קליין מקרית צאנז טבריה (ב"ר דוד שלום אליעזר מלונדון, וח"ר יצחק ברוך וינברגר ממאנס).

אח"כ קיבל מרן שליט"א קהל אורחי חו"ל האברכים שבאו לשהות בצל הקודש על ימי ראש השנה.

אחר הצהרים נכנס מרן שליט"א להיכל המתיבתא לתפילת מנחה, לפני העמוד התפלל - הרה"ג ר' יעקב עזרא ראטה שליט"א נאמן בית מרן שליט"א.

בעליות התכבדו, כהן - הגאון רבי מרדכי לוינשטיין שליט"א דומו"צ קרית צאנז, לוי - הרב שלמה זאב קליין מפעיה"ק, מפטיר - מרן שליט"א, ולאחריה אמר מרן ההפטורה, הגבה - הרה"ח ר' מנחם אלעזר ליבער מלונדון, גלילה - הר"ר ישי אבעלעס ממאנסי.

מיד לאחר מנחה התפללו מעריב. לאחר התפילה עלה מרן לביתו לאויספאסטין.

בשעה 9.15 נכנסו לקו"פ עם קוויטל מאות מתלמידי ישיבה"ק מתיבתא דברי חיים פעיה"ק הדרים מחוץ לעיר, ומאות תלמידי ישיבה"ק מתיבתא דברי יציב בחיפה, להתברך בחודש הרחמים לרגל השנה החדשה. כמו"כ נכנסו בחורי חו"ל שבאו לשהות בצל הקודש על ירח האיתנים במסגרת המיוחדת שע"י ארגון בחצרות החיים.

יום שלישי פר' האזינו ד' תשרי

בשעה 6.00 נכנס מרן שליט"א לאמירת הסליחות בהיכל המתיבתא, לפני העמוד ניגש - הרה"ג ר' משה הלברשטאם שליט"א מפעיה"ק - נכד כ"ק מרן שליט"א. בתפילת שחרית אמר מרן שליט"א תחנון, וכן 'תפלה לדוד'.

יום רביעי פר' האזינו ה' תשרי

בשעה 6.00 נכנס מרן שליט"א לאמירת הסליחות בהיכל המתיבתא, לפני העמוד ניגש - הרה"ג ר' מאיר נתן נטע שליט"א מפעיה"ק - נכד כ"ק מרן שליט"א.

אחר תפילת שחרית נכנס לקו"פ לברכת השנים הרב הראשי הגאון רבי קלמן בר שליט"א.

אח"כ נערך שמחת הברית לבן הר"ר יקותיאל יהודה פרידמן מאשדוד (ב"ר שלמה מפעיה"ק).

לאחמ"כ נסע מרן שליט"א לעבר בית החיים בנתניה, לפקוד את הציון המצוינת של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע, כמנהגו בכל שנה קודם יום הקדוש לפקוד את ציון אביו לעורר רחמים ולשפוך שיח לקראת יום הגדול, עבור צאן מרעיתו.

בהגיע מרן שליט"א לבית החיים פנה אל חלקת צאנז, נטל ידיו ואמר הברכה שאומרים בבית החיים כשלא היו שלושים יום, ונכנס אל האוהל פנימה, והדליק מרן שליט"א ב' נרות ע"ג הציון הק' וכן על ציון אמו הרבנית הצ' ע"ה.

מרן שליט"א החל באמירת מזמורי תהלים מקאפיטל צ' עד קאפיטל ק"ז, משך למעלה ממחצית השעה. האמירה עברה בהתעוררות גדולה ובבכיות עצומות. כמו"כ קרא מרן שליט"א קוויטעל מיוחד מחולי אנ"ש ומהמצפים לישועה.

לאחר מכן ניגש מרן שליט"א לעבר הציון הק', והרכין ראשו כאשר נשען על הציון, ונשא תפילה חרישית מלווה בבכיות משך זמן רב. אח"כ נשא מרן שליט"א תפילה חרישית על ציון הרבנית הצ' ע"ה. בסיום הניח מרן שליט"א אבן על גבי הציון הק' ועל ציון הרבנית הצ' ע"ה, ובסיום יצא מאוהל לאחוריו.

אח"כ ניגש מרן שליט"א לציון חותנו - חותן המלך הגה"צ רבי שמואל אלכסנדר אונסדורפר זצ"ל, והדליק מרן שליט"א ב' נרות ונשא תפילה חרישית, בסיום הניח אבן ע"ג הציון וחזר לקרית צאנז.

יום חמישי פר' האזינו ו' תשרי

בשעה 6.00 נכנס מרן שליט"א לאמירת הסליחות בהיכל המתיבתא, לפני העמוד ניגש - הרה"ג ר' שמואל דוד לייזער שליט"א מפעיה"ק - נכד כ"ק מרן שליט"א.

לפני תפילת שחרית הניח מרן שליט"א תפילין להבחור הבר מצוה אברהם נ"י בן הרב מרדכי ברוך

More in this printout

View the whole printout