Skip to content
בצילא דמהימנותא

חלקים מתוכן השיחות בסעודות השבת במעון הקודש בקיסריה משנים עברו

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הגה"ק רבי מרדכי דוב מהורונסטייפל זי"ע

הרב זלמן לייב בהגרימ"ד: מרן זי"ע היה אומר בשם הגה"ק רבי מאטעלע מהורונסטייפל זי"ע שאמר על חותנו מרן הדברי חיים זי"ע, שהיה מתנגד כהגר"א וחסיד כבעל התניא... וכן שמי שרוצה לדעת את גדולתו וקדושתו ילמד בשו"ת דברי חיים, ומי שרוצה לדעת את גאונותו ילמד דברי חיים על התורה...

הרב זלמן לייב בהגר"א: יש מביאים בשם רבי מאטעלע זי"ע, שהיה נכדו של הרה"ק מהרד"ב מליובאוויטש זי"ע, שסיפר שחותנו הדברי חיים למד כל יום בספרו 'אמרי בינה'. והוא אף מביא בספרו דברי חיים (פרשת ויקהל) את הספר אמרי בינה.

מרן שליט"א: כנראה היה תקופה שלמד בו בכל יום, כן היה דרכו של מרן הדברי חיים שבכל תקופה למד ספר מסויים מספרי חסידות.

הספר אמרי בינה הוא עמוק מאד, אבל על מרן הדברי חיים אין זה חידוש... הרי גם הספר דברי חיים הוא עמוק עד מאד...

הרב זלמן לייב בהגר"א: לא לחינם אמר רבי מאטעלע שבספר דברי חיים על התורה אפשר לראות את גאונותו של הדברי חיים...

הגאון גאב"ד טשעבין זצ"ל סיפר ששמע מאביו הגאון בעל כוכב מיעקב זצ"ל, שפעם התאכסן הגה"ק בעל אבני נזר זצ"ל אצל גיסו הגאון הרב מאוסטרובא זצ"ל, שהיה מחסידי צאנז [והרב מאוסטרובא היה גיסו של הכוכב מיעקב, וממנו שמע את העובדא] וביקש ממנו איזה ספר, ונתן לו שו"ת דברי חיים. והאבני נזר למד בזה, ואמר אח"כ שמה שכתב הדברי חיים איזה פשט בדברי הר"ן, אכן זהו פשט טוב אבל אין זה הכרח ואפשר לומר פשט אחר. ולאחמ"כ ביקש ספר אחר, והרב מאוסטרובא הביא לו דברי חיים עה"ת, והאבני נזר למד בזה, ואחר כך אמר שבהכרח שהפשט בדברי הר"ן הוא רק כמו שכתב מרן הדברי חיים בשו"ת ואי אפשר לומר פשט אחר... והיינו שעל ידי הלימוד בדברי חיים עה"ת הבין לאשורו מה שכתב בשו"ת דברי חיים...

מרן שליט"א: רבי מאטעלע נתגדל אצל זקנו הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס זי"ע, ומסופר שפעם לעת זקנותו קרא לו הרה"ק מטשערקאס שיבא אליו לצורך ענין חשוב. כאשר הגיע לטשערקאס אמר לו, יש לי דין תורה עם זוגתי זקנתך [בת הרה"ק הרבי האמצעי מליובאוויטש זי"ע] ורצוננו שאתה תפשר ותפסוק הצדק עם מי, והוא כי הנה זקנתי ושבתי ולא ידע האדם עתו, על כן רצוני שאם הגיע זמני, שאסתלק מהעולם לפני זוגתי, כי איך אשאר לבדי בלי זוגתי הרבנית. ואילו הרבנית אמרה להיפך, כי הנה זה יותר משישים שנה הנני עומדת לימינו לעזרו בעבודתו הקדושה ועתה איך אשאר לבדי, ואין רצוני לשמוע קידוש והבדלה מאחר כי אם מבעלי הקדוש, על כן עליו לחיות יותר ועלי לעלות לגנזי מרומים לפניו. ומתחילה לא רצה רבי מאטעלע לפסוק, עד שזקנו אמר לו שיפסוק, ואמר: הרבנית צודקת, ואף שאמרו חז"ל (כתובות כח, א) טלטולי דגברא קשין מדאיתתא, אבל אם זהו לזמן קצר, אין זה דבר קשה... וכן הוה, ששניהם הסתלקו בסמיכות זה לזה בהפרש של כמה חודשים (הרבנית נפטרה ביום ערב ראש חודש סיון תרל"ו, והרה"ק מטשערקאס ביום י"ג אלול תרל"ו).

מסופר שכאשר יצא מרן הדברי חיים מביתו בצאנז לחתונה של בתו עם רבי מאטעלעא, לקח עמו סכום כסף עבור הנדן, אבל על אם הדרך חילק הכל לצדקה כדרכו בקודש, וכשהגיעו לשם והרה"ק מטשערקאס שמע שלא הביא עמו הנדן, אמר שלא יעשו החופה עד שיביאו את כל הסכום המדובר, ובלית ברירה הלך מרן הדברי חיים לאכסנייתו, אולם לאחר זמן בא שליח מהרה"ק מטשערקאס ואמר שהולכים לעשות החופה, כי אביו הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע נתגלה אליו ואמר לו שלא יצער את המחותןב...

א' הנוכחים: כשעמדו אז לצאת לחופה של רבי מאטעלע אמר הסב הרה"ק מטשערקאס שאצלם נהגו למנות היחוס, והזכיר שהחתן הוא נכד הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע, ואמר מרן הדברי חיים שדי בזה ואין צריך למנות יותר, והרה"ק מטשערקאס רצה למנות את שאר האבות, הבעש"ט הק', בעל התניא, המגיד מטשערנאביל, הרה"ק רבי אהרן מקארלין ועוד, ושאל את מרן הדברי חיים למה אין צריכים למנות יותר, וסיפר לו מרן הדברי חיים:

המגיד ממעזריטש התחיל להתענות בשנותיו האחרונות, והתלמידים דאגו על כך, כי לא היה לפי כוחותיו. נמנו וגמרו שאחד מן התלמידים יכנס אליו להשתדל אצלו שיחדול מתעניותיו, ובחרו בהרבי ר' זושא בהיות שהוא היה הגדול מהן בשנים. נכנס הרבי ר' זושא ואמר: "הנה הרבי מתענה, והלא הרבי חלוש מדי, ואפס כוחו לסבול סיגופים אלו". אמר לו המגיד: "איך אתה מוכיח אותי בענין הזה, בשעה שאתה בעצמך הנך מרבה בתעניות, אם תקבל עליך לאכול לכל הפחות ביומא דפגרא, אז אפסיק מתעניותי". והבטיח לו הרבי ר' זושא שיעשה כן.

וכאשר הגיע אחר כך יומא דפגרא, נכנס הרבי ר' זושא מבית המדרש לבית הרבנית ממעזריטש, וביקש ממנה שתבשל איזה דבר לצרכו, כי צריך לקיים הבטחתו לבעלה המגיד הקדוש. ענתה לו שאין לה כלום בבית, אבל אם ישאר בביתה לשמור את התינוק שמוטל בעריסה, תצא לשוק לקנות דבר מה. והסכים לזה. ביד הרבי ר' זושא היה אז ספר של"ה הקדוש שבו היה לומד, ובשעה ששמר את התינוק, המשיך בלימוד. כעבור רגעים מספר התחיל התינוק לבכות, ורצה הרבי ר' זושא לסגור את הספר ולטפל בהתינוק. אולם ברגע ההוא הופיע השל"ה הקדוש מגן עדן ואמר לו: תמשיך נא ללמוד בספרי ואני אטפל בהתינוק.

וסיים מרן הדברי חיים ואמר: אם השל"ה הקדוש בעצמו בא מגן עדן להשגיח על תינוק כדי שהרבי ר' זושא ילמוד בספרו, כבר די בכך, ואין כל צורך להוסיף עוד יחוס ליוצאי גזעו.

מרן שליט"א: לאחר החתונה התגוררו ברוסלאנדג.

א' הנוכחים: מסופר שבעת החתונה של רבי מאטעלע, בשעה שרקד הסב הרה"ק מטשערקאס מצוה טאנץ, עמד הרה"ק מגארליץ ושוחח עם כמה אנשים, וניגש אליו אביו מרן הדברי חיים ואמר לו, "דו שטייסט דא? קום אריין זעהן ווי דער מחותן טאנצט מיט די כלה"... וסיפר הרה"ק מגארליץ, שאביו עמד כל העת בהתפעלות גדולה ולא הסיר עיניו מלחזות בעבודת הרקידה של מחותנו הרה"ק מטשערקאסי.

מרן שליט"א: כשהיה ההכתרה של הרה"ק מגארליץ לרבה של רודניק, ומרן הדברי חיים הגיע לשם להשתתף, עשו תחבולות שונות שרבי מאטעלע יוכל לעבור את הגבול מרוסלאנד ולהגיע לשם, שרודניק היא סמוכה לגבול.

א' הנוכחים: בבעלזא גם החשיבו מאד את רבי מאטעלע, כיון שכידוע היה הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע חתן בטשערנאביל (חתן הרה"ק רבי משולם זושא בנו של רבי אהרן מטשערנאביל) וכן אחיו הרה"ק רבי לייבוש ממאגרוב זי"ע היה חתן שם (חתן הרה"ק רבי מנחם נחום, בנו של רבי אהרן מטשערנאביל), והיה דין ודברים בין המחותנים היכן יהיו ב' הזוגות, בבעלזא או בטשערנאביל, והחליטו לשאול את רבי מאטעלע, וכי שיפסוק כן יהיה, והוא אמר שמהרי"ד ישאר בטשערנאביל ואילו הרב ממאגרוב ישוב לבעלזא. והרה"ק מהרי"ד הכיר טובה על כך לרבי מאטעלע, שבזכותו היה כמה שנים בצל זקנו הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל, ומאז היו מקרבים בבעלזא את נכדיו של רבי מאטעלעה.

הרב זלמן לייב בהגרימ"ד: רבי מאטעלע היה המפורסם ביותר מבין כל חתני מרן הדברי חיים, אבל חתנו הגדול היה הרה"ק רבי משה אונגר זי"ע.

הרמנ"נ היילפרין: הרה"ק רבי משה היה איש אמונו של חותנו מרן הדברי חיים, והוא גם חתום על הרבה אגרות בשמו, וכנראה זהו מפני שהוא היה בכור חתניו.

הרב זלמן לייב בהגרימ"ד: בגאונותו היה רבי מאטעלע המפורסם...

מרן שליט"א: כל חתניו של מרן הדברי חיים היו גאונים מופלגים ותלמידי חכמים, אלא שהוא התפרסם יותר בספריו ובחריפותו. חותנו מרן הדברי חיים החזיק ממנו עד מאדי, ואף הזכיר עצמו אצלו לברכה.

גדלותם וענוותנותם של פוסקי ההלכה ומפרשי השו"ע

הרמנ"נ היילפרין: מקובל על הגה"ק הרבי ר' יהונתן זי"ע, שהטעם שחיבר את חיבוריו הפלתי והתומים על השולחן ערוך, ולא חיבר חיבורים על הש"ס, הוא מכיון שהוא היה בפראג שבאוסטריה, והצנזורה שם לא הרשו להדפיס את התלמוד בבלי, והם למדו גמרא רק בעל פה. לכן מה שהיו יכולים להדפיס היה רק חידושים על השולחן ערוך ולא על הש"ס.

מרן שליט"א: מקובל שלאחר שהפני יהושע שהיה רבה של מיץ, התקבל לשבת על כסא הרבנות בעיר פרנקפורט דמיין, נתקבל רבי יהונתן אייבשיץ לרבה של מיץ, והתלמידים שהתחנכו בישיבתו של הפני יהושע היו מקנטרים את תלמידי הישיבה החדשה, באומרם כי רבם, רבי יהונתן, כוחו גדול בפלפול ובחריפות בסוגיות הש"ס, ואילו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אין הוא מוצא ידיו ורגליו. לעומתם היו תלמידי ישיבתו של רבי יהונתן מתריסים כלפי הפני יהושע, שלפי דעתם היה כוחו יפה רק בבירור פסקי ההלכה שבשלחן ערוך, ואילו בנוגע ללימוד הש"ס אין הוא מגיע לקרסוליו של רבם, רבי יהונתן. והיו חכמי הדור אומרים, כי כדי להוציא מלבם של התלמידים הקנטרנים, חיבר הוא את ספרו "פני יהושע" על הש"ס, ורבי יהונתן חיבר את ספריו על שולחן ערוך... (עי' שו"ת יחוה דעת ח"ז, כללי השו"ע, עמ' יד).

התומים הוא פירוש נפלא מאד אבל הוא גם עמוק עמוק מאוד...

הרמנ"נ היילפרין: הפרי מגדים מביא הרבה מהפלתי, אבל למעשה הפלתי לא נדפס בשולחן ערוך, והפרי מגדים נדפס.

הפרי מגדים נדפס בתוך השולחן ערוך ונהיה כיום ספר היסוד בהלכה, ואף כי הוא חיבור עמוק ונכתב בקיצור ולשונו קשה להבנה.

מרן שליט"א: בפרי מגדים רואים את ענוותנותו הנוראה בכל אתר ואתר לכל אורך חיבורו, והיינו דאהני ליה שזכה למה שזכה.

הגרמ"מ: החוות דעת כותב בהקדמתו בזה"ל, קראתי שם זה החיבור 'חוות דעת', שמו מורה עליו שלא כתבתי רק לחוות דעת בלבד ולא לקבוע הלכה ח"ו.

מרן שליט"א: בתחילה הוציא החוות דעת את ספרו בעילום שם, וסיבת הדבר כותב בצוואתו (סי' כח) "כי בעוה"ר השנאה והקנאה גוברת בדורנו ואולי יאמרו אף זה בין המחברים ומבלי עיון יהיה כצחוק בעיניהם. ובלי ידיעת שם המחבר יבואו לעיין בהם, ואני מקוה להשי"ת שאחר העיון ימצאו בהם דברים טובים". בפי העולם שגור עובדא באריכות בעניין זה, שאירע עם הגאון רבי דוד טעביל זצ"ל, שהיה רב העיר ליסא ולפלא שגדולי תורה שדרכם היה תמיד בענוה ושפלות יתירה זכו שנתקבלו דברי תורתם. והוא ע"ד לפני החוות דעתם.

שאמרו חז"ל (עירובין יג, ב) לגבי ב"ש וב"ה, וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן, מפני שענוותנין ועלובין היו. ואף שלמותר לומר שב"ש לא היו גאוותנים ח"ו אלא שהיו להם דרכים שונות בעבודת השם ואלו ואלו דא"ח, ומ"מ נפסק כבית הלל (עי' באריכות בספר רב פעלים, בהקדמה).

מרן אאדמו"ר זי"ע סיפר על בעל המנחת חינוך, שמחמת ענוותנותו התבייש בספרו, ולכן הניח כמה גליונות מהחידושים בבית המדרש בעילום שם, ברצותו לראות את תגובות הלומדים. כך עשה כמה פעמים, עד שראה שהלומדים נהנים מהחידושים, וכך היה לו העוז להדפיס את ספרו, והדפיסו מתחילה בעילום שם. והוסיף מרן אאדמו"ר זי"ע, שרק בכוח הענוה הזאת זכה שיתקבל ספרו בכל תפוצות ישראל.

הרב זלמן לייב בהגרימ"ד: מסופר שפעם שרפו אנשי בליעל את כתביו וחידושי תורתו של המנחת חינוך, וכן גנבו הרבה מכתבי ידו, והיה לו מזה עגמת נפש מרובה, והלך המגלה עמוקות במהרה לביתו של הב"ח לפייסו, ולא רצה הב"ח לשמוע, ושאל אותו מפני מה לא רצה ליתן הסכמה, האם יש דברים בב"ח שאינם כראוי. ואמר לו המגלה עמוקות, לא מחמת זה, אלא ששמעתי כרוז מן השמים, שאם אתן לכם הסכמה תסתלקו מן העולם, ואני רוצה שתחיו עוד בעולם. ואמר לו הב"ח, בהדי כבשי דרחמנא למה לך, הלא נפשי באה לעולם הזה בשביל ספרי. ואכן נתן לו המגלה עמוקות הסכמה, ואמר למדפיס להדפיסו. ולאחר תקופה נחלש הב"ח מאוד, ולאחר מכן נסתלק.

מרן שליט"א: המנחת חינוך היה גיסו של מרן הדברי חיים, והם למדו יחדיו בחברותא.

א' הנוכחים: והם רצו ללמוד באופן של משפיע ומקבלי...

מרן שליט"א: הסיבה שכמה צדיקים כתבו את ספרם בלא ציון שמם, היה מפני גודל ענוותנותם, כמו שרואים בצוואת החוות דעת כנ"ל.

הרב זלמן לייב בהגרימ"ד: הייטב לב זי"ע הדפיס את ספרו בחייו בעילום שמו, אבל הוא כותב שם הרבה פעמים 'מורי זקני הישמח משה'...

מרן שליט"א: הוא גם רמז את שמו בהקדמה לספרויא.

גם מרן הדברי חיים הדפיס את ספרו על שמות נשים בחייו בעילום שמוב, אך אף שחברו בעילום שם הוא מזכירו כמה פעמים ברמיזא בספרו שו"ת דברי חיים, שפעם אחת כותב (תשובת נוספות, סימן יד) "שבספר דברי חיים בא בארוכה", ועוד כותב (אבעה"ז ח"ב סימן קלח) "כבר העליתי בחיבורי".

יש תשובה בשו"ת דברי חיים (ח"א אבן העזר, סימן קסו) לשואל אחד שכתב לו אודות הספר דברי חיים על שמות אנשים, והשואל לא ידע כי מרן הדברי חיים בעצמו הוא המחבר... ומרן הדברי חיים כותב לו שם: אודות הצ"ע שמצא בספר דברי חיים (בשמות אנשים, אות מ"ם סקי"ב) הנה ידע מעכ"ת כי המחבר הלז לא נתכוין לקנטר ח"ו וכו'...

אב"ד טבריה: מסופר על המגן אברהם שכאשר התחיל לכתוב את חיבורו זלזל בו אחד מגדולי הדור ההוא, ואמר לו 'אברהם וכי גם אתה כותב'? ולמעשה המגן אברהם זכה למה שזכה, ואילו הרב ההוא אינו ידוע כהיום כלל...

מרן שליט"א: ידוע על בעל המגן אברהם זי"ע שהיה כותב בקיצור, כי ברוב עניותו לא היה לו נייר להעלות עליו את ביאוריו וחידושיו, והיה דר אצל כורך ספרים וכתב את פירושו על חתיכות הנייר שחתכו מהספרים.

א' הנוכחים: השאגת אריה כותב בהקדמה לתשובות שהיא מדפיס רק חלק כיון שאין לו עוד כסף להוצאות הדפוס... והוא היה גאון הדורות.

הגרב"צ רייך: על הב"ח זי"ע מסופר כי בעת שסיים את כתיבת ספרו, ה'בית חדש', רצה להביא אותו למדפיס להדפיסו, אלא שהמגלה עמוקות זי"ע אמר למדפיס להשתמט ממנו מיום ליום שלא להדפיס, עד שעברה שנה או יותר ולא הדפיס. לאחר תקופה עלה במחשבתו של הב"ח שישלח את ספרו אל המגלה עמוקות לבקש ממנו הסכמה על הספר, אבל המגלה עמוקות סירב לתת לו הסכמה. חזר השליח להב"ח ואמר לו שהמגלה עמוקות מסרב לתת הסכמה, וחלשה דעתו עד מאד, והיה לו תרעומת על המגלה עמוקות, ומחמת זה חלש בנו של המגלה עמוקות ונחלה מאד עד שהיה בסכנה, והיה המגלה עמוקות בוכה ומתפלל, ואליהו הנביא בא אצלו, ואמר לו שזהו מחמת תרעומת הב"ח עליו, ובאם לא יפייסו ימות בנו.

לכן הוא מברר פסקו כמותו.

מרן שליט"א: אצל חסידים בכלל ובצאנז בפרט חפשו ככל האפשר לעשות כהט"ז, ולא כרובא דעלמא שעושים יותר כהמג"איד. ובכלליות היה מרן אאדמו"ר זי"ע מונע עצמו להכריע בהלכה, ובפרט בכתיבת תשובותיו, נגד הכרעת אחד מזקניו (ראה שפע קודש פסקי הלכות ומנהגים, ברית מילה, פרק כב, אות ב, ובניצוצי קודש אות ג).

א' הנוכחים: הרה"ק מקאמארנא זי"ע בשולחן הטהור (זר זהב, סי' קעט סוף ס"ק ג) מביא על הרה"ק מראפשיץ זי"ע שבחמשה עשר בשבט הביאו כמה מיני פירות, אחד אחרי השני ולא יחדיו, וצוה לברך על כל פרי בנפרד, וכותב שם שנעשה מזה פלפול גדול, ואמר הרה"ק מראפשיץ שכך קיבל מאבותיו ורבותיו דהלכה כהט"ז (או"ח סי' קעט ס"ק ד).

מרן שליט"א: מרן אאדמו"ר זי"ע סיפר שזקה"ק מרן הדברי חיים בכל לילה היה מקבל עליו ד' מיתות, והיה אומר שעושה זאת על דעת הרמב"ם, הט"ז והרבי ר' אלימלך, ולפעמים גם הזכיר השלה"קטי.

הרב ברוך: ידוע מהט"ז שכתב דבריו בצירופי שמותטז.

הרמנ"נ היילפרין: במהדורא בתרא של שולחן ערוך הרב, רוב הדברים שם הם דברים שחוזר בו ממה שפסק כשיטת המגן אברהם ונוטה לשיטת הטורי זהביז.

הרש"ד לייזער: מסופר שבעל התניא זי"ע אמר בסוף ימיו 'איך האב צו פיל רעכט געגעבן פארן מגן אברהם'...

הרב ברוך: המשנה ברורה פוסק בדרך כלל כהמגן אברהם.

איך היה מרן זי"ע מצאצאי הטורי זהב?

מרן שליט"א: רביה"ק הישמח משה זי"ע היה נכדו (ראה באריכות בקובץ אשל אברהם ח"א, עמ' רצז).

הרב זלמן לייב בהגר"א: את התואר זקני מביא הישמח משה על הרמ"א והמהרש"איח.

אב"ד ארה"ב: מרן הדברי חיים זי"ע היה מצאצאי המהרש"ליט.

הרמ"מ מוטצען: המשנה ברורה אינו מביא אף פעם בחיבורו את הספר תהלה לדוד. ואמנם אין מוכרח שהיה לו את הספר, ויתכן שלא היה לו, אך יש אומרים שהטעם שאינו מביא ממנו הוא מפני כבודו של הגר"א, כיון שהתהלה לדוד אינו מביא אף פעם את הגר"א. את החיי אדם הוא מביא כמה פעמים אך לא את הגר"א. הוא היה חסיד לבית רוזין.

הרמנ"נ היילפרין: הוא מתרץ הרבה את השולחן ערוך הרב.

הרמ"מ מוטצען: הוא כותב שלכאורה יש לתמוה על מה שקרא לספרו 'תהלה לדוד', וכותב בדרך מליצה 'תהלה לדוד קינה לדוד מיבעי ליה'. ומבאר ש'תהלה' הוא מלשון טעות ושגגה, כמו 'ותהלה ישים באילי תרשישיו', ולכן אם ימצאו טעויות בספרו אל יתפלאו על כך...

הגרב"צ רייך: כאשר הדפיסו את הש"ס והשולחן ערוך היו חשבונות שלמים את אלו חיבורים ידפיסו בפנים, ומי יוכל לעבור ולהגיה אותם, והם היו דברים שגדולי ישראל דנו בהם בכובד ראש. ובין המפרשים שחיבוריהם הכניסו לתוך השולחן ערוך היו כאלו שהכניסו מפני סיבות ותועלת שונות לכאן ולכאן. וכיון את הקצות לא רצו מתחילה להכניס, ורק מפני שהנתיבות מביאו כל העת, והנתיבות היה הפוסק הכי גדול בדורו, לכן הכניסוהו. הנתיבות היה נחשב בדורו כפוסק הכי גדול.

מרן שליט"א: בהקדמת המדפיס לשולחן ערוך, כותב שהדפיס את הקצות החושן היות והנתיבות מזכיר הרבה מדבריו ודברי הנתיבות מוסבים על הרבה מדברי הקצות.

ידוע שמרן הדברי חיים העיד על הקצות, שהוא לומד תורה לשמה. הגאון הרב מטשעבין סיפר בשם מרן הדברי חיים זי"ע, ששאלו אותו פעם מדוע זכה ספרו של הקצוה"ח לעלות על שולחן מלכים ולהתקבל כ"כ בקרב ציבור הלומדים מה שלא זכו אחרים לכך, וענה מרן הדברי חיים ששמע מתלמיד של הקצוה"ח, שרבו לא מדי יום לפני השיעור שמסר לתלמידיו היה יורד למרתף שהיה סמוך לביתו והיה מתבודד שם קרוב לשעה, ופעם החליט אחד התלמידים לעקוב אחר מעשיו של רבו במרתף, וראה את רבו כשהוא שוכב על הרצפה וזועק בבכיות נוראות ובדמעות את הפסוק 'ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך' פעם אחר פעם, וכך היה כל יום, ומחמת צדקותו המופלגת זכה שספרו יתקבלי.

הגרמ"מ: מסופר שהגה"ק בעל החוות דעת והנתיבות זי"ע היה פעם אצל הגה"ק הברוך טעם זי"ע, ויחדיו השתעשעו בפלפולא דאורייתא, ובתוך הדברים אמר בעל חוות דעת לבעל ברוך טעם בהיות שבעונותינו הרבים התורה נתמעטה, מי יודע אם יהיה איזה גדול לאחר שלשים או ארבעים שנה אשר יוכלו לסמוך עליו בהוראות איסור והיתר. אמר לו הברוך טעם הנה חתני רבי חיים יהיה אם ירצה השם רב גדול בתורה אשר העולם יוכלו לסמוך עליו. ואמר לו חוות דעת שאינו מאמין לזה.

ברבות השנים כאשר נתקבל הדברי חיים לאב בית דין בצאנז היה אצלו דין תורה גדול ופסק כפי חוות דעתו. כיון שהיו שערערו על זה, שלחו הדברים להחוות דעת, והוא הסכים עמהם שלא כמו שפסק מרן הדברי חיים. כשנודע הדבר למרן הדברי חיים ערך גם הוא תשובה גדולה אל החוות דעת וסתר את כל דברי המהרהרים, ובירר את פסקו בחריפות ובקיאות גדולהכא. וייטבו דבריו בעיני החוות דעת והודה לדבריו. ואז נענה ואמר, עתה רואה אני כי צדק הרב בעל ברוך טעם באמרו שעל חתנו יוכל העולם לסמוך ברבות הימים...

מרן שליט"א: מרן אאדמו"ר זי"ע סיפר, שהרה"ק רבי אברהם אהרן מקאלבסוב זי"ע, בנו של הייטב לב זי"ע, שימש פעם כשליש בדין תורה מסובך של כמה נגידים שבאו להתדיין בטענות מסובכות וקשות שנגעו לסכומים עצומים, ודייני הבית דין שהיו מופלגים בתורה התייגעו מאד לאחר גביית העדות לברר הלכה לאמיתה של תורה, אולם גם אחר עיון עמוק לא מצאו ספר שדן באותו ענין, ורק בתום חיפוש גדול שנמשך מספר שבועות, מצאו בדברי הנתיבות בחידושים, קצת משמעות שלפי זה יכולים להכריע. אך כיון שהיה מדובר בסכום עצום לא רצו הדיינים לפסוק להלכה מדברי הנתיבות שהיה בן דורם, ובפרט שדבריו נאמרו רק בחידושים, וגם לא במפורש אלא למדו זאת מתוך משמעות דבריו, לכן הסכימו ביניהם, על דעת בעלי הדין, לשלוח את הרב מקאלבסוב לצאנז, לשמוע דעת קדשו של מרן הדברי חיים בנידון. הרב מקאלבסוב נסע לצאנז ושבת שם, והציע לפני מרן הדברי חיים את הדברים ואת כל הצדדים והספיקות לכאן ולכאן וביקש לשמוע את חוות דעתו הקדושה. עצם מרן הדברי חיים את עיניו ושקע בהרהוריו, ותוך כדי שהעביר אצבעו על מצח קדשו, מלמעלה למטה, נענה: בש"ס בבלי לא נמצא מזה, בירושלמי גם לא, וגם לא ברמב"ם, גם לא בשולחן ערוך ונושאי כלים... שוב העביר אצבעו על מצח קדשו, תוך שהוא מהרהר, ושוב אמר: אכן זהו קטע של חידושים בנתיבות, סימן פלוני, ולדעתי יכולים לסמוך על דבריו. הרב מקאלבסוב השתומם מאד, שמרן הדברי חיים תפס ברגע אחד את מה שהם התייגעו מספר שבועות, ושמח שהכריע שיכולים לסמוך על הנתיבות. והתבטא גם הרב מקאלבסוב, שהוא מוכן להתחייב שזה היה רוח הקודש.

סיפורי צדיקים

הרמ"מ מוטצען: מסופר על הגאון בעל תהלה לדוד זצ"ל, שהיה נוסע לטשארטקוב והוסיאטין ומדבר סיפורי צדיקים עם החסידים במשך לילות שלמים. ופעם אחת שאלו אותו שהרי בזמן הזה היה יכול לכתוב עוד כמה סימנים בתהלה לדוד, וענה להם שכל מה שהוא זכה לכתוב הוא רק בזכות הסיפורי צדיקים שהוא מספר...

הרמנ"נ היילפרין: מרן זי"ע היה מספר (ראה בשיעור חורש"י שמיני תשל"ד, ועוד) שבהיותו צעיר לימים, כאשר היו מגיעים אל היכלו של רביה"ק מרודניק זי"ע עשרות חסידים זקנים מופלגים שזכו לחסות בצלו של זקה"ק מצאנז זי"ע ובצל שאר צדיקים קדמונים, אשר במוצאי שבת סליחות היו מתוועדים יחדיו לסעודת מלוה מלכה, כשהם ניעורים כל הלילה ומאריכים לספר את עבודת הקודש שראו אצל הצדיקים, וכך היו יושבים עד שנכנס הרה"ק מרודניק לאמירת הסליחות, ואמר מרן זי"ע, אף אני עמדתי מן הצד והטיתי אוזני לשמוע את נועם שיחתם, כשכל העובדות והסיפורים עסקו רק בעניני עבודת ה', להתבונן בסדר הליכותיו של הרבי ובאמרות פיו בענינים שיש בהם לימוד לעבודת הבורא. זה היה ההכנה שלהם לאמירת הסליחות...

מרן שליט"א: זהו פשוט ואין בזה שום חידוש, כי אצל חסידים היה לספר סיפורי צדיקים דבר גדול מאוד, כמו שכתב בספה"ק תפלה למשה להרה"ק רבי משה מסאמבור זי"ע אחיו של העטרת צבי זי"ע (פרשת פקודי, ד"ה או יאמר החודש הזה) 'הארכתי במעשה הצדיק שהם המרכבה ומעשיהם מעשה המרכבה'כב. שסיפורי צדיקים הוא בבחינת מעשה מרכבה. גם מרן הדברי חיים זי"ע היה מספר לפעמים סיפורי צדיקים במשך שעות.

הרב זלמן לייב בהגר"א: בפרט שזה היה בסעודת מלוה מלכה שאז ידוע שיש ענין גדול בזה.

הרב ברוך: ידוע גם מהרה"ק משינאווא זי"ע שסיפורי צדיקים נחשב כלימוד התורה.

מרן שליט"א: גם מרן אאדמו"ר זי"ע היה מרבה לספר עובדות מצדיקים, אבל כל מטרתו בסיפורים אלו היה להוציא מהעובדא איזה מוסר השכל בעבודת ה'כג.

תפילה בלחש בימות השנה ובימים הנוראים

הגרמ"מ: המחבר כתב (סי' תקפ"ב סעי' ט) דאף שבכל ימות השנה מתפללים בלחש, אבל בראש השנה ויום הכיפורים נוהגין לומר בקול רם, ולהטעות לא חיישינן כיון שמצויים בידם מחזורים. ובמשנה ברורה (שם ס"ק כד) מבאר הטעם מפני שעל ידי זה יוכלו להתפלל יותר בכוונה, ומכל מקום לא יגביה קולו יותר מידי.

מרן שליט"א: אמנם כבר נחלקו על זה הפוסקים, וכתבו דאין ראוי לעשות כןכה. וי"ל בטעם המתירים להתפלל בקול, כיון שתפילות אלו אינן שגורות בפי כל, לכן התירו למי שהיה יודע להתפלל לומר בקול כדי שיאמרו יחד עמו שאר עמא דבר את סדר התפילות, אכן כהיום שמצויים המחזורים ביד כל אחד ואחד בוודאי עדיף טפי שיתפלל כל אחד לעצמו בלחש כבשאר ימות השנה.

הרב זלמן לייב בהגר"א: הגה"ק ממונקאטש זצ"ל בספרו נימוקי אורח חיים מביא דברים אלו בשם הרה"ק הרבי ר' מנדל מרימנוב זי"ע (וראה של"ה הק', ראש השנה, פרק נר מצוה, עמוד הדין, בהג"ה).

הגה"ק ממונקאטש גם דן בספרו דברי תורה (מהדורא ב, אות ס) באריכות בענין אלו צדיקים שהתפללו בימים הק' לפני התיבה, והביא (ד"ה וכן נראה, וד"ה ועיין ש"ס) מהגמ' שרב לא התפלל לפני התיבה ביום הכיפורים (יומא פז, ב), וכן רבא (שם נו, ב). ובתוך דבריו הוא מוכיח שהאר"י ז"ל כן היה מתפלל לפני התיבה בימים הנוראים, ממה שכתב רבי חיים וויטאל 'בתפילת מנחה שמעתי את מורי אומר מי כמוך אב הרחמים', ולכאורה הרי האר"י הק' בעצמו כותב שאסור לאדם להשמיע את קולו בעת תפילתו, ומרמינוב כותב שהדברים אמורים גם בימים הנוראים, ואם כן איך שמע רבי חיים וויטאל את קולו של האר"י הק' בתפילתו, ומוכח שהאר"י הק' היה מתפלל לפני התיבה בימים הנוראים, עיי"ש.

מרן שליט"א: בזוהר הק' (פר' ויגש; הובא בבית יוסף, סי' קא, ד"ה ומתוך לשון הרא"ש) הפליג מאוד בשבח תפילה בלחש, עד כדי שלא ישמיע אפילו לאזני עצמו, וזה לשונו 'אי ההיא צלותא אשתמעת לאודנין דבר נש, לית מאן דציית לה לעילא, וליה דצייתין ליה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא, בגין כך בעי לאסתמרא דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא'.

אלא שכבר כתב על כך בשערי תשובה (שם סק"ג) 'אך כתב במחזיק ברכה שאין זה אלא למישרים אורחותם, אמנם להמון מסתייע שלא ישמיע לאחר, והנח להם לישראל, כי לא נאמרו השיעורים הללו אלא למצניעים. והעיקר בזה שהכל לפי מה שהוא משער בנפשו. שיש מי שאם לא נחתך היטב עד שיהיה הקול יוצא מן השפה ולחוץ ברוב שרעפיו, אף שפתיו לא יניע, או תתקפהו שינה, ועל כל פנים השמעת קול הברה בלי השמעת התיבה עצמה יכול לעשות אם אי אפשר בענין אחר, ולא נמנעו מלעשות כן אף אנשי מעשה המישרים אורחותם כשמרגישין בעצמם שאין דעתם מיושבת כל כך שיוכלו לכוין בתפלת הלחש לגמרי'.

גם מרן אאדמו"ר זי"ע באחד משיחותיו מביא מהרה"ק מקאמארנא זי"ע שכתב שדברי הזוהר הוא רק לאנשים במדרגת ר' שמעון בר יוחאי שהיו דבקים בשכינה וכשהיו מתפללים נאבד לשונם, אבל אנשים כמונו צריכים להתפלל בקול.

More in this printout

View the whole printout