Skip to content
בצילא דמהימנותא

הנעשה והנשמע בחצר קדשינו

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

לזמר אשת חיל בניגון שלום עליכם כנהוג, ובירך על הבשמים. וסידר מרן שליט"א את הי"ב חלות כבכל ליל שב"ק, החלות היו עגולות (כנהוג בכל חודש תשרי), ואת החלה השמאלית השעין ע"ג הימנית. מרן שליט"א קידש על הגביע שיש לו בירושה מהרה"ק רבי משה מסאווראן זי"ע - מגנזי כ"ק מרן זי"ע, אשר נהג לקדש בה בכל שב"ק.

לאחר קידוש לא אמר מרן שליט"א למבצע על רפתא, ולא הסיר הגארטיל, ונטל ידיו לסעודה. ובצע מרן שליט"א עם סכין חדש שהביאו לכבוד ר"ה (עי' סגולות ישראל, מערכת ר, אות ד; ליקוטי מהרי"ח לר"ה), וטבל פרוסת המוציא בדבש, וכן את הפרוסה שבצע לרבנית הצ' תליט"א (על השולחן גם היה מונח מלח, וכן בכל חודש תשרי).

לאחר שאכל מרן שליט"א פרוסת המוציא החל מרן שליט"א בסדר אכילת הסימנים, והביאו אל השולחן כל סימן וסימן בנפרד ובפני עצמו (עי' שו"ת דברי יציב אורח חיים, סי' רנג, אות א). מרן שליט"א אמר נוסח היהי רצון בעת אכילת הסימנים מטבלה עתיקא שבירושה אצלו מכ"ק מרן זי"ע, שבו נדפסו ענייני הסימנים (שקיבלו מהרה"ח המפורסם ר' מרדכי הערש שמרלר זצ"ל מירושלים כאשר הגיע לארה"ק והתחיל לאכול הסימנים) ובצידו בכתי"ק של מרן זי"ע שסימן את סדר אכילת הסימנים בשונה מהנדפס בטבלה.

תחילה הביאו 'קרא', ואמר מרן שליט"א תחילה שם הסימן (וכן בכל הסימנים), ובירך ברכת בורא פרי האדמה (ואמר שמכוון לפטור כל ברכת בופה"א), ואכל קצת מהקרא, ואמר הנוסח 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו אבינו שבשמים' ואכל עוד קצת (וכן בכל הסימנים). אחר כך הביאו רוביא, כרתי, וסילקא. אחר כך הביאו תמר, ובירך מרן שליט"א ברכת בורא פרי העץ, ואכל מהתמר, ואחר כך אמר היהי רצון וטעם עוד קצת.

והביאו תפוח (אדום, עי' מחזור ויטרי, הלכות ר"ה ועשי"ת, הוספות לר"ה, אות נא בהנדמ"ח) והטבילו מרן שליט"א בדבש, ואמר מרן שליט"א הנוסח 'שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש'. והביאו רימון, ואמר מרן שליט"א הנוסח 'שנרבה זכויות כרימון'. אחר כך הביאו ראש כבש (עי' שו"ע סי' תקפ"ג ס"ב), ואמר מרן שליט"א הנוסח 'שנהיה לראש ולא לזנב'.

אחר אכילת ראש של כבש הוסיפו להביא ריאות של בהמה (משחיטת הבקר והצאן דקהילתנו הק' בפיקוח הדומו"צ הגאון רבי יצחק שימון שליט"א, ע"י חברת 'גלאטיש') ואמר מרן שליט"א: הנה מרן אאדמו"ר זי"ע לא אכל סימן זה, אך כבר הובא כן בטור (סי' תקפ"ג) בשם רב האי גאון בסדר סימני מילתא שאוכלים בליל ר"ה, לאכול ריאה בליל ראש השנה מפני שהוא קלה. ובדרכי משה שם הביא מהכל בו שהוא מסוגל גם למאירת עיניים, וכן נהג המהר"ם מרוטנבורג. והוא עפ"י דברי הגמרא (חולין דף מ"ט ע"א) למה נקרא שמה ריאה שמאירה את העינים.

ועוד איתא בכף החיים (סי' תקפ"ג סקט"ו) בשם ספר רוח חיים ממהר"ח פלאג'י שכתב, ואני נהגתי כשאוכלים הריאה לומר ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאולה שלימה למען שמך ויהיה רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתאיר עינינו במאור תורתיך (ועי' ספר המנהג, הלכות י"ח; מועד לכל חי, סי' יב, אות כח; רשב"ץ חידושים לר"ה, פרק יו"ט, נדפס בשנת תק"ה, דף כ"ה ע"א). כן הובא בספר אמרי פנחס (שער ד, שבת ומועדים, אות פ"א) על הרה"ק מהר"פ מקאריץ זי"ע וז"ל, ופעם אחת קודם ר"ה היה מכת מדינה כאב העינים ואמר הרה"ק ר"פ מקאריץ זי"ע שהוא בסוד ותכהינה עיניו מראות הנזכר בזוה"ק (ח"ג דף צ"ט ע"ב) שמדבר שם בראש השנה ולכן יש לאכול ריאה בר"ה שמאירה את העיניים. והנה ריאה אותיות ראי"ה, והנני נצרך לרפואה על העיניים, ויראו עינינו וישמח לבנו בישועתך באמת אכי"ר.

אחר כך שתה מרן שליט"א יין, ואמר מרן שליט"א שגם זה הוא סימנא טבא שהרי יין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טו). ואיחל מרן שליט"א לחיים. והביאו ראש דג, ואכל מרן שליט"א מעין הדג, ואמר מרן שליט"א הנוסח 'שתשגיח עלינו בעינא פקיחא ושנהיה לראש ולא לזנב ושנפרה ונרבה כדגים'. בעת אכילת הסימנים אמר מרן שליט"א כמה אמרות טהורות ופנינים יקרים, וחילקו שיריים להקהל מכל הסימנים.

אח"כ הביאו כבכל שב"ק ב' סוגי דגים, וביניהם נשא מרן שליט"א פלפול כנהוג בליל שב"ק משך כמחצית השעה. ובסיום שתה מרן שליט"א יי"ש ואיחל לחיים. והמשיכו להגיש שאר מאכלי שבת ויום טוב, במרק היו ה'לאקשען' מרובעים (כנהוג בכל חודש תשרי), וכן קניידלעך. בעת אכילת המרק זימרו הניגון 'הבן יקיר לי אפרים' ומעיני מרן זלגו דמעות ברוב התעוררות. אחר כך הביאו בשר, והוסיפו להביא בשר בהמה לכבוד יו"ט (וכן בכל סעודות החג), לאחריה שתה מרן שליט"א שוב יין לכבוד שמחת יו"ט (וכן בכל סעודות החג) ואיחל מרן שליט"א לחיים. והביאו פערפיל וצימעס. באכילת הקומפוט לא בירך מרן שליט"א בורא פרי העץ כיון שכבר בירך על הסימנים. תורה. אח"כ הכניסו מאכל ה'כבד' כנהוג בכל ליל שב"ק.

וזימרו צור משלו (עי' הליכות חיים, סדר ליל ר"ה), ולא זימרו שאר זמירות. בברכהמ"ז על הכוס התכבד הגאון רבי משה טוביה וייסברגר שליט"א אב"ד דק"ק עדת יראים בודפשט ביתר.

ונשא תפילה חרישית.

אח"כ נערך שמחת השלום זכר לרגל הולדת הבן להרה"ח ר' משה אהרן לאנגסאם מירושלים (ב"ר חיים מאיר מב"ב), להר"ר יצחק צבי קליין מקרית צאנז טבריה (ב"ר דוד שלום אליעזר מלונדון, וח"ר יצחק ויינברגר ממאנסי), להר"ר יקותיאל יהודה פרידמן מאשדוד (ב"ר שלמה מפעיה"ק), ולהרב ארון זאב טהלר ר"מ בישיבה"ק לצעירים בקרית צאנז טבריה (בה"ר דוד פנחס מפעיה"ק, וחתן הג"ר פרץ טוביה בינדר שליט"א דומו"צ קהלתנו הק' בבית שמש). והכניסו ארבע"ס ובאבע"ס.

לאחר מכן הביאו פירות, ואכל מרן ענבים ירוקים (עי' מחזור ויטרי שם; ייטב פנים, דברי קהלת, אות ו; שם, שמחת הרגל, אות ה; מטה אפרים סי' ת"ר; ליקוטי מהרי"ח, סדר ליל ר"ה, בשם הייטב לב זי"ע). ואמר מרן שליט"א דאף שאיתא מהגר"א (מעשה רב אות ר"ד, הובא במשנ"ב סי' ת"ר סק"ד) שלא לאכול ענבים בר"ה, כבר יש שכתבו דכוונתו רק על ענבים שחורים ולא על האחרים (עי' כף החיים סי' תקפ"ג סקכ"א; פעולת שכיר על מעשה רב שם; וראה זוה"פ פר' תרומה דף קמ"ד ע"א), ואף לגבי ענבים שחורים י"ל דהיינו לפי שלא היו לפני הגר"א זי"ע ענבים מפירות ארץ ישראל, כי בפירות ארץ ישראל לית לן בה, ולא היתה כוונתו לאסור בכך.

וגם טעמו של הגר"א אינו מובן, ויש מי שכתב דהוא מחמת חטא עץ הדעת שלחד מ"ד גפן היה (סנהדרין ע, א), אבל זהו תמוה, דהרי אנו אוכלים לחם ואיכא מ"ד דחיטה היה, וכמו כן אוכלים תאנים בליל ב' ואיכא מ"ד דתאנה היה. ויש שהביאו טעם אחר דזהו מפני שהאותיות שלפני ענב"ם הוא סמא"ל, אבל הרי אין לזה שום שייכות לאכילת ענבים.

וחילקו פירות לכל הקהל, ונסתיים השוה"ט בשעה 1.25.

יום א' דראש השנה - יום שב"ק

בשעה 8.15 יצא מרן שליט"א מביתו נאו"ק לעבר ההיכל הגדול. בחדרו שבהיכל הגדול הגיש הרה"ג ר' יקותיאל יהודה בינדר מנה"ר של מפעל התורה 'תורתם משתמרת', את ה'קוויטל בייטל' של חברי ולומדי מסגרות 'תורתם משתמרת', ובהם למעלה מאלף בעלי בתים כ"י אשר קיבלו על עצמו להמשיך עוד שנה של קביעת עיתים לתורה לכה"פ שעה יומית ולהיבחן במסגרות הלימוד של מפעל התורה 'תורתם משתמרת'. מרן שליט"א התבטא ואמר, כי אכן בקויטל בייטל נמצאים כאלף בעלי בתים הי"ו, אכן בשמים ממעל זה נמדד ונספר לפי שעות הלימוד, נמצא שיש בכאן רבבות רבבות אלפים.

בשעה 8.25 נכנס מרן שליט"א להיכל הגדול לתפילת שחרית, מלובש בטליתו של כ"ק מרן זי"ע. בכניסתו נעמד מרן שליט"א ע"י המזוזה משך זמן ונשא תפילה חרישית.

והורה מרן שליט"א ל'בעל תפילה דפסוקי דזמרה' הגה"צ אב"ד קרית צאנז טבריה וקהילות הצפון שליט"א, שהיה מלובש בקיטל, לומר 'אדון עולם', ברוך ופתח בניגון 'אדון עולם' בנוסח הימים הנוראים, ומרן שליט"א אמר עמו ביחד. אח"כ אמר מרן שליט"א ברכות בקול, ולאחריו אמר גם הבעל תפילה.

מרן שליט"א פתח באמירת הקרבנות מתוך סידור דומו"צ תפלה ישרה צאנז. בתחילה אמר מרן שליט"א התפילה או"א זכרנו בזכרון טוב לפניך, פרשת העקידה, והרבונו של עולם כמו שכבש וכו' עד 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים', והאריך הרבה בזה. ונמשך אמירת הקרבנות עד השעה 9:05.

והתחילו הודו (פסוק והוא רחום וכו' דילגו כבכל שבת ויו"ט), והמשיכו באמירת כל פסוקי דזמרה במתינות ובהתעוררות. פסוקי דזמרה נמשך עד השעה 10.40, וניגש ה'בעל שחרית' הגה"צ אב"ד קרית צאנז נתניה שליט"א, והחל על מקומו ב'המלך' בהניגון המקובל, והמשיך אצל העמוד. בעת שזימר החזן 'המלך' זלגו עיני מרן שליט"א דמעות הרבה בהתעוררות רבה.

בברכת יוצר אור אמרו 'אור עולם באוצר חיים' וכו', אח"כ אמרו 'הכל יודוך' וכו' פסוק בפסוק, וזמרו הא'ל הפותח וא'ל אדון כבכל שב"ק.

חזרת הש"ץ התחילו בשעה 11.40, בחזרת הש"ץ בעת שאמרו הפיוט 'לא'ל עורך דין' נעמד מרן שליט"א, וכן אחר קדושה כשאמרו הפיוטים שבקדושה המשיך מרן שליט"א לעמוד עד אחר שהתחיל הבעל תפילה לדור ודור וכו'. אחר חזרת הש"ץ לא אמרו אבינו מלכנו (מחמת שב"ק). ונמשך תפילת שחרית עד השעה 1.05. בין הפרקים עיין מרן שליט"א בספה"ק 'מדבר קדש' דברות קודש מהרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע.

והתחילו מיד באמירת אתה הראת [העליות נמכרו עוד קודם יו"ט]. מרן שליט"א ניגש לפתיחת ארון הקודש. ולא אמרו ה' ה', ורבונו של עולם וכו', אלא רק בריך שמיה.

בנשיאת הס"ת הב' התכבד - המחותן הגאון רבי יעקב שאול לייזער שליט"א דומו"צ קהלתנו הק' באלעד. הבעל קורא היה הרה"ג ר' יעקב יוסף שטייגר שליט"א מראשי כולל מבצר התורה בירושלים שהיה לבוש בקיטל.

בעליות התכבדו, כהן - הרה"ח ר' ישי לוינשטיין מב"ב, לוי הרה"ח ר' צבי אלימלך זילברמן מויליאמסבורג, שלישי - 'הבעל שחרית' הגה"צ אב"ד קרית צאנז נתניה שליט"א, רביעי - הרה"ג רבי ברוך שליט"א - מבית שמש - נכד כ"ק מרן שליט"א, וערך הגבאי הרה"ח ר' שלמה צבי טויב ה'מי שברך' לרגל הולדת הבת, ויקרא שמה בישראל חוה נחמה תחי' (ע"ש אמה של מלכות הרבנית הצ' ע"ה). חמישי - הרה"ג רבי דניאל אליאס שליט"א ראה"כ אדירי התורה בב"ב.

שישי - מרן שליט"א. לאחר העליה לתורה הורה מרן שליט"א לערוך מי שברך לכל משפחת בית המלוכה, אחיו כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג שליט"א, אחיותיו הרבניות תליט"א, חתני כ"ק מרן זי"ע, ולכל צאצאיו.

כן הורה לערוך מי שברך לקונה העליה ופתיחת הארון, ולבונה ומקים ה'בימה' החדשה. כן 'מי שברך' מיוחד של בעל התוספות יו"ט 'לכל מי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בעת התפילה', ולכל הגבאים הממונים העומדים על משמר כבוד בית ה'.

כן ערך מרן שליט"א מי שברך לרפואת כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, כ"ק האדמו"ר מויזניץ שליט"א, כ"ק האדמו"ר מבאיאן שליט"א, ושר הצדקה והחסד בדורנו כ"ק האדמו"ר מהורדנקא שליט"א לרפו"ש.

כן נערך מי שברך לרגל הולדת הבנות וקריאת השם, להר"ר יוסף בריכטא מקרית צאנז טבריה (בהג"ר שמואל שליט"א שו"מ בישיבה"ק) ולהר"ר שמואל גבירץ מקרית הבעש"ט פ"ת (בה"ר יעקב פנחס משגיח בישיבה"ק לצעירים דברי חיים פעיה"ק, וח"ר יואל בלומנטל מק. הבעש"ט).

ונשאר מרן שליט"א לעמוד ליד בימת הקריאה עד אחר ההפטורה. שביעי הרה"ח ר' משה קלוגר מב"ב, אחרון הנגיד הרה"ח ר' מנחם מענדל רייך מקרית הבעש"ט פ"ת, מפטיר - הרה"ח ר' אברהם רייך ראש הקהל דקהלתנו הק' בלייקווד, הגבה בס"ת א' - הנדיב הר"ר דוב מרדכי שימון מב"ב, גלילה - העסקן הר"ר משה דוב לוינשטיין מפעיה"ק, הגבה בס"ת ב' - העסקן הר"ר יצחק יהושע ויינברגר מפעיה"ק מזכיר חצר הקודש. קריאת התורה סיימו בשעה 2.05, לאחר קריאת התורה הכריזו על הפסקה של עשרים דק'.

והלך מרן שליט"א לטבול במקווה שבחדרו, והלביש הקיטל, והוואסע קאפיל והוואסע גארטיל. בשעה 2.05 נכנס מרן שליט"א להיכל, כשנרתיקי השופרות בידו וניגש לעבר בימת הקריאה. והחל מיד באמירת 'למנצח' ז' פעמים בקול רעש גדול. בשעה שהקהל אמרו למנצח עיין מרן שליט"א בספה"ק בני יששכר דפו"ר מתוך בכיה רבה.

ע"ג הבימה הונח הקוויטל בייטל של מפעל התורה 'תורתם משתמרת', והניחם מתחת לתכריך השופרות. [ספר השמות נשאר עד גמר התפילה סמוך לכ"ק מרן שליט"א].

ונערך שמחת הברית לבן הרב ארון זאב טהלר ר"מ בישיבה"ק לצעירים בקרית צאנז טבריה (בה"ר דוד פנחס מפעיה"ק, וחתן הג"ר פרץ טוביה בינדר שליט"א דומו"צ קהלתנו הק' בבית שמש).

אח"כ אמר מרן שליט"א בלחש התפילה לתוקע מהאריז"ל בבכיות נוראות. אח"כ פתח בקול רעש גדול הפסוקים 'מן המצר' וכו' פסוק בפסוק, לאחמ"כ שהה מרן שליט"א משך דקות ארוכות בדביקות רבה, ואח"כ פתח בברכת השופר בקול חוצב להבות אש, וכן ברכת שהחיינו, כשהשופרות מונחים בתוך הנרתיקים מכוסים עד לאחר הברכה, וידו הימנית על השופרות שבנרתיק.

הבעל מקריא היה הגאון רבי יצחק שמואל שכטר שליט"א דיינא רבא דקהלתנו הק' ומח"ס שו"ת ישיב יצחק שהיה לבוש ג"כ בקיטל [לפני התקיעות ביקשו נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה אומר במזמוריו (תהלים פא, ד-ו) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב, עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וגו', וכבר עמדו המפרשים לבאר משמעות כפל הלשון 'כי חוק לישראל הוא' ושוב 'משפט לאלוקי יעקב'. כן עמדו לבאר המשך וסמיכות הדברים 'עדות ביהוסף שמו' וגו'.

רביה"ק בבני יששכר (מאמרי תשרי, מאמר ב, דרוש ג) הביא דברי המדרש והירושלמי (ר"ה פ"א, ה"ג) אמר רבי סימון, כתיב (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה, חד מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, אמר ר' יוחנן, כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכיפורים, הקב"ה אומר להם, לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, מנין, דכתיב אשר לו אלוקים קרובים אליו, ע"כ. ולכאורה תמוהה שאלת המלאכים אימתי ראש השנה ויום הכיפור ויום הכיפורים, שהרי כמה לוחות שנה איכא בשוקא וניתי ספר ונחזי אימתי נקבעו ראש השנה ויום הכיפורים לפי הסדר הקבוע, ועוד צריך ביאור השייכות לפסוק זה.

ראש השנה - שילוב שמחה ומורא

ואפשר לבאר בהקדם דברי כ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע (שפע חיים, ר"ה, מאמר סח), שהאריך לבאר בענינו של יום ר"ה, שמצד אחד מצינו שהוא יום שמחה, כמו שנאמר (נחמי' ח, ט-י) ויאמר נחמיה וגו' לכל העם היום קדוש הוא לה' אלוקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה, ויאמר להם לכו אכלו משמנים וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, דהיינו שאותו היום ראש השנה היה (שם, ב), וצוה להם הנביא שלא יהיה דרך עוצב בהם וימנעו קולם מבכי ואנחה, אלא יאכלו משמנים ברוב חדוה כי קודש היום לאדוננו. ומאידך הרי יום זה הוא יום מורא ופחד, כי הוא נורא ואיום ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יאמרו הדין, ומקרא מלא נאמר (עמוס ג, ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, ופירשו בפסיקתא דר"כ (פכ"ד) דרמז על ראש השנה עי"ש, (ומשם מקור דברי הרמב"ם בפ"ג מתשובה ה"ד).

שני עניינים אלו הם גם בעצם תקיעת שופר, שמצד אחד התקיעה מורה על שמחה, על דרך הכתוב (במדבר י, י) וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו', ומאידך, הרי במצות היום נאמר בתורה רק הלשון (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם, ופירשו בגמ' (ראש השנה דף ל"ד ע"א) דתרועה הוא קול של גנוחי גנח וילולי יליל, דהיינו שיש לגנוח ליילל מאימת הדין.

צער על גלות השכינה, יחד עם השמחה על קרבת אלקים בגלות

ויש לבאר על פי דברי הייטב פנים (יפה לעינים, אות יח) וכן בייטב לב (פרשת חיי, ד"ה ויצא יצחק לשוח בשדה) בשם זקה"ק הישמח משה זי"ע, ששמע מרביה"ק הרבי מלובלין זי"ע בעת שביקר בהיכלו בפעם הראשונה, בטעם הדבר שעדת החסידים שרויים תמיד בשמחה, כי הרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע היה אומר משל למלך אשר קמו כנגדו אנשי בליעל במרידה, עד שמחמת כן הוכרח לנטוש אחריו את הארמון ואת עיר המלוכה, ולנוס על נפשו למרחקים עד יעבור זעם כאשר יותש כח המורדים והם ייכנעו תחת המלוכה.

והנה במנוסתו עמד המלך לנוח ולפוש אצל אחד מאוהביו, ומובן מאליו שאותו אוהב היה שרוי בשמחה גדולה עד מאד על שזכה לארח את המלך תחת קורת ביתו, ואף שמצד אחד לבו היה דואב וכואב על שהמלך שרוי במצב שפל ובזוי כל כך, וגם הצטער על כך שאין ביתו מזומן ומוכן כראוי וכיאות לקבל אל תוכו את המלך, ולהעמיד בעבורו כל המצטרך, כי הלא בעבור המלך יש להכין כלים מיוחדים, ואף לבשל ולתקן עבורו צרכי מאכליו מן המעדנים המובחרים, והוא לרוב בערותו ופשטותו אין ידו משגת כל זאת. אך מצד שני, לבו שש שמח על כך שהמלך בהיכלו, כי כל זמן שהיו הימים כתיקונם בהיות המלך בארמונו, מעולם לא עלתה בידו של איש פשוט זה ליהנות מהדר זיוו, ובוודאי שלא היה זוכה שהמלך בכבודו ובעצמו יבוא להתארח אצלו בביתו, ואילו עכשיו נזדמן לו לישב אצל המלך ולשוחח אתו בנעימים. נמצא כי בשעה זו שמשו אצלו בכי ושירות בחדא מחתא, בכי על מצבו השפל של המלך הנרדף על נפשו, ועל שאין בידו לכבד את המלך כראוי, ושירות על שזכה לארח המלך בצל קורתו וזוכה הוא לקרבה יתירה אצלו.

הנמשל הוא עלינו בני ישראל עם קרובו, אשר מאז חרב בית המקדש גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתינו, ואם על בנים רוטשה, היא שכינתא הנמצאת בגלותא, ואכן יש בלבנו צער ואבל על גלות השכינה, אשר ירושלים והר הבית לבמת יער (ירמי' כו, י), וכנפסק בשלחן ערוך (או"ח, סי' א, סעי' ג) שראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, אבל יחד עם זאת, שמחים אנו על הזכייה שנפלה בגורלנו עתה בגלות, כי בהיות המקדש על מכונו היה קשה להתקרב אל השי"ת, כי לא נגשו אלא הכהנים משרתי ה' הצדיקים, ואילו שאר עמא דארעא עמדו מרחוק, אבל כעת אשר אין המלך היום פעלים לאכול ולשתות בהילולים וכו', דמשום חשש מעבור דרך וגבולים, היינו שמא יעבירנו, נמנעים מעשות היום פעלים לתקוע בשופר, ואם כן היאך יכולים לפעול כל התיקונים הנצרכים לעשות, על כך משיב ואומר, לאכול ולשתות בהילולים, היינו סעודת השבת, דאז זה היום עשה ה', רצ"ל שהקב"ה עושה עבורנו כל הפעולות והתיקונים, עכד"ק. מרן אאדמו"ר זי"ע היה מביא מאמר זה בשם רביה"ק מגארליץ זי"ע (ראה שפע חיים חידושים ופלפולים לירח האיתנים, דרוש ח, אות ז, ועוד), אבל זה מובא גם בשם עוד צדיקים.

אמרו חז"ל (ר"ה טז, א) אמרו לפני מלכויות וכו' ובמה בשופר. ולפי זה נתקשיתי למה אנו אומרים מלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה שחל בשבת, הרי ענין אמירתם הוא רק על ידי השופר, וכשאין שופר איך יעלה אמירתם לרצון.

וי"ל עפ"י מש"כ הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (קהלת יעקב, ראש השנה, עמ' שכג) שכשחל ראש השנה בשבת תוקע אליהו הנביא בשופר בבית המקדש של מעלה, וממילא ע"י שופרו של אליהו מתקבלים ברחמים וברצון סדר מלכויותינו זכרונותינו ושופרותינו.

מרן אאדמו"ר זי"ע הורה פעם אחת בעת שבתו ביוניאן סיטי, בר"ה שחל בשבת שלא להכין גם את ה'זוירע פיש', כי הרי נקרא 'זוירע פיש' ונהגו לא לאכול מאכלים חמוצים. אמנם באמת מלבד מה שאין זה חמוץ באמת, מלבד זאת כבר כתבו (ראה טוב עין להחיד"א, סי' יח, אות צא; ערוך השולחן סי' תקפג) שאם המאכל נעשה לתוספת טעם, כגון מלפפון חמוץ וכדומה, אין בזה חשש, דאדרבה זהו מאכל ערב ומוסיף טעם.

בספר מדבר קדש מהרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע מובא בביאור הענין שאין פיוטי מערבית לראש השנה, דהנה כל הפיוטים הם ממה ששמעו הפייטנים בעת שעלו אל השמים ושמעו את שירת המלאכים, ואת אותם השירות היו כותבים בפיוטים. והנה לגבי ראש השנה אמרו חז"ל (דב"ר ב, יד) שאלו מלאכי השרת להקב"ה אימתי ראש השנה אמר להם אני ואתם נרד לבית דין של מעלה, ונמצא דאין המלאכים יודעים מתי ראש השנה עד בוקרו של יום שאז מקדשים בני ישראל את החודש, ולכן בליל ראש השנה לא מזמרים מלאכים שירה ולכן אין פיוטים לליל ראש השנה.

ידוע מה שכתב הב"י (או"ח סי' קי"ב, ובברכי יוסף להחיד"א שם) כי אין מהקליר פיוטים ליום השני של הימים טובים, כי הוא היה גר בארץ ישראל.

בפיוט להשליח ציבור אומרים 'יוצרי הבינני מורשה להנחיל', והכוונה בזה, דהרי בפיוטים ישנם הרבה דברי תורה ומדרשים, והשליח ציבור היה דורש את אותם הדברים לקהל, ועל כך מבקש יוצרי הבינני מורשה להנחיל, שיוכל למסור ולדרוש את הדברים כראוי.

עוד דבר פלא יש בפיוט זה, שבתחילה אומרים 'לחשי ירצה כמנטיף ומשחיל', ואחר כך אומרים 'שאגי יערב ולא כמשחיל', והדברים נראים כסותר זה את זה.

More in this printout

View the whole printout