דיון מסביב לשולחן

הטיל שהפיל אתרוג

מתי שואל פטור מאונסין?

שאלה

ראובן גילה לדאבונו שהאתרוג שלו נפסל, ומשכך, פנה אל שמעון חברו וביקש לקבל בהשאלה את האתרוג המהודר שלו, כדי לקיים בו את המצווה (כידוע, בחול המועד ניתן לצאת ידי חובה גם בנטילת ארבעת המינים שאולים).

שמעון נעתר לבקשה בחפץ לב, אך ביקש מראובן בעדינות: "אנא, הקפד מאוד על שמירתו; השקעתי מאמץ רב וממון כדי להשיג אתרוג מהודר שכזה".

ראובן נטל את ארבעת המינים ועמד לברך עליהם, ולפתע פילח את האוויר קולה המבעית של האזעקה, המתריעה מפני ירי טילים. ברגעים אלו של בהלה וחרדה, לא מצא ראובן מקום בטוח להניח בו את ארבעת המינים, וכשהם בידו הוא יצא מבית הכנסת ופתח במרוצה לעבר המרחב המוגן...

התברר כי היה זה מטח כבד לאזור. תוך כדי מנוסתו של ראובן, נפל אחד הטילים בקרבת מקום. מעוצמת הפיצוץ הרועם, נהדף ראובן ונתקף חלחלה. מרוב הזעזוע, נשמטו ארבעת המינים מידיו; האתרוג נחבט ברצפה, נפגם ונפסל מייד.

האם ראובן צריך לשלם לשמעון את דמי האתרוג?

תשובה

נקדים שני כללי יסוד בדיני שומרים: א) שואל חייב אף באונסין (מקרה שבו החפץ אבד או ניזוק בנסיבות שאינן בשליטתו). הטעם לכך הוא ש"כל הנאה שלו" - השואל נהנה מן החפץ בלא שישלם עבורו תמורה למשאיל.

ב) שומר שכר חייב בגניבה ובאבדה אך פטור מאונסין, וזאת משום שגם לו וגם לבעלים ישנה הנאה; השומר נהנה בקבלת שכרו, והבעלים נהנים שחפצם משתמר, ולכן ההפסד מתחלק בין שניהם - הפסד הגניבה והאבדה על השומר, והפסד האונסין על הבעלים.

ובאשר למקרה שאלתנו, נראה שיש להגדיר את נפילת האתרוג כאונס, לנוכח הבהלה הגדולה מחמת נפילת הטיל. אלא, שגם אם נחשיב זאת כאונס, הרי ראובן הינו שואל וחייב באונסין.

אולם, למעשה נראה שיש לפטור את ראובן מתשלום, מהסיבות דלהלן:

א) כתב הר"ן (בתשובה סי' יט, הו"ד בש"ך חו"מ סי' עב סקכ"ט), שאדם השואל ספר מחברו כדי ללמוד בו תורה, פטור מאונסין. הטעם לכך הוא, משום שכאשר מדובר בהשאלת חפץ לצורך מצווה, גם למשאיל יש הנאה בכך שמקיים בהשאלתו מצווה, ופטור באותו זמן מליתן פרוטה לעני שיבוא לפניו, שכן העוסק במצווה פטור מן המצווה. ואם גם לשמעון יש הנאה מההשאלה, הרי שיש להחשיב את ראובן כ'שומר שכר', שפטור מאונסין. (והגם שיש החולקים על שיטה זו, מכל מקום לא ניתן להוציא ממון מהשואל. ראה פתחי חושן שאלה פ"ט הערה נט).

ב) עוד יש לדון לפטור את השואל, על סמך המבואר בשולחן ערוך (חו"מ סי' שמו ס"י), שאם שאל אדם בהמה שלא לשם הנאה מגופה, אלא רק להיראות על ידה עשיר ונכבד, או אם שאל חפץ שאין לשואל הנאה ממנו בשווי של פרוטה מההשאלה - בשני מקרים אלו קיים ספק אם חייב השואל באונסין, ומספק אין מוציאים ממון מידו.

ונוכל ללמד מכאן, שקיימות שתי סיבות נוספות לפטור את שואל האתרוג מאונסין: א. הוא לא קיבל הנאה גשמית מגוף האתרוג, שכן הוא שאלו לשם קיום מצווה, ו"מצוות לאו להנאה נתנו" (קיום מצוות אינו ניתן לבריות לשם הנאה מקיומן, אלא לעול על צווארם ניתנו). ב. אין דרך להשכיר אתרוג לאחרים כדי שיצאו בו ידי חובה, והרי שאין בהשאלה זו הנאת ממון של שווה פרוטה לשואל (יעויין בערך ש"י חו"מ סי' שמ אות א).

סיכום

ראובן פטור מתשלום דמי האתרוג.

נכתב ע"י הרב ארז חזני שליט"א

סכך שנשאר משנה שעברה

שאלה

ממש בערב חג הסוכות התברר למשפחת לוי שהם יצטרכו לעבור את החג בבית הסבא, שלא הרגיש טוב, ולא בביתם כפי שתוכנן.

הם הגיעו לביתו של הסבא מספיק מוקדם כדי לסדר ולהכשיר את הסוכה לחג. הייתה לו סוכה גדולה בסלון הבית, הסכך כבר היה מונח שם מהשנה שעברה, ונראה היה שכל מה שצריך לעשות זה רק לפתוח את הגגון שמעל הסכך, והרי סוכה כשרה לפניהם.

האם אכן כך הדבר, או שהם צריכים לטרוח ולהניח את כל הסכך מחדש לפני החג?

תשובה

גם סכך שעומד בכל תנאי הסכך הרי הוא פסול מן התורה אם הונח לשם דירה, ולא לשם סוכה או צל. כדי להכשירו לחג הסוכות צריך להגביה את כולו ולהניחו שוב לשם צל (אורח חיים תרלו, ב).

במקרה שהסכך היה מונח לשם צל ולא לשם דירה, אבל לא היה מונח לשם חג הסוכות, כגון סוכה שסככה הונח יותר משלושים יום לפני חג הסוכות [- 'סוכה ישנה'], הסוכה כשרה מן התורה, אבל צריך לחדש בה דבר, דהיינו, שיניח משהו בסכך לשם סוכת החג, או טפח על טפח במקום אחד (ריבוע של 10 ס"מ), או משהו לאורך כל הסוכה או לרוחב כל הסוכה (שם א).

סוכה שנשאר עליה הסכך משנה שעברה, ובמהלך השנה לא השתמשו בה תשמישי דירה, לשנה הבאה הרי היא נחשבת לסוכה ישנה וצריך לחדש בה דבר לשם החג, אבל אם גרו מתחתיה תשמישי דירה רוב השנה, הרי הסכך פסול מן הדין, וצריך להגביה את כולו ולחזור ולהניחו.

לכן, כאשר הסוכה היא באחד מחדרי הבית שדרים שם כל השנה, ולאחר החג השאירו את הסכך במקומו וסגרו את הגגון שעליו, יש אומרים שבשנה הבאה הסכך פסול מן הדין וצריך להגביה את כולו, כיוון שהוא שימש כתקרת הבית (משנה ברורה תרלו, ח), ויש אומרים שמכיוון שסגר את הגגון מעל הסכך וגר תחתיו כל השנה, סגירת הגגון היא זו שעושה דירת קבע, וסילוקו לפני החג מחזיר את המקום לדירת עראי (עמק ברכה סוכה ט).

ונראה שאף למחמירים, אם סוגר גם מתחת לסכך בתקרה דקורטיבית, אין הסכך נחשב לתקרה כלל שהרי אינו נראה לא מבפנים ולא מבחוץ, והוא נמצא שם לאחסון בלבד, ובמקרה כזה יוכל לשבת תחתיו בלא שיצטרך להניחו מחדש.

סיכום

אם הסכך נשאר תחת הגגון כל השנה במקום שגרו בו, צריך להחמיר להגביה את כולו, אבל אם סגרו את הגג גם מתחתיו, מספיק לחדש בו דבר.

נכתב על ידי הרב יעקב דהן שליט"א

מו"צ בבית ההוראה של הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

המדור נועד לעורר את לב המעיינים ואינו נועד לפסוק הלכה. בשל ריבוי הפרטים והשוני בכל מקרה, למעשה יש לשאול מורה הוראה.