מסןפר על ר' מיכל מזלטשוב שהיו ברשותו תפילין שירש מאביו, תפילין יקרות מאוד, אנשים רבים רצו לקנות ממנו אותן, אבל הוא לא הסכים, ואפילו שמצבו היה דחוק כל כך.
מידי פעם, כשהיה מצב של עוני בבית, היתה אשתו מבקשת ממנו שימכור את התפילין, והוא לא הסכים, וכמה שהפצירו בו אנשים, הוא לא רצה לשמוע על זה, שנה אחת, לא היתה אפשרות להשיג אתרוגים בכל האזור.
יום אחד עבר שם סוחר, שהיה ברשותו אתרוג, השמועה על כך עברה מפה לאוזן, היו אנשים שניסו להשיג את האתרוג, אבל כששמעו את הסכום שהסוחר דורש, לא יכלו לעמוד בסכום הזה.
ר' מיכל מזלטשוב הגיע, וכששמע על הסכום, הלך ומכר את התפילין של אביו, ובכסף הרב שקיבל, שילם לסוחר על האתרוג, והגיע לביתו כשכולו זורח, שאלה אותו אשתו: על מה השמחה??? הוציא והראה לה את האתרוג המהודר שקנה, כשכולו קורן מאושר.
שאלה אותו אשתו: וכסף מנלן??? אמר לה: מכיון שלא היתה אפשרות להשיג שום אתרוג, ועבר פה סוחר שדרש סכום גבוה, הלכתי ומכרתי את התפילין, ובכסף שקיבלתי קניתי את האתרוג.
אשתו ששמעה שמכר את התפילין, היא לקחה את האתרוג, וזרקה אותו ב"עצבים", הרים אותו ר' מיכל, וראה שהוא נפסל.
אמר: ריבונו של עולם. תפילין אין לי. אתרוג אין לי.
בלילה הוא חולם את אביו, שאמר לו: דע לך, שבזה שמכרת את התפילין, אפילו שהיה לך קשה, ועשית את זה רק בשביל האתרוג, זה עשה רעש גדול בשמיים.
אבל מה שלא כעסת על אשתך, זה עשה רעש הרבה יותר גדול.
הרבה פעמים, כשנתבונן נראה שהכעס לא עוזר ורק גורע, כתוב בספרים: שמזדמן לאדם עניין שמכעיס אותו, רוצים לתת לו פרנסה ושפע, כשהוא מתגבר ולא כועס, הוא מקבל את השפע הזה.
הוא לא בן אדם הוא מלאך!!!
יש שואלים על נח שהיה בתיבה: למה הוא לא הוציא מרפסת???
והתשובה: שאם יש לך זבל בקומה הראשונה, וחיות בקומה השנייה, מי יתן לך להוציא מרפסת?!
בכל הנושא הזה, כל המידות הלא כל כך טובות צפות על פני השטח, האם הוא אחד ששמח לראות שחברו משפץ ומרחיב את דירתו, והאם הוא שמח לראות שחברו קנה דירה חדשה או שקנה רכב חדש, או האם הוא אוכל את עצמו מקנאה...
מה שברור מעל לכל ספק, שמי שמוותר רק מרוויח!!! מל"מ, מויתור לא מפסידים.
באחד הבניינים, הגיע אחד השכנים וביקש הסכמה לצאת חצי מטר להרחבה, השכן הסכים לו להרחיב חצי מטר, זה לא נורא, גם הוא יהנה, וגם אני איכשהו יכול לבלוע את זה, עם כמה כוסות מים קרים אפשר לבלוע את הדבר הזה.
הבעיה היתה, שאחרי שהוא התחיל בעבודה, הוא פלש הרבה יותר מחצי מטר... הוא הרגיש כל כך לא נעים, הרי הוא החתים את השכן רק על חצי מטר.
הוא חיכה שהשכן יפנה אליו או יתבע אותו, ובצדק, הוא חרג הרבה שלא באשמתו, זו היתה טעות של הקבלן, ולכן הוא התכונן שיחייבו אותו לפצות את השכן, אבל שום הזמנה לדין תורה לא היתה באופק, והשכן ממשיך להתייחס אליו כאילו לא קרה כלום.
הוא לא ידע אם הוא מכין לו איזו הפתעה, או משהו בסגנון... אבל הוא חיכה כמו ילד טוב, כדי לראות מה ילד יום.
אבל כלום לא קורה, הוא הבין שהוא גר ליד מלאך.
אחרי חודשיים, הוא קיבל טלפון מגיסו שהיה ראש ישיבה בעיר הסמוכה, והוא שואל אותו תגיד, אני מחפש משגיח לישיבה שלי, והציעו לי את השכן שלך, מה אתה אומר? הוא נראה לך מתאים לתפקיד?
מהיכרות שלך אתו כשכן, איך הא???????
הוא אמר לגיסו: תחטוף אותו, הוא לא בן אדם הוא מלאך!!!
בישיבה הזו, במשך שנים הוא היה שם, וגם המשכורת היתה בהתאם.
הכל בגלל ויתור!!! ויתור זה גם אם זה לא נוח!!! תמיד התרגלתי לבנות סוכה במקום מסויים, ומישהו בנה במקום שאני בונה שם כבר במשך שנים, האינסטינקט הראשון לומר לו: תעוף מפה כמה שיותר מהר!!! אבל במחשבה שניה, אם בורא עולם הביא אותך למצב כזה, בורא עולם מצפה ממך שתוותר, תמיד, כאשר שני ילדים עם הפרש גילאים רבים ביניהם, אנחנו מצפים מהגדול שיוותר, למה שהקטן לא יוותר????
כיון שבשביל לוותר צריך גדלות!!! מי שחי בקטנות, הוא לא יודע מה זה לוותר, ואפשר לראות את זה ביום יום, במיליון ואחת סיטואציות, ישנם אנשים שיוותרו בכל הזדמנות, וירגישו בזה שמחה וסיפוק.
וישנם אנשים שבמשך כל היום הם ינסו למשוך את החבל לכיוונם, הם לא יודעים מה זה לוותר.
וזה לא קשור לגילאים, אתה יכול לראות אנשים צעירים שמוותרים ומתנהגים כמו מבוגרים, ואתה יכול לראות אנשים מבוגרים שמתנהגים כמו ילדים, לא יודעים לוותר, ורבים איתך על כל פיפס.
בדרך כלל, מי שמבוגר לא מפחד לוותר, לא מפחד לפרגן, כיון שהוא ראה בנסיון החיים שלו שרק מרוויחים מזה.