Skip to content
טועמיה

יום השעשוע הגדול

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

התברר כי סיבת העילפון של בנם אינה התייבשות קלה, אלא משהו יותר מורכב. הוריו המבוהלים מצאו את עצמם בן רגע רצים ממחלקה למחלקה, על מנת למצוא את הבעיה והפתרון למצב של בנם. עד שהגיעה הבדיקה המכריעה שקבעה כי רוני סובל מאי ספיקת כליות.

'הוא ילד צעיר, וישנו ניתוח מורכב שיכול להציל את חייו', אמרו הרופאים להוריו המודאגים של רוני, ואלו החלו בהיערכות לקראת הניתוח המסובך, בתקווה שיציל את רוני היקר שלהם.

אלא, שרגע לפני שהם מתחילים בגיוס הכספים והמשאבים לניתוח המורכב, הם פנו אל מורם ורבם, הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רבה של מגדל העמק, שהינו רב קהילתם. הם הגיעו אל חדרו של הרב ושיתפו אותו בניתוח שנקבע ואף ביקשו את ברכתו. הרב ששמע את המקרה הקשה, אמר להם: "אבקש שתבואו עימי אל מורי ורבי האדמו"ר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע, לבקש ממנו עצה ותושיה, והביאו את הילד עימכם שהרב יראה אותו".

נרגשים ודרוכים עשו ההורים והילד את דרכם עם הרב גרוסמן אל הצדיק, הרבי מלעלוב. הצדיק שמע את המקרה ומיד הוציא אנחה קשה מעומק ליבו, על צערו של הילד הרך. 'אוי, אוי', נאנח, 'ילד צעיר, ניתוח, כליות...' לחש ועצם את עיניו תוך כדי שהוא ממלמל תפילה חרישית בשפתיו, בעוד הרב גרוסמן וההורים עומדים בשקט ומצפים לשמוע את מוצא פיו של הצדיק.

דקות של מתח עברו בחדר הקטן, עד שלפתע, פקח הרבי את עיניו, ואמר לילד: "צדיק, אם תקבל על עצמך ללמוד גמרא – אני אומר לך שלא תצטרך לעבור את הניתוח הזה כלל, והכל יסתדר!", קבע בצורה נחרצת כשהוא שליו ובטוח.

ההורים היו מופתעים, הן הניתוח כבר נקבע כעובדה מוגמרת, נקבע מועד ומקום, הכל כבר סגור. הם ניסו להסביר לצדיק כי הניתוח נקבע ולא ניתן לוותר עליו, אך הרבי מלעלוב חזר ואמר בתקיפות: "שמעתם מה אמרתי! – אם הילד יקבל על עצמו ללמוד גמרא באופן קבוע – אין מה לעשות את הניתוח!".

ההורים יצאו מהרבי, מופתעים והמומים. כל התוכניות השתבשו, תשובת הרב היתה נחרצת.

הרב דוד גרוסמן יצא איתם מבית הצדיק והסביר להם כי עליהם להתחזק באמונה כי אם הצדיק אמר זאת - כך יהיה, ופנה לרוני הצעיר ואמר לו שיקבל על עצמו להתחיל ללמוד גמרא, וב"ה יתרפא לבד.

"גמרא היא ראשי תיבות של ארבעת המלאכים: גבריאל, מיכאל, אוריאל ורפאל, שכולם שומרים על האדם בזכות לימוד הגמרא הקדושה".

למרות זאת, כהורים מודאגים החפצים בשלום בנם, שבו ההורים לאחר כמה ימים אל בית החולים להמשך בדיקות.

"משהו לא ברור", קרא טכנאי הרנטגן בהפתעה. "זה לא יתכן! זה אותו הילד רוני?", שאל גם הרופא. נערכה התייעצות דחופה בין מומחי בית החולים, אשר ניסו להשוות בין הצילומים.

ההורים המבולבלים ניסו להבין מדוע הרופאים נסערים, והם המתינו במתח נורא. תחילה חשבו הרופאים כי ישנה תקלה בהתאמות הצילומים, אך בסופו של דבר יצאו להורים המודאגים ובישרו: "איננו מבינים מה קורה כאן, אך תסמיני המחלה נעלמו כליל!. כשאנו משווים בין הצילומים, לא ניתן להתעלם מהתמיהה הגדולה איך יתכן שמדובר באותן כליות של אותו ילד. בצילום הקודם הכליות במצב קריסה, ובכליות של היום – הכל טרי וחדש!".

"במצב שכזה", סיכם הדוקטור, "כשנראה שאין שום תסמין של המחלה, אין כל סיבה לניתוח, הילד בריא לחלוטין!. פשוט נס!".

ההורים היו המומים. דקות ארוכות עברו עד שהתאוששו מהבשורה ומיהרו מהר להתקשר אל הרב דוד גרוסמן להודיעו. הרב גרוסמן היה פחות מופתע מהם, הן הורגל בניסים כאלה בבית רבו, ובכל זאת - גם הוא נדהם והתפלא על המהירות הפלאית, כיצד מחלה כה קשה נעלמה כלא היתה תוך זמן קצר של כמה ימים בהם החל הילד רוני בן ה-10 ללמוד כבר כמה עמודים של גמרא, והוא שמח עימהם שמחה גדולה על הישועה הנפלאה.

כלל גדול נתנו לנו חכמים (אבות ג,ה): "רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה - מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה - נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ". אדם המקבל על עצמו את העמל והיגיעה בתורה הקדושה, מסיר מעליו עול אחר שנגזר עליו בבריאות, בפרנסה, בגידול הילדים או בזיווג. לפי שעל כל אדם נגזר כמה קושי יעבור בשנה ע"פ חכמתו יתברך, וכי ביד האדם לנווט זאת לרוחני...

מכאן כותב הצדיק מרעננה, רבי יצחק הכהן הוברמן זצ"ל (שכתב בסוף חייו בספרו 'בן לאשרי': "והנני מוסר עוד מודעה שהחלטתי להתפלל בל"נ בכל יום על כל אלה שיעיינו בספר הזה, ויגידו בשמי דברי תורה לאחרים, שיוושעו מכל צרה שצריכים: ישועה בעולם הזה ובעולם הבא"), וכך הם דבריו על הפסוק: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך" – כי באה לרמוז התורה על האדם העמל לפרנסתו בעודו חי בעולם הזה, ותומך הוא ונותן ממון ללומדי תורה: בני ישיבה או אברכי כולל, שעל ידי כך הוא מקבל את החלק של לימוד תורתם שיהא עימו אחר פטירתו.

וזוהי כוונת הפסוק: "שמח זבולון (שעסק במסחר) בצאתך (מהעולם הזה). ומדוע? כי "יששכר באוהלך", לפי שהבן תורה שעזרת לו להמשיך ללמוד, מזכה אותך בעולם העליון בכל מה שלומד.

כמה מדהים הדבר! אדם עמל רבות על הפרנסה: פנסיה, השקעות, נדל"ן ושוק ההון וגם תרם מעשר ללומדי התורה הקדושים, וכשמגיעה נשמתו לעולם העליון לקבל את שכרה – היא רואה שהנחת רוח שהיא מקבלת הינו בזכות העזרה לאותו בן ישיבה ואברך ע"י ההוראת קבע שעשה לו, בעוד ששאר הכסף נשאר פה בעולם לילדים שיתחלקו בכך לשימוש לחופשות, רכבים ובנייני אבן!.

ומכאן מודעה רבה לקראת הימים שאחר החגים, ימי החורף – שהנה הגיעה ההזדמנות להראות לה' את אהבתנו: אני מתחיל מהיום ללמוד בקביעות גמרא, שולחן ערוך, הלכה פסוקה או כל שיעור באופן שבועי!.

שאין לך דבר יותר גדול שיגרום נחת לבורא עולם מכך, ובכך יזכה בזמן החורף ללמוד את כל הלכות שבת, הלכות ברכות, יסים מסכת ראש השנה, סוכה מגילה ועוד. כמה נכסים אדירים ועצומים שיהיו נכסי צאן ברזל שלו בעולם הזה ובעולם הבא! שלו בטאבו!.

ואף מכאן הקריאה לגבאי בית הכנסת, מזכי הרבים אשר יכולים לזכות באוצרות עצומים ע"י שיארגנו שיעורי תורה בלילות שבת קודש של החורף הארוכים: יביאו רב או אברך שידבר או ימסור שיעור בפרשת השבוע או בהלכה. ויניחו מיחם לשתיה חמה ועוגיות – וכל אחד שיגיע ללמוד בזכותם, הרי שהם קנו את עולמם, והיתה שווה כל ירידתם לעולם הזה, בשביל לתת ליהודים לטעום את האור האלוקי בכל ליל שבת קודש.

ומי יודע כמה חיזוק ייגרם לבחורים ואנשים שישתנו בחייהם בזכות אותם שיעורים! אשריהם!.

More in this printout

View the whole printout