- יום השביעי של חג הסוכות נקרא יום 'הושענא רבה', ומרבים בו בלימוד תורה ובתפילה, ובו מקיפים את התיבה שבע פעמים ומרבים בסליחות ובתחנונים.
- מנהג ישראל להיות ניעורים בליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, וטוב שיקראו הסדר המתוקן בספר קריאי מועד, ואחר עלות השחר יש ליטול הידיים כמו בכל יום, ויברכו כל ברכות השחר עם ברכות התורה. ויתפללו שחרית ומוסף בהתלהבות ובשמחה. ויאמרו לפני הזמירות 'ה' הוא האלוקים', ואח"כ 'ה' מלך', ובין ישתבח ליוצר יאמרו 'שיר המעלות ממעקים', כמו שנוהגים לומר בעשרת ימי תשובה.
- אחר תפילת מוסף ייקח חמישה בדי ערבה, ולא יחברם עם הלולב כלל, ויחבטם בקרקע חמש פעמים, לקיים מנהג נביאים שנהגו כן.
- נשים פטורות ממצוות חביטת ערבה, שכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.
- נוהגים בעה"ק ירושלים, שאחר עלינו לשבח, פותחים את ההיכל, וכל הציבור יחדיו ירננו באמירת 'נשמת כל חי' מתחילתו ועד סופו, עד 'ברוך מהולל בתשבחות' בלא הזכרת השם. ויש מסיימים בתיבות 'ומעולם ועד עולם אתה קל'. ובסיומו אומרים: הרי אנחנו מקבלים עלינו בלי נדר קבלה גמורה לומר נשמת כל חי ביום הושענא רבה לשנה הבאה, בעת הזאת אחר תפילת שחרית ומוסף, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיחתום אותנו בספר חיים טובים ונזכה ונחיה שנים רבות ונעימות, ונגילה ונשמחה בישועתו. (חזון עובדיה)
הלכות הזכרת טל ומטר
מתחילים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בתפילת מוסף של יום טוב האחרון של חג, ופוסקים בתפילת מוסף של יום טוב הראשון של פסח, ואסור ליחיד להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, עד שיכריז השליח ציבור תחילה. לפיכך, אם היה חולה או אנוס, לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר השליח ציבור אבל אם יודע שכבר הכריז השליח ציבור, אף על פי שהוא לא שמע, מזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם.
בימות הגשמים, אם לא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, אלא המשיך לומר מוריד הטל, אם נזכר באמצע הברכה, טוב שיחזור לומר מוריד הגשם וימשיך משם והלאה. ואם אמר ברוך אתה ה' מחיה המתים, ימשיך אתה קדוש וכו'. ולא יפסיק לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בין ברכה לברכה. וכל זה לפי מנהגינו, שאנו רגילים לומר מוריד הטל בכל ימות הקיץ, וממילא אם בחורף לא הזכיר גשם, בוודאי שאמר מוריד הטל כהרגלו, לפיכך אינו צריך לחזור.
הלכות - שאלת טל ומטר
בארץ ישראל שואלים את הגשמים בברכת השנים, לומר 'ותן טל ומטר לברכה', החל מליל שבעה בחשוון, בתפילת ערבית, עד המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח, ועד בכלל. ואף על פי שהיה ראוי להתחיל לשאול טל ומטר תיכף ומיד אחר החג, כדרך שמזכירים 'משיב הרוח ומוריד הגשם' החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת והלאה, מכל מקום, תיקנו חז"ל לעכב שאלת טל ומטר עד שיעברו חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיספיקו עולי רגלים להגיע למחוז חפצם, ולא יעצרם הגשם. ושיערו אז שדרוש חמשה עשר יום, כדי להגיע (בתנאיי התחבורה של הימים ההם) מירושלים לנהר פרת, גבול מדינת בבל, ששם היה היישוב המרוחק ביותר מירושלים. ואף לאחר חורבן בית המקדש, היו עדיין כאלה שמתאספים מכל התפוצות לעלות לרגל, ובפרט ליד הכותל המערבי שלא זזה שכינה משם. ומפני תקנת עולים אלה, איחרו את השאלה של טל ומטר לשבעה בחשוון. מנהג הספרדים ועדות המזרח בברכת השנים, לומר בקיץ 'ברכנו', ובחורף 'ברך עלינו', וכוללים בה שאלת טל ומטר. והוא מנהג נכון על פי הקבלה. ובנוסח 'ספרד' של האשכנזים, אומרים לעולם 'ברך עלינו'. אלא שבחורף כוללים בה ותן טל ומטר לברכה. (קצש"ע הגר"ע)