Skip to content
מאמר ממרן פוסק הדור שליט"א

הנהגות שקיבל רבינו אצל מרן הגרי"ז זצ"ל בחג הסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מראה האתרוג

דקדק להחמיר כשיטת הב"ח (סי' תרמ"ח) והרבה פוסקים שמראה 'ירוק ככרתי' באתרוג הוא מראה פסול כמו מראה שחור וכדו' דפוסל ברובו במקום אחד, או בשנים או שלושה מקומות על פני רוב שטח האתרוג, ובחוטמו פוסל אפי' במשהו, ולכתחילה משום הידור מצוה שיהיה נקי שלא יהא בו כלל מראה ירוק אפילו לא במקום אחד למטה, [ואף אם יחזור אח"כ בתלוש למראיתו כמראה אתרוג מ"מ כל שעכשיו הוא עדיין ירוק אינו כשר למצוותו], ודלא כמנהג העולם שמכשירים אתרוג ירוק שסופו להיות צהוב כדעת החולקים על הב"ח.

חביבותו לאתרוג ממרוקו

אני זוכר שמרן הגרי"ז זצ"ל היה נוטל הרבה זני אתרוגים כדי לצאת מחשש מורכב. ועובדא הוי פעם אחת, שהשלטונות בארץ ישראל עיכבו את האתרוג ממרוקו ששלחו לו, ועשה השתדלות מרובה להשיגו אבל לא עלה בידו להשיגו אלא בהושענא רבה, ושלח שליח מיוחד להשיגו בהושענא רבה, כדי שיוכל לצאת גם לפחות ביום האחרון באתרוג מ'מרוקו'.

ההדסים של מרן זצ"ל

מרן הגרי"ז זצ"ל לא הקפיד לקחת דוקא הדסים של צפת שעלים שלהם קטנים יותר. ואף שהבה"ג פירש עניין הדס שוטה, דרברבן טרפיה ופתיין [שגדולים עליו ורחבים], מכל מקום לא חשש שהעלים שלנו הם גדולים ורחבים, כי רק אם הם רחבים כל כך עד שנראה משונה כעין 'שוטה' פסול.

תנאי כפול באתרוג

ראיתי אצל מרן הגרי"ז זצ"ל, שדקדק להתנות בתנאי כפול כשהיה נותן אתרוג ביו"ט ראשון כדי לצאת בו המצוה, וגם היה נותן רשות למקבל לתיתו לאחרים כדי לצאת שיטת הגאון מליסא זצ"ל בסידור "דרך החיים" שצריך לתת למקבל רשות לתיתו לאחרים, וכך היה אומר: "אם תחזיר לי הרי הוא שלך ותוכל גם להקנותו לאחר, ואם לא תחזיר לי אין אני מקנה לך".

נטילת לולב בירושלים העתיקה כל שבעה

שמעתי מפי מרן הגרי"ז שאין מקום כלל לחשוש לדעת הביכורי יעקב" (ר"ס תרנ"ח) שבירושלים העתיקה יש חיוב ליטול לולב מדאורייתא כל שבעה גם בזמן הזה. (ומה שידוע שמועה בשם מרן הגרי"ז זצ"ל שהחושש ומחמיר שיש חיוב מה"ת ליטול לולב בירושלים כל שבעה, עדיף שלא ילך, שאולי אין לו ד' מינים כשירים כדין וע"י שנכנס לירושלים נמצא שביטל מ"ע מה"ת, כנראה הכוונה שהוסיף מרן זצ"ל שאפילו החושש שיש חיוב מה"ת בירושלים כל שבעה, אדרבה עדיף שלא ילך לעיר העתיקה ולא יתחייב).

גדד "זה אלי ואנוהו" דאגד הלולב

שמעתי מפי מרן הגרי"ז זצ"ל בהא דמבואר בגמ' בסוכה י"א ע"ב דמצוה לכתחילה לאגוד את הלולב מדין זה אלי ואנוהו - התנאה לפניו במצוות, ד"זה אלי ואנוהו" דאגד, אינו מצד היופי החיצוני, אלא מצד שעל ידי האגד מתקיים בו טפי דינא דלקיחה תמה, והוי מצוה מן המובחר בכה"ג, ובכלל "זה אלי ואנוהו" הוא גם להדר במצוה לקיימה בשלמות ומן המובחר. (עי' מועדים וזמנים ח"ב סי' קי"ט וסי' קי"ח).

התפעלותו מהמסירות נפש בימי המלחמה לקיים מצוות ד' מינים

שמעתי פעמים מספר מפי מרן הגרי"ז זצ"ל את גודל התפעלותו ממסירות נפש של כלל ישראל עבור קיום מצוות השי"ת, שבהיותו בוורשא בימי המלחמה, השיגו עבורו בדרך לא דרך ד' מינים לחג הסוכות, וכשנודע הדבר בוורשא, נעמדו אלפים ממש בתור כדי לזכות במצוות ד' מינים - מתוך סכנה מהנאצים ימ"ש, והמתינו זמן רב מאוד בתור כדי לקיים את מצוות השי"ת, והרי שגם בזמנים הקשים ביותר שהיו נתונים בו, לא וויתרו על קיום מצוות ה' ואף שעלה להם בסכנה ובטורח עצום, ואז ראו מהו סגולת עם ישראל.

הנהגת מרן הגרי"ז זצ"ל בשתייה וישיבה חוץ לסוכה

כשבאתי לבקר את מרן הגרי"ז זצ"ל יחד עם חמי הרה"ח ר' יעקב שכטר זצ"ל, קיבל אותנו מרן זצ"ל בביתו, ובני הבית הגישו לפנינו כוס תה, ומרן זצ"ל ביאר טעמו שאינו נכנס לסוכה לשתיית כוס תה, מפני שאם ייכנס לכוס תה הוא עלול להצטנן ואז לא יוכל לקיים מצוות סוכה באכילה, ולכן אינו נכנס לסוכה אלא לאכילה בלבד.

ושמעתי שמרן הגרי"ז זצ"ל היה חושש מאוד שהוא פטור מסוכה מדין מצטער מחמת חוליו, ולכן אף כשישב בסוכה היה מבקש מבנו שיוציא אותו בברכה.

שתיית מים מחוץ לסוכה

בשער הציון (סי' תרל"ט ס"ק כ"ט) כתב דאף להסוברים דשתיית יין אפי' בקביעות א"צ סוכה, אבל שתיית יין שבתוך הסעודה כו"ע מודו דצריך סוכה, דכיון דהוא חלק מסעודת קבע חייב בסוכה, וסיים "ואפשר דאף מים בתוך הסעודה אין כדאי לשתות חוץ לסוכה וצ"ע", אמנם אומרים שהגר"ח מבריסק זצ"ל לא חשש לזה, ושמעתי שמרן הגרי"ז זצ"ל שתה מים בתוך הסעודה מחוץ לסוכה, והעירו לו מהשער הציון הנ"ל, ושמע אביו הגר"ח מזה, והגיב דאין צריך לחוש לחייב בתוך הסעודה במים או ביין.

המצוה הקשה לקיום מתוך מצוות החג

מרן הגרי"ז זצ"ל היה אומר שמצוות סוכה ולולב הוא יכול להיות רגוע שזכה לקיים, אבל מצוות שמחה במשך שמונה ימים היא מצוה קשה מאוד.

ה'תשלום' ששילם הגר"ח על האתרוג של החזון איש

סיפר לי דודי רבי אברהם פינס ז"ל - שהיה מקורב מאוד למרן הגרי"ז, שהכרך הראשון של ספר חזון איש יצא בעילום שם, וכאשר ראה מרן הגרי"ז זצ"ל את הספר, השתומם ואמר אין זה אלא ספר של אדם גדול, וביקש לדעת מי הוא האדם גדול שחי בינינו שחיבר ספר זה, וחקר ודרש עד ששאל את הגאון רבי חיים עוזר, והשיב לו ר' חיים עוזר שהוא ר' אברהם ישעיהו קרליץ, ונהנה מרן הגרי"ז זצ"ל ואמר, הוא באמת ראוי לחבר ספר כזה, וסיפר שהוא עוד מכירו מזמן היותו במינסק עם אביו הגר"ח, שאז לא היה להגר"ח מעות לקנות אתרוג, ואמרו לו שיש יהודי בוילנא שיש לו לאתרוג, וזה היה בעל החזו"א זצ"ל, והתקשרו עמו, והוא הסכים לבוא עד מינסק כדי שהגר"ח יוכל לצאת באתרוגו, ונתן רשות להגר"ח לצאת בו כפי דעת הגר"ח- בלי פקפוק של מתנה ע"מ להחזיר, והגר"ח זצ"ל לקח משקפת ועיין היטב שמא נראה איזה פגם כל שהוא, והחזו"א זצ"ל תמה מה צריך משקפת והלוא אם לא נראה לעין זהו הידורו, והגר"ח זצ"ל הסכים לדבריו, רק הוסיף דנראה לו שיש עכ"פ איזה הידור שהאתרוג תמים כפשוטו, ואין בו שום מום כלל אפילו במשקפת.

והנה הגר"ח לשלם לחזו"א על שימושו באתרוג, אך לא היה לו מעות לשלם, ובדרך צחות העמיד את בנו הגרי"ז לדבר בלימוד עם החזו"א כעין תשלום תמורת האתרוג, ואמר לחזון איש: "כסף אין לי לתת, בדברי תורה לא אוכל לעזור שאני טרוד בדאגה לפליטים, רק יכול אני להעמיד את בני ר' וועלוועל לדבר אתכם בלימוד, ובוודאי תיהנו מאוד", ואכן דיברו בזמנו ביניהם בלימוד, ואמר מרן הגרי"ז, שכעת שהוברר לו מי הוא בעל מחבר ספר חזו"א, נחה דעתו, כי רק לדידיה היה ראוי לחבר ספר כזה".

More in this printout

View the whole printout