בתקופת החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים בתפילה. הזכרה ראשונה היא שבח לה' על הגשמים הנאמרת בברכה השנייה, היא ברכת 'מחיה המתים', בה אנו משבחים "משיב הרוח ומוריד הגשם". ותקנו להזכיר את שבח הגשם בברכת 'מחיה המתים', מפני שהגשמים מביאים חיים לעולם. ההזכרה השנייה בה אנו מבקשים מה' שיברך אותנו בטל ומטר, הזכרה זו נאמרת בברכה התשיעית שהיא ברכת השנים.
תחילת זמן הזכרת הגשם הוא בשמיני עצרת. ואמנם היה מקום להזכיר את הגשם מתחילת חג הסוכות, שכבר אז מתחיל זמן הגשמים, אלא שהגשם נחשב לסימן קללה בחג הסוכות, משום שכשהוא יורד אי אפשר לקיים את מצוות הישיבה בסוכה, לפיכך אין מזכירים אותו בחג הסוכות. ולכן קבעו להתחיל להזכירו בתפילת המוסף של שמיני עצרת, שאז כל הציבור נמצא בבית הכנסת50. את תחילת הבקשה על הגשם דחו בחמישה עשר יום, לליל שביעי בחודש מרחשוון. וזאת כדי שאחרון עולי הרגל, שבא מנהר פרת, יספיק לחזור לביתו בלא שירד עליו גשם בדרכו51. גם לאחר החורבן שאין לנו עולי רגלים - לא נתבטל מנהג זה לזיכרון המקדש.
מי ששכח להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" האם חוזר?
טעה ולא הזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכה השנייה, אם הזכיר טל, כפי שאנו אומרים בקיץ "מוריד הטל" (למנהג הספרדים והרבה מקהילות אשכנז), אינו צריך לחזור כיון שהזכיר שבח הטל שגם הוא קשור למים. אבל אם לא הזכיר גם "מוריד הטל" (כמנהג מקצת קהילות אשכנז) - צריך לחזור52.
מי שחולה או אנוס ומתפלל ביחידות ממתי רשאי להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם"?
אסור להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" עד שיכריז החזן בבית הכנסת בקול: "משיב הרוח ומוריד הגשם", ולכן מי שנמצא בביתו לא יקדים להתפלל מוסף עד שיכריז השליח ציבור בבית הכנסת. מכל מקום אם יודע שכבר הכריזו בבית הכנסת רשאי להתפלל מוסף בביתו ולהזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אף אם לא שמע את ההכרזה בעצמו. כמו כן, אם יודע שכבר הספיקו הציבור שהתפללו במניין הראשון בהנץ החמה להכריז על הזכרת גשמים - רשאי להזכיר בתפילתו גם אינו רגיל להתפלל בנץ החמה53. מנהג ההכרזה - מנהג ישראל שמכריז החזן או הגבאי קודם תפילת מוסף בקול רם: לא לשכוח להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם". בקהילות אשכנז נוהגים לומר את הפיוטים לפני תפילת מוסף בפיוט "זכור אב", ובקהילות הספרדים נוהגים לומר את הפיוטים "שפעת רביבים"," לשוני כוננת", "אל חי יפתח", "בגשמי אורה תאיר אדמה" כמובא בסידורים.