מצוות צריכות כוונה
נאמר בתורה "בַּסְכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאָזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסּכֹּת, לְמַעַן יִדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסִּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי י-הוָה אֱלֹהֵיכֶם". דרשו חז"ל שחג הסוכות הוא כנגד ענני הכבוד שבהם הקיף הקב"ה את עם ישראל במדבר כדי להגן עליהם מפני שרב ושמש. עוד דרשו על הפסוק "וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם", ששבעה עננים היו: ארבעה מארבע רוחות העולם, ענן אחד מלמעלה, ענן אחד מלמטה, וענן נוסף מלפניהם שהיה מיישר את הדרך - מנמיך את הגבוה, מגביה את הנמוך, הורג נחשים ועקרבים, ומכבד ומרבץ לפניהם. לזכר שבעה עננים אלו נצטווינו לישב בסוכה שבעת ימים. וכיון שמצוות צריכות כוונה - בעת הישיבה בסוכה יש לכוון שהקב"ה ציוונו לישב בסוכה 'זכר ליציאת מצרים' ו'זכר לענני כבוד'.
הוד מעלת קדושת הסוכה
מבואר בזוהר הקדוש שקדושת שבעת אושפיזין עילאין קדישין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) נמצאת עמנו בסוכה. לפיכך, היושב בסוכה עליו לנהוג בדרך ארץ, בכבוד ובהדר, כראוי למי שיושב בפניהם. ולו זו בלבד אלא קדושת הסוכה חלה גם על עצי הסוכה וקישוטיה, כמו שאמרו בגמרא: "מנין לעצי סוכה שאסורין (בשימוש חול) כל שבעה? תלמוד לומר "חג הסוכות שבעת ימים לה'". ותניא רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' - מה חג לה' אף סוכה לה'". ולכן לא ישוחח בה בדברים בטלים אלא בדברי תורה, ויש להיזהר מאוד להתרחק ממידת הכעס והקפדה בתוך הסוכה. והמשתדל שלא לדבר בסוכה כי אם דברי תורה השי"ת ישפיע עליו שפע קדושה וטהרה משבעה אושפזין עלאין קדישין.
ברכת "לישב בסוכה"
מדינא דגמרא היה מקום לברך "לישב בסוכה" בכל כניסה לסוכה (גם זו שלא לשם אכילה), אפילו כמה פעמים ביום (אם היה הפסק שיש בו שעור היסח הדעת), כיון שבכל שהייה וישיבה בסוכה מקיימים בה מצווה. אולם להלכה נפסק כדעת רבינו תם, שאין מברכים "לישב בסוכה" אלא בשעת האכילה בלבד, כיוון שהאכילה היא עיקר הקביעות, וברכתה פוטרת את שאר העסקים והשהיות הנטפלים אליה. על כן, בשעה שמברך בסעודה יש לכוון לפטור בברכתו את שאר הישיבות והשהיות בסוכה עד לסעודה הבאה.
מתכנן לאכול צלחת קוסקוס או מנת פסטה גדולה לארוחת צהריים בסוכה, האם מברך 'לישב בסוכה' על תבשיל דגן שהוא לא לחם? האם מה שחייב לאכול בסוכה דווקא, מחייב גם ברכה?
נבאר על אילו מאכלים ושיעורים מברכים ברכת "לישב בסוכה":
אכילת לחם - משיעור כביצה ומעלה (כ-54 גרם) חייבת בסוכה ומברכים עליה ברכת "לישב בסוכה".
מזונות מאפים ועוגיות: מנהג בני אשכנז - לברך 'לישב בסוכה' על כל אכילה החייבת בסוכה, והיינו משיעור כביצה ומעלה (54 גרם) וכן מנהג חב"ד. אלא שטוב וראוי שלאחר האכילה ישב זמן מה בסוכה כדי שהברכה תחול הן על האכילה והן על הישיבה שאחריה.
אולם, מנהג בני ספרד - שלא לברך ברכת "לישב בסוכה" על מאפים ועוגיות אלא אם כן אוכל מהם שיעור 'קביעות סעודה' (ראה בהערה), אף שחייבים בסוכה כבר משיעור כביצה (כ -54 גרם). כמו כן, תבשיל קדירה מחמשת מיני דגן (כגון פסטה, אטריות, קוסקוס וכדומה) - אם אוכל ממנו שיעור כביצה ומעלה אף שחייב בסוכה אינו מברך 'לישב בסוכה', אלא אם כן אכל ממנו שיעור קביעות סעודה שאז מברך 'לישב בסוכה', אף שלא מתחייב בהם בברכת המזון.
המבקר בסוכת חברו לצורך שיחה או לימוד משותף ואינו מתכוון לאכול שם - האם עליו לברך "לישב בסוכה" על עצם ישיבתו ושהייתו בסוכה?
נחלקו הפוסקים באדם המתארח בסוכת חברו ואינו מתכוון לאכול שם האם יברך על ישיבה זו:
מנהג בני אשכנז: אם אינו מתכוון לאכול בסוכה זו שיעור המחייב בברכה, עליו לברך ברכת "לישב בסוכה" על עצם הישיבה והשהייה בה. הטעם: לפי שגם לשיטת רבינו תם (שנפסקה להלכה), שאין מברכים 'לישב בסוכה' אלא בשעת האכילה, מפני שאז הברכה על האכילה פוטרת את שאר השהייה. אולם כשאינו אוכל כלל, אזי אין ברכה אחרת שתפטור את הישיבה - ולפיכך חלה חובה לברך על הישיבה בשעת האכילה, מאמר מרדכי אות ח', בא"ח שנה א' האזינו ס"ח, לשתות משקה משלשל בימי החג למי שמצטער בכך, מפני שהדבר גורם לו להיפטר מן סוכה, וא"כ כ"ש שאין לו ללכת לטיול לשם תענוג כשע"י זה יתבטל ממצוות סוכה, וכ"פ בחזו"ע עמוד קס"ו.
עצמה. וכן מנהג חב"ד.
מנהג בני ספרד: אולם, מנהג בני ספרד שאין מברכים "לישב בסוכה" אלא בשעת אכילת פת או מיני מזונות כשיעור קביעות סעודה בלבד. ומכל מקום אם יש באפשרותו נכון להשתדל ולהתאמץ לאכול פת או מיני מזונות בשיעור קביעות סעודה כדי לברך 'לישב בסוכה' ולפטור את השהייה ששוהה בסוכה, או שיצא ידי חובה מאחר האוכל ומברך, ואם אין מי שיברך יהרהר הברכה בליבו.
בדבר היתר אכילת עראי חוץ לסוכה - האם נכון להתיר כן לכתחילה, או שמא ראוי לבן תורה להחמיר על עצמו בכל שהוא?
מותר מן הדין לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. גדר 'אכילת עראי' לעניין זה בפת ומיני מזונות: אכילה עד שיעור 'כביצה' (כ-54 גרם). שתיית מים, יין ושאר משקים, וכן אכילת פירות וירקות - מותרים חוץ לסוכה אפילו בשיעור גדול, לפי שאין בהם קביעות.
אמרו חז"ל שכל המחמיר על עצמו שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה - הרי זה משובח, ויש בהנהגה זו ממידת החסידות וחיבוב מצווה. ומכל מקום מי שמקל על עצמו לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה - רשאי לעשות כן לכתחילה, ואין בידו שום נדנוד איסור. כמו כן, אינו נחשב כמי שאינו מדקדק במצוות, ואפילו אם הוא תלמיד חכם.
הולכי דרכים - האם צריכים להימנע מאכילה ולינה עד שיגיעו למקום שיש בו סוכה, או שרשאים לאכול וללון חוץ לסוכה?
הולכי דרכים ביום: פטורים מן הסוכה ביום, וחייבים בה בלילה. הולכי דרכים בלילה: פטורים מן הסוכה בלילה, וחייבים בה ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה: פטורים מן הסוכה הן ביום והן בלילה. הטעם לפטור - לפי שנאמר בתורה: "בַּסּכֹּת תַּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", ודרשו חז"ל: "תשבו - כעין תדורו" (כלומר, אופן הישיבה בסוכה צריך להיות דומה לדרך מגוריו של אדם בביתו בכל השנה). וכשם שבכל ימות השנה אין אדם נמנע מלצאת לדרך לצורכי מסחר ועסקיו, כך גם בימי חול המועד לא חייבה אותו התורה להימנע מיציאה לדרך, וממילא בזמן הליכתו פטרה אותו התורה ממצוות סוכה.
האם מותר לצאת לטיול בחול המועד סוכות, כשידוע מראש שלא תהיה לו סוכה במקום הטיול ויצטרך לאכול מחוץ לסוכה?
נחלקו הפוסקים האם מותר לצאת לדרך ולטייל כשידוע מראש שלא תזדמן לו סוכה:
יש שכתבו שאסור לצאת לטיול כשאינו דואג שתהיה לו סוכה. לפי שאין זה נחשב למצטער הפטור מן הסוכה, שהרי התורה פטרה רק אדם שמצטער מהישיבה בסוכה עצמה, ולא אדם שחיוב הסוכה מונע ממנו תענוג ובילוי. אך אם מטרת היציאה אינה לתענוג בעלמא אלא לצורך חיוני (כגון פרנסה או רפואה), מותר לצאת לכתחילה ופטור מדין הולכי דרכים.
מאידך, אחרונים רבים כתבו שמותר מן הדין לצאת לטיול, מפני שאין זה סתירה ל'תשבו כעין תדורו', ורק כאשר אדם מתבטל ממצווה לזמן ממושך הוא נחשב כמי שמפקיע את עצמו ממנה, מה שאין כן ביציאה עראית לטיול.
ולמעשה, אף שמצד הדין אם יש לו צורך לטייל אין למחות בידו, מכל מקום כתבו הפוסקים שבהיעדר צורך גדול אין ראוי לאדם לצאת לדרך ולהפקיע עצמו ממצוות סוכה.
האם יש עניין מיוחד ליטול ארבעת המינים דווקא בתוך הסוכה? והאם מחמת מעלה זו עדיף לברך עליהם בסוכה שבביתו אפילו קודם התפילה בבית הכנסת?
לפי הפוסקים הפשטנים אין ענין מיוחד בנטילת ארבעת המינים דווקא בסוכה, אולם לפי רבותינו המקובלים יש ענין חשוב ליטול ד' מינים בסוכה דווקא. ולכתחילה עדיף שזה יהיה אחר תפילת שחרית (אם יש סוכה בחצר בית הכנסת) שהיא השעה הראויה לכך לפי סדר תיקוני התפילה. אך אם אין סוכה בבית הכנסת, עדיף שייטול את הלולב קודם התפילה בסוכת ביתו עם ברכה, ואת הנענועים שבהלל יעשה בבית הכנסת ולא יברך שוב, גם בחלק מהפוסקים הפשטנים הובאה הנהגה זו.