הוראה למעשה
האדם צריך לקדש את המועדים, לשמוח בהם לשם ה' ושתהיה הסעודה כמטעמי יצחק, לעורר הרוחניות ודביקות בה' יתברך ולהשגת תורתינו הקדושה ואז הם מקראי קודש. בשעה שזה קורה אומר ה' יתברך: "אלא הם מועדי." (ויקרא כב, ב). אמנם העושים חגים וששים ושמחים למלאות בטנם קיא, צואה בלי מקום, עליהם נאמר: "ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיה א', יד). וזה הטעם של איסור מלאכה במועדים, כדי שלא יהיה טרוד במלאכתו וישכח הדביקות בה' יתברך, כי המועדים מקודשים ובהם יוסיף הדביקות בה' יתברך ואז הם מועדי ה'.
אדם מצווה שלא לעשות מעשה שיגרום לחילול שם שמים. (ספר החינוך רצ"ה).
אמרו רז"ל (יומא פ"ו ע"א): "היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ויהיבנא דמי לאלתר, (ואני לוקח בשר מהקצב ומשלם מיד את הכסף). פירש רש"י: וכשאני מאחר לפרוע, הוא אומר שאני גזלן פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
המקור בפרשה: "ולא תחללו את שם קדשי". (מתוך קריאת התורה ביום הראשון של סוכות).