הורינו
הורים אז הלן
ושמחת אתה וביתך במחיצת ההורים
להתארח אצל הוריו כשאין מספיק מקום בסוכה
קונטרס 'בניין אריאל' מביא שאלה, מי שהזמינוהו הוריו לביתם בחג הסוכות אלא שהמקום צר מהכיל אותו בתוך הסוכה או באכילה או בשינה, האם צריך לשמוע להם ולבוא, אף שיתבטל על ידי זה ממצות סוכה או שאסור לבוא אל אביו ולהפסיד מצות סוכה, ודבר זה שכיח מאד. והנה במחשבה ראשונה הרי אנו יודעים שאם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, אין לו לשמוע לו, כיון ש"אתה ואביך חייבים בכבוד המקום". ואפילו שהגמרא שם, והשו"ע, מדברים באופן שהוריו אמרו לו מפורשות לעבור על דברי תורה, כגון שאמר לו להיטמא למת, והוא כהן. או אל תחזיר אבדה וכדו' בכל זאת לכאורה אין חילוק בזה, שהרי גם כאן, ע"י שמכבד את הוריו הוא נמנע ומפסיד מצוות סוכה, ואם כן לכאורה הרי טעם הדברים שייך גם כאן ש"אתה ואביך חייבים בכבוד המקום". וכך באמת כתב בשו"ת הר צבי . אולם הדין הזה לא מוחלט, בקובץ 'הלכתא מבי דינא' מובא מהגר"נ קרליץ: ההולך לבקר את הוריו או את חמיו בסוכות ונוסע אליהם להיות שם, ועתיד לישן עמהם, בוודאי שצריך להשתדל מאד שתהיה לו סוכה לישן בה. אמנם גם אם יודע שלא תהיה לו סוכה לישן שם, יכול הוא מן הדין לנסוע אליהם שהרי הוא בכלל עוסק במצווה, שבא להיות עמם ולשמחם. וכמו שאנו מוצאים (סוכה כ"ו.) שלצורך הקבלת פני ריש גלותא ולשמיעת הדרשה, ישנו מחוץ לסוכה ואמרו שפטורים מדין עוסק במצווה עכ"ל.
להיכנס לסוכה כשמעיר את אביו
ויש מאחרוני הפוסקים שהסתפקו, אם היה אביו ישן בסוכה והבן בא להיכנס אחריו לישן, אלא שאם יכנס יתעורר אביו ויגרם לו צער, האם נאמר שיש לבן להיכנס משום ש'אתה ואביך חייבים בכבודי', או שנפטר מלהיכנס לסוכה. ועיין בהליכות שלמה (מועדים פ"ט הערה 140) שכתב באופן דומה, אם אימו האלמנה בקשה ממנו שישן עמה בבית ולא בסוכה, כיון שמפחדת לישן לבד, פסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך שישמע לה. אולם שם טעמו לכאורה מצד דין 'תשבו כעין תדורו', ובדומה לדין 'חולים ומשמשיהם' שפטורים מהסוכה, שהרי גם חתן בשנה ראשונה כתבו הפוסקים שאם מבקשת ממנו שישן עמה בבית ישמע לה מטעם 'כעין תדורו'.
לדחות פדיון הבן כדי להיות בסוכות אצל ההורים
בספר 'אגן הסהר'' מובא מעשה שהיה בבני זוג שנולד להם בן בכור, ויום הפדיון הבן חל בכ"ג תשרי, שזה אסרו חג הסוכות בא"י. וקודם סוכות בקשו ההורים המתגוררים בחו"ל מבני הזוג, שיבואו אליהם לסוכות. והנה מצד אחד יש מצות כיבוד אב, ומאידך אם ייסעו לא יוכלו לפדות את הבן בכ"ג תשרי, כיון שהוא יו"ט שני בחו"ל. והורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכעת יש לפניהם מצות כיבוד אב לנסוע, ולאחר מכן יהיו פטורים מפדיון מצד עוסק במצווה פטור מן המצווה, ולכן הורה לנסוע להורים.1
1 ח"ג עמוד רצ"א
הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה', להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות, כהלכות ברכות, שבת, שמירת הלשון ועוד, כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות כיבוד אב ואם ומוראם, שמצווה זו היא תמידית בכל זמן, וחמורה היא עד מאוד, ואם לא ילמד את הלכותיה, מאין ידע היאך לקיימן, ויכשל בדברים רבים, מבלי לדעת שהוא נכשל.
הלכות הנוגעות לחג הסוכות
בן שבונה סוכה וצריך את עזרת אביו, לא יבקש ממנו זאת, כי אסור לבקש מאביו שישרתנו . אמנם אם הבן בונה את סוכת הוריו, שבעצם כל עבודתו היא עזרה להם, יכול הוא להיעזר באביו, כי זה לא עזרת האב לבן אלא לעצמו. בן שקנה שני אתרוגים ואחד מהם יותר מהודר מהשני, אין חיוב על הבן לתת את האתרוג המהודר לאביו. אמנם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל סיפר' שהוא נתן לאביו את האתרוג היותר מהודר, כי בכל מקרה הוא ברך על של אביו.1
1 מכתב להרב ש. בן שלמה, הובא בספרו עמ' קמ"ה
אביו מבקש ממנו שיביא לו ד' מינים ואימו מבקשת ממנו כוס מים, פוסק הגר"י זילברשטיין שחייב להקדים את האם, כיון שעיקר הכיבוד הוא במאכל ומשקה, ולכן אימו שזקוקה לזה, קודמת. מי שלא רוצה לבקר אצל הוריו בחג הסוכות או שאינו מוכן לטעום שם מאומה כי סוכתם אינה בנויה לפי חומרת החזו"א (והמעמיד דמעמיד בסוכתם מקבל טומאה), עליו לוותר על חומרא זו אם יש חשש של פגיעה בהורים או שיצטערו על ידי זה .
הורינו דברות קדשך
כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה (ל״ג, א')
בספר 'דרכי מוסר' להגאון רבי יעקב ניימן, מביא מדרש רבה (פרשה י"א) העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו. ומניין הוא מתחיל, מתחילת הברכה שטעה. ומהיכן למדו הלכה זו? מאבות העולם ממה שלא היה אחד מתחיל אלא ממקום שפסק חברו. כיצד, אברהם בירך את יצחק. מנין, דכתיב 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ומה נתן לו וכו' רב נחמיה אומר - ברכה נתן לו, כעניין שנאמר ויתן לך האלוקים. עמד יצחק לברך את יעקב, אמר, ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל. אבא הפסיק ב'יתן', אבל אני מתחיל ב'יתן'. מניין, שנאמר ויתן לך האלוקים וכו' ובמה חתם יצחק, בקריאה, שנאמר 'ויקרא יצחק אלא יעקב ויברך אותו'. עמד יעקב לברך את השבטים, אמר, איני פותח אלא בקריאה, שנאמר 'ויקרא יעקב אל בניו'. ובמה חתם, ב'זאת', שנאמר 'וזאת אשר דיבר להם אביהם'. עמד משה לברך את ישראל, אמר, איני פותח אלא ב'זאת' מניין, ממה שקראנו בעניין זאת הברכה. כך על פי דברי המדרש. כותב הגר"י ניימן, מתי ראויה הברכה להיקרא באמת בשם ברכה? כשהבנים מתחילים ממקום שפסקו האבות, כשהבנים ממשיכים את השרשרת, ממשיכים ללחום בעד מה שלחמו האבות ואינם זזים מהמסורת הגדולה של אבותיהם אפילו כלשהו. לא כן אם הבנים מתחילים לנטות מדרכם הסלולה של אבותיהם, ולא עוד אלא שעושים את ההיפך ממה שעשו האבות, כשמנתקים את שרשרת ומסורת האבות, אז כבר אין ברכה. כל הברכה היא כשמחנכים את הדור הצעיר שילכו בדרך האבות וימשיכו אותה.
והשיב לב
שאלות ותשובות משולחנם של יועצים רבניים ומטפלים
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון. סודיות מובטחת.
רציתי להתייעץ איתכם באיזה עניין. אני נשוי כמה שנים, ומדי שנה בסוכות אנחנו נוהגים לחלק את החג בין המשפחות: יום טוב ראשון אצל חמי וחמותי, שבת חול המועד אצל ההורים שלי, (או להיפך, כל שנה איך שמסתדר) ואז שמחת תורה אנחנו נשארים בבית, בבית הכנסת שלנו בשכונה. יש שם אווירה צעירה ותוססת, ריקודים עם נשמה, ואני מחכה לזה כל השנה, גם הילדים הקטנים מאוד מחוברים. זה פשוט מיוחד אצלנו. אבל בשנה כמו השנה בגלל שאין שבת חול המועד. אנחנו אמורים להיות ביום טוב ראשון אצל חמי וחמותי, וההורים שלי מבקשים שנבוא אליהם לשמחת תורה. הבעיה היא ששמחת תורה בשכונה של הורי שונה לגמרי מהאווירה שאני כל כך אוהב אצלנו - זה לא אותו דבר, וקשה לי מאוד לוותר על החוויה הזו. מצד שני, אני יודע שכיבוד הורים אומר ללכת אליהם כשהם מבקשים. אז מה עליי לעשות - להישאר נאמן למה שהלב שלי רוצה (אחרי הכל, שמחת תורה יש פעם אחת בשנה, לבוא אליהם אפשר הרבה פעמים) או לוותר על מה שחשוב לי כדי לשמח את ההורים?
בוא נשים דברים בפרופורציה. השמחה האמיתית של החג היא שמחה עם התורה עצמה - עם קיומה, עם לימודה, עם המצוות שבה. הריקוד עם ספר התורה הוא ביטוי נפלא ומרגש לשמחה הזו, אבל הוא בעצם המנהג והאווירה שסביבה - לא עצם החיוב מדאורייתא, כיבוד אב ואם כן. מעבר לזה כשההורים מבקשים שתבואו אליהם, יש בזה ערך אמיתי, גם אם יש להם בבית ילדים רווקים שנמצאים איתם. כי הילדים הנשואים, כשהם מגיעים עם המשפחה שלהם, מוסיפים משהו אחר לשמחת החג של ההורים - שמחה שאין תחליף לה.
אז אם זה מה שההורים רוצים, ההליכה אליהם היא הדבר הנכון לעשות. באופן כללי יש אצלנו בציבור תפיסה רווחת, שמיד אחרי החתונה הזוג הצעיר מגיע הרבה להורים, ואז כשהמשפחה מתחילה לגדול ב"ה, מגיעים פחות ופחות. וזו תפיסה מוטעית, כי היא שמה במרכז את הצורך של הילדים. ואם הם זו"צ, הם מגיעים הרבה, ואם משפחה ברוכה, פחות. אבל מה עם הצורך של ההורים? מה עם הגעגוע שלהם לילדים ולנכדים, מה עם הבדידות הכואבת לשבת לבד לשולחנות שבת וחג? ובחזרה לשאלתך - אפשר להציע לך זווית נוספת? אולי זו הזדמנות מצוינת לספר להורים שלך כמה מיוחדת ומרגשת האווירה אצלכם, ולהזמין אותם להתארח אצלכם בחג. מי יודע אולי גם הם ייהנו מזה מאוד. חשוב על זה: מהיכן חשבת שקיבלת את האהבה הזו לשמחת תורה, אם לא מאבא שלך? יכול להיות שגם הוא, בפנימיותו, יאהב מאוד אווירה צעירה ותוססת, רק שלא הייתה לו הזדמנות לחוות אותה כבר הרבה זמן. כך יוצא שיש לך כאן הזדמנות כפולה: גם לכבד את ההורים ולהיות איתם כמו שהם מבקשים, וגם לשמח אותם ולתת להם רגעים מיוחדים. ואם תרצה להוסיף נופך אישי, אולי אפילו תקנה לאבא "חתן בראשית" - זה בהחלט יכול להפוך את החג הזה לבלתי נשכח, גם בשבילו וגם בשבילך. ואם ההורים מכל סיבה שהיא אינם יכולים להגיע אליכם, יש לכם את הזכות ללמד את ילדיכם ולהעביר להם את המסר בצורה המוחשית ביותר. לייקר את התורה ולשמוח בשמחת התורה, זה קודם כל לשמוח בקיומה, בקיום עשרת הדברות ומצוות כיבוד אב ואם דאורייתא. ובזכות זה, תזכו שילדיכם יילכו תמיד בדרך התורה והמצוות.