הושענא למען אמתך הושענא
ה' שרה הושענא בת בריתך הושענא
הושענא בכה"ע הושענא
היום הוא יום קדוש ביותר, שהיום הוא החתימה וגמר הדין מה שהתחיל בראש השנה. וצריך מאוד להבין, והוא דבר תמוה, שהרי בנוסח התפילה אנו מתפללין: יְבָרֵאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן', נמצא שהחתימה היתה כבר ביום הכיפורים, ואם כן צריך להבין מהו ענין הושענא רבה אחר שהחתימה היתה כבר ביום הכיפורים, ואם כן מהי החתימה ביום הושענא רבה, וכי צריך חתימה טובה יותר מיום הכיפורים.
ונראה לבאר, דהנה כתב אא"ז בסה"ק דברי בינה (פרשת נצבים, אות א' דף קלט טו"א), וזל"ק: "עוד נוכל לומר כי שומריכם רומז להושענא רבה ושמיני עצרת אשר בָּהֶם פִּתְקִין נָפְקִין מִבֵּי מַלְכָּא כַּיָּדוּעַ בזוהר הקדוש (פ' ויחי, פ' למור, ופ' תרומה). וענין הפתקין הוא, שאז נותן להם השם יתברך שטר כתוב וחתום בגושפנקא דמלכא, שהם המושלים על כל עניני הבריאה, וכל הנהגת הבריאה יהיה כרצונם, וזה בחינת "שומריכם", שהוא לשון "שטר", כתוב וחתום בחותמו של מלך, בידיהם של ישראל", עכל"ק.
נמצא שהושענא רבה הוא על פי דברי הזוהר 'בָּהֶם פִּתְקִין נָפְקִין מִבֵּי מַלְכָּא כַּיָּדוּעַ', הרי שאפילו שהחתימה היתה ביום הכיפורים, אין מוצאין מבי מלכא את הפתקין תיכף ומיד אלא מוציאין את הַפִּתְקִין שנחתמו ביום הכיפורים בזמן מאוחר יותר - בהושענא רבה.
ומעתה כיון שֶׁהַפִּתְקִין שנחתמו ביום הכיפורים יוצאין בהושענא רבה, היינו שאז זה יוצא מבי מלכא, אפשר דמשום האי טעמא הַפִּתְקִין יוצאין בהושענא רבה דייקא, כיון שבהושענא רבה ישנה עוד חתימה וחותמין עוד הפעם בהושענא רבה, והכוונה דהחתימה שנחתם ביום הכיפורים החתימה מסתיימת בהושענא רבה.
ונראה לבאר דהכוונה דבהושענא רבה ישנה עוד חתימה, ונשאלת השאלה לכאורה כיון שכבר נחתם ביום הכיפורים ואחר שנחתם נגמר הענין, אם כן למה צריך עוד חתימה.
והביאור בזה הוא שישנם דברים שצריכים ב' חתימות ואין די בחתימה אחת, כמו שאיתא בשו"ע (יו"ד קיח א): "יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן שֶׁהִפְקִיד או שלח ביד עובד כוכבים צריך שני חותמות", הרי דישנם מקומות שאם שולחים דבר עם אומות העולם, צריך הדבר להיות חותם בתוך חותם, שחותם אחד לבדו אין בו די.
ואפשר שיכול להיות שחותם אחד לבדו יכול לעלות ביד העובד כוכבים לזייף חותם אחד, אבל חותם בתוך חותם, סומכים על כך שלא יעלה בידו לזייף, ואפילו כשהשליח הוא גוי, כיון שהיה חותם בתוך חותם הוא כשר ואפשר לאכול אותו.
הרי שהדברים הנצרכים לחותם בתוך חותם, קשה מאוד לזייף, וממילא נמצא שלכן דווקא בהושענא רבה ישנה עוד חתימה, והוא מכיון שבהושענא רבה 'בָּהֶם פִּתְקִין נָפְקִין מִבֵּי מַלְכָּא כַּיָּדוּעַ', ואנו רוצים שבזמן החתימה השניה יהיו עוד זכויות לכלל ישראל, צריכים חתימה שניה ואין די בחתימה הראשונה, דאף שהיה חתימה ביום הכיפורים, אמני כדי לזכות לקבל את השפע, שנחתם ביום הכיפורים, לזה צריכים עוד חותם בהושענא רבה, ומתי שיש חותם בתוך חותם, אפשר להוציא אותו, ואין חוששים שמא יזייפו אותו.
ולפיכך כתב אא"ז בסה"ק דברי בינה שבהושענא רבה 'פִּתְקִין נָפְקִין מִבֵּי מַלְכָּא כַּיָּדוּעַ', לכן חותמין עוד פעם בהושענא רבה שיהיה חותם בתוך חותם.
ואפשר שלפיכך צריך עוד חותם שיהא חותם בתוך חותם, כמו שהשריש כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה בסה"ק חלקת יהושע (מאמר שובי רוני), בשם רבינו הקדוש מלובלין זצוקללה"ה, וזל"ק: "וגם טוב להרהר בתשובה מקודם, כמו שלמדו הצדיקים שלא יהיה בכלל ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי", (תהלים נ טז), ע"כ. ויסוד הדברים בסה"ק מאור ושמש (פרשת נצבים ד"ה א"י אתם נצבים), וזל"ק: "אדומו"ר הרב בוצינא קדישא רשכב"ה מו"ה יעקב יצחק מק"ק לובלין זצוק"ל אמר: שאם האדם אינו עושה תשובה קודם לימוד התורה, עליו נאמר: ולרשע אמר אלקים מה לך לספרי חוקי וגו'. מה שאין כן שבאם מהרהר בתשובה קודם הלימוד, אזי נקרא צדיק. כמו שאמרו חז"ל בקידושין (מט.): המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, אף על פי שהוא רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר בתשובה, ועל כן רשאי אחר כך ללמוד התורה הקדושה", עכל"ק.
והנה אם אינו שב בתשובה קודם עוסק בתורה ומצות, לא רק שהוא בכלל "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי", אלא שעוד נותן תוספת כח לסט"א החוטפת מעשיו הטובים, וכמ"ש כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שם. ויסוד הדברים בדברי הארי' הק' (בספר הלקוטים) על הפסוק הנ"ל: "דע כי כל המעשים הטובים שהאדם עושה בעודו רשע, או התורה שלומד, אין צריך לומר שאינו נותן כח בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כח בקליפה. ועליו נאמר: ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, כלומר: שאתה מכניס דברי קדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף על חטאתו פשע, וגדול עונו מנשוא. וכשחוזר בתשובה מוציא אותו הכח שנתן בתוך הקליפה ומכניסו בקדושה, ועל זה נאמר חיל בלע ויקיאנו וגו'. וזה נקראת תשובה, שהשיב דברי הקדושה למקומה ושכרו כפול ומכופל, שמכניע הקליפה בהוציאו את הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה, ובזה יובן מה שאמרו רז"ל זדונות נעשו לו כזכיות", עכל"ק.
ואיתא בסה"ק (צו) דבזמן שאדם מקיים מצוה צריך להרהר בתשובה, לא רק לפני קיום המצוה אלא אפילו לאחר קיום המצוה צריך להרהר בתשובה, ואם חלילה לא הרהר בתשובה לאחר המצוה, דהנה בגמר המצוה היא צריכה לעלות למרום, וכדי שהמצוה תפעל ותוריד את ההשפעות צריך לאחר קיום המצוה להרהר בתשובה,
ולזה צריך תפילה מיוחדת להנצל מזה, כמ"ש הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זצוקללה"ה על מה שאנו מתפללים "וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ". וצריך להבין, הא תינח מלפנינו, אך מה איכפת לן שיהא מאחרינו. וביאר דהם ב' בחינות בהסתת היצר, דכאשר איש ישראל רוצה לגשת אל הקודש, לתפלה וקיום המצוות, בא אליו היצר הרע ואומר לו איך תרהיב עוז בנפשך לגשת לעבודת השם יתברך, ואתה מלא חטאים ופשעים, ועל ידי זה מרפה ידיו מעבודת השם יתברך, שמכניס בו ענוה פסולה. אמנם אחר שקיים המצוה מכניס היצר הרע גאות בלבו, איך התפלל וקיים המצוה וכו'. ועל זה אנו מבקשים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, היינו היצר הרע הבא קודם עשיית המצוה, ורוצה למנעו מקיום המצוה, על ידי ענוה פסולה, והיצר הרע הבא אחר מכן ומכניס גאות בלבו. עכד"ק. וכן היה אומר זאת כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה בשם אמו הרבנית הצדקת ע"ה.
וזהו ביאור התפלה והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, דבשלומא קודם קיום התורה והמצוות מתפללין שיזכו לקיימם כראוי, וכן כתב רבינו יונה (הובא בטוש"ע) שהשעה שקודם התפלה הוא להתפשטות הגשמיות ושיוכלו לכוון לבם לשמים. ומהו השעה שאחר התפלה אלא דמתפללין שלא יבוא על ידי קיום התורה והמצוות לגיאות, ולהיפך שיבואו על ידי קיום התורה והמצוות למדות טובות וכו' ויעשה בנו שורש לקיום התורה והמצוות לזמן ארוך. והוא מ"ש במשנה ברכות (פ"ה מ"א) דחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ואחר התפלה.
ולפי זה שיש דברים כגון באם שולחים דבר על ידי עכו"ם צריך שהיא חותם בתוך חותם, וכעין זה רואים שגם במצות צריך הרהור תשובה קודם עשיית המצוה, וגם צריך הרהור תשובה לאחר עשיית המצוה.
וכיון שהרהור תשובה שהוא דבר גדול עד מאוד, כשיהודי מהרהר בתשובה הוא דבר חשוב עד מאוד והוא גדול וחזק מאוד, והראיה מהגמרא קדושין (מט:) דהמקדש את האשה "על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו", ויש גורסין בגמרא "צדיק גמור", ועיין בשו"ת זכרון יהודה לר"י בן הרא"ש סימן פ"ס, ובשו"ת מהר"י מינץ סימן יב, ושו"ת בנימין זאב סימן צט. ובשו"ת מהר"ם פדובה סימן לז, שו"ת מים עמוקים סימן לג. שאילת יעבץ ח"א סימן עט. ושו"ת נודע ביהודה תנינא אב"ע סימן פ']. עכ"פ בוודאי שהיא ספק מקודשת, והוא מכיון שאנו חוששין שהרשע הרהר בתשובה, ואם הרהר בתשובה בוודאי נהפך לצדיק גמור.
נמצא דכיון והרשע אמר הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, שצריכים לחשוש דכיון שהרהר בתשובה הריהו צדיק גמור, ולפיכך צריכה הימנו גט אם רוצה להנשא לאדם אחר. רואים מכאן עד כמה חשוב וחזק הוא הרהור תשובה אפילו של רשע, ומה שיכול לעשות אפילו הרהור תשובה של רשע.
ולפיכך אומר הרבי מלובלין שצריכים הרהור תשובה קודם קיום המצוה והרהור תשובה לאחר קיום המצוה, הרהור התשובה קודם עשיית המצוה הוא כדי שקיים המצוה תהיה כראוי, והרהור התשובה לאחר קיום המצוה כדי שתוכל המצוה להשפיע בשמים ובארץ, שאדם כדי שיהיה בכוחו להשפיע צריך עוד פעם הרהור תשובה, שצריך פעמיים הרהור תשובה.
ולפיכך כתב בסה"ק דברי בינה שבהושענא רבה כשיוצאים פתקי הדין ונותנים אותם ליהודים, היינו שאז יוצאים לפועל הפתקי טבא, צריך עוד פעם הרהור תשובה, כדי שיצאו כראוי.
ובפרט שיש עוד סיבה שצריך שיהיה הרהור תשובה קודם קיום המצוה, קודם ראש השנה ויום הכיפורים, ולאחר מכן בהושענא רבה גם כן צריך חתימה שיהיה חתימה בתוך חתימה, שצריך ללמוד ולהתפלל ביום קדוש ונורא זה.
וכמו שנתבאר לעיל שהסט"א הי"ו רוצה תמיד לינוק מן המצוות, ומלימוד התורה של כלל ישראל, דהנה כל הכח של הסט"א והטומאה מהיכן יש להם קיום, כמו שהובא לעיל שהם יונקים מהקדושה מהמצוות ועוד דברים שלא נעשו כראוי וכהוגן פניות וכדומה הם יכולים לינוק שהם יונקים מהמצוות.
וכל כח הסט"א והטומאה הוא שהם יונקים מן הקדושה של כלל ישראל, וממילא לפי זה צריכים בהושענא רבה להתפלל כראוי וכהוגן, כדי שכל ההשפעות של יום הכיפורים שחלים בהושענא רבה, יהיו שמורים מהסט"א על ידי חותם בתוך חותם, שאז לא יוכלו לגעת בזה.
ועוד פשוט צריך להתפלל בהושענא רבה, בהקדם הכתוב (דברים כח ב): "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹקֶיךָ", וכתב זקני בסה"ק תולדות אדם (פרשת כי תבוא דף ע): "א"י ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. תיבת והשיגוך אינו מובן דלשון זה נופל על מי שירצה לברוח דאף על פי כן ישיגהו ומה"ת לברוח מן הברכות שיצטרך לומר שישיגהו. בשלמא גבי קללות שייך לומר והשיגוך כי דרך אדם לברוח מקללות על זה צריך לכתוב והשיגוך. אבל הברכות מי הוא זה שבורח מהם עד שהוצרך להבטיחו שישיגהו. גם למאי כתיב והשיגוך הוא ודאי כשהקב"ה שולח ברכתו עד מהרה ירוץ דברו והצליח את אשר חפץ. אך ענין דבר זה כמדומה לפי דעתי כי לאשר כי השפע הטוב באה תמיד מעצם הרוחניות הוא רצונו יתברך שמו. לזאת אף אם נגזר הטובה על האדם מכל מקום בעת שצריכה לחול על האדם אם יש לו אז איזה מחשבה או דיבור אשר לא טובה אין השפע יכול לחול עליו אף שהוא זכאי בכללו וכבר ירד השפע למטה בשבילו מכל מקום לא היתה יכולה לחול עליו. לזה הבטיח הכתוב שאם נשמור מצותיו אזי יראה הבורא יתברך שיביא עלינו השפע בעת שהשיגנו. היינו שיראה להביא עלינו השפע בעת שנהיה נקי וראוי לקבל השפע לזה אמר והשיגוך", עכל"ק.
הרי דכל המצוות אין די שנגזר שפע טוב על האדם, אלא צריך האדם שיהיו לו כלים בזמן שההשפעות צריכות לחול, שפעמים השפע אמור לבוא על האדם, ובזמן זה הוא מהרהר דברים לא טובים לשון הרע ועוד דברים, ואם זה בא אז זה לא יכול לחול על האדם, ומתבטל כל ההשפעה. וזהו מבואר בתולדות אדם, יסוד זה ובאו עליך כל הברכות והשיגוך שלא די שיבואו הברכות אלא שבזמן שהשפע צריך לחול שהאדם יהיה ראוי לזה.
וממילא לפי יסודות הללו, שאפילו דבר מצוה דבר קדוש - כדבר מצוה, צריך הרהור תשובה קודם לכן ולאחר מכן, וממילא בקדושה בזמנים הללו, בימים הנוראים שצריכים אנו את ההשפעות של ראש השנה ויום הכיפורים - יום הקדוש, ולאחר מכן הושענא רבה, שיש בהם השפעות דקדושה, שאפילו דברים גשמיים הם לצורך מצוה, שיש השפעות מצד הקדושה, וישנם השפעות מצד הסט"א.
והסימן אם השפע קודש בא רק משורש שפע קודש או ח"ו מעורב בהם שפע מניצוצי הסט"א ועולם הזה אפשר לדעת כמ"ש זקני הרה"ק ר' ירחמיאל מפרשיסחא זצוקללה"ה (מובא בחיי פ' בחוקותי ד"ה ואם): "שמעתי בשם קדוש אחד (וכמדומה בשם אא"ז הק' הרבי ר' ירחמיאל זצ"ל) שאמר שסימן לידע אם אחד נתעשר או שעלה לגדולה להיות רב או נשיא אם הוא מסיטרא דקדושה או ח"ו להיפוך הוא, אם אחרי שנתגדל הוא באותו בחינה שהיה מקודם, והממון או הכבוד לא פעלו בו שינוי לגריעותא, הוא סימן שהוא מסטרא דקדושה, ובאם אחרי שנתעשר נתקלקל ר"ל, הוא סימן שאותו התנשאות איננו מצד הקדושה, והממון שהשיג או הכבוד שהשיג הוא כדי לשלם לו שכרו בעולם הזה, ע"ד ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", עכל"ק.
הרי שהבחינה לדעת האם ההשפעה שבאה עליו הוא מצד הקדושה או שחלילה זה בא מצד הטומאה. הבחינה לזה היא שהשפעה מצד הקדושה עושה אותה לעניו ומביאה אותו לשפלות שהוא חושב קיבלתי כל כך הרבה השפעות ואני לא ראוי לזה, כך הוא מהרהר כשההשפעה באה מצד הקדושה. מה שאין כן כשההשפעה באה מצד הטומאה האדם חושב לעצמו אני עשיתי אני פעלתי כוחי ועוצם ידי, זה מביאו לידי טומאה.
אבל כשההשפעה מצד הקדושה אפשר לראות להיפך שאז האדם מתעלה שגם על ידי הגשמיות יכול האדם להתעלות, ולהודות להשם יתברך על הטוב שהוא מביא עליו, והוא מבין מה שאמרו בגמרא חולין (ז:) "וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין (גָּזְרוּ עָלָיו. רש"י) עָלָיו מִלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז: מה) מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ (משלי כ:) וכו'".
ואם כן הוא מבין שכל דבר הקטן ביותר הכל הוא מן השמים, ולא כוחי ועוצם ידי.
וזה הענין שאפילו שהחתימה היתה ביום הכיפורים צריך לבקש ולהתחנן לפני השם יתברך בהושענא רבה: רבש"ע, תשפיע עלי את ההשפעות שנשפעו ונגזרו עלי כבר ביום הכיפורים ברוחניות ובגשמיות, ושנוכל לקבל עלינו עול מלכותו יתברך, ושנוכל להרהר עוד הפעם בתשובה, ולהוציא את ההשפעות מיום הכיפורים שעדיין לא יצאו אל הפועל, אבל בהושענא רבה אפשר להוציא זאת מן הכח אל הפועל.
אבל צריך לעשות דרך ושביל שעל ידו יוכלו ההשפעות לחול, ולפיכך מסתובבים בהושענא רבה שבע פעמים שבע הקפות על דרך הפשט, כמו שמצינו ביהושע ביריחו שהוא סיבב את חומות יריחו שבע פעמים, דכתיב (יהושע פרק ו): "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל: וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים: וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת: וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ".
הרי שעל ידי שבעה ההקפות נפלו חומות יריחו היינו כל החומות השומרות על יריחו, כמו כן בהושענא רבה אנו סובבים את הבימה שבע פעמים כדי שכל הדברים הלא טובים יפלו, ותוכל ההשפעה לחול, וזהו סוד הושענא רבה.
ולפיכך צריך עוד חותם בהושענא רבה, שהסט"א לא יהיה לה יניקה מן הקדושה, כיון שכל הקיום וכל הכח של הסט"א הוא מה שהוא יונק מן הקדושה מן היהודים ברוחניות ואפילו בגשמיות גם כן, את הקדושה שהוא יונק.
ולכן צריך בהושענא רבה להתפלל להשם יתברך שיעזור ויתן לנו את ההשפעות שנכתבו כבר בראש השנה ונחתמו ביום הכיפורים, היינו שהוא כבר זכה העבודה שלו, בראש השנה וביום הכיפורים, שיצאו משם, צריך עוד הפעם תפילות בהושענא רבה וצריך שהשם יתברך יעזור שיהיה חותם בתוך חותם על זה, בהשפעה הרוחנית, בהשפעה כדי שהסט"א לא יוכל לינוק מזה, ושלא יהיה לו חלק בכח הסט"א מה שיסור הכח הזה הוא ממה שהוא יונק מההשפעות של יהודים.
יעזור השם יתברך שנזכה בהושענא רבה, להתפלל שההשפעות של הרבש"ע שההשפעות ברוחניות ובגשמיות שיבואו ושנזכה להשפעה שיהיה ההשפעה הגדולה ברוחניות ובגשמיות בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.