או אז פנו מלוויו של הרבי ושאלו אותו: "איך הצליח הרב לשמוח ולהישאר רגוע למרות כל שטפי הגשמים והקור העז?..".
חיך הרבי ואמר להם: "במשנה במסכת סוכה (ב, ט) מובא כי כשיורדים גשמים, משול הדבר לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון בפניו. ומה עושה העבד כששופך לו אדונו קיתון בפניו?", שאל הרבי ומיד השיב: "בואו ואומר לכם: אם העבד הינו שוטה - הרי שהוא בורח מאדונו. אך כמובן שאין זה פתרון לברוח מהאדון שלך, שהרי בהמשך יהיה חייב הוא לחזור אל אדונו. אולם אם פיקח אותו עבד - ונשאר הוא לפני אדונו ומקבל הוא באהבה ובשמחה את הקיתון מים, כי הוא שמח בכך שיש לו עדיין קשר עם אדונו ומיד אח"כ מנסה הוא לרצותו ולחזור להיות בקשר טוב איתו כבעבר".
סיים הרבי ואמר: "כך בדיוק כשירדו גשמים, הראתי לה' יתברך כי אני מקבל באהבה ורצון את הקיתון ששפך על פנינו וזאת מפני אהבתי אליו, גם כשאיננו כל כך רצויים, ועל ידי השמחה והזמירות ניסיתי לפייסו ולהתקרב אליו עוד יותר".
הסוכה היא גילוי האהבה של בורא לעם ישראל, ולכן, את הקשר החזק אי אפשר לפרק בשום מצב שבעולם.
אף על האדמו"ר ר' חיים מצאנז זי"ע מסופר כי היה מנצל כל רגע לשבת בסוכה בעורגה ובכיסופים עצומים, עד אשר גם שהיה יורד גשם היה נשאר בסוכה ונרטב. וכשנשאל לפשר הדבר שהרי הנשאר בסוכה בגשם נקרא הדיוט, השיב: "מעדיף אני להישאר הדיוט של בורא עולם, ובלבד שלא לפספס רגע אחד מקדושתה העצומה של הסוכה והדבקות האדירה שיש בה לבורא העולמים לכל השנה כולה". מדהים!
לשבת בסוכה ולדבר עם בורא עולם, להרגיש את ה'וימינו תחבקני' שיש בסוכה. להביט בסכך ולהגיד: "רבונו של עולם אני רוצה להיות עטוף בך כל השנה וכל החיים. זכה אותי לאמונה בך בכל מצב".
כתב הרבי הקדוש בעל 'התפארת שלמה': "צריך לדעת, כי הסוכה מלאה ברכת ה' כמו בבית המקדש, ולכן אמרו בגמרא כי שם שמיים חל על הסוכה כמו שהיה בבית המקדש, וממנה יוצאים כל הברכות לעם ישראל ולכל אחד בפרט. ולכן ידע האדם, כי הסוכה היא השער שממנה עולות כל התפילות למעלה".
כתב הצדיק רבי אליעזר פאפו זצ"ל, בעל ה'פלא יועץ': "כמה חביבה מצוות הסוכה, שהיא העומדת לכפר לאדם על כל עוונותיו, ובעת ישיבתנו בסוכה - השכינה בעצמה פורשת כנפיה עלינו, וכל שבעה אושפיזין עילאין ואור ניצוצי נשמתם שוכנים שם ממש, ומטעם זה גדולה קדושתה כקדושת בית הכנסת".
לפנינו סיפור מדהים שאירע בתקופת המהרי"ל דיסקין זצ"ל: "יהודי אחד, תושב כפר הסמוך ל'לומז'ה', היה שרוי בתרדמת במשך שלושה ימים. מצבו לא היה בכי טוב, והוא היה מחוסר הכרה. הרופאים שניסו הכל, התייאשו וניבאו לו רעות כי וודאי לא יחיה. אך רופא כל בשר החליט אחרת ולאחר מספר ימים, התעורר החולה מתרדמתו. הרופאים ההמומים לא האמינו למראה עיניהם, הם ערכו לו בדיקות וגילו כי הוא הבריא לחלוטין ואינו סובל כלל. כולם התרגשו מהנס שהתפרסם והגיע עד לגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל.
הצדיק שהתפעל אף הוא מהנס, קרא לו למעונו. היהודי הגיע בחיל וברעדה למעונו של הצדיק, שפנה אליו בשאלה: "אמור נא לי, מה הרגשת או ראית בימים האלו ששכבת בלא הכרה?".
היהודי החל להתרגש וסיפר: "בעת שהייתי בלא הכרה, חשתי שנשמתי עולה לשמיים. ראיתי הכל מלמעלה, ועד שהביאו אותי למשפט על מעשיי כאן בעולם הזה מיום היוולדי ועד לרגע זה. אל מול עיניי היו מאזניים גדולות שעמדו במרכז. אל צד ימין נשקלו המצוות, ובצד שמאל ניצבו ועמדו העבירות שעשיתי בחיי. נערך דין מדוקדק על כל המעשים, עד אשר הכריעו העבירות את כף המאזניים. רעד וחלחלה אחזה אותי, ורציתי לפרוץ בבכי על מר גורלי.
והנה לפתע, הגיחו מן הצד מלאכים לבנים, ובידם חבילה כבדה. שקט אדיר שרר בבית דין של מעלה. המלאכים הניחו את החבילה הכבדה בכף המצוות ו... לתדהמת כל הנוכחים - החבילה הכריעה את נשמתי לזכות, ובדיוק באותו רגע התעוררתי".
התפעל המהרי"ל דיסקין מהסיפור, והוסיף לשאול: "ספר לי בבקשה על מהלך יומך", וזאת בכדי לגלות מהי אותה חבילה חשובה שהצילה את חייו של הכפרי.
הכפרי סיפר כי הינו אדם פשוט העובד מבוקר ועד ליל... הוא אינו יודע ספר, אינו מתפלל או מברך כלל. 'אם כן, מה המעשה המיוחד שהציל את חייו', הסתקרן עד למאד הצדיק.
"אנא ממך, נסה להיזכר אם עשית מעודך איזו מצוה קלה?". הכפרי חשב וחשב עד שלפתע נזכר במצוה אחת שעשה בחייו במסירות נפש וסיפר: "שנה אחת, שמעתי כמה יהודים מדברים על מצוות 'סוכה'. בהיותי יהודי לא הכרתי את המצוה הזו, ושאלתי אותם על מה הם מדברים. הם תיארו לי בהתפעלות כמה יקרה היא מצות סוכה, אשר בה אנו מראים לה' את אהבתנו אליו, ורוצים לשמוח בו אחר ימי הדין.
"שמעתי את הדברים שנגעו לליבי והקסימו אותי 'מעולם לא הראתי לבוראי את אהבתי אליו', ומיד החלטתי כי השנה אבנה סוכה משלי. קניתי קרשים והחלתי במלאכת בניית הסוכה.
"והנה, כאשר נשכבתי על הקרשים כדי לסמן את גובה הסוכה המתאימים לי, עברו במקום חבורת צעירים ריקים ופוחזים, והחלו ללגלג על מעשיי. הם צחקו על כך שנשכבתי על הקרשים וביזו אותי. כשראו שאיני מתייחס אליהם, הם הרימו אותו יחד עם הקורות ונשאו אותו ברחובות העיר לעיני כולם בביזיון, כשאני מונח בשכיבה על הקרשים והם צוחקים ופוגעים בי.
"כבודי הדל נרמס עד עפר, ולא אוכל לשכוח את הביזיון והצער שעברתי אז. אך בתוך ליבי לא הצטערתי על המצוה, וקיבלתי את הביזיונות באהבה: "רבונו של עולם", אמרתי לה' בליבי: "אני כל כך אוהב אותך ורוצה להראות לך את אהבתי על כל הטוב שאתה עושה לי כל החיים, שגם הביזיונות הקשים שאני עובר כעת לא ישברו אותי, אראה לך את אהבתי בכל מצב שיהיה!".
"לאחר זמן קצר, הם החזירו אותי למקומי, והמשכתי בשמחה בבניית הסוכה, כאילו לא קרה כלום, ובלבד שאזכה להראות לה' את אהבתי.