וזאת הברכה
הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור (לד, ד)
אפשר לפרש, על ידי שהראיתיך בעיניך את הארץ וגו' והלבנון (דהיינו מקום המקדש, כמו שמשה התחנן), בזכות זה ושמה לא תעבור.
וכמו שמבאר בכלי יקר בפרשת ואתחנן (ג, כה), וזה לשונו: "שכל הרואה המקום הקדוש ההוא, בראיה לחוד קונה שלמות נפשו ונתלבש ברוח קדושה וטהרה, כי מלך ביפיו תחזינה עיניו, כי כדרך שבא לראות כך בא לראות", עד כאן לשונו.
והיית אך שמח (דברים טז, יד)
אפשר לפרש על דרך צחות, כשאדם הוא שפל בעיני עצמו אזי יכול להיות אצלו שמחה בשלמות, שלפי שהוא מחזיק את עצמו שאינו מגיע לו כלום, והכל מה שיש לו זהו מתנת חינם מהקדוש ברוך הוא, על כן הוא שמח בחלקו. וגם הוא מקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות, בין מן השמים והן על ידי הבריות בדיבור או במעשה (לשון אגרת התשובה בספר התניא פרק יא, עיין שם).
אם כן, גם כאן לחם ומים, דהיינו מן ובאר שזה נקרא מזון והדין נותן לכלכל את ברואיו, אין עושין זכר לזה שהרי הוא זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים, תמיד בכל שעה. מה שאין כן בענני הכבוד אין שורת הדין נותנת להקיפם בענני הכבוד, וזהו רק מחסדו יתברך בזכותא דאהרן כהנא רבה, על כן ציותה התורה לעשות זכר לענני הכבוד ולחסות בצילא דמיהמנותא.
חג הסוכות
טעם שעושין סוכות זכר לענני הכבוד, ואין עושין זכר למן ובאר
אפשר לומר, מן ובאר דהינו לחם ומים, הדין נותן שהבורא יכלכל את ברואיו, ואין עושין זכר לזה. מה שאין כן בענני הכבוד, אין שורת הדין נותנת להקיפם בענני הכבוד, והרי לא עשה כן לכל גוי שהם גם כן ברואיו, וזהו רק מחסדו יתברך. על כן צוותה התורה לעשות זכר לענני הכבוד ולחסות בצילא דמהימנותא.
ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט, לה)
אפשר לפרש תיבת "לכם", על פי דברי הזוהר הקדוש (חלק ג לב, א) על שמיני עצרת, וזה לשונם: "בההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו, ומאן דיתיב עם מלכא וכו' כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה" (באותה שמחה אינם נמצאים עם המלך אלא ישראל לבדם, ומי שיושב עם המלך וכו' כל מה שרוצה מבקש ונותן לו), עד כאן לשונם.
וזהו ביום השמיני עצרת תהיה לכם, שהקדוש ברוך הוא ימלא לכם כל משאלותיכם לטובה.
מדרש תנחומא (וירא סימן ד): "אתה אמרת והשענו תחת העץ, אני נותן להם (פירוש לזרעו) מצות סוכה".
להבין השייכות למצוות סוכה, אפשר לבאר על פי דברי הזוהר הקדוש (חלק א קב, ב): "אילן נטע אברהם, מי שהתאחד בקב"ה היה האילן ההוא פורש ענפיו וחופף על ראשו ועושה עליו צל נאה, ומי שהתאחד בעבודה זרה האילן ההוא היה מסתלק וענפיו היו מתרוממים למעלה, אז ידע אברהם והזהיר אותו, ולא סר משם עד שהתאחד באמונת הקב"ה".
וזהו שאומר המדרש, שעל ידי שאמר השענו תחת העץ והיה מכניסן תחת כנפי השכינה, בשביל זה שילם לו הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה ונתן לבניו מצות סוכה שנקראת צילא דמהימנותא, שהקדוש ברוך הוא פורס עלינו צילו בסוכה.
מובא בספרים שצריכים להזמין אורחים בסוכה. אפשר לומר הטעם, על פי המדרש תנחומא: "אתה אמרת והשענו תחת העץ, אני נותן להם מצות סוכה". נמצא, שכל מצות סוכה זכו לה ישראל על ידי הכנסת אורחים של אברהם, ולכן יש לנו להשתדל עכשו בעת מצות סוכה בהכנסת אורחים.
וזהו מה שמובא בזהר הקדוש (ח"ג קד, א), דאברהם שהיה ראש האושפיזין כשהוא רואה אורחים בסוכה אומר הפסוק (ישעיה נח, יד) "אז תתענג על ה'." כי אברהם אבינו עליו השלום כשלא באו אליו אורחים היה מצטער, כמו שכתב רש"י בפסוק "כחום היום" (בראשית יח, א): "שכיון שראה הקדוש ברוך הוא שמצטער, שלח אליו מלאכים בדמות אנשים." והפך צער הוא עונג, וכשבאו אליו אורחים בטח נתמלא עונג ושמחה. לכן כשבא עם האושפיזין בסוכה לכל אחד מישראל, ורואה שהם מתנהגים כמידתו, הוא אומר הפסוק "אז תתענג על ה'" וגו'. מדרש רבה (במדבר כג, ד): "התחיל משה מתיירא מן הגיהנם, אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור", וזהו שממשיך שם בזוהר הקדוש שחלקם של האושפיזין שייך לעניים. והיינו כי אברהם וכל האושפיזין שמחים במה שמכניס את האורחים העניים.
הנהגות הגה"צ רבי משה ובר זיע"א בחג בסוכות
- במוצאי יום הכיפורים היה מקפיד לסכך בעצמו את סוכתו.
- ב. בערב חג הסוכות היה עומד ברחובה של עיר בכדי לקבץ צדקה עבור עניי ישראל.
- ג. את ארבעת המינים היה אוגד בתוך הסוכה.
- ד. במשך כל חג הסוכות הוא השתדל לשהות כמה שיותר בסוכה. הוא היה לומד בה ומקבל את האורחים הרבים שבאו לבקרו בסוכתו.
- ה. היה מקפיד שלא לשתות ואף לא לנמנם מחוץ לסוכה.
- ו. במשך כל ימי חג הסוכות היה מהדר ליטול את ארבעת המינים בכותל המערבי וזאת כדי להתחייב בטלטולה מן התורה על פי שיטת הרמב"ם.
- ז. היה מזכה יהודים ברחבת הכותל המערבי ליטול את ארבעת המינים.
- ח. היה משתדל בכל כוחו לקיים את הצווי "ושמחת בחגיך" והיה חוזר לפני שומעיו על ההלכה בשולחן ערוך שאת הילדים משמחים בחג על ידי ממתקים, ואת הנשים משמחים על ידי שקונים להם בגד חדש לחג והגברים מצווים לשתות רביעית יין כל יום מימות החג. (ודווקא יין ולא מיץ ענבים).
סיפור קטן על יהודי גדול
היה זה בערב סוכות. הגה"צ המשפיע רבי משה ובר זיע"א עמד על השולחן שהיה ממוקם בתוך הסוכה שלו וסיכך את סוכתו. לפתע הגיע אברך לסוכת הגה"צ המשפיע הרב וביקש עזרה כספית לחג. מייד ירד הרב מעל גבי השולחן והוציא סכום מכובד של צדקה מכיסו על מנת להעניקו לאותו האברך. לאחר שהלה הודה לרב ויצא מהסוכה, עלה שוב הרב על השולחן בכדי להשלים את מלאכת הסיכוך. והנה פתאום הופיע אברך נוסף שבא לבקש סיוע לחג. ושוב ירד הרב מהשולחן בכדי להעניק לו מתן נאה לחג.
וכך פעם אחר פעם, ירד הרב שוב ושוב מהשולחן להעניק צדקה לכל פושטי היד.
המראה הזה של הרב הקשיש אשר נאלץ שוב ושוב לרדת מעל השולחן ולעלות עליו בחזרה, הציק לאחד מתלמידיו שנכח במקום. הלה הציע איפוא לרב שימנה אותו להיות שליחו להעניק את הצדקה לכל פושטי היד. הגיב ואמר לו הרב: "כל השמחה של אלה שפונים אלי לסיוע היא לקבל את הצדקה מהיד שלי ולכן אינני רוצה להשיב את פניהם ריקם".