Skip to content
כתרי תורה

מדרכי רבותינו

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ההושענות שבחג הפורים

א] מוהר"ר יחיא זביב זלה"ה היה מחכמי שבאם לפני כמאה וחמישים שנה, רבי יחיא לא התגורר ברובע היהודים שבשבאם, אלא בבית בודד מחוצה לו, ולכן התקין לו עירוב מהודר עד שכונת היהודים כדי שיוכל לבוא בשבת להתפלל עמהם. איש לא ידע את סודו, מדוע נטה ללון מחוץ לעיר, אבל בכל פעם שנתקשו דייני העיר בסוגיות קשות, ידעו כי אצל רבי יחיא ימצאו להם פתרון, ואכן על אתר היה משיב, עיינו שם ושם ותמצאו תשובה.

גם בעת עצירת גשמים, היה מעורר את הציבור לתשובה, והיו גועים כל העם בבכיה עד שנפתחו ארובות השמים. פעם אחת נטל חופן עפר בידו וזרקו כלפי מעלה ואמר 'רבונו של עולם, אלו בניך' (על דרך 'כי עפר אנחנו' עי' למהרי"ץ בע"ח דף נו, ב, פירוש שאנו בשר ודם עפר מן האדמה, ואין בנו כח להלחם עם יצה"ר אש לוהט), מיד התעוררו כל העם בתשובה, החל הרב לומר י"ג מידות, ולא הספיק לסיים עד שנתקדרו השמים עבים וגשמי ברכה ניתכו ארצה.

שנה אחת ביום הפורים, התאספו כל הקהל לבית הכנסת להתפלל על עצירת הגשמים, לפתע נכנס רבי יחיא ואתרוגו ולולבו בידו, פתחו את היכל הקודש, נעמד ואמר 'הושענא' שלש פעמים, ולאחר מכן 'אנא ה' הושיעה נא' שלש פעמים, ומיד ירדו גשמים. (זכרון תימן עמ' ח"פ).

ב] כעין מעשה זה העיד מוהרא"ח אלנדאף זלה"ה, כי בילדותו כשהיתה עצירת גשמים ולא נענו, נתכנסו כל הקהל לבית הכנסת בגדולה של מהרי"ץ, והביאו לולב אגוד אם שאר המינים ואתרוג, ובכו כל העם בכיה גדולה, וחס עליהם הקב"ה בזכות מצות ארבעה מינים אלו ונענו (האתרוג התימני מהדו' התשס"ה, עמ' פ"ט). וכתב על זה מרן הגר"י רצאבי שליט"א בנפלאות מתורתך (נדפס בתולדות מוהר"ר יחיא בדיחי זלה"ה שבסוף שו"ת חן טוב, הערה ע"ו. ובמבוא שם, הובא בהרחבה מעשה נורא שארע עם מוהר"י קארה זלה"ה הוא נטל לולב באגדו והאתרוג בידו ועמד לעשות הקפות ולהתפלל), כי אכן נהגו לשמור על הלולב באגדו, יש ששמרוהו עד הפסח ואפו בו המצות, ויש עד סוכות של שנה הבאה וסיככו בו את הסוכה. וציין עוד למש"כ בעיני יצחק (סי' קי"ט סקי"א) בסגולת הלולב לאחר החג, יעו"ש.

ומעשה דומה ארע עם מוהר"ר שוכר חבשוש זלה"ה ב'שבת אלטמעה', בחודש אדר ב' התש"ח, שפרעו הערביים, בשכונת היהודים ובזזו מכל בית ובית, עמד בפתח ביתו ולולבו בידו, וכביכול הוכו בסנוורים ולא נגשו אליו (אודות שבת זה, ראה בהרחבה בכתרי תורה גליון צ"א, תרומה התשפ"ב). וע"ע מעשה עם מוהר"ר יחיא נחום זלה"ה שפעל בדומה לזה, להציל את א"י מצבא גרמניה, בזמן מלחמת העולם השניה (ונושעה עמ' צ"ד).

חכמתו של מוהר"ר אהרן הכהן זלה"ה

ג] מוהר"ר אהרן הכהן זלה"ה ראש ישיבת בית אלשרעבי שבצנעא, אחז במידת זקינו אהרן הכהן ע"ה שהיה אוהב שלום ורודף שלום. פעם אחת ביום ראשון בעודו סועד לבו בפת שחרית, לאחר סדר הלימוד הארוך שהחל כבר באישון ליל, דפקה על דלת ביתו אשה אחת והיא מרת נפש, רבי אהרן הפסיק מסעודתו, ושמע את אשר בפיה, כי בכל שבוע לקראת שבת חוזר בעלה ממסחרו מחוץ לעיר, והוא נרגן, ומחמת כך אין השלום והשלווה שוררים בביתם. החל רבי אהרן לפייסה בדברים, אך לא נחה רוחה עד שיעשה לה רבינו 'קמיע' וסגולה שיחזור השלום לשרור בביתה.

הלך רבי אהרן לפינת החדר, והוציא מהארון את ה'אתרוג' של חג הסוכות, קצץ ממנו חתיכה והביא לה. אמר לה, כאשר תתחיל מריבה בתוך ביתך, שימי אתרוג קדוש זה בתוך פיך, והכל יבוא על מקומו בשלום. עשתה האשה כמצוותו של רבי אהרן, וראה זה פלא, עברה עליה השבת בנעימים. כי בחכמתו הבין רבי אהרן, מהו סוד המחלוקת, וכאשר בשעת המריבה, היתה בולמת פיה, ולא משיבה מלחמה שערה, וכך שקטה הארץ.

הנהגותיו מוהר"ר אהרן מצרפי זלה"ה בחג הסוכות

ד] חביבות הסוכה היתה גדולה במעלה אצל רבי אהרן מצרפי זלה"ה אב"ד אכמת בני מנצור, ולכן בערב חג הסוכות, היה אוגד את ה'מצוה' של בני המשפחה, (הם ארבעת המינים, שעליהם היה מוסיף הדסים רבים לנוי מצווה כמנהג יהודי תימן) רק בתוך הסוכה, אך כדי שלא יחשב כבל תוסיף, היה יושב תחת פח וכדומה מקום הפסול לאכילה.

בחודש אלול שנת התש"ל נפל רבי אהרן למשכב, אשר ממנו לא קם, אך צדיק זה, גם בימי חליו לא חדל מדביקותו בהשי"ת. בהגיע חג הסוכות, התאמצו בני ביתו להקימו כדי להכניסו לסוכה, שכן ידעו כמה היה מחבב את מצוות הסוכה. אך בהגיעו לפתח הסוכה, נרתע לאחריו ואמר, 'כיצד גוף חולה כזה, ראוי ליכנס למקום שבו נמצאים אושפיזין עילאין'. כי הוא במדרגתו הגבוהה הרגיש שאין זה כבוד לסוכה שיכנס לתוכה כשהוא חולה ושבור. (זכרון תימן עמ' רט"ו, רי"ב).

אודות הגהות על הספרי מחכם ספרדי קדמון

ה] בכתרי תורה גליון שט"ז, פרשת שפטים שנה זו, הבאתי את גרסת מוהר"ח כסאר זלה"ה בספרי וקרא בו, שיהיו עיניו בו בעשה שהוא קורא בו'. והנה בספרי לפנינו איננה. ואמר לי תלמידו הגרא"ח כהן שליט"א, כי גרסא זו היא מהגהות חכם ספרדי מכת"י על שולי הספרי שהיה ברשות מוהר"ח כסאר. ולכן ציין מוהרח"כ הגהה זו בשם 'ספרי' סתם, כי זה הספרי ממנו למד. ולעיתים מציין בחיבוריו, פירושים המופיעים בהגהות אלו בשם 'המפרש'. ואחר הבירור עלה בידינו, כי הגהות אלו הן של מוהר"ר סלימאן אוחנה זלה"ה, שגם זלה"ה מחכמי א"י בשנות הש', (ראה אודותיו בהרחבה בספר ארזי הלבנון בערכו), שהיו למוהרח"כ בכת"י על גליון מכילתא ספרא וספרי בכרך אחד, דפוס ויניציאה שנת ש"ו.

וכפי שמזכיר בספר 'זרע אברהם' בהקדמת בן המחבר, שהדפיס חלק מהן, (וגרסאות המוזכרות במאמר זה אינם שם). והיו גם לפני בעל הספרי דבי רב כפי שמזכיר בהקדמתו 'הרב הגדול המקובל כמהר"ר סלימאן'. ונדפסו לראשונה בסוף ספרי עם הגהות הגר"א ווילנא תרכ"ו והמדפיס ר"ש לוריא כתב בתחילתן כי מצא קונטרס זה בין העתקות כ"ק הגר"א זלה"ה. וכנראה ברור שהוא הגהות כת"י ירושלמי לחכם מחכמי הספרדים' ומבואר שלא היה לפניו את הספר עם ההגהות, אלא קונטרס ובו העתק ההגהות, ומהם נדפס בספרי עם פירוש רבנו הלל בשם 'הגהות חכם קדמון ספרדי'.

ולאחר זמן נתגלגל ספר זה ועליו ההגהות והגיע לתימן, והיה רכוש בית הכנסת 'כסאר' בצנעא, ומוהר"ר חיים כסאר זלה"ה העלה אותם עימו לארה"ק בידיו הקדושות כדי שלא ישלטו בהם יד זרים, יחד עם תכלאל מכת"י מוהר"ר יחיא הכהן זלה"ה, ספר חיי שלום עה"ת ושו"ת, שתי"ז או"ח וכן שתי"ז על אבהע"ז, ילקוט שמעוני עם הגהות מזקינו מוהר"ר יחיא ב"ר אברהם כסאר זלה"ה ועוד. ונמכר ע"י בני המשפחה בשנותיו המאוחרות של מוהרח"כ, ואותו סוחר מכרו הלאה, ואין ידוע היכן נמצא כת"י חשוב זה.

כיום נשתמרו מספר כת"י של פירוש זה (כנזכר בספר הזכרון להרב יצחק נסים ח"ה עמ' ק"ח), וביניהם עותק שבגנזי הרב יצחק נסים, ויתכן שזהו העותק שהיה למוהרח"כ. ומצאתי עותק נוסף בספה"ל (מספרו 1229), עם הגהות 'מספר שנעתק מספר החכם החסיד כמה"ר סלימאן ן' חנה נר"ו'. אך בוודאות לא זהו הספר שהיה תח"י מוהרח"כ, היות ובשער ישנה חתימתו של הרב 'שלמה מוסאיוב' שנפטר בשנת התרפ"ב, קודם עליית מוהרח"כ לא"י.

More in this printout

View the whole printout