יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מובזזך (ל"ג, י')
הוראת ההלכה ניתנה לשבט לוי
א] אונקלוס תרגם 'כשרין אלין דילפון דינך ליעקב ואוריתך לישראל', כלומר ראויים הם שבט לוי ללמד לישראל את דיני התורה. וכתב בבן יהוידע (יומא כו, א) כי אין כאן 'ברכה', אלא שמזכיר הכתוב את מעשיהם הטובים של שבט לוי, וכמו שנזכר בהמשך הפסוק 'ישימו קטורה באפך' שאין זו ברכה שנתברכו בה כעת שהרי כבר הופרשו מקדמת דנא לעבודת ה' במשכן. והברכה היא בפסוק הבא 'ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה', כיון שעוסקים הם בעבודות קודש אלו. ובמסכת יומא (כו, א) למדו מכאן כי שבט לוי הם הראויים להוראה, דאמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי (פרש"י, שמורה הוראות בישראל), אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי דכתיב, יורו משפטיך ליעקב. יששכר דכתיב, ובני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"י א י"ב, ל"ג). וכתב מהרש"א בח"א (שם ד"ה ואימא), דמהאיי קרא משמע שהם ממונים על כך מפי הקב"ה, ולא רק שנתמנו ע"י המלך כראשי גלויות שבבבל, ע"ש.
מה נתייחדו שבט לוי ויששכר להוראה
ולפי"ז ביאר מהר"ש שבזי זלה"ה בחמדת ימים פרשת בהעלתך (במדבר ח' י"ט) מה שאמרו בגמרא (ערכין יא, א) דאיתקש שירת הלווים לכפרה מה כפרה ביום אף שיר ביום (שאם הביא נסכים בלילה לא יאמר שיר עמהם. שטמ"ק בשם הרא"ש שם), דהיינו טעמא לפי שהלויים עוסקין בתורה בלילה דכתיב יורו משפטיך לישראל, ע"כ (וע"ע דרשה נפלאה השייכת לענין זה בביאורו להפטרת תצוה).
ב] ולכאורה אפשר לבאר את כוונת הגמרא, כי שבטים אלו היו מורים לישראל, אבל אין זה אומר ששבטים אחרים אין בהם מורי הוראה, ושאינם יכולים לזכות לכך. אבל מקושיית הגמרא, ואימא יהודה נמי, דכתיב יהודה מחוקקי (תהלים ס', ט'). ומשני, אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. משמע כי רק אלו ראויים להוראה ולא אחרים, ולכן הקשו הלא מצינו גם ביהודה שהם ראויים לכך. ויש לתמוה על כך, וכי כל אדם מישראל אינו יכול להגיע ולכוון לאמיתה של תורה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ומהרש"א שם, תמה הלא אמרו בגמרא (סנהדרין צג,ב) על דוד המלך, שהלכה כמותו בכל מקום, והוא משבט יהודה. ותירץ, דשאני דוד שהוא מלך, אבל שאר אינשי משבט יהודה, אף שהיו חכמים לא זכו שתהיה הלכה כמותם, ע"כ. ועדיין אין בדבריו ליישב קושייתנו, אלא לעניין מלך. ג] ומצאתי להרב עיון יעקב שהביא את קושיית מהרש"א, והוסיף שני תירוצים. הא' כי דוד המלך היה עניו מאוד כדכתיב (שמואל א' י"ז, י"ד) ודוד הוא הקטן. וכיון שהקטין עצמו זכה שתקבע הלכה כמותו. וכמו שמצינו לגבי בית הלל (עירובין ו, ב), שנוחין ועלובין היו. ועוד תירץ, כי 'צורבא מרבנן' האמור כאן היינו בחור חריף, וכמו שפירש"י בתענית (ד, א). וא"כ דווקא בחור אינו יכול להורות אא"כ שהוא משבט לוי או יששכר, אבל משאר שבטים, אם הגיע להוראה, יכול להורות, וסיים על ביאור זה 'והוא אמת ונכון'. והחיד"א בפתח עינים ביאר תירוץ זה, כי שבטים אלו הפרישם יעקב מעשר לה', ולכן קטן וגדול, חלק גבוה הם, יעו"ש. נמצא כי אכן כל ישראל יכולים לעסוק ולהגיע להוראה ע"י שיהיה מוכשר לכך במידותיו, אבל שבטים אלו על כל פנים ראויים להוראה. א"נ דשבטים אלו מוכשרים לזה כבר מצעירותם. ועוד מצאתי לרבי אברהם בן מוסא זלה"ה מגאוני ארץ המערב שכתב בחידושיו שם, דלעולם כל ישראל ראויים להוראה, אלא שאין בארץ אשר יורה ולא יטעה ולא ישגה כלל, אבל שבט לוי ויששכר אינם טועים בהוראה, יעו"ש באורך. וע"ע ביאור באוה"ח כאן דשבט לוי ראויים לדון כל ישראל ולא רק את שבטם, ע"ש. ד] ביאור נוסף מצאתי להרב ילקוט אליעזר (ערך יששכר וזבולון אות ב' בהערה) כי לישב באוהל תורה ולכווין לקלוע אל שערה ולא יחטיא, צריך הכנה רבה, והרחבת לב ועל כן אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא תמצא רק שבט לוי שאין להם חלק ונחלה בארץ אלא עומדים בחצרות ה', או שבט יששכר שיש את שבט זבולון שמחזיקים אותם, והם יושבים ועוסק רק בתורה עכת"ד. לפי ועפי"ז יש לומר כי כל איש מישראל אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו ולעבד, ופרק מעליו עול חשבונות הרבים, הרי נתקדש קודש קודשים ויזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (וכן, אותו תלמיד חכם לא יצא למלחמה כשבט לוי, עי' דרך אמונה פי"ג משמיטה ויובל ס"ק ס"א ובביה"ל ד"ה ולא שבט לוי בלבד. מלבד מלחמת מצוה, כמבואר בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' רס"ד. ושם גם נתבאר דבזמנינו אף בני לוי יצאו במלחמת מצוה).
הנהגת ישראל בכמה עניינים היתה ע"פ שבט לוי
ה] ובספרי כאן דרשו ממקרא זה עניין נוסף, יורו משפטיך ליעקב, מלמד שכל הוראת ההלכה ניתנה לשבט לוי, שנאמר (לעיל כ"ה, ה') ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריב אלו ריבי פרה (עי' ראב"ד, כי היות והוצרכו לטהרת פרה, מטמא מת. וגזירת מוות באה לעולם ע"י מריבה וחטא הלשון. לכן נקרא 'ריבי' פרה וע"ש עוד. ובפי' מוהר"ר סלימאן אוחנה זלה"ה הנקרא "פירוש לחכם קדמון ספרדי' כתב, כי הפרה מכפרת על מעשה העגל כדאיתא במדרש רבה פי"ט ח', והעגל נעשה ע"י מריבה. וע"ע ביאור בספרי דבי רב), וריבי סוטה (פי' הראב"ד שע"י קינוי יבואו לידי מריבה) וריבי עגלה (פי' הראב"ד, שע"י מריבה נהרג אותו חלל והוצרכו לערוף את העגלה). נגע אלו נגעי אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים. ואלו אינן 'הוראות' לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אלא דברים התלויים בכהנים, וכמו שביאר בספרי דבי רב, דבפרה אדומה נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן (במדבר י"א, ג'), ובסוטה נמי כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן (במדבר ה', ט"ו), ועגלה ערופה נמי נעשתה ע"י הכהנים כמבואר לעיל (כ"א, ה'), וכן נגעים, נראים ע"י הכהן (עי' ויקרא י"ג, ג' והלאה). ועוד שהרי אין כאן חכמה וכמבואר ברמב"ם (פ"ט מהל' צרעת ה"ב), דכהן שאינו יודע לראות, החכם רואהו ואומר לו טמא והכהו אומר טמא וכו' (ומקורו מנגעים פ"ג משנה א'). ו] וכן מתבאר מדברי מוהר"ר יחיא אלצ'אהרי זלה"ה בצידה לדרך פרשת מצורע, שכתב שלושה טעמים מדוע הכהנים רואים את הנגעים, ותורף דבריו א' לרוב מעלתו מתדמה הוא ליוצרו, שמטמא ומטהר. ועוד שאמר הקב"ה אע"פ שאני מטמא ומטהר ובידי הרפואה, אעשה בה ע"י שליח כדי להודיע שבחו. ועוד טעם שנצטוה הכהן בעבודה פחותה כזו שיש בה טרחה מרובה, כדי שיכנע לבו ולא יתגאה, ואעפ"כ יש לו כבוד שעושה את ציוווי ה', יעו"ש באורך. וע"ע למהר"ש טביב זלה"ה בחכמת שלמה פרשת כי תבא (שם), שיש בהם כח לדחות הקלי 'ריב' ו'נגע', ע"כ. הרי שאין כאן חכמה אלא מלאכה ועבודת הקודש, א"נ סגולת מיוחדת לרוב קדושתם.
הוראת תורה שבכתב ובעל פה וסודותיהם
ז] עוד דרשו בספרי, ותורה לישראל, מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחת על פה ואחת בכתב. ונראה שדרשו שני תורות. מכפל הלשון 'משפטיך' ו'תורתך'. ובמדרש סגולת ישראל כאן שכתב, משפטיך תורה שבכתב ותורתך תורה שבע"פ, ונראה דדריש מכפל הלשון ומוקים ליה לראשון על העיקר שהיא תורה שבכתב. ובחמדת ימים כתב, משפטיך זו תורה שבכתב דכתיב מורשה קהלת יעקב, ע"כ. ולא זכיתי להבין איך 'מורשה' משמע דווקא תורה שבכתב. ובאופן אחר כתב הראב"ד כתב, ד'יורו' משפטיך זו תורה שבע"פ שנקראת 'הוראה' דכתיב ואל חדר הורתי (עי' שה"ש רבה ב' י"א). ו'תורתך' זו תורה שבכתב. וביאור חדש כתב בספרי דבי רב, כי 'משפטיך' אלו דינים ומשפטים הנלמדים מתורה שבכתב והם שווים לכל נפש גם למי שרק בדרגת "יעקב'. אבל תורתך זה מעשה מרכבה וסתרי תורה ושיעור קומה, שאינם אלא למי שהגיע לדרגת "ישראל'. וכעי"ז בסגולת ישראל 'דבר אחר, משפטיך, הנגלה. ותורתך, הנסתר'. ח] דרך נוספת יש ללמוד ע"פ המובא כאן במדרש הגדול, זו שאל אגריפס (בספרי, אגניטיס) ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי (בספרי, רבן גמליאל). אמר לו, כמה תורות ניתן לכם מן השמים. אמר לו, שתים, אחת בפה ואחת בכתב. אמר לו, וכי נאמר ותורתך לישראל (יש גורסים ותורתיך' לשון רבים. ולגרסאות האחרות אפשר לומר דהכי קאמר ליה, והלא נאמר ותורתך' לשון יחיד). אמר לו, אע"פ כן שתים, שנאמר ותורתך לישראל, ע"כ. וביאר הרד"צ הופמן בביאורו למדרש תנאים כאן, דדריש וא"ו דותורתך, וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין, ע"כ. וכוונתו, דכאילו נכתבה הוא"ו בתוך התיבה, וקרינן 'תורותך' לשון רבים.
דרשות נוספות שהובאו במדרשי חכמי תימן
ט] במדרש סגולת ישראל, הביא כאן שתי דרשות נוספות. יורו משפטיך אלו הדינין, ותורתך אלו טומאה וטהרה, שנאמר (חגי ב', י"א) שאל נא את הכהנים תורה, ע"כ. וכוונתו כי לשון זו של 'תורה' נאמר לגבי הלכות טומאה וטהרה, כמבואר שם 'הן ישא איש בשר קדש (פירש"י בשר טומאת נבילה או שרץ) בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל הלחם וכו' היקדש (פרש"י, היסתאב). והמדובר שם על 'הוראת' דיני טומאה וטהרה ולא על כח הכהנים לטמא ולטהר כבנגעים. עוד דרש, יורו משפטיך ליעקב, אלו מצות שהנשים חייבות בהן [ובחמדת ימים כתב אלו ארבעים ושש מצות שהנשים חייבות בהן, ע"כ. וכמו שמנאן הרמב"ם בספר המצוות סוף מניין העשין. אבש"ר], ותורך לישראל אלו מצוות שהאנשים חייבין בהן [ובחמ"י, זו תרי"ג מצות]. וכוונתו כי הנשים נקראו 'בית יעקב' וכמו שהביא כאן בחמ"י מה שדרשו חז"ל (מכילתא פרשת יתרו. שמות י"א, ג') על הפסוק כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים.