Skip to content
אמונים נצר - קאסאן בית שמש

פקודיך נצרתי - פרטי דיני המצויים ביום טוב שחל בשבת

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

פקודיך נצרתי - שיעורים, חידו"ת ובירורי הלכה

הלכות חג בחג - פרטי דיני המצויים ביום טוב שחל בשבת

מתוך דרשת שבת שובה תשפ"ז

הזכרת יום טוב ושבת בתפילה • שיטת הפרי חדש שחוזר בשניהם • שיטת החיי אדם שיצא בהזכרת אחד מהם • שיטת המשנה ברורה שאם הזכיר של שבת לחוד ודאי יצא • מה הדין בכל זה לענין קידש • החילוק בין נוסח התפילה בין שבת יו"ט לשבת חוה"מ • טעה בשבת חוה"מ והתפלל תפילה של יו"ט והזכיר בה של שבת • טעה בשבת יום טוב והתפלל תפילה של שבת והזכיר היום טוב ביעלה ויבוא • נוסח הברכה בהדלקת הנרות יו"ט שחל להיות בשבת • יו"ט שחל בשבת ובירך רק להדליק נר של שבת • יו"ט שחל בשבת ובירך רק להדליק נר של יו"ט • האם אפשר להדליק תיכף עוד נר ולברך עליו • נוסח הברכה כשמברכת שוב • האם אפשר לברך אחר ההדלקה • אם נתכוין להדליק רק לשבת או רק ליו"ט • בירך ביו"ט להדליק נר של שבת ושל יו"ט • דינים היוצאים

היות ובשנה זו יש לנו בירח האיתנים - הוא חודש תשרי התקיף במצוות - שלשה ימים טובים החלים ביום שבת קודש, ה"ה יום ראשון של ראש השנה, ויום טוב ראשון של סוכות ושמיני עצרת, אשר על כן נברר בס"ד כמה שאלות המצויות באופן זה.

הזכרת יום טוב ושבת בתפילה

א. הנה לענין נוסח התפילה הרי באופן זה שחל יום טוב בשבת מתפללים תפילה של יום טוב ומזכירים בו של שבת הן בתוך הברכה והן בחתימה שאומרים מקדש השבת וישראל והזמנים, ובראש השנה מסיימים מקדש השבת וישראל ויום הזכרון.

ויש לברר מה הדין במי שהזכיר תוך הברכה הן שבת והן יום, ואולם בחתימה אמר רק אחד מהם והיינו מקדש השבת או מקדש ישראל והזמנים, האם זה מעכב או לא. ולמעשה יש לנו בזה שלש שיטות.

שיטת הפרי חדש שחוזר בשניהם

ב. הפרי חדש (סימן תפ"ז סעי"ק א') כתב בזה"ל: ומה שכתב וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. ואם לא הזכיר של שבת בחתימה שחתם מקדש ישראל והזמנים כתב בספר כנסת הגדולה [הגה"ט] דיצא ואין צריך לחזור, ויראה שטעמו ממה שכתוב לעיל בסימן רס"ח (סעיף ד') שאם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת יצא. ויש לדחות, דשאני התם דבדין הוא (דאי בעי) [דבעי] לצלויי י"ח ומפני כבוד שבת לא אטרוחוהו רבנן, ולפיכך בהזכרת שבת בלא חתימה סגי. ותדע דהא איכא מאן דאמר התם דאפילו אם לא הזכיר שבת כלל יצא, אבל הכא לפחות בעינן ברכת שבע וליכא.

וכן נראה לי שאם לא חתם ישראל והזמנים אלא מקדש השבת לחוד, כיון דלא קיימא לן כבית הלל דסבירא להו דמסיים בשל שבת אלא כרבי דסבירא ליה דבעי למחתם מקדש השבת ישראל והזמנים, כל שלא חתם הכי שינה מטבע חכמים וחוזר. ואפילו תימא דבראש חודש וחול המועד שחלו להיות בשבת במוספין אם לא חתם אלא מקדש השבת יצא, י"ל דשאני התם שבתפילות שחרית וערבית ומנחה אינו קובע ברכה לראש חודש וחול המועד אלא שכולל מעין המאורע בעבודה, ולפיכך אף שתיקנו לחתום מקדש השבת ישראל וראשי חדשים אינו אלא לכתחילה, אבל ביום טוב שחל להיות בשבת צריך להתפלל שבע ולחתום בשתיהם ואי לא לא יצא. וכן מסתברא לי שאם חתם מקדש ישראל והשבת והזמנים דחוזר, כן נראה לי, עכ"ל.

שיטת החיי אדם שיצא בהזכרת אחד מהם

ג. כתב החיי אדם (כלל כ"ח סעיף י'): ואם חתם מקדש ישראל והשבת והזמנים, או שלא חתם בשל שבת אלא רק מקדש ישראל והזמנים, אף על גב שהזכיר של שבת באמצע או שלא חתם רק מקדש השבת לבד או אפילו שאמר מקדש השבת וישראל ולא אמר והזמנים, כל זה לפרי חדש, מיקרי שינוי מטבע בברכה וצריך לחזור. ואם לא עקר רגליו, חוזר לאתה בחרתנו. ואם עקר רגליו, חוזר לראש. ולי נראה דאין צריך לחזור, דכל ברכה שמזכיר בה ב' דברים וסיים באחד מהן, בין שחתם במה שהוא עיקר הברכה ובין שחתם במה שכלל בה, יצא, ע"כ.

וראה בנשמת אדם שם (סק"ב וסק"ז) מש"כ בזה להביא ראיה לדבריו.

שיטת המשנה ברורה שאם הזכיר של שבת לחוד ודאי יצא

ד. והמשנה ברורה (סימן תפ"ז סק"ז) כתב כך: ובדיעבד אם לא הזכיר רק שבת או ישראל והזמנים לבד יש דעות בין האחרונים אם צריך לחזור או לא, ועיין בביאור הלכה (אות ב) שהכרענו, דאם לא הזכיר רק שבת לבד בוודאי אין לחזור הברכה משום זה, עכ"ד.

והנה טעמא דמילתא דפשיטא ליה ששבת לחוד ודאי מועיל, ביאר בבה"ל שם וז"ל: והיינו דבגמרא איתא מחלוקת ב"ש וב"ה בשבת ויו"ט, דלב"ש מתפלל שמונה ולב"ה שבע, ופותח בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר יום טוב באמצע, רבי אומר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים, ומסקינן שם דהלכה כרבי.

ובהמשך דבריו שם - ולענ"ד היה נראה לחלק, דאם דילג של שבת לא יצא ואם דילג של יום טוב יצא, די"ל דאף לרבי דהוסיף לחתום אף בשל יום טוב היינו רק לכתחילה אבל בדיעבד אם לא חתם רק בשל שבת מודה דיצא, דבוודאי לא פליג על ב"ה דעיקר נוסח הברכה היא רק לחתום בשל שבת אלא דלכתחילה הוסיף אף בשל יום טוב.

ויש הוכחה לזה מהירושלמי דשם אתמר בשם רבי גופא כב"ה דהכא, והכי איתא שם, אית תנויי תני פותח בשל שבת וחותם בשל יום טוב, ואית תנויי תני פותח בשל יום טוב וחותם בשל שבת, רבי אומר פותח בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר של יום טוב בינתים, אמר ר"ש בן פזי משום ריב"ל הלכה כרבי, עכ"ל הירושלמי. הרי דרבי נקט שם ממש כב"ה דהכא, ופסקינן גם שם דהלכה כרבי, ושלא יסתור דברי רבי אהדדי וגם הפסק הלכה אהדדי, צ"ל דשם קאי על עיקר נוסח הברכה ואליבא דב"ה דמודי רבי דעיקר נוסח הברכה [אף לענין דיעבד שלא יצא אם שינה] הוא לסיים בשל שבת, דלא פליג בזה על ב"ה, וע"ז אתמר שם הלכה כרבי, והכא בגמרא דילן אמרינן משמיה דהוסיף מדיליה לסיים אף בשל יום טוב נמי, אבל הוא רק לכתחילה, דאין זה מעיקר נוסח הברכה, ופסק הש"ס גם בזה הלכה כרבי, והיינו דלכתחילה צריך לסיים בשל שניהם, אבל בדיעבד בשל שבת לחוד סגי וכההיא דירושלמי.

וכן ראיתי בנשמת אדם שצידד ג"כ דרבי קאי רק אלכתחילה, ולפי"ז יש חילוק בין שבת ויו"ט דאם דילג בשל יום טוב יצא, אבל דילג של שבת לא יצא דעיקר נוסח הברכה הוא של שבת, ומה שסיים בשל יום טוב לא הועיל כלום וכאילו לא חתם כלל דבוודאי לא יצא, עכ"ל המשנ"ב.

ובהמשך דבריו הביא שיטת הח"א הנ"ל וראייתו מן הירושלמי, ופקפק בזה הרבה, וסיים: וצ"ע למעשה. אכן אם סיים בשל שבת לחוד והתחיל רצה, בוודאי א"צ לחזור.

ולהלכה למעשה הורה בזה הגרשז"א דכיון שהמשנ"ב נשאר בזה בספק הו"ל ספק ברכות ולהקל ולא יחזור להתפלל.

מה הדין בכל זה לענין קידש

ה. וכעת נבוא לברר מה הדין בכל זה כלפי ברכת הקידוש אשר גם שם מזכירים גם שבת וגם יום טוב הן בתוך הברכה והן בחתימה, וראיתי בספר פסקי תשובות (סימן תפ"ז אות ד') שכתב לדמות זה לנדון המשנ"ב הנ"ל לענין תפילה, ועפי"ז הסיק שם כך: טעה רק בחתימה וסיים רק "מקדש השבת" יצא בדיעבד. סיים רק "מקדש ישראל והזמנים" - דינו כנ"ל (היינו פלוגתת הפר"ח והח"א והמשנ"ב), וכנתבאר, ישתדל לשמוע שוב קידוש מאחר ולצאת י"ח.

ואולם לאחר העיון נראה כי אין לדמות בזה כלל ברכת הקידוש לתפילה, דתפילה שאני שחיוב התפילה אינו נובע לא מכח שבת ולא מכח יום טוב, כי חיוב תפילה הוא חיוב תמידי, ורק שכיון שהוא שבת צריך להזכיר של שבת, ותדע שהרי אם התפלל תפילת י"ח והזכיר באמצע איזה ברכה ענין שבת נמי יצא, וכמש"כ השו"ע (סימן רס"ח סעיף ד') שמי שהתפלל תפילה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת לא יצא, ואם הזכיר של שבת בתוך י"ח אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא, ע"כ. וא"כ זהו דין הזכרה, ובזה חידש החיי אדם שכל שמזכיר נוסח של אחד מהם ומזכיר השני יצא ידי חובתו.

אבל בקידוש הרי חיוב הקידוש הוא מחמת השבת או היום טוב, וא"כ יש כאן שני חיובים ולכל אחד מהם יש חיוב ברכה עם חתימה ואין לנו שום מקור שדי לחתום באחד מהם, ומנא לן שזה טפל לזה.

החילוק בין נוסח התפילה בין שבת יו"ט לשבת חוה"מ

ו. והנה בשבת שחל בו יום טוב, נוסח התפילה הוא תפילת יום טוב ומזכירים בו שבת, אבל בשבת חול המועד מתפללים תפילת שבת והיינו אתה קדשת בליל שבת, וישמח משה ביום השבת, ובמנחה של שבת אומרים אתה אחד, ואת המאורע מזכירים ביעלה ויבוא שבברכת רצה, ונשאלתי בזה למעשה במי שטעה והחליף של זה בזה.

טעה בשבת חוה"מ והתפלל תפילה של יו"ט והזכיר בה של שבת

ז. והנה בכף החיים (סימן רס"ח אות י"ח) כתב על דברי השו"ע הנ"ל שאם התפלל תפילה של חול בשבת והזכיר של שבת שיצא, וז"ל: ונראה דהוא הדין אם היה שבת וחול המועד דהיה צריך להתפלל של שבת ולהזכיר יום טוב ביעלה ויבא, והוא התפלל של יום טוב והזכיר שבת באמצע כדרך שמתפללין כשחל יום טוב בשבת, דיצא כיון שהזכיר שבת.

ולכאורה דבריו אינן מוכרחים כי תפילת י"ח שאני שזהו תקנת חז"ל בכל יום ומועיל גם לשבת, אבל להכליל השבת בתוך נוסח של יום שלא תקנו ביום זה אין לנו ראיה ברורה.

טעה בשבת יום טוב והתפלל תפילה של שבת והזכיר היום טוב ביעלה ויבוא

ח. עוד כתב הכה"ח שם: והוא הדין נמי כשחל יום טוב בשבת דהיה צריך להתפלל של יום טוב ולהזכיר שבת באמצע, והוא התפלל של שבת והזכיר יום טוב בעבודה ביעלה ויבוא כדרך שמתפללין בשבת שחל בחול המועד, דיצא.

ולפי האמור גם זה אינו ברור, דסו"ס שינה לגמרי הנוסח. ושוב הראוני כי הגרי"י קנייבסקי זצ"ל בעל הקהלות יעקב כבר נסתפק בזה (הובא באורחות רבינו ח"ב עמוד פ"ט), וביאר שאין להביא ראיה מהא דאם התפלל של חול ביום טוב והזכיר יעלה ויבוא דיצא, דשאני התם דמעיקר הדין היה לנו להתפלל י"ח ברכות גם בשוי"ט, ומ"מ הכריע דלא יחזור ויתפלל דספק ברכות להקל.

עוד יש להעיר כי לכאורה כל דברי הכה"ח בדין זה הם רק לשיטת הח"א והמשנ"ב הנ"ל שהחתימה של יום טוב אינה מעכבת, ובפרט לסברת המשנ"ב שעיקר הברכה הוא של שבת, וא"כ יתכן דה"ה בזה שבירך כל הנוסח של שבת, והזכיר המועד ביעלה ויבוא ברצה, אבל לדעת הפר"ח הרי אפילו הזכירו בברכה זו החתימה מעכבת, וא"כ כ"ש בזה.

נוסח הברכה בהדלקת הנרות יו"ט שחל להיות בשבת

ט. והנה ביו"ט שחל להיות בשבת, מברכים בשעת הדלקת הנרות להדליק נר של שבת ושל יו"ט, ובעיקר ענין זה במקיים כמה מצוות בבת אחת - האם יכול לכוללם בברכה אחת, כבר הארכנו במק"א (ראה זכרון משולם גליון א'), ושם נתבארו כמה אופנים שיש בזה. ונדון דידן הוי במי שעושה פעולה אחת ובפעולה זו לבד יש ב' מצוות שעניינם אחד, שהרי יש כאן ב' חיובים להדליק נרות, א' מצד שבת ב' מצד יו"ט, ובזה יש לדון האם מברך ב' ברכות.

והנה בראשונים לא נזכר להדיא מהו נוסח הברכה בכה"ג, אכן הרמ"א בהלכות יוה"כ (סימן תר"י ס"א) כתב לענין שבת שחל בו יוה"כ, שמברכים להדליק נר של שבת ושל יוה"כ [והיינו לנוהגים לברך גם ביוה"כ גרידא, וכמש"כ הגר"א שם], ובחיי אדם (כלל צ"ה סי"ד) מפורש כן להדיא לענין יו"ט שחל בו שבת שמברכים להדליק נר של שבת ושל יו"ט, והעתיקו המשנ"ב בסימן רס"ג (סקכ"ד) ובסימן תקי"ד (סקכ"ח), וכן הוא מנהג העולם ולא שמענו מעולם מי שפקפק בזה, וע"כ צ"ל שזה עדיף משאר כל האופנים שדנו הפוסקים אם אפשר לכוללם בברכה אחת (וכפי שהובא בגליון הנ"ל), מפני שיש בזה כמה דברים למעליותא, ואלו הם:

א] שמקיים את ב' המצוות בפעולה אחת.
ב] שב' המצוות ענין אחד להם, שהם מצד דין כבוד שבת ויו"ט. [וכמבואר ברמב"ם בהלכות שבת (פרק ל' מהלכות שבת ה"ה) וז"ל: ויהיה נר דלוק ושלחן ערוך ומיטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן, [ושאר כל דיני הדלקת נרות נתפרשו בדברי הרמב"ם שם בפרק ה']. ובהלכות יו"ט השמיט הרמבם לגמרי ענין הדלקת נרות, וכפי הנראה סמך על מש"כ שם (פ"ו הט"ז) בזה"ל: כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קודש, וכבר ביארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת, עכ"ל. וראה בביאור הגר"א (סימן תקכ"ט) שביאר החילוק בין כבוד לעונג, שכבוד הוא בער"ש להדליק נרות וללבוש בגדי שבת, ועונג הוא בשבת ממש ע"י אכילה ושתיה וכדומה].
ג] שנוסח הברכה שווה בשתיהן, שלעולם מברכים 'להדליק נר של', ונמצא שאין צריך לחדש נוסח חדש כדי לכלול ב' הברכות יחד.

יו"ט שחל בשבת ובירך רק להדליק נר של שבת

י. ועתה נבוא לבאר מה הדין בדיעבד אם טעה ולא הזכיר בברכה גם שבת וגם יו"ט רק אחד מהם.

והנה בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סימן קי"ב) דן בענין זה כלפי יו"ט שחל בשבת שצריך לברך להדליק נר של שבת ושל יו"ט, מה הדין באשה שבירכה רק להדליק נר של שבת, וצידד שיוצאת יד"ח הברכה, ואינה צריכה לחזור ולברך, וטעם הדבר הוא לפי שאף יו"ט איקרי שבת, והרי זה דומה למי שטעה בתפילתו ביו"ט שחל בשבת וסיים רק מקדש השבת שיצא יד"ח, הגם דהתם הרי הזכיר יו"ט באמצע בפירוש, וצ"ע, עכתו"ד.

והנה עיקר דין זה לגבי טעות בתפילה, מבואר בדברי נו"כ השו"ע באו"ח (סימן תפ"ז), והמג"א שם בתו"ד העלה סברא זו דאם סיים רק בשל שבת יצא דגם יו"ט איקרי שבת, וראיתי בספר שש"כ (פמ"ד ס"ה) שסתם כן להלכה לגבי דין הדלקת הנרות, וע"ע בדבריו בפרק מ"ה (סט"ו) לגבי יו"ט שני של גלויות שחל בשבת, דבן א"י יכול לכוון להוציא את בן חו"ל בהדלקת הנרות וברכתם, ואף שבן א"י מברך רק להדליק נר של שבת מ"מ זה מועיל גם לבן חו"ל דיו"ט איקרי שבת, עיי"ש.

אבל באמת שאין בזה ברור כלל וכפי שהעיר ההתעוררות תשובה בעצמו, דהתם שאני דמיירי בהזכיר יו"ט באמצע, אבל אם לא הזכיר כלל לכו"ע לא יצא, ואין מועיל לזה הסברא דיו"ט איקרי שבת, וגם בעיקר דברי המג"א שם נחלקו האחרונים בביאור דבריו, כאשר יראה המעיין במחצית השקל ובדגול מרבבה ובחידושי רעק"א שם, ולדעת כמה אחרונים לא נשאר כלל סברא זו במסקנת המג"א, ומיהו הבה"ל הכריע שם לדינא דאם חתם רק בשל שבת לחוד יצא, אבל טעמו מפני שהוא סובר שזהו עיקר החתימה וכנ"ל יעו"ש.

ובעיקר סברא זו דיו"ט איקרי שבת יש להעיר עוד דזה שייך יותר ביו"ט לחוד, אם אמר אז של שבת, דאז י"ל ששם שבת מתפרש גם על יו"ט, אבל ביו"ט שחל בשבת הרי צריך להזכיר גם יו"ט וגם שבת והאיך נכללו שניהם בתיבת שבת לחוד, ומהיכן אנו רואים שהוא מדליק את הנרות גם ליו"ט ולא לשבת גרידא, ודו"ק.

יו"ט שחל בשבת ובירך רק להדליק נר של יו"ט

יא. וכעת נברר מה הדין אם בירך רק להדליק נר של יו"ט לחוד, האם צריך לחזור ולברך או לא.

והנה בשו"ת התעוררות תשובה הנ"ל כתב שאם טעתה האשה ובירכה רק להדליק נר של יו"ט לחוד צריכה לחזור ולברך פעם שנית, דהרי על מצות נרות שבת לא בירכה כלל, ונמשך שם אחר הוראת המג"א בסימן רס"ג, וכ"ה בשו"ע הרב שם, דבדיעבד אם לא בירכה סמוך להדלקה יכולה לברך גם אח"כ, ואולם דעת הא"ר דזהו רק אם עדיין מותר להדליק אבל לאחר כניסת השבת אסור כבר לברך, וכן הסכים להלכה המשנ"ב שם. אכן גם לדבריהם משכח"ל נפק"מ באופן שעדיין הוא זמן היתר להדליק.

ובאמת שעיקר דין זה הוא חידוש, דזה מיירי אפילו באופן שבשעת הדלקה כיוונה גם לשבת וגם ליו"ט, ונמצא שאין שום חסרון בקיום המצוה, וגם הברכה לכאורה אינה ברכה לבטלה, אלא שהחסירה פרט אחד בברכה ומ"מ צריך לחזור ולברך.

האם אפשר להדליק תיכף עוד נר ולברך עליו

יב. והנה בהתעוררות תשובה שם הוסיף שאם עדיין לא קבלה ע"ע את השבת אזי ראוי ונכון שתוסיף להדליק עוד נר אחד, ותברך עובר וסמוך להדלקת נר זה, דהרי יש מצוה בתוספת אורה, וגם אפשר לברך על זה וכמבואר בפוסקים לענין כמה נשים שמדליקות נרות בחדר אחד וכולן מברכות.

ובספר שש"כ (פרק מ"ג הערה קס"ד) המליץ על עצה זו מדנפשיה בכל אופן ששכחה מלברך בשעת הדלקה ומברכת אח"כ, שתדליק עוד נר ותברך כמו שמברכים על תוספת אורה שיש בו משום שלום בית ושמחה יתרה.

ואולם לענ"ד אין טעם לדברים אלו, דמש"כ הפוסקים לברך על תוספת אורה, הני מילי כלפי מי שלא קיים עדיין מצות נרות שבת והוא מחוייב במצוה זו, אלא דלכאורה אינו יכול לקיים מצותו בחדר זה שהוא כבר מואר, ולזה מועיל הסברא של תוספת אורה, אבל הכא שכבר קיימה את מצות הדלקת הנרות הן של שבת והן של יו"ט, מה בצע כי תוסיף להדליק עוד נרות, ואטו אשה שהדליקה ובירכה יכולה לחזור ולהדליק ולברך שוב, ודו"ק.

נוסח הברכה כשמברכת שוב

יג. ועדיין יש לדון מה תחזור ותברך בכה"ג, ובהתעוררות תשובה שם העלה דלכתחילה תברך שוב כהוגן ותאמר של שבת ושל יו"ט, ובדיעבד אם בירכה של שבת לחוד יצאה יד"ח, כיון שעל יו"ט כבר בירכה, וכתב לדמות דין זה למי ששכח בתפילתו ביו"ט שחל בשבת להזכיר שבת והזכיר רק יו"ט או להיפך שחוזר ומתפלל כהוגן, ומזכיר שניהם, ואם חזר והתפלל רק מה ששכח יצא בדיעבד.

ויש לציין דעיקר דין זה כלפי תפילה מבואר כבר בדברי החיד"א (מחזיק ברכה סימן רס"ח סק"ט), ובארחות חיים (סימן ת"צ סק"ט), וכן נקט בפשיטות בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן ע' אות יד).

ואולם דעת המטה אפרים (סימן תקפ"ב סכ"א) שלעולם אינו יוצא יד"ח עד שיתפלל תפילה אחת כהוגן, ויכלול בה גם של שבת וגם של יו"ט, ולדבריו יתכן דה"ה כלפי הדלקת הנרות, ומיהו יש מקום לחלק בין תפילה לברכת הנרות, וזה תלוי אם הברכה והתפילה הראשונה הם לבטלה או שיצא יד"ח במה שאמר אלא שלא אמר את כל מה שהיה צריך לומר.

האם אפשר לברך אחר ההדלקה

יד. ואגב יש להעיר בעיקר דברי המג"א שאפשר לברך גם לאחר ההדלקה אף שאינו סמוך למצוה, ובישועות יעקב (שם סק"ב) כתב הטעם דכ"ז שהנרות דולקים חשיב עובר לעשייתו, והיינו דס"ל דזה נידון כמצוה נמשכת.

ובספר שש"כ (שם) העיר דיש שסוברים דהכלל של מצוה שיש לה המשך זמן הוא רק באופן שיכול להסיר את המצוה ולחזור ולעשותה וכגון בציצית ותפילין, משא"כ בהדל"נ שאחר קבלת הנרות אסור לכבות הנר, ולענ"ד י"ל דהכא נמי הרי יכול לצאת מביתו ושוב אין בזה קיום מצוה.

אם נתכוין להדליק רק לשבת או רק ליו"ט

טו. וכל זה באופן שבשעת ההדלקה כיון להדליק גם לשבת וגם ליו"ט והטעות היתה רק בברכה, אבל אם שכח כלל שהוא שבת והדליק רק לשם יו"ט, או להיפך, יש לדון על עיקר קיום מצות הדלקת הנרות האם קיימו או לא, וראה בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סימן מ"ד) שכבר דן בזה בארוכה, ומסקנתו שזה תלוי בסוגיא דמצוות צריכות כוונה, ובמחלוקת הפוסקים אם מצוות דרבנן צריכות כוונה, ועיי"ש מה שהכריע בזה לדינא, ועיין גם בשו"ת קנין תורה (ח"ו סי"א) ובהגהת בן המחבר שם.

וע"ע בשש"כ (פרק מ"ה הערה ס"ז) מש"כ בענין זה בשם הגרשז"א זצ"ל לענין יו"ט שני של גלויות שחל בשבת אם יכול בן א"י לפטור את בן חו"ל בהדלקת הנרות.

וכעי"ז יש לחקור לסוברים דטבילת כלים בעי כוונה, מה הדין בכלי הנקנה מן הגוי ומלבד זאת גם נטמא, ונמצא שיש על הכלי שני חיובי טבילה, וטבל רק לשם כוונה אחת, האם הועילה טבילתו, ויש לחלק.

ולענין נטילת ידים לסעודה אם כיון לשם נטילה אחרת משמע מדברי הפוסקים באו"ח סימן קס"ד לגבי נוטל ידיו שחרית דלא מהני נטילתו לסוברים דנטילה בעי כוונה, יעו"ש ובשו"ע הרב שם.

עוד דוגמא מצאנו לזה ביו"ט שני של גלויות שחל בשבת לענין הבדלה האם צריך בן חו"ל לכוין ולפטור בעשיית הבדלה, גם מצות הבדלה של מוצ"ש וגם של יו"ט, או שמא הכל חיוב אחד להבדיל יום זה מהיום שלאחריו. וכן יש בזה נפק"מ אם בן א"י יכול להוציא אז את בן חו"ל בהבדלה, וראה בספר יו"ט שני כהלכתו שהביא דעות גדולי זמננו לכאן ולכאן, אך מש"כ שם דאם הוא מכוין להדיא להוציאו שפיר דמי לכו"ע, וכן מבואר בשש"כ הנ"ל (הערה ס"ז) לענין הדלקת הנרות בערב יו

More in this printout

View the whole printout