Skip to content
אמונים נצר - קאסאן בית שמש

רעווא דרעווין שבת חול המועד סוכות תשפ"ו - בכל דרכיך דעהו

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout
דברות קודש

רעווא דרעווין שבת חול המועד סוכות תשפ"ו

'בכל דרכיך דעהו'

העסק בענייני גשמיות לשם שמים הנלמד מהסוכה

  • 'והארץ נתן לבני אדם' הכוונה בענייני הארציות לשם שמים
  • 'והוא יישר אורחותיך' כל מה שעובר עלינו הוא בישרות ובהשגחה
  • 'למען ידעו דורותיכם' בסוכות נשפעת בחינת הדעת
  • 'וראך ושמח בליבו' שלמות אהרן הכהן במידה זו
  • 'קשה עלי פרידתכם' המשכת הדבקות בהשי"ת לכל השנה

בפסוקי החג נאמר (כג מ-מג) "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה חוקת עולם לדורותיכם בחודש השביעי תחוגו אותו. בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם'.

ויש לדעת מה השייכות בין מצות נטילת לולב למצות ישיבה בסוכה שהוסמכו זה לזה בכתובים, ובפרט לפי הידוע מהאריז"ל (שער הכוונות ללוסי קג ססוכות ללוס ל) שיש ליטול ולברך על הלולב דווקא בתוך הסוכה, וכך נהגו אחריו רבותינו תלמידי הבעש"ט זי"ע, ומה שייכות יש בין הלולב לסוכה.

ב'יהי רצון' שקודם אגידת הלולב אומרים שההדסים מכוונים כנגד האות יו"ד שבשם הוי"ה ב"ה, הלולב כנגד ה"א ראשונה, הערבות מכוונים לאות וא"ו, והאתרוג הוא כנגד הה"א אחרונה שבשם הוי"ה הקדוש. ויש להבין למה האתרוג שהוא המעולה שבכל המינים ומכוון כנגד הצדיקים שיש להם טעם וריח ומלאים בתורה ומצוות (ויקלל לכס ל יג), דווקא הוא רומז לה"א האחרונה שהיא הפחותה שבאותיות שם הוי"ה.

הוא מקיים בכך מצוה גדולה וחביבה של ישיבת סוכה.

בפרט לאור חידושו הנפלא

של הרה"ק מצאנז זי"ע (לכלי קייס לסוכות ל"ס כסוכות תסכו) שגם כאשר האדם אינו נמצא בפועל בתוך הסוכה נחשב לו כאילו יושב הוא בסוכה, כיון שכלל גדול בידינו 'תשבו כעין תדורו' (סוכס כק:), וכמו שבשאר ימות השנה גם כשיוצא האדם מביתו ונמצא הוא עלי אורח וכדומה, אין זה נחשב שהוא גר ברחוב, אלא שהוא בעצם גר בביתו ורק כעת נמצא באופן ארעי ברחוב העיר, כמו כן בחג הסוכות כולנו גרים בסוכה וכל יציאתנו משם היא רק בדרך ארעי, ונמצא שנחשב הדבר כאילו יושבים אנחנו בסוכה שבעת ימים.

הרה"ק מראפשיץ זי"ע

(זלע קולס לסוכות ליל ס ד"ס כסוכות תשבו) מביא על דברי חז"ל (סוכה כב. עיין שו"ע לו"ס סי' תללס ס"ג) שבסוכה צריך שיוכלו לראות מתוכה את הכוכבים, שתיבת כוכ"ב היא אותיות כ"ו כ"ב כנגד שם הוי"ה שעולה למספר כ"ו וכנגד כ"ב האותיות, עי"ש מה שכתב בזה לדרכו בקודש, ויש לומר בזה עוד רמז.

חז"ל (סוכס כס:) אומרים

'כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה', כי בחג הסוכות אדם עושה דירתו דירת ארעי וסוכתו דירת קבע. ויש לבאר הענין בזה, שהנה בחג הסוכות זמן שמחתנו מצינו ענין נפלא שאינו בכל השנה כולה, שבשבעת ימים אלו של חג הסוכות כל מה שהאדם עושה בסוכה הרי הוא מקיים בכך מצוה של ישיבה בסוכה, לא מיבעיא כשהוא לומד או מתפלל בסוכתו, אלא אף כשהוא אוכל ושותה ישן או מטייל בסוכה,

ממילא

בחג זה יש לנו התעוררות מוחשית וברורה לדרך בה עלינו לחיות בכל השנה כולה, שיש בידינו להשקיע קצת מחשבה ולהפוך את כל מעשינו ועסקנו למצוות, וכגון בענין האכילה, שעל ידי מעט מחשבה שהאדם חושב בדעתו שהוא עומד כעת לאכול כדי שיהיה לו כח וישוב הדעת לתורה ולעבודת הבורא, הופך הוא את הכל למצוה גדולה ויקרה, וכן הוא בשאר כל ענייני הגשמיות, ומופת ברור לזה רואים בחג הסוכות, בו כל מעשי האדם נחשבים למצוה גדולה.

הרה"ק מפיאסעצנע זי"ע הי"ד (כספלו לכך המלך פרשת מקן דף סג) מוסיף ומבאר שענין זה הוא התיקון לפגם הגדול שהיה ביום ראש השנה בחטא אדם הראשון, שמובא בחז"ל (זוסל קלס יק:) שהקדוש ברוך הוא ציווה לאדם 'מכל עץ הגן אכול תאכל' (כללסית 3 טז), ולא היה זה רק הצעה ורשות בעלמא כי אם מצוה גמורה וחיוב, ומצד שני מעץ הדעת נצטווה בפירוש (שס) שלא לאכול. אמנם הנחש הקדמוני שורש הרע בא ופיתה את אדם הראשון שאין הדבר כן אלא 'מכל עץ הגן תאכל' והיינו שהרשות בידו לאכול מכל העצים או שלא לאכול כלום, והכל רק רשות בלי מצוה או עבירה, ובזה בא הנחש לקעקע את האמת הברורה שאין בעולם כלל דברי רשות, אלא הכל הוא מצוה או עבירה, כהגדרת החובות הלבבות (שעל עכולת החלקיס פ"ד). ולתקן חטא זה מתחזקים אנו בחג הסוכות להבין ולדעת, שיש ביד היהודי ומוטל עליו להפוך את כל מעשיו ואף הגשמיים שבהם למצוות ולקיום רצון הבורא, ולא כפיתוי השטן שהכל הוא רק דברי רשות בעלמא.

לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתעלה, כדכתיב בכל דרכיך דעהו (משלי גו) ואמרו חכמים ז"ל (לכות פ"כ מי"נ) ויהיו כל מעשיך לשם שמים, וכן סדר ה"ר יונה הענין בפרקי אבות (שס) ויהיו כל מעשיך לשם שמים, אפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו'.

ומסיים הטור:

'כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול את כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיבא לידי עבודת הבורא יתעלה יעשהו ואם לאו לא יעשנו, ומי שמדות הללו מצויות בו נמצא עובד את בוראו כל ימיו אפילו בשעת שבתו וקומו והילוכו ובשעת משאו ומתנו, ואפילו באכילתו ושתייתו ואפילו בתשמישו ובכל צרכיו', עכ"ל. ומקור הדבר הוא בדברי הגמרא (כלכות סג.) 'דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך (משלי גו)'.

'והארץ נתן לבני אדם'

הכוונה בענייני הארציות לשם שמים

אכן

בחג הסוכות הדבר עולה יותר בנקל, שכן אף בלא שום מחשבה מקיים האדם מצוה באכילתו או בשינתו בסוכה, אמנם בכל ימות השנה הדבר תלוי ועומד בתוספת מחשבה קטנה, וכדברי הרה"ק מקאזניץ זי"ע (עכולת יסרחל פרסת סלס ל"ס לכל סל כני יסלסל) שמביא בשם הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע שהאופן לעלות את הניצוצות הקדושים ולהעלות את כל האכילה, היא על ידי שהאדם יעצור לרגע ויחשוב, שהלא בוודאי אם רצון הבורא היה שהוא יוכל להתקיים בלא אכילה היה כן הדבר, ונמצא שהוא כעת אוכל כי כן גזרה חכמתו ית"ש שהאדם יצטרך לאכול מספר פעמים ביום כדי להחזיק את חיות גופו.

יסודם של דברים מבואר באריכות

בדברי הטור והשלחן ערוך בסימן רל"א שבאורח חיים, וזה לשון הטור שם: 'בכל מה שיהנה בעולם הזה וכך כותב התניא (לגלת סקולס סימן ט) שכאשר יוצא האדם לעבודתו לא יצא כמו הגוי שאינו חושב כלום מעבר לכסף שהוא כעת עושה, אלא יכוון שרוצה לעשות השתדלות לפרנסתו כדי שיהיה לו ממון לשלם שכר לימוד ולהוצאת שבת ויום טוב ולקיום נפשו ונפש בני ביתו לקיום התורה, ובזה רומם והגביה את הכל.

דברים

אלו הם יסודות של כל איש ישראל, ובזה ניכר חילוקו והבדלתו מהגוי ששקוע רק בגשמיות ובארציות. ויש לומר שלכן נכתבה הלכה זו דוקא בסימן רל"א, שכן תיבת 'ישראל' היא אותיות 'יש רל"א', שלכל איש ישראל יש את הכח לקיים את המבואר בסימן רל"א. באשר ידוע כי הסימנים המצויינים בשלחן ערוך יש בהם רמזים וכוונות, וכגון הלכות שופר הם בסימן תקפ"ו שהוא גימטריא 'שופר', וכ"ק מורי חמי ומרן אדמו"ר הגה"ק מתולדות אהרן] זי"ע אמר פעם שהלכות שילוח הקן הם דייקא בסימן רצ"ב שביורה דעה, לרמז על לישנא דקרא (לכריס כג ו) 'והאם רובצת על האפרוחים'.

במחשבה זו גופא

שכבר הכניס את השי"ת לתמונה, מיד הוא העלה בזה את כל האכילה. ובזה מפרש הרה"ק מקאזניץ את מאמר הכתוב (כמלכר טו יק) 'בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה', שכאשר האדם ניגש ובא אל דברי הארציות, יחזור ויזכור שרק ה' מביא אותו לשם ובדברו הוצרך הוא לאכול כעת. ונמצא שבמחשבה קלה ופשוטה זו כבר זוכה האדם להגביה ולרומם את כל אכילתו, והופך אותה מדבר גשמי לדבר רוחני ולמצוה רבה.

זהו כח מופלא שיש ביד בשר ודם, שיכול הוא להפוך דבר גשמי ופשוט למצוה, ואם אצל אברהם אבינו היה הנס שהחול והעפר שזרק נהפכו לחיצים ולחרבות, כאן יש נס גדול הרבה יותר, שמהעפר והגשמיות עושה האדם יהלומים ואור אין סוף של מצוה, והכל על ידי משהו של מחשבה וכוונה שהאדם מכניס בפעולתו.

לכן יש להתעורר בראות גודל הזכיה שיש בידינו, שבמקום להשאיר את המעשה הגשמי בגשמיותו שיהיה הבל וריק וכעבור כמה רגעים לא נשאר ממנו זכר, יכולים אנו במאמץ קטן ובהשקעת רגע של התבוננות ומחשבה, להפוך את זה לאור נצחי של קיום רצון ה' ולמצוה רבה ונשגבה, שאין בידינו כלל להשיג מה פירושה של מצוה אחת, וצער גדול הוא לאבד מרגלית יקרה כזו.

עשה הכל כראוי ומתוך ביטול גמור לרצון הבורא, הרי שהוא אכן הביא את היום הזה לתיקונו השלם כפי התכנית האלקית שנגזרה עליו כבר בראשית הבריאה.

'והוא יישר אורחותיך'

כל מה שעובר עלינו הוא בישרות ובהשגחה

כפי המסופר על הגה"צ ר' אליהו לופיאן זצ"ל,

שפעם ראה אותו תלמידו כשהוא עומד בחצר ביתו ללא מלבוש עליון ועסוק בפתיחת הביוב שנחסם ועלה על גדותיו, ולפליאת התלמיד שאין זה לכבוד הרב, נענה ואמר שהוא כעת עושה בדיוק את מה שעשה הכהן הגדול בקודש הקדשים ביום הכיפורים, כי שניהם עושים את מה שרצון הבורא מאיתם לעשות, מהכהן הגדול רצה ה' שיעשה את העבודה הקדושה לפני ולפנים, ואילו ממנו רוצה השי"ת כעת שיעסוק לפתוח את סתימת הביוב... ובמעשה זה הפך את הביוב לקטורת לפני ולפנים כביכול, וזוהי אמת לאמיתה.

עוד

נכלל בזה את המשך הפסוק של 'והוא יישר אורחותיך', והוא מה שכבר דיברנו הרבה פעמים באריכות, שמצוי אצל האדם שהוא מתעורר בבוקרו של יום וגומר בדעתו כי היום יעשה כך וכך ויעסוק במצוה זו ובלימוד כך וכך דפי גמרא ושלחן ערוך, וכדומה. אמנם כעבור זמן מה הקדוש ברוך הוא מסובב שהוא מוכרח לעסוק בעניינים אחרים שכלל לא תכנן לעסוק בהם, אם זה ללכת עם בנו לרופא ל"ע או לתקן את מכונת הכביסה שנשברה... וכדומה בשאר עניינים הנראים לו כפחותים ושפלים, ובסופו של יום הוא מתבונן וחושב לעצמו שהיה לו יום 'הפוך' ויום משונה, שכלום לא היה כפי התכנון שלו.

אם כן

על ידי שהאדם מחדיר בנפשו ובמוחו שכל דרכיו הם מהשי"ת ומקיים בעצמו את הכתוב 'בכל דרכיך דעהו', ומכניס את השי"ת לכל דרכיו, בזה נמצא שהשי"ת מקיים כנגדו את ההמשך של 'והוא יישר אורחותיך', שכל הימים והדרכים והעסקים שלו יהיו ישרים ולא יחשוב שהם הפוכים, שהרי הוא זוכר ויודע שכך בדיוק היה אמור להיות יום זה, וכך כבר נגזר לפני יותר מחמשת אלפים ושבע מאות שנה בבריאת העולם.

כמה מאושר הוא הזוכה לחיות עם אמת זו, שאינו בא לידי כעס ודאגות ועצבות כשיש דברים שאינם מתנהלים כפי תכנונו שלו, והוא מיד מבטל את רצונו שלו לרצון הבורא, וזוכר שהוא כעת ככהן גדול המשרת לפני ולפנים, ונשאר רגוע ושמח בכל מקרה שמגיע אליו. וכמבואר בדברי הרשב"א (כתסוכס ק"ס סי' קכל) שהביא הבית יוסף (לו"ק סימן ד ד"ס ומסמע מלכלי קלס"ס) שלכן נוטלים ידיים בבוקר קודם תחילת עבודת הבורא של היום החדש, שכן כל יהודי הוא ככהן הנוטל ידיים בתחילת עבודתו במקדש. וכמה שמחה יש לאדם בזוכרו שהוא כעת ממש ככהן הגדול לפני ולפנים שעושה נחת רוח ליוצרו, שהרי היינו משלמים כל הון דעלמא לזכות להיכנס לקודש הקדשים ולהקטיר קטורת ביום הקדוש לפני ולפנים.

שבטפלים, ואילו את הסוכה שהיא המקום בו מקיימים אנו כל כך הרבה מצוות עושים לדירת קבע ולעיקר המגורים. ושוב יש לנו את הכח לכל השנה להכניס גם בבית פנימה את השי"ת ולחיות עם קיום רצון ה' בכל פרט ופרט מכל מעשינו בכל היום כולו, ולכן החג הזה הוא 'זמן שמחתנו' כי מה שמחה יש יותר מזה, שביכולתו לקיים מצוות רבות בכל מעשה שלנו במשך כל היום.

כל זה נשפע בחג הסוכות,

וכלישנא דקרא (ויקלס כג מג) 'למען ידעו דורותיכם', שנשפע בחינת 'בכל דרכיך דעהו' לעשות הכל לשם שמים ובכוונה נכונה ונעלה. וזה נותן לנו את השמחה השלמה והאמיתית של 'זמן שמחתנו' לראות את רוב אושרנו וגודל מעלתנו, שאנו הופכים במחשבה קטנה את הגשם לרוח ועושים מכל העוה"ז עטרה לחי העולמים כביכול. וגדלה מאוד חשיבות עבודה זאת שהאדם הופך גשמיות לרוחניות, וכהפלגת החתם סופר (קתס סופל עה"ת פלסת סלזינו ל"ס בהנחל עליון גויס) על הפסוק ושנקרא ביום שמיני עצרת הבעל"ט] בפרשת וזאת הברכה (לכריס לג יז) 'בכור שורו הדר לו', שעל ידי כוונה נכונה יכול האדם להפוך כזית בשר שור לבחינת אתרוג פרי עץ הדר, בכך שהוא אוכלו לשם מצוה ולשם שמים.

'למען ידעו דורותיכם'

בסוכות נשפעת בחינת הדעת

את

החיזוק לכל זה נוטלים אנו מחג הסוכות, שבחג הזה מתחזקים אנו להבין ולזכור שכל מעשינו יכולים להפוך למצוות, וחיים עם השי"ת כ"ד שעות ביממה, ועושים את הבית המפואר שעלה כמה מליוני שקלים לדירת עראי ולטפל זה נרמז בארבעת המינים, שהערבה שהיא מלשון עריבות ומתיקות, ורומזת אל הפחות שמחפש את העריבות ואת התענוג בעולם הזה ואינו משכיל להעלות הכל אל הקדושה, עבודה זו אין בה טעם וריח כי אין נחת רוח מעבודה כזאת, אמנם הצדיק שנרמז באתרוג, שיש בו טעם וריח כי הוא מעלה את כל פעולותיו הגשמיות לשם שמים ואינו מחפש את הטעם הגשמי שבהם, הוא המרכבה לה"א אחרונה שהיא מידת מלכות דלית ליה מגרמיה כלום (זוס"ק פרשת ויסן קפל.), כי אין לו כלום לעצמו ואת הכל הוא מעלה להשי"ת ולקיום מצוותיו.

לך', ומשלים בזה את רצון ה' ומתקן את בחינת המלכות דלית ליה מגרמיה כלום.

'וראך ושמח בליבו'

שלמות אהרן הכהן במידה זו

עבודה

קדושה זו מצינו וראינו אצל אברהם אבינו עליו השלום, כפי שקראנו ביום ראש השנה את הפסוק (כרססית כל לג) 'ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם', ודרשו חז"ל (סוטס י:) שהיה מאכיל ומשקה את העוברים ושבים, ובזה פרסם את אלקותו ית"ש בעולם ולימדם להכיר שהכל מאת ה', ונמצא שרוב עסקו של ראש האומה אברהם אבינו היה בענייני מאכל ומשתה, ועשה בזה עבודה נשגבה של קידוש ה' בעולם. ולכן מצינו שהשי"ת הוסיף לו את האות הה"א בשמו וקרא שמו אברהם (כללסית יז ק), כי האות ה"א רומזת לעולם הזה וכנ"ל, ואברהם השכיל להעלות אותה לשורשו ולתקן את בחינת מידת המלכות הרמוזה בה"א אחרונה, על ידי שעשה מהכל התגלות מלכות שמים.

לכן

אמר הכתוב בפרשת האזינו [שקראנו בשבת האחרונה] (לכריס ל3 יג) 'ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר', תיבת בד"ד היא ראשי תיבות 'בכל דרכיך דעהו', ומורה הכתוב שהצדיק החי עם 'בכל דרכיך דעהו', אין עמו עוד חשבונות גשמיים בעשיותיו, אלא את הכל הוא עושה רק לשם שמים. ולכן שירת האזינו רמוזה בתיבות 'הזיו לך' (כ"ס לל.), להורות שהזוכה לחיות כך מעלה את בחינת הה"א שרומזת לעולם הזה שנברא בה"א (מנקות כט:), והוא משכיל להפוך את בחינת העוה"ז ולעשות ממנה זיו והדר לבורא ית"ש, ומתקן את בחינת הה"א אחרונה ועושה ממנה זיו להשי"ת כנרמז בתיבות 'הזיו לך' והייינו 'ה"א - זיו היום הוא אושפיזא דאהרן כהנא קדישא, שבזכותו זכו ישראל למתנה של ענני הכבוד (תענית ט.) שהסוכה שאנו יושבים בה היא זכר לענני הכבוד (זוק"ק פלשת למול קג.), והנה אצל אהרן הכהן נאמר (שמות ל יד) 'וראך ושמח בליבו', והיינו שאף שאהרן הכהן כבר התנבא לישראל במצרים עוד קודם שמשה רבינו התמנה להיות הנביא הגואל וכמו שהביא רש"י (סס פסוק י ד"ס גס מתמול וגו'), מכל מקום אמר השי"ת למשה כי כעת כשישמע אהרן שמשה נבחר לנביא לא יהיה לו שום קנאה וצער אפילו בליבו וכל שכן על פניו, אלא ישמח עם משה ויקבלו בשלום ובשמחה, וזהו מופת גדול שזכה אהרן לעקור מליבו כל משהו של מחשבה עצמית ורצונות והנאות מצד הגשמיות, וזיכך את ליבו שיהיה נקי וישר וזכך בלא רבב.

בו אנו כביכול ביחודא שלים ויושבים עם המלך בלחודוהי (זוה"ק פרשת נס סל:), כי אנו ממשיכים את הכח לחיות עם השי"ת בכל סדר היום שלנו. וזה נרמז בדברי חז"ל (לש"י כמלכל כט לג-לד ומקולו כגמ' סוכס נה:) שביום זה אומר השי"ת 'קשה עלי פרידתכם, עשו לי סעודה קטנה', ורומז לפרשה קטנה של 'בכל דרכיך דעהו', שעל ידה נעלה אף את כל הסעודות והאכילות והגשמיות לעבודת ה', וכך נחיה בכל השנה עם הבורא ית"ש. וכפי שאכן אנו אומרים קודם ההקפות 'לא נתפרש מינך ולא תפרוש מינן אדון הכל' (פיוט "חלון הכל' לכעל הקלדיס), כי זוהי כל תשוקתנו וחפצנו ביום הקדוש הזה.

לכן

זכה אהרן הכהן בשכר זה לחושן על ליבו כמאמר חז"ל (סנת קלט.), כי חש"ן אותיות נח"ש, כי הוא ההיפך של הנחש וכח הרע שכל עסקו ורצונו הוא ההנאה מהעולם הזה ועוסק בכל דבר לשם הגשמיות שבו בלי שום עליה וכוונה רוחנית, ולכן חג הסוכות מכוון לאהרן הכהן שעל ידו זכינו לענני הכבוד, שבו רואים נקודה זו שהכל נהפך למצוות ואין שום רצון עצמי והנאה גשמית אשר זהו ענינו של החג הזה כנ"ל.

לכך

באותו יום הוא גם יום 'שמחת תורה' בארץ הקודש, כי את העבודה הזו להכניס את השי"ת בכל העניינים הגשמיים אפשר לעשות רק על ידי התורה, לחיות על פי התורה בכל דבר. וזה הרמז בדברי הרה"ק מראפשיץ הנ"ל שתיבת 'כוכב' הנראה בסוכה הוא נוטריקון כ"ו כ"ב, שכן אנו ממשיכים מחג זה את הכח להכניס את שם הוי"ה מספר כ"ו לכל דרכינו, וזאת בכח כ"ב אותיות התורה כנ"ל. ובפרט לאור דברי הטור הנ"ל שהכוונה הנעלה היא שהאדם אוכל וישן כדי שיהיה לו כח ללמוד את התורה ולקיים את מצוותיה.

'קשה עלי פרידתכם'

המשכת הדבקות בהשי"ת לכל השנה

חיזוק

זה נוטלים אנו מחג סוכות לכל השנה, ולכן תיכף בסיום חג זה נכנסים אנו ליום שמיני עצרת הקדוש,

דבר

זה פועל המתקה גדולה למעלה, וכשהשטן מתחיל ביום הראשון לחשבון עוונות לחפש את עוונות בני ישראל, הוא נוכח לראות שהם מקיימים מצוות בכל רגע מהיום על ידי ישיבתם בסוכה, והוא מתבלבל לגמרי וסותם את פיו. ובפרט בראותו את הסכומים הגדולים שבני ישראל משלמים ומוציאים בחביבותם למצות ארבעה מינים, שהם מעלים בזה את כל העולם הזה והממון לצורך גבוה ולמצוות, בזה נסתתמו כל טענותיו ואין מענה בפיו, ובני ישראל יוצאים זכאים בדין.

קראנו היום את ההפטרה של מלחמת גוג ומגוג שרומזת לגאולה העתידה, ובימים אלו אנחנו מרבים מאוד בתפילות ובתחנונים לזכות כבר לישועה הגדולה, באמירת ההושענות ובתפילת המוספין ועוד, ובוודאי שכל התפילות פועלות למעלה ואינם חוזרות ריקם, וכן כל הנענועים פועלים המתקות גדולות ומשברים את כל כחות הקליפה. ויעזור השי"ת שאכן נזכה כבר לביטול כל כח הרע, ומתוך שפע רב בכל העניינים, חיי בני ומזוני רוויחי, נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

More in this printout

View the whole printout