שלש רגלים
בפרשת בלק מסופר כי בלעם נסע אל בלק ברצותו לקלל את בני ישראל ח"ו, וה' שלח לו מלאך לשטן 'ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים' פירש"י 'רמז לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה'
והמתבונן בזה יראה כי לשון הפסוקים המספרים על המכשולות שעמדו בדרכו של בלעם, מרמזים את שלשת הרגלים.
'משעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה' מרמז על פסח וחג המצות אשר שותים בו ד' כוסות מיין ה'כרמים', בנ"י משמרים את חג הפסח בגדרות וסייגים לרוב, בחינת 'גדר מזה וגדר מזה'.
'מקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל' מרמז על חג עצרת זמן מתן תורתנו, עצרת מלשון צר, כי דרך התורה היא דרך סלולה ואין לנטות ימין ושמאל.
'יותרבץ תחת בלעם' זהו חג הסוכות שבו אנו מרותקים למקומנו בהיותנו חייבים לישב בסוכה.
זה ההבדל בין הגוי המגושם לבין היהודי המרומם: היהודי רואה בפסח אמונה וחירות ודבקות בבורא, בשבועות רואים את הקולות והלפידים ואין לך בן חורין ממי שעוסק בתורה, ובסוכות חשים אנו בצילא דמהימנותא כבבית המלך מוקפים בענני הכבוד וכו'
ומה הגוי רואה? פסח הוא רואה כוסות יין וגדרות מלחיצים, שבועות הוא רואה גשר צר ומחניק, ובסוכות הוא רואה בית כלא, אשרינו אשרינו וברוך אשר בחר בנו מכל העמים והבדילנו מן התועים.