האחדות קיימת לא רק בחיבור ארבעת המינים, אלא גם בכל אחד ואחד מהם בנפרד.
האחדות שבאתרוג היא בהיותו פרי ש"דר באילנו משנה לשנה", וכך הוא מבטא את אחדותן של כל עונות השנה, היוצרות יחדיו שלמות אחת. גם הלולב נקרא בתורה "כַּפֹּת תְּמָרִים", בכתיב חסר (כַּפֹּת). דרשו מכך חז"ל, שהלולב צריך להיות 'כפות' (קשור) - שהעלים יהיו צמודים ומחוברים ולא מפורדים. הדס כשר הוא שעליו מסודרים בשלשות ("תלתא בחד קינא"). גם בערבה מופיע מוטיב האחדות, שכן בגמרא היא נקראת 'אחווינא', מפני שהיא גדלה בטבע באחווה עם ערבות אחרות.
בזה ייחודה של האחדות בארבעת המינים לעומת האחדות שבסוכה. האחדות המושגת על־ידי הסוכה היא אחדות כללית, 'מלמעלה'. ארבעת המינים מדגישים שגם בתוך מציאות של ריבוי פרטים וריבוי גוונים יש נקודה משותפת של אחדות.