בלתי מוגה
א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה בסוכות תשבו שבעת ימים – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.
* * *
ב. דובר בהתוועדות של שבת שובה אודות קביעותה בשנה זו בשמיני בתשרי, שע"פ תורת הבעש"ט שמכל ענין יש הוראה – ובמילא צריך לחפש את ההוראה – בעבודת האדם לקונו, ועאכו"כ בנוגע לשינוי הקביעות משנה לשנה באיזה יום בחודש חל שבת שובה, שזה קשור עם הלוח שתיקן הלל וכו', הרי בודאי יש גם בזה הוראה בעבודת האדם לקונו.
ובכן: כאשר מתחילים לחפש מהו ייחודו של שמיני בתשרי משאר ימות השנה – מוצאים כבר בתושב"כ, הן במלכים והן בדברי-הימים, ע"פ הביאור בתושבע"פ בדברי הגמרא במו"ק, שחנוכת ביהמ"ק הראשון (בית המקדש של שלמה) התחילה בשמיני בתשרי, ונמשכה "שבעת ימים ושבעת ימים" [ומוסיף בכתוב: "ארבעה עשר יום", שההסברה בזה בפשטות – להורות שה"שבעת ימים ושבעת ימים" היו רצופים, ועד שנעשו מציאות אחת, אע"פ ששבעת ימים הראשונים היו לפני חג הסוכות, ושבעת הימים שלאח"ז התחילו מיום הראשון של סוכות עד ליום השביעי של סוכות, הושענא רבא], ולאח"ז – "ביום השמיני שלח את העם".
ונוסף על מ"ש בפשטות הכתובים, הנה כאשר מעיינים בתושבע"פ במה מיוחדת חנוכת בית ראשון – שהרי לפנ"ז היתה חנוכת המשכן, ולאח"ז חנוכת בית שני (כמרומז בתנ"ך, ועוד יותר במדרשי חז"ל) – מצינו דבר נפלא שהי' רק פעם אחת ויחידה: "אותה שנה לא עשו ישראל את יום כפורים" (לפי ששבעה ימים שלפני סוכות כל יום עשו שמחה ומשתה), שאכלו ושתו ביום הכיפורים, וכאשר "היו דואגים ואומרים כו' יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".
והענין בזה בפשטות – שדוקא אכילתם ושתייתם ביוהכ"פ היא זו שפעלה שיהיו "מזומנין (שפירושו שאין בזה ספק כלל) לחיי העולם הבא".
ונמצא, שהאכילה ושתי' הקשורה עם השמחה שבחנוכת בית ראשון שנבנה ע"י שלמה המלך (לאחרי ההכנה של דוד, שהוא מלכא משיחא), פעלה עוד יותר מהתענית (העדר אכילה ושתי') של הכהן הגדול (שהרי גם הוא הי' צריך להתענות ביוהכ"פ, ולכן מצינו במשנה ובגמרא כמה ענינים שהיו צריכים להבהיר כו' בגלל שהתענה ביוהכ"פ) באותו ביהמ"ק בשנים שלאח"ז.
ונתבאר בארוכה בהתוועדות הנ"ל, שדעת לנבון נקל להבין בפשטות מהי ההוראה מהקביעות דשבת שובה בשנה זו בשמיני בתשרי בנוגע לעבודת התשובה (שהרי שבת שובה הוא עיקר ענין התשובה – תשובה עילאה, כי "שבת" אותיות "תשב", כמדובר לעיל בארוכה), אפילו בימינו אלו, בזמן הגלות ובחוץ לארץ – הוראה לכל אחד ואחת מישראל שיודע מה שאירע אז, ובמילא חלה על זה תורת הבעש"ט שצריך לחפש בזה הוראה בעבודתו לקונו – שמראים ליהודי כמה גדול כחו, שביכלתו לפעול אפילו ע"י דבר גשמי שאין תחתון למטה הימנו, כמו אכילה ושתי', שזהו מג' הדברים שבהם משתווה (לא למלאכי השרת, אלא להיפך) ללמטה הימנו – שאם הוא רק מקשר אותו עם השמחה של חנוכת ביהמ"ק הראשון, יכול לפעול על ידו יותר ממה שפעל הכה"ג ביוהכ
"פ בזמן ביהמ"ק הראשון ע"י העדר ושלילת אכילה ושתי'.
ג. וזוהי גם נתינת כח שלא להתיירא מפני החושך כפול ומכופל של הגלות, שהולך ומחשיך,
ועד שישנם כאלו שיצרם אנסם לומר על חושך כפול ומכופל שזהו "אתחלתא דגאולה" [הם אמנם מקיימי תומ"צ בכל הפרטים, אבל בפרט זה יצרם אנסם] – שזה מחשיך עוד יותר את החושך, יותר מאשר "כפול ומכופל", שהרי אין חושך גדול יותר מזה שאומרים על חושך, ובפרט חושך כפול ומכופל, שזהו אור (אתחלתא דגאולה),
וא"כ, יכול יהודי להתיירא מכך שזהו עולם שבו יכולים לכסות ולהסתיר על האמת הגלוי, שיש פס"ד ברור ברמב"ם (כפי שנדפס ותורגם בכמה לשונות, כך, שכולם יכולים לראות בבירור) כיצד תתחיל הגאולה:
באותו ספר של הלכות שהתחלתו "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא", מסיים הרמב"ם בהלכה שקשורה עם ענין הגאולה – כיצד תהי' התחלת הגאולה, עוד בזמן הגלות,
– שלכן לא ברור עדיין ש"הרי זה משיח בודאי", כיון שיכול להיות שינצחו אותו, רח"ל, כמו משיח בן יוסף, בדוגמת "בן כוזיבא", שרבי עקיבא וכל חכמי דורו אמרו שהוא המלך המשיח, ולאחרי כן, כשנצחוהו כו', נודע להם "שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, וה"ה ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים כו'" (כלשון הרמב"ם – בכתבי־יד ובדפוסים הישנים, שהשמיט הצנזור, כפי שכבר נדפסו השמטות הרמב"ם מפני יראת הצנזור), כך, שנמצאים עדיין בעמקי הגלות –
שבתחילה "ילחם מלחמות ה'", היינו, שזהו מעמד ומצב שצריך עדיין לערוך מלחמה; ועוד לפני שיערוך מלחמה עם אומות העולם – "יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", היינו, שיצטרך להתעסק עם יהודים לוודא שילמדו תורה ויקיימו מצוות, כך, שמובן שזהו חושך כפול ומכופל,
אלא שרואים שעומד "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו", ואינו מתחשב אם ילעגו ממנו, או אם זוהי דעת הרוב או דעת המיעוט בכמות – כשם שבנ"י אינם מתייראים מפני כמות, לפי שמאז שנעשו ל"עם" הנה "אתם המעט מכל העמים", ודוקא בגלל זה "חשק הוי' בכם", כיון שבונים על איכות ולא על כמות, ועאכו"כ שכאשר מדובר אודות "לילך בה ולחזק בדקה", הרי בודאי שאינו יכול להתחשב עם כמות, אלא צריך לבנות על איכות, ובפרט שכיון שזוהי תורתו של הקב"ה ומצוותיו של הקב