שמחת בית השואבה

לקוטי שיחות
רבי מנחם מענדל מליובאוויטש זיע"א

מעלת מי מעין – מטהר בכל שהוא ובזוחלין

ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה (ישעיה יב ג). המעלה במי מעין על שאר מימות היא: א, מעין מטהר בכל שהוא. שאר מימות צריכים שעור בכמות המים, אבל מי מעין, מכיון שהם מחברים למקור, אין נוגע בהם שעור בכמות, אלא נוגע האיכות, ומטהרין בכל שהוא.

ב, מטהרין בזוחלין. שאר מימות צריכים להיות נתונים במקום מסים, שמקום זה מכיל ומודד אותם, אבל מי מעין – אם הם מחברים עם המקור, אינם צריכים לזה.

משמעות הדבר ברוחניות

הכונה בזה ברוחניות: אם רוצים ללכת עם הכחות הפרטיים ועם חשבונות פרטיים, בהפסק מהמקור – אזי יש צרך בכמה תנאים:

בהכרח שיהיה 'שעור', צריך שיהיה לו די שכל ודי כחות, ושעור 'שכל גופו עולה בהם', ושעור זה צריך להיות משער ומדוד על ידי דבר שחוץ ממנו, דהינו שגם מצד הזולת יסכם שהשעור שלו הוא מספיק.

ואם אין לו תנאים אלו – הרי בנוגע לטהר את הזולת, אין מה לדבר כלל; ועוד יש מקום לומר שהמים עצמם יהיו מקבלים טמאה.

אבל בשעה שמקשרים למקור, למעין – אזי מטהרים בכל שהוא ובזוחלין. אין שום תנאים. בין אם הכחות שלו הם ברבוי או במעוט, ואפלו 'כל שהוא' בלבד, ונוסף לזה הלא הם גם 'זוחלין' – מכל מקום, מכיון שהוא מקשר עם המקור, צועד הוא על 'כתפים רחבות'. ולא זו בלבד שהוא אינו מקבל טמאה, אלא אדרבה – הוא מטהר את כל הטמאות, אפלו טמאה חמורה ביותר (מי חטאת), כיון שבזה לא נוגע הכחות שלו, להיותו מקשר למקור.

ענין נסוך המים בעבודת האדם – קבלת על

על פי זה יובן הענין ד'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה': הענין דנסוך המים בעבודת האדם ברוחניות הוא – קבלת-על, שזהו החלוק בין יין ומים:

יין – יש בו טעם, דענינו ברוחניות – הבנה והשגה; מים – הם דבר שמצד עצמו אין לאדם טעם בזה, והוא עושה זאת רק מצד קבלת-על. הוא אינו מתחשב בעצמו, איך מתקבל הענין בשכלו, אלא מתקשר עם המקור, ומקים זאת בקבלת-על.

בשעה שישנו אצלו הענין ד'ושאבתם מים בששון', יש לו מעט מים פשוטים, דבר שאין לו בו תענוג, ואף על פי כן הרי הוא שואב אותם בשמחה, כיון שעתיד לנסכם על גבי המזבח לפני הקדוש ברוך הוא, כפי שצוה הקדוש ברוך הוא – אזי נעשה זה במילא 'ממעיני הישועה', שנעשה מי מעין המחבר למקור ומטהר בכל שהוא ובזוחלין, ונמשך ישועה בכל הענינים, שלא לפי ערך כחותיו כלל, כיון שהוא מיחד עם המקור (חלק ב עמ' 419-420):