סוכה (לא) כשרה
בילדותו למד גריגורי מושגי יסוד ביהדות אצל אביו. אבא, עובד בשרות המפלגה הקומוניסטית, התנהג כלפי חוץ כרוסי נאמן למולדת ולמפלגה, אבל בבית חזר ושינן לבנו גריגורי כי לא ככל תושבי רוסיה אנחנו, כי אם יהודים בסתר, אמנם כשאר אזרחי הארץ מבחוץ, אבל יהודים גאים בלב. גאים אבל כואבים על האילוץ להחזיק ביהדותנו רק בהחבא מפחד עינא בישא.
גריגורי למד בבתי ספר ממשלתיים, ובלילות למד עם אביו. הוא לימד אותו אותיות א"ב, ואחר כך קרוא וכתוב בשפה העברית; הוא סיפר לו סיפורי תנ"ך, וסיפורים עממיים על יהודים צדיקים שלא זנחו את תורת ישראל גם בשנות הזעם הקשות, כאשר השלטון התנכל בעריצות לכל דבר שריח יהדות נודף הימנו. אביו הזהירו בהזהרה חמורה שלא יוודע לאיש דבר מכל אשר לימד אותו בסתר, ושלא יוודע לשום שונא ישראל על אודות מוצאם היהודי. מדי פעם סיפר לו על יהודים שנתפסו במחתרת מקיימים מצווה או לומדים תורה, אלו שילמו מחיר יקר מאד, הם נידונו לעשרות שנות גרוש ועבודת פרך בסיביר הקפואה.
***
כאשר גדל הנער ושכלו התפתח, הביא אותו אביו בסוד ענינים נוספים. היה זה פעם בערב פסח כאשר אביו נסע עמו לעיירה סמוכה אצל ידיד נאמן אף הוא "קומוניסט מושלם" למראית עין, ולבו לב יהודי שעורג לקיום מצוות היהדות, להיות חלק וחוליה בעם ישראל. גם ידיד זה כמו אביו של גריגורי, בן ונכד היה ליהודים נאמנים שעד נשימתם האחרונה לא הפסיקו לטעת בלב צאצאיהם את הכמיהה ליהדות, את הרצון לחיות כיהודים, ואת הגעגועים לארץ חמדה טובה ורחבה שהנחיל בורא העולם לבניו היקרים, עם ישראל.
במרתף ביתו של ידיד אביו נערך שולחן "סדר". החורים והסדקים במרתף כוסו היטב כדי ששום פרט מן הנעשה פנימה לא יקרין החוצה. המסובים שמרו על שקט. בלחש נאמרו קטעי הגדה, בדממה נמזגו כוסות יין לארבע כוסות, ובדממה שתו המסובים את היין ואכלו את שברי המצות הכשרות, כאשר עיניהם דומעות ולבם בוער, מאחלים איש לרעהו: לשנה הבאה בירושלם הבנויה!
גריגורי עד היה לסדר מואר קלושות, מתנהל בדממה בצל הפחד, ומעין חפזון של יציאת מצרים שורה על המשתתפים, כדי לסיים הכל בשלום בלי שום תקלות ומרעין בישין.
לאחר הסדר הציבורי הקטן במרתף, ביקש גריגורי להשתתף במסיבות יהודיות נוספות, לטעום טעם נוסף מחגי ישראל שמרגשים אותו כל כך ומאיצים את זרימת הדם בעורקיו. וכשסיפר לו אבא על חג הסוכות הקרב, ועל קיום החג ומצוותיו בימים כתיקונם, בפזורת ישראל בגולה, הבטיח לו להביאו לסוכה של ממש, גם פה, מתחת לחוטמם של אנשי הבולשת. חבר של אבא מן העיר הסמוכה הזמין אותם לליל חג הסוכות בסוכתו הקטנה שבנה במרפסת קטנה ואחורית בביתו.
***
בערב סוכות נסעו שניהם, האב ובנו, ברכבת לעיר הסמוכה, ומשם הלכו רגלי לביתו של הידיד שהזמינם.
בערב, עם התקדש החג, נכנסו האורחים למרפסת שהוסוותה היטב והפכה לסוכה כשרה. גריגורי הביט בהשתאות באורחים ובבעל הבית אשר מוחים דמעה, סקר את קירות הסוכה, את הענפים והעלים המכסים אותה מלמעלה, וריחם על חבר אביו שבוודאי עני הוא שלא השיגה ידו לכסות את הסוכה בגג יציב יותר.
החל להסתגל למגוריו בעיירת פיתוח בדרום, התרגל גם לעיסוקו החדש, ופירנס את משפחתו בצניעות. אבל למרות שלא עסק במקצועו ונאלץ להסתפק בהרבה פחות, לא התלונן. הוא חש התרוממות רוח כל אימת שנזכר באביו, שאגב, נפטר בסוכות.
בחודשי הקיץ, זמן רב לפני פרוס החג, תיכנן את הקמת סוכתו - סוכה מרווחת לתפארת, בחצר ביתו, לעין כל!
ולעת ערב, בכל יום ויום, הקדיש זמן להקמת הסוכה. קרש לקרש, דופן לדופן והסוכה כבר בנויה, עכשיו צריך לדאוג לכיסוי, לגג. עדיין חי בזכרונו זכרון אותה סוכה במרפסת, בנכר אצל ידיד אביו, סוכה קטנה חבויה ומכוסה עלים וענפים. הוא חייך נוכח סוכתו המרווחת. אמנם לא גמורה עדיין אבל בעזרת ה' תעמוד פה סוכה לתפארת. כאשר סיים עם הכתלים פנה לגג, חשב והחליט להתקין גג חזק, דיקט אחד שיכסה היטב את הסוכה ויגן עליה מפני רוחות וממטרים.
הסוכה המוצקה עמדה על תילה, ומראה מבחוץ כעין צריף, אבל מבפנים עמל גריגורי לקשטה כראוי. סדינים נפרשו על הקירות, וקישוטים שונים ומשונים קישטו את קירותיה. מן התיקרה השתלשלו ניירות צבעוניים ושרשראות מחליפות גוונים. דמויות של חיות שונות ניבטו מן הכתלים, לא רק אריה, נשר, צבי ונמר, גם דב וברדלס, פיל, ומעופפים למיניהם, כיד הדמיון הטובה על גריגורי.
הסתיו אותה שנה הקדים את בואו, גשם דקיק צלף באלכסון על הארץ. אבל גריגורי לא התרגש, הגג - הדיקט החזק, הגן על הקירות היטב ולא איפשר לשום טיפה תועה לחדור פנימה.
בליל סוכות ישב גריגורי עם בני משפחתו בסוכה והתענג על "חג החרות" לראשונה בחייו, בסוכה הבנויה תחת כיפת השמים, ואין איש מצווה להרסה ולסלקה!
באחד מימי חול המועד סוכות הגיע רכב לעיירה ובו שני אברכים אשר עוסקים בקרוב בנים רחוקים לאביהם שבשמים. האברכים הרגילים בעבודת הקודש, עבדו במסירות נפש. לעיתים נתקלו בחומה אטומה, כאשר קשה היה להגיע לניצוץ הקדוש החבוי תחת שכבות רבות של חומר. לעיתים נתקבלו בסבר פנים יפות אצל אחינו בני ישראל רחוקים מצור מחצבתם כרחוק מזרח ממערב, אך לבם לב יהודי. אלו אשר זכרו עוד מימי נעוריהם בית כנסת, שופר, סבא זקן עטוף בטלית מניח תפילין. שמחים היו על האברכים שבאו מדרך ארוכה אליהם לתרום מזמנם ומלבם כדי להשיב כבשות תועות אל הרועה.
גשם דקיק רקד על הדיקט שכיסה את סוכתו של גריגורי. האברכים שראו את המבנה ספק צריף ספק סוכה פנו לנקוש על הדלת.
גריגורי לבוש חגיגית קידם את פניהם במבט חם.
"הכנסו פנימה" - החווה בידו. נעימות פשטה בלבו, טוב שהגיעו אורחים שיוכל להתפאר לפניהם במעשי ידיו לתפארת.
האברכים הסתכלו בסוכה המוזרה ובגריגורי חליפות והבחינו בחומר ההיולי שלפניהם שמבטיח תוצאות טובות לאחר השקעה מרובה. הם לא רצו להתישב בסוכה הפסולה מחמת הכיסוי הלא כשר. אחד מהם החליט להגיע לפשר דבר מבלי לגרום בושה או אי נחת.
סוכה (לא) כשרה – המשך מהעמוד הקודם
לבעל הבית. "יהודי יקר" פנה אל גריגורי, "אמנם סוכתך מעידה על לב חם ורצון עז לקיים את המצווה על הצד הטוב ביותר..." - גריגורי האזין בפנים מחויכות, דברי האברך נעמו לו. אבל הנה המשיך האברך ואמר: "סוכה כשרה חייבת בכיסוי כשר, סכך כשר לסיכוך, כגון ענפים או קנים..."
ההבעה המחויכת של גריגורי הפכה למבע של תמהון ושאלת. "מה זאת אומרת?" שאל במבוכה "והלא סוככתי על הסוכה בדיקט שקניתי מכספי, רציתי להדר, לכבד את זכרון אבי, אם בנכר כיסו את הסוכה החבויה מקושטת בענפים ועלים, מחוסר אמצעים, החלטתי בלבי כי בבוא יום כאשר אזכה לסוכה משלי בריש גלי, אבנה אותה במיטב יכולתי ואתקין לה גג מכובד...".
האברכים הביטו ביהודי התמים המנוער מכל וכל אבל מתאמץ בכל יכלתו לפי הבנתו.
הם ידעו כי עוד ימים רבים יעברו עד שגריגורי ובני ביתו ילמדו להתנהג כיהודים כשרים, אך בסופו של דבר יעלו על דרך המלך, על השביל המוביל לחצרות בית ה'. כי מי שלבו מכיל כיסופים להשי"ת זוכה לסיעתא דשמיא.
ואכן, לשנה הבאה כבר ניצבה בגאון סוכתו המפוארת של גריגורי, כאשר הגג עשוי ענפים טריים ולחים, מפסולת גורן ויקב, כפי דרישת ההלכה...