שבאוקראינה. בשהותו שם פגש בחור ישיבה בשם ר' פייבל וינהולץ, והלה סיפר לו מעשה נפלא שאירע לו עם הסבא מסלבודקא.
וכך סיפר ר' פייבל: לפני כשלוש שנים, התארסתי עם בתו של גביר העיר חרקוב, שהיה בן תורה, ירא שמיים ומקורב מאוד ל'סבא מנובהרדוק', רבי יוזל. היה זה לאחר שהגאון רבי איסר זלמן מלצר בעצמו הציע אותי בתור שידוך טוב ומתאים.
השמועה על האירוסין עשתה לה כנפיים. אחד הבחורים בעיירה צרה עינו בהצלחתי ונתמלא קנאה. הוא הפיץ עלי שמועות המדברות בי סרה, ומחמת כך המחותן נבהל וביטל את השידוך. נכלם ומיואש עזבתי את העיירה, ועד מהרה נאלצתי לנדוד הלאה לרגל המלחמה.
עברתי תלאות רבות: נתפסתי לצבא וערקתי, הסתתרתי, התגלגלתי ממקום למקום, עד שהגעתי לקרמנצ'וג. בינתיים התפכח הבחור המלשין מקנאתו, והגיע למסקנה כי גרם לי עוול גדול. נודע לו כי הגעתי לקרמנצ'וג, שם נמצא ה'סבא מסלבודקה'.
ישב הלז וכתב לסבא מכתב, גילה את אשר עשה והפיל תחינתו לפניו, וביקש כי ישיג מחילה ממני. הסבא קרא לי והראה לי את המכתב, ניכר היה, כי הוא מתכונן להאריך בשיחה כדי לשכנעני, אך אני עניתי מיד: אני מוחל לו בלב שלם!
הסבא לא הסתפק: אין לך בליבך כלום כנגדו לאחר כל מה שעולל לך? עניתי: שום כעס אין בליבי. אני בטוח, כי משמים לא נועד השידוך הזה בשבילי. אם לא בדרך זו - הרי בוודאי היה מתבטל בדרך אחרת.
הסבא שוב שאל: "אף לא קפידה כלשהי? בטוח אתה? חשוב היטב!" - לא הרפה ממני. ואני לא הבנתי, מדוע הוא חוזר על אותה שאלה. עמדתי על שלי: אני בטוח בהחלט! אני רואה את יד ההשגחה בכל. זה ענין ישן, מאורעות כה רבים עברו מאז, עד שאינני חושב על כך יותר!
הסבא היה נרגש לאין שיעור. שמעתיו ממלמל כאילו לעצמו: איזה סבל עבר על הבחור, איזה צער, ובכל זאת הוא סולח במחילה גמורה!
אז פנה אלי ואמר: יודע אתה איזו זכות יש לך? הרי עליך נאמר: "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו", והוסיף הסבא והצהיר: ברגע זה הינך נקי לגמרי מכל חטא. צדיק גמור אתה! לתדהמתי, התרומם הסבא מעל כסאו וביקש: אנא, ברך אותי.
אני אברך את הרב? - נרתעתי בבהלה, מבולבל לחלוטין. אמר הסבא: מדוע מתפלא אתה? הן צדיק גמור אתה, נקי מכל חטא. ברכתך יקרה, גדול כוחה עד מאד! אנא, הנח ידיך על ראשי וברכני.
סיים ר' פייבל את סיפורו: לא הצלחתי להתחמק, וכך עמדתי אני - הבחור הצעיר - כשידי מונחות על ראשו של הסבא, ו...ברכתיו. סופו של דבר היה, שהודות לביטול השידוך, הגיע אותו פייבל לארצות הברית, וכך ניצל מן השואה.
(המשגיח, שבת טיש)
"הורה מיד להקדימו לראש התור ולקבלו"
רבי חיים קרייזווירט זצ"ל השתדל פעם להכניס לסמינר מסויים בירושלים את אחת מבנות קהילתו, אולם המנהל סרב בעקשנות לכל הפצרותיו, ולא נעתר לבקשותיו החוזרות ונשנות.
לאחר זמן קצר פתח רבי חיים כולל לאברכים בירושלים, ובין המועמדים שנרשמו להתקבל אל הכולל, היה גם בנו של אותו מנהל סמינר. כשבדק רבי חיים את רשימת השמות ונתקל בשמו של האברך, הורה מיד להקדימו לראש התור ולקבלו כתלמיד מן המניין, כדי להעביר על מידותיו בלי שמץ של כעס ורוגז על אביו של האברך.
(שבת טיש)
"קיתונות של בוז, ואפילו קללות, על שהוא 'הפיל אותה בפח'..."
מעשה נפלא היה עם רבי בנימין ביניש פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר. בת מסמינר בית יעקב בררה אצל רבי ביניש על בחור ישיבה, לפני ארוסיה. הוא קילס את הבחור והירבה בשבחו, וכתוצאה מכך באו ברית הארוסין בשעה טובה ובמזל טוב.
לאחר מספר שבועות התחרטה הבחורה מן השידוך מסיבות שונות וביטלה אותו. לאחר מכן באה אל בית ראש הישיבה ושפכה בפניו קיתונות של בוז, ואפילו קללות, על שהוא 'הפיל אותה בפח', ומלים שקשה להעלות על הכתב מחמת גודל חריפותן. רבי ביניש ישב ושתק...
עברו ימים והבחורה שוב באה ברית הארוסין עם בחור אחר. כשבוע לפני החתונה פונה רבי ביניש אל בתו: "מי עושה לאותה בחורה שבת כלה?" (מנהג בנות בית יעקב לערוך מסיבה לחברות באותה שבת של העלייה לתורה של החתן), "אינני יודעת" משיבה בתו "ובכלל מה זה מעניין אותך, בפרט לאחר עזות הפנים שגילתה כלפיך אותה הבת". הוסיפה בת ראש הישיבה. "בתי, אני מצווה עליך לברר תיכף ומיד, מי עושה לה שבת כלה".
הלכה הבת בלית ברירה וביררה שאכן אין מי שעושה לה שבת כלה. היא חוזרת לאביה ובפיה עובדה זו שאין בעבורה שבת כלה. מיד הושיט סכום כסף לבת ואמר: "קחי זאת, וערכי קניות ועשי לה שבת כלה...".
(שבת טיש)
"לרבי מותר לחרוג מהוראתו, אבל אני חייב לציית לה!"
סיפר ר' יענקל'ה גלינסקי זצ"ל:
כשנסעתי לארצות הברית בפעם הראשונה לביסוס מוסדות התורה, ביקשתי להתברך מפי הרבי מסאטמאר זצ"ל. שאל אותי הרבי: מי אתם? אמרתי: הייתי בן ישיבה, עצור בסיביר. מה שמך? יעקב. ושם משפחתך? גלינסקי. שמעתי עליכם, מה מבוקשכם?
אמרתי: לקבל ברכה להחזקת מוסדות התורה. פנה אל הגבאי: תן לו ברכה מרובה, אלפיים דולר. אמרתי: באתי לבקש מהרבי ברכה, ולא כסף! ענה הרבי: אין ברכה שורה על כלי ריק.
כעבור זמן נכנסתי לאחד מעשירי קהילת סאטמאר בבורו פארק. התעניין: המוסדות שלכם נתמכים על ידי המדינה? אמרתי: תמיכה בסיסית, שאינה מגיעה לרבע התקציב. אמר: כחסיד סאטמאר אני מנוע מלתת למוסדות המקבלים כסף מהמדינה.
אמרתי: כחסיד סאטמאר, ודאי תשמח לשמוע שהרבי נתן לי אלפיים דולר, ומשכך - קיים גם אתה איפוא מצות עשה של הליכה בדרכי החכמים, ובמיוחד חסיד בעקבות רבו!
טען: לרבי מותר לחרוג מהוראתו, אבל אני חייב לציית לה!
אמרתי: אמת. אני האחרון שאסית אותך שלא לנהוג כצווי רבך. אבל תנהג עמי בכנות: אם אתה מציית לו באופן מלא בכל העניינים, איני מבקש מאומה, אבל אם יש עניינים בהם אינך מציית לו, אין זו אלא התחמקות!!!
מיד העניק תרומה בסך חמש מאות דולרים!
(ליקוטים וסיפורים נפלאים)