Rabbi Efrem Goldberg
אֶ ת הַ תֻּ מִ ּ י ם ...
כתב הרמב"ן, כשהכהן היה שואל באורים ותו־מים, היו האותיות שבחושן מאירות אך לא לפי סדר של תיבה. ולכן הכהן היה נצרך לשם הקודש שנקרא 'תומים' – ואז ברוח הקודש, הוא יידע לצרף את האותיות לתשובה הנכונה. שלא יטעה ויגיד, על פי אותם אותיות, מילה אחרת.
וחביב על רבינו לחזור על מה שראה בספר 'פנינים משולחן הגר"א'. בספר שמואל (א', י"ג- ט"ו), מובא על חנה שבאה להתפלל במשכן ה', ועלי הכהן ראה אותה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, חשב אותה לשכורה. ענתה לו חנה ואמרה ...
ובגמרא (ברכות ל"א ב') מבואר, שאמרה לו, לא אדון אתה בדבר הזה, ולא רוח הקודש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר הזה, ולא דנת אותי לכף זכות.
ותמוה, וכי מה שייך רוח הקודש לענין לדון לכף זכות, וכי מי שאין לו רוח הקודש לא דן לזכות?
עוד קשה, כיצד חשד אותה לשיכורה וכי לא הכיר אותה, הלא היתה משבע הנביאות שהיו לישראל (מגילה י"ד א').
אלא מבאר הגר"א על פי הרמב"ן הנ"ל: בוודאי עלי ידע שצדקת היא, וכשראה אותה מתפללת בלא קול, התפלא ושאל באורים ותומים, והאירו האותיות ה' כ' ש' ר’ ... והוא צירפן למילה 'שִׁכֹּרָה', ולכן גער בה 'עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין ...' ענתה לו חנה, לא אדון אתה דבר הזה, ואין לך רוח הקודש לצרף את האותיות כראוי, כי הצירוף הנכון הוא 'כֶּשָׂרָה', כלומר, אישה עקרה אנכי המתפללת על בנים, כֶּשָׂרָה אמנו, ולמה לא דנת אותי לכף זכות?
