בענין שצדיקים אינם נהנים משום ראיה ומאכל איסור
ויהי כי זקן יצחק ו'תכהין' ע'יניו' מ'ראות' (פרשתן, כ"ז א'). ראשי תיבות וסופי תיבות מעונות, אפשר לומר רמז על פי שידוע מכמה צדיקים שלא היו יכולים לראות שום דבר שנעשה בו איזה חטא. וכמסופר מהצה"ק ר' מאטילי מטשערנאביל זצוקלה"ה שפעם אחת הדליקו נרות ערב שבת קודש בין השמשות על ידי אינו יהודי, ולא ראה שום אור עד ששאל מה זאת שלא הדליקו נרות. וזהו ויהי כי זקן יצחק, בא למדריגה ותכהין עיניו מראות, ראשי תיבות וסופי תיבות מעונות, שלא היה יכול לראות שום דבר שנעשה בו עון הבן.
פעם אחת היה הרה"ק רבי נחום [מטשערנאביל] על שבת קודש אצל הרה"ק רבי שמעון שלמה זצוק"ל אביו של הרה"ק רבי משה מסאווראן זלל"ה, והדליקו אז בערב שב"ק נר גדול שתדלק כל הלילה, ובאשמורת הבוקר כשעמד הרה"ק רבי נחום משנתו, והיה עוד חושך ואפילה, ורצה ללכת החוצה, והרה"ק רבי שמעון שלמה ובני ביתו ראו כי הר"נ הולך וממשש הדרך כמו מי שהולך בחושך, וקרוב שיפול באחת הפחתים, או שיכה את ראשו בהליכתו, ושאל ואמר הרב נחום: מדוע לא הדלקתם איזה נר שתדלק כל הלילה, כי עתה חושך בבית, ואין אני רואה כלום, והיה לפלא בעיניהם, ותיכף עשו דרישה וחקירה אודות זה, ויוודע הדבר כי הנר נכבה בלילה, והמשרתת הנכרית הדליקה את הנר בשבת קודש, על כן לא האיר הנר להרה"ק רבי נחום, ולא ראה לאורה. (כרם ישראל, חזון נחום דף מ"ח אות י"ג)
סיפר הגה"ק רבי אשר אנשיל יונגרייז זצ"ל הי"ד אבד"ק טשענגער יצ"ו, שפעם איחרו להדליק הנרות בערב שב"ק בבית זקינו הגה"ק רבי מרדכי בנעט זי"ע אבד"ק ניקלשבורג יצ"ו, והדליקום הבני בית ע"י עכו"ם, וכשבא לביתו נאוה קודש, אמר בתמהון: מדוע יושבים בחושך ולא הדליקו את הנרות, כי לא ראה כלל אור שהדליקו באיסור. (בית אשר אהל שרה טשענגער, מערכת מהר"ם בנעט)
הרה"ק מאפטא זצ"ל ביקש פ"א שיביאו לפניו איזה משקה לשתות, והביאו לפניו כוס חלב, ולא פנה לזה כלל, ולאחר זמן פנה ואמר הלא בקשתי מקודם איזה משקה לשתות, ולמה לא הביאו לי, אמרו לו הלא מונח לפני הרבי כוס חלב, אמר להם איני יודע מה שאתם אומרים, אין אני רואה כלום לפני, והי' לפלא בעיניהם, אולם לאחר זמן קצר בא אחד ואמר שהחלב לא נעשה בכשרות, כי לא הי' ישראל בעת החליבה, ואמר אז הרה"ק מאפטא שבזה מובן לשון חז"ל (מס' ע"ז דף ל"ה ע"ב) ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין [וכו'] חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו [וכו'], שהכוונה הוא בפשטות, שאם הוא חלב של עכו"ם ולא הי' שם ישראל בעת החליבה, אין ישראל רואהו, שאין ישראל רואה החלב הזה כלל במציאות.
פעם התאכסן רבינו [בעל חידושי הרי"ם מגור זצ"ל] בעיר אחת והגישו לפניו לאכול, ולקח כמ"פ את הכף עם הרו טב סמוך לפיו כאילו רוצה לאכול, ובכל פעם חזר ושפך הרוטב לתוך הקערה, ואמר כנראה המאכל כשר, ועם כל זה אין לבו מניחו לאכול, ולא אכל, ואחר החקירה נתוודע שהיה בשר בכור שלא נמכר כהלכתו, והודיעוהו מזה, ואמר להאנשים הסובבים אותו, בוודאי הנכם חושבים שזהו ענין השייך לרבי, אבל תדעו כי לא כן הוא, ובאמת כל איש ישראל יכול להרגיש זה אם לבו נותן לו לאכול או שלא לאכול, וע"ז נאמר בתורה (ויקרא י"א מ"ז) ובין החיה הנאכלת ובין החיה א שר לא תאכל, ופירוש הנאכלת, וואס עס לאזט זיך עסן, ואשר לא תאכל, וואס עס לאזט זיך נישט עסן. (חידושי הרי"מ פרשת שמיני)
בבית הרה"ק רבי שלום מבעלזא זצ"ל שחטו פ"א עוף וצלו הכבד שמתוכו, ונתנם הרבנית ע"ה לבנה הרה"ק רבי יהושע זצ"ל כשהי' עוד ילד שיקח אותו להחדר שלמד ויאכלנו שם, ולאחר זמן שהלך להחדר מצאו שאלה בהעוף ששחטו, והפסק הי' שהיא טריפה, והלכה הרבנית לבעלה והתאוננה לפניו שבניהם יהושע'לע יאכל טריפה חלילה, אמר לה מהר"ש, הוא לא יאכל, הוא לא יאכל, וכאשר בא בחזרה מחדר, שאלה אותו האם אכלת הכבד שנתתי לך, ענה : שכחתי מזה, ולקח אותו מכיסו שהי' עדיין מונח שם.
(בית אשר) (מרן הגה"צ מנאנאש זצ"ל) (מרן הגה"צ מנאנאש זצ"ל בשם אביו הגה"צ דומ"ץ דק"ק האלאש זצ"ל הי"ד)