אותם הפסוקים של ויתן לך האלקים מטל השמים וכו', הכתוב במחזורים במוצאי שבת בסדר ההבדלה, היה נוהג מורי [האר"י] ז"ל לאומרם בכל מוצאי שבת בשעת שמבדיל על הכוס בביתו.
אחר ההבדלה שאומר ברכת על הגפן, לא ישיח שום שיחת חולין, אלא תיכף יתחיל פסוקי ויתן לך וכו'. (כף החיים לר"ח פלאגי, סי' ל"ב סעיף י"ט) ונוהגים לומר ויתן לך, לפי שנאמר (ישעי' נ"ו ב') כל שומר שבת מחללו וגו' ושמחתים בבית תפלתי וגו', שבמוצאי שבת צריך לומר רננות כמו ויתן לך, לפי שהשבוע נכנס, ואומרים פסוקים טובים וברכות ושלומות, ועוד כתיב (שם נ"ה י"ב) כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.
אומרים ויתן לך, והם פסוקים של ברכה והצלחה, וסימן טוב בתחילת השבוע שיתברכו במעשה ידיהם.
גם אמר [הרה"ק רבי מענדי'לי מרימנוב זי"ע] בזה הלשון, דער מענטש וואס זאגט נישט ויתן לך במוצאי שב"ק, ווייס איך נישט פון וואנען ער נעמט פרנסה א גאנצע וואך.
וכן הוא מדת השבת שאמרו חז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ונקראת מתנה טובה ע"י שזוכין לה כפי היגיעה בימי המעשה, כמו שכתוב מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, והוא מעין עוה"ב, שהוא מה שאין בכח אדם לבוא שהרי יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז, ואעפ"כ הוא רק שכר המעשה, והוא כנ"ל שעל ידי העבודה יזכה למתנה ומעין זה הוא השבת, וכבמדרש ויתן הן וכבושיהם, פירוש שיתן ג"כ ההכנה, שנהיו מוכנים לקבל הברכות, כמו ששמעתי מפי מו"ז ז"ל שזה מעלת המתנה הנותן בעין יפה נותן, ולכן הנותן בור לחבירו צריך ליתן לו דרך, כן המתנה שנותן הקב"ה נותן ג"כ הדרך שיהיה האדם מוכן לקבל המתנה ודפח"ח. וזהו שכתוב כבושיהן, כמו שכתוב כבוש הדרך לבניך, שהוא הדרך וההכנה לקבל, וכן הוא בשבת קודש שנותן ברכה לימי המעשה, שנוכל להכין בהם הדרך לקבל השבת הבא, וזהו שכתוב במדרש ויתן ויחזור ויתן, שמתנה זו עצמה אין לה הפסק, שנותנת הכנה להבא לאדם לילך ממדריגה למדריגה, והשבת מברך לימי המעשה לקבל אחר כך השבת הבא, וכן לעולם. ואולי זה סמך למנהגן של ישראל לומר במוצאי שבת קודש פרשת ויתן לך, כמו שכתבנו.
הרה"ק רבי דוד ווייסליצער ז"ל אמר: כי טוב שיאמרו שני אנשים יחד ויתן לך.
(שער הכוונות דף ס' ע"ב) (מטה משה אות תק"א) (סידור בית יעקב לר"י עמדין, סדר מוצ"ש) (עטרת מנחם אות קצ"ה) (שפת אמת בפרשתן) (עטרת מנחם אות קצ"א)