יהודי רמאי? // מאמר "פדה בשלום" – ספר המאמרים תרס"ח

יהודי אמור להסתפק ב"פת במלח" ו"מים במשורה" או לשאוף ל"טל השמיים ומשמני הארץ"? איך משתמשים בשפע הגשמי בלי 'לשקוע בבוץ'? מתי יהודי לובש את "לבושי עשו", ואיך מוודאים שהיהודי שבפנים נותר "יעקב"? מסר מרתק ורלוונטי מסיפור ברכות יצחק ליעקב

— א —

למה באו הברכות במרמה דווקא?

הִנֵּה רִבְקָה וְיַעֲקֹב עָשׂוּ כַּמָּה עִנְיְנֵי רַמָּאוּת לִקַּח אֶת הַבְּרָכוֹת – בְּמַה שֶּׁהִלְבִּישָׁה אֶת יַעֲקֹב בְּבִגְדֵי עֵשָׂו הַחֲמֻדוֹת וְאֶת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים כּו', וְיַעֲקֹב אָמַר "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" כּו'.

וְלִכְאוֹרָה: מִפְּנֵי מַה הָיְתָה הַהַנְהָגָה בְּאֹפֶן כָּזֶה דִּלְקִיחַת הַבְּרָכוֹת יִהְיֶה בְּמִרְמָה דַּוְקָא?

ה'מחלוקת' בין יצחק ורבקה: "משמני הארץ" ליעקב?

אַךְ הָעִנְיָן הוּא, דְּהִנֵּה עַל פִּי פָּשׁוּט רָצָה יִצְחָק לְבָרֵךְ בְּ"טַל הַשָּׁמַיִם [וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ] כו' וְרֹב דָּגָן [וְתִירֹשׁ] כו'" לְעֵשָׂו. וּבִשְׁבִיל יַעֲקֹב הֵכִין בְּרָכָה אַחֶרֶת, וְהוּא מַה שֶּׁבֵּרְכוֹ בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה בְּלֶכְתּוֹ לְפַדַּן אֲרָם, שֶׁאָמַר לוֹ "[וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ] וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ [וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים] וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם כו'".

דְּהִנֵּה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן [וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל] כו'" – וְרָצָה יִצְחָק שֶׁיַּעֲקֹב יִהְיֶה עַל פִּי דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלָזֹאת רָצָה לִתֵּן הַבְּרָכוֹת דְּ"רֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" לְעֵשָׂו.

וְרִבְקָה רָצְתָה שֶׁיִּתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב גַּם בִּבְרָכוֹת אֵלּוּ דְּ"וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ".

— ב —

לא מתאמצים עבור שפע גשמי. כשהוא מגיע בדרך ממילא זה מבורך

וְהָעִנְיָן הוּא הֵדֵּן אֱמֶת דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְחֹר בָּעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים, דְּהַיְנוּ "רוֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ",

וּבְדֶרֶךְ כְּלָל כָּל יִשְׂרָאֵל (גַּם מִי שֶׁאֵין עִסְקוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה) אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן הִשְׁתַּדְּלוּת וְהִתְאַמְּצוּת יְתֵרָה עַל זֶה –

מִכָּל מָקוֹם, כַּאֲשֶׁר עִנְיָנִים אֵלּוּ בָּאִים בְּדֶרֶךְ מִמֵּילָא, אוֹ עַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת יְתֵרָה, הֲרֵי זֶה טוֹב וְנָכוֹן מְאֹד!

כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְוַסֵּף תּוֹסֶפֶת אוֹר וְחַיּוּת רַב.

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי הוי' יִחְיֶה הָאָדָם". שֶׁהֲגַם שֶׁהָאָדָם יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן "מוֹצָא פִי הוי'", אָמְנָם בְּחִינַת הַ"מּוֹצָא פִי הוי'" שֶׁבַּמַּאֲכָל גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. וְלָכֵן עַל יְדֵי זֶה דַּוְקָא "יִחְיֶה הָאָדָם" כו'.

כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל עִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים וְהַחֻמְרִיִּים, כְּשֶׁמְּבָרֵר אוֹתָם נִתְוַסֵּף עַל יְדֵי זֶה רִבּוּי אוֹר וְחַיּוּת בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית. כְּמוֹ "חַמְרָא וְרֵיחָא פַּקְחִין" [= יַיִן שֶׁשָּׁתִיתִי וּבְשָׂמִים שֶׁהֵרַחְתִּי פִּקְּחוּ אוֹתִי].

וְלָזֹאת רָצְתָה רִבְקָה שֶׁיִּתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב דַּוְקָא בְּאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת דְּ"וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" – שֶׁיַּעֲסֹק בָּהֶם בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם וְיִתְוַסֵּף לוֹ עַל יָדָם רִבּוּי אוֹר וְחַיּוֹת כו'.

ב"מרמה" - לא בבחירה ודעת

אָמְנָם, לְקִיחַת הַבְּרָכוֹת הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמִרְמָה דַּוְקָא. וְהַיְנוּ, לְהוֹרוֹת עַל זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁלֹּא בִּבְחִירָה וְדַעַת שֶׁיִּבְחֹר אָדָם בָּהֶם וְיִתְאַמֵּץ לְהַשִּׂיגָם.

כִּי הַדַּעַת מְעֹרָב טוֹב וָרָע, וְכַאֲשֶׁר בּוֹחֵר בָּהֶם בִּבְחִירָתוֹ וְדַעְתּוֹ, הֲרֵי נֶאֱחָז בְּהַתַּעֲרוֹבוֹת רַע שֶׁבָּזֶה, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לְבָרֵר כו'.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר בָּא לוֹ בְּדֶרֶךְ מִמֵּילָא, אוֹ עַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת יְתֵרָה בָּזֶה, יִהְיֶה בִּיכָלְתּוֹ לְבָרֵר הַדָּבָר וְיִתְוַסֵּף לוֹ אוֹר וְחַיּוּת כו', וְאָז הוּא תַּכְלִית הַטּוֹב כו'.

וְזֶהוּ שֶׁלְּקִיחַת הַבְּרָכוֹת הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמִרְמָה דַּוְקָא, לְהוֹרוֹת עַל זֶה שֶׁלֹּא יִבְחוֹר בָּזֶה בִּבְחִירָתוֹ וְדַעְתּוֹ כִּי אִם כְּשֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ מִמֵּילָא אוֹ עַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת וְהִתְעַסְּקוּת כו'.

— ג —

גם ה"בירור" של הדברים הגשמיים הוא בדרך "מרמה"

וְלָכֵן אֹפֶן הַבֵּירוּר הוּא גַּם כֵּן בְּדֶרֶךְ עָרְמָה וּמִרְמָה דַּוְקָא.

דְּהִנֵּה, כְּשֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בַּדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים בְּפֹעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ בַּאֲכִילָה גַּשְׁמִית, הִנֵּה הַבֵּרוּר בָּזֶה הוּא כְּשֶׁאוֹכֵל הַמַּאֲכָל בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, לֹא לְמַלֹּאות תַּאֲוֹות נַפְשׁוֹ, כִּי אִם רַק שֶׁבְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא יִתְפַּלֵּל וְיִלְמֹד.

דְּכַאֲשֶׁר פּוֹעֵל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אֶל הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי אִם מִפְּנֵי שֶׁמֻּכְרָח לְהָאֲכִילָה הַגַּשְׁמִיּוּת – אָז בֶּאֱמֶת אֵינוֹ מַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ אֶת הַטַּעַם וְהַתַּעֲנוּג הַגַּשְׁמִי שֶׁבַּמַּאֲכָל.

וּכְפִי אֹפֶן הַפְּעֻלָּה בְּנַפְשׁוֹ בְּהֶעְדֵּר הַתַּאֲוָה, כֵּן הוּא הֶעְדֵּר הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁלּוֹ כו'.

וְכַאֲשֶׁר כַּוָּנָתוֹ הוּא בְּחִזּוּק הַכֹּחַ בִּשְׁבִיל הַתְּפִלָּה וְתוֹרָה (וְכָל שֶׁכֵּן אִם כַּוָּנָתוֹ שֶׁיְּקַבֵּל חַיּוּתוֹ מֵהַכֹּחַ הָאֱלֹקִי שֶׁבַּמַּאֲכָל כו') –

אָז כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַזֹּאת – הֲרֵי עוֹלֶה הַנִּיצוֹץ לְמַעְלָה כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן כו'.

דִּכְמוֹ בְּקָרְבָּנוֹת הָיוּ מַקְרִיבִים בְּהֵמָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהָיְתָה נִכְלֶלֶת בְּאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָה וְנַעֲשָׂה עַל יְדֵי זֶה "רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" – כְּמוֹ כֵן הוּא בַּמַּאֲכָל, שֶׁנִּתְבָּרֵר וְעוֹלֶה לַה' כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן, וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה "רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" שֶׁנִּתְוַסֵּף אוֹר לְמַעְלָה וְגַם בְּנַפְשׁוֹ כו' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְכֵן כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּכֹחַ הָאֲכִילָה, מִתְעַלֶּה הַנִּיצוֹץ וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה "רֵיחַ נִיחוֹחַ" לְהוֹסִיף אוֹר וְחַיּוּת כו'.

"מרמה" גם בעסק – הכרה בכך שהעסק אינו מקור הפרנסה האמיתי

וְכֵן הוּא בְּבַעֲלֵי עֲסָקִים שֶׁעוֹסְקִים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בַּדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, צָרִיךְ לִהְיוֹת אֲשֶׁר הָעֵסֶק יִהְיֶה בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם נִדְנוּד אִסּוּר כְּמוֹ שֶׁקֶר וּגְנֵבָה וּכְהַאי גַוְנָא, וּכְמוֹ כֵן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻטְרָד וּמְבֻלְבָּל בְּהָעֵסֶק בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעָה חַס וְשָׁלוֹם לְתוֹרָה וּתְפִלָּה.

וְהַיְנוּ כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֲמִתִּית הַדָּבָר, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר" וְהַהַשְׁפָּעָה הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְהָעֵסֶק הוּא רַק כְּלִי לְבַד לְבִרְכַּת ה',

וְהוּא מַה שֶּׁהִתִּירוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּלִי. דְּעִם הֱיוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא הַשְׁפָּעָה אֱלֹקִית, מִכָּל מָקוֹם הִתִּירוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּלִי אֶל הַהַשְׁפָּעָה הָעֶלְיוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" – שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת עֲשִׂיָּה, אֲבָל הוּא בְּדֶרֶךְ כְּלִי לְבַד.

כַּאֲשֶׁר יִתְאַמֵּת אֶצְלוֹ שֶׁהֵן רַק בְּדֶרֶךְ כֵּלִים לְבַד, אָז יִהְיֶה הָעֵסֶק כִּדְבָעֵי לְמֶהֱוֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּזֶה שׁוּם נִדְנוּד אִסּוּר, דְּאָז דַּוְקָא הֲרֵי זֶה כְּלִי רְאוּיָה לְבִרְכַּת ה';

וּכְמוֹ כֵן לֹא יִהְיֶה מֻטְרָד בָּזֶה כָּל כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁאֵין זֶה דָּבָר עִקָּרִי רַק כְּלִי לְבַד כו';

וְעוֹד, שֶׁיִּהְיֶה הָעֵסֶק בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁיַּרְוִיחַ וְיִתֵּן צְדָקָה וְיוּכַל לְקַיֵּם הִדּוּר מִצְוָה, וְגַם יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי.

וְאַחַר כָּךְ כַּאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת מִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתְבָּרְרִים הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁעָסַק בָּהֶם, וְהַנִּיצוֹצוֹת דִּקְדֻשָּׁה עוֹלִים לַה' כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן, וְנַעֲשֶׂה "רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'", וְנִמְשָׁךְ לוֹ לְמַטָּה גַּם כֵּן תּוֹסֶפֶת אוֹר וְחַיּוּת בְּרוּחָנִיּוּת, וְגַם בְּגַשְׁמִיּוּת – שֶׁהָרֶוַח בָּא בְּנָקֵל יוֹתֵר, שֶׁלֹּא בְּרִבּוּי הַעֲלָמוֹת וְהֶסְתֵּרִים, וְהוֹלֵךְ לַמָּקוֹם הָרָאוּי כו'.

וְנִמְצָא דְּהַבֵּרוּר דְּהַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, הֵן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְהֵן בְּעֵסֶק מַשָּׂא וּמַתָּן, מִתְבָּרֵר וְעוֹלֶה לְמַעְלָה בִּתְפִלָּה וְתוֹרָה כו'.

— ד —

התפילה – הכנה מוכרחת לעבודה

אָמְנָם, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּרוּר צָרִיךְ לִהְיוֹת תְּחִלָּה הַקְדָּמַת הַתְּפִלָּה – לְהִתְבּוֹנֵן בָּאֱלֹקוּת, עַל כָּל פָּנִים בְּהִתְבּוֹנְנוּת זוֹ שֶׁיֵּשׁ אוֹר וְחַיּוּת אֱלֹקִי בְּכָל דָּבָר, וְשֶׁיּוּרְגַּשׁ הָעִנְיָן אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה בְּהָאֱלֹקוּת לֹא בְּהַדָּבָר הַגַּשְׁמִי עַצְמוֹ.

וְאָז כְּשֶׁאוֹכֵל דָּבָר הַגַּשְׁמִי אֵין לוֹ תַּאֲוָה וְתַעֲנוּג גַּשְׁמִי בָּזֶה, כִּי אִם הַכַּוָּנָה הָאֱלֹקִית, וַהֲרֵי זֶה מִתְבָּרֵר וְעוֹלֶה לַה' כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל וְלוֹמֵד בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא.

וּכְמוֹ כֵן בְּכָל הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁלּוֹ כו'.

וְכֵן הַבַּעַל עֵסֶק צָרִיךְ לִיגַּע תְּחִלָּה בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּתְאַמֵּת אֶצְלוֹ אֵיךְ שֶׁבֶּאֱמֶת הִיא הַשְׁפָּעָה אֱלֹקִית וְאֵין הָעֵסֶק מִצַּד עַצְמוֹ דָּבָר עִקָּרִי כְּלָל כִּי אִם רַק בִּבְחִינַת כְּלִי לְבַד,

וְיִהְיֶה אֶצְלוֹ הֶסְכֵּם חָזָק לַעֲסֹק בֶּאֱמוּנָה בְּלִי שׁוּם נִדְנוּד אִסּוּר, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻטְרָד בָּזֶה וְיִקְבַּע עִתִּים לְתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְשֶׁיִּהְיֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ בְּעֵסֶק הַמַּשָּׂא וּמַתָּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיֶה חַיֵּי הַגּוּיִם חַס וְשָׁלוֹם כִּי אִם בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לִתֵּן צְדָקָה וּלְהִדּוּר בְּמִצְוָה כו'.

דְּכָל זֶה צָרִיךְ לִפְעֹל בְּנַפְשׁוֹ בִּתְפִלָּה, וְאָז הָעֵסֶק הוּא בֶּאֱמֶת בְּאֹפֶן כָּזֶה וּבְכַוָּנָה זוֹ.

וַאֲזַי נַעֲשֶׂה הַבֵּרוּר, וְהַנִּיצוֹצוֹת מִכָּל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁעָסַק בָּהֶם מִתְעַלִּים אַחַר כָּךְ בְּהַתְּפִלָּה וְתוֹרָה שֶׁעוֹסֵק אַחַר כָּךְ, וּבְהַמִּצְוֹת שֶׁמְּקַיֵּם בְּהָרֶוַח שֶׁלּוֹ כו'.

— ה —

ההתנהלות במשך היום כולו "כדרך הרמאים"

וְהִנֵּה, בְּעֵת הַהִתְעַסְּקוּת בַּדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים – הֵן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְהֵן בְּעֵסֶק מַשָּׂא וּמַתָּן – הֲרֵי הַכַּוָּנָה הִיא בְּהֶעְלֵם.

דְּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה הֲרֵי הוּא מִתְבּוֹנֵן וּפוֹעֵל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהַהִתְעַסְּקוּת בְּעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים יִהְיוּ כִּדְבָעֵי וּבְכַוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם,

אֲבָל בִּשְׁעַת הַהִתְעַסְּקוּת הֲרֵי הוּא עוֹסֵק עַל כָּל פָּנִים בַּדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, וְהַכַּוָּנָה שֶׁהִיא הָרֹשֶׁם מֵהַתְּפִלָּה הֲרֵי הִיא בְּהֶעְלֵם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וּמַה שֶּׁנִּגְלֶה הוּא שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּמַנִּיחַ בָּזֶה שִׂכְלוֹ וּמִדּוֹתָיו (רַק לֹא בְּתֹקֶף וּבְרִבּוּי חַס וְשָׁלוֹם).

וַהֲרֵי הוּא מִתְדַּמֶּה לְעֵשָׂו בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וְהַכַּוָּנָה הָאֱלֹקִית בְּזֶה הִיא בְּהֶעְלֵם, וּבָאָה לִידֵי גִּלּוּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל וְלוֹמֵד בְּכֹחַ הָאֲכִילָה אוֹ בְּכֹחַ הָעֵסֶק כו'.

וַהֲרֵי זֶה בְּדֶרֶךְ עָרְמָה וּמִרְמָה. וּכְדֶרֶךְ הָרַמָּאִים, שֶׁמִּתְגַּנֵּב וּמַעֲלִים כַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יָבִין זוּלָתוֹ, וְהוֹלֵךְ עִמּוֹ בְּדַרְכּוֹ כִּרְצוֹנוֹ לִכְאוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא גּוֹנֵב דַּעְתּוֹ שֶׁמְּגַלֶּה לוֹ כָּל לִבּוֹ, וְכַאֲשֶׁר בָּא אֶל נְקֻדַּת הָעִנְיָן אָז יִשָּׁאֵר כִּרְצוֹנוֹ דַּוְקָא, שֶׁהוּא הֵפֶךְ גָּמוּר מֵרְצוֹן הַמְּנַגְּדוֹ.

כְּמוֹ כֵן בְּהַבֵּרוּרִים – שֶׁכָּל הַיּוֹם הוֹלֵךְ עִמּוֹ כִּרְצוֹנוֹ לִכְאוֹרָה, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וְעַל יְדֵי זֶה לוֹקֵחַ מֵאִתּוֹ הַנִּיצוֹצוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֶל נְקֻדַּת הָעִנְיָן בַּתְּפִלָּה, אָז מִתְגַּלֶּה הַדָּבָר שֶׁכָּל חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ הוּא בָּאֱלֹקוּת דַּוְקָא וְאֵינוֹ חָפֵץ כְּלָל בַּדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, וְכָל כַּוָּנָתוֹ הוּא רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם כו'.

וַהֲרֵי זֶה בִּבְחִינַת עָרְמָה וּמִרְמָה כו'.