Skip to content
אוצרות ליובאוויטש

הושיעה עמך את

  • Vayeira
  • 5787
  • Hebrew
View printout

לפני ששים שנה, בראשית שנת תשכ"ז, לא נצפתה מראש הידרדרות המצב הבטחוני בקיץ, שבעקבותיו פרצה מלחמת ששת הימים. אך נראה כי "מרדכי ידע את כל אשר נעשה", ועל פי הסיפור הידוע בנוגע למלחמת נפוליון, שתקיעת השופר בראש השנה הכריעה מי ינצח וכו', ניתן לומר שבחודש תשרי פעל הרבי ישועות בנוגע לביטחון עם ישראל כל השנה הבאה. מובאים בזה ציטוטים אחדים במהלך התוועדויות חודש תשרי תשכ"ז, שבהם (לכאורה) נרמזים לחכימין המלחמה העתידית וניצחון עם ישראל נגד אויביו.

הרבי דורש שמחה מיוחדת בראש השנה!

"אמרו רז"ל "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא", ומזה מובן שגם "מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא". ולכן למדים כמה פרטים בענין הכתרת הקב"ה למלך מהכתרת מלך בשר ודם. ובכן: א' הפרטים שצ"ל בהכתרת מלך בשר ודם הוא – ענין השמחה, כיון שזהו א' הסימנים לכך שהעם מתבטלים אל המלך, וחפצים לקבל על עצמם את המלך. ומזה למדים שגם הכתרתו של מלך מלכי המלכים צ"ל באופן כזה – מתוך שמחה, וכמאמר "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". וכיון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", הנה בשעה שהקב"ה תובע מבנ"י את ענין השמחה, הרי זה באופן ש"מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות", ועליו ליתן לבנ"י את האפשריות לענין השמחה, ושלא יהיו אצלם מניעות על השמחה. ובפשטות: כיון שישנם כמה שנמצאים במצב של העדר השמחה, בגלל שחסר להם בענינים המביאים לידי שמחה – צריך הקב"ה לתת להם את כל ההשפעות הטובות כדי שיוכלו להיות בשמחה, ושמחה כפשוטה (ללא "פשט'לאַך") – לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות (שהרי על רוחניות בלבד אי אפשר לברך). ובפשטות – שתהי' שנה טובה ומבורכת בטוב הנראה והנגלה, עד לגאולה האמיתית ע"י משיח צדקנו. [כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן בעצמו, ועמד מלא קומתו ורקד על מקומו]. . . *

הפירוש הפנימי ב"אותם המנוגחים שהרגו אפרים ומנשה" "הוי' יחתו מריביו" ואח"כ "וירם קרן משיחו"

"ובנוגע לעניננו: ע"פ האמור לעיל, ברור הדבר שעומדים אנו קודם קיבוץ גלויות, ויתירה מזה, שעדיין לא רואים את זה ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"... ובמילא, לא זו בלבד שאוחזים לפני "וירם קרן משיחו", אלא עדיין צריך להיות הענין ד"הוי' יחתו מריביו" – שהרי ישנם אלו שהם בבחי' "מריביו", המלאכים למעלה שאינם מניחים שתהי' המשכת החסדים למטה, ובמילא חסר לפעמים גם בהענין ד"יערה עלינו רוח ממרום", רוח טהרה שתטהרם, וכתוצאה מזה חסר ח"ו גם בהמשכת ברכות ה' למטה.

ועל זה באה הבקשה בתפלת חנה – בשם כאו"א מישראל בכל דור ודור – באופן ד"מרת נפש", ביחד עם זה ש"עלץ לבי בה'" – "הוי' יחתו מריביו", היינו, שיתבטלו הגבורות והצמצומים למעלה (כפי שמבאר רבינו נשיאנו במאמרו בארוכה), ובמילא יתבטל התוקף של המצמצמים והמגבילים למטה, ואח"כ יהי' הענין ד"יתן עוז למלכו", שזהו הנצחון במלחמת ה', ואח"כ יהי' גם הענין ד"ירם קרן משיחו", שיתגלה ש"הרי זה משיח בודאי". . . ומסיים בפסוק, "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה": נוסף על הפירוש שהרבבות והאלפים הם מבני אפרים ומנשה, ישנו גם הפירוש שהרבבות והאלפים הם "אותם המנוגחים שהרגו אפרים ומנשה." אמנם, ע"פ הכלל ש"יתמו חטאים ולא חוטאים", יש לומר הפירוש בזה – ע"ד האמור לעיל בפירוש הכתוב "רבת בנים אומללה", שכורתים אותם מפנינה ומעבירים אותם לחנה – שהרבבות והאלפים שהיו מנגדים ליוסף ולבניו אפרים ומנשה, הם עצמם נעשים" רבבות אפרים "ו"אלפי מנשה. . ." *

הקנטוניסט שטען שניצחון יהיה על ידי שמחה

" . . בהתוועדות הנ"ל סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפור מהצמח-צדק (שזה עתה נסתיימה שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו): בשנת תר"ג קראה הממשלה אסיפה בפטרבורג, וכיון שבאסיפה זו דובר גם בנוגע לאופן ההנהגה עם בנ"י, קראו לאסיפה גם מגדולי ישראל, והצ"צ הי' מהנבחרים המועטים לאסיפה זו בפטרבורג. ליד פטרבורג היתה עיירה בשם קראָנשטאַט, שהיתה עיר מבצר של אנשי צבא, וביניהם היו כמה מאות אנשי צבא מישראל. – מאורע זה הי' בזמן ניקאָלאַי הראשון (כפי שנקרא ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר: "ניקאָלאַי הרשע"), שבימיו היתה גזירה לחטוף ילדי ישראל בני שש-שבע שנים, ולהעביר אותם למקומות כאלו שלא יהי' להם שום קשר עם עניני יהדות, עד שלא יראו יהודים לנגד עיניהם, והי' סבור שעי"ז יתנתקו הנערים לגמרי מדרך התורה והמצוה, ובפרט שלאח"ז יהי' עליהם לשרת בצבא למשך עשרים וחמש שנה. ומהם היו אנשי צבא הנ"ל. – כששמעו אנשי הצבא היהודים שהצ"צ נמצא לא הרחק משם, בפטרבורג – שלחו להזמינו לבוא לבקרם. – מטעם המלוכה לא היו מניחים להם לנסוע אליו, אבל הסכימו שהצ"צ יבוא אליהם. ולאמיתו של דבר, הא גופא שהסכימו שהצ"צ יבוא אליהם, הי' למעלה מהטבע, שהרי כל תכלית לקיחתם לצבא היתה כדי לנתקם מיהדותם. – כאשר בא הצ"צ – אמרו לו אנשי הצבא: "רבי! התייגענו לצחצח ולנקות לכבודכם את כפתורינו; עתה יתייגע הרבי לצחצח ולנקות את נשמותינו, שנעשו גסות ומגושמות!"... ובתור מענה לבקשתם – אמר הצ"צ לפניהם את המאמר ד"ה מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך (שכבר נדפס), בסגנון קל, כדי שיוכלו להבינו. ואח"כ אמר להם הצ"צ: כשם שצחצוח כפתורים הוא ע"י עפר ומים (כפי שהיו עושים בימים ההם) – כך גם צחצוח הנשמות הוא ע"י עפר ומים: עפר – הוא אותיות התהלים [ללמוד – הרי לא ידעו, אבל היו מביניהם שזכרו עדיין את אותיות התורה או התהלים, והיו מלמדים זה את זה את האותיות בעל-פה, כי ספרים לא היו להם שם]; ומים – הם דמעות.

ואז פנה אחד מאנשי הצבא ואמר להצ"צ, שכאשר יוצאים לכבוש עיר, עושים זאת (לא מתוך דמעות, אלא) מתוך "מאַרש" של נצחון ושמחה. והסכים הצ"צ לדבריו, וביאר זאת בעבודה – שכיבוש היצר הרע צ"ל מתוך שמחה. ומאז היתה העבודה באופן זה אצל כל רבותינו נשיאינו – שכל הענינים צריכים להיות מתוך שמחה. ועד"ז בנוגע אלינו: עניננו הוא – לכבוש, ויש לעשות זאת מתוך שמחה, שאז נפעל הניצחון בנקל ובמהירות יותר, ומתקיים יותר. וענין זה הוא בהמשך להמדובר לעיל בענין "והגיענו" – שכאשר יש הרגש פנימי בענינים שצריך לעשות, אזי גם כשהגוף עייף ויגע, ה"ה עושה זאת מתוך תענוג ושמחה. . . *

"כדי לכבוש עיר צריך לילך עם 'מאַרש' של שמחה"

"בנוגע לאנשי החיל צריך להיות רק ענין השמחה . . משא"כ ה"מפקד" ("גענעראַל"), שיודע בשעת מעשה את קושי המצב כו', אלא שביחד עם זה צריך להיות אצלו גם ענין השמחה . . "

" . . וכללות ענין החירות קשור עם ענין השמחה: כיון שענין הגלות הוא מצד העדר השמחה, כמ"ש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב (אזי) ועבדת את אויבך גו'", הרי מובן, שהתיקון לזה הוא ע"י ענין השמחה, ולכן הרי זה ענין עיקרי, כיון שעי"ז פועלים את הגאולה.

וכמדובר בשמח"ת אודות סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכאשר הצמח-צדק ביקר אצל אנשי החיל מבנ"י ב"קראָנשטאַט", אמרו לו אנשי החיל, שכדי לכבוש עיר צריך לילך עם "מאַרש" של שמחה. ועד"ז גם בנוגע לענין הגאולה – שפועלים זאת ע"י שמחה דוקא. ולהעיר, שהצ"צ עצמו דיבר אז אודות דמעות מכבסות, שזהו ענין של היפך השמחה, ואעפ"כ מדגיש כ"ק מו"ח אדמו"ר את דברי אנשי החיל ע"ד הצורך בענין השמחה דוקא, כי, בנוגע לאנשי החיל צריך להיות רק ענין השמחה, ועי"ז יפעלו הכיבוש כו', משא"כ ה"מפקד" ("גענעראַל"), שיודע בשעת מעשה את קושי המצב כו', אלא שביחד עם זה צריך להיות אצלו גם ענין השמחה, בידעו שדוקא עי"ז יהי' הנצחון. ועד"ז צריך להיות אצל כל אחד מעמד ומצב ש"חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא ובכי' תקיעא בלבאי מסטרא דא". ואף שמבואר בתניא שלאו כל מוחא סביל דא שיהיו ב' הענינים דחדוה ובכי' בבת אחת, ולכן יש צורך שב' ענינים אלו יהיו בזמנים שונים – הנה כל זה הוא רק מצד הבנה והשגה, אבל מצד קבלת עול יכולים להיות ב' הענינים בבת אחת. ובכל אופן, דורשים מכל אחד שיהי' אצלו ענין השמחה, כיון שדוקא עי"ז יכולים לפעול את ענין הגאולה".

(משיחות ב' דר"ה, ו' תשרי, שבת בראשית - תשכ"ז – תו"מ תשכ"ז ח"א עמ' 2 .131 .69-70 .65 .16

More in this printout

View the whole printout