לא כפי שאני נכתב אני נקרא...
התבטאויות נדירות שאמר אדנ"ע בעת אמירת המאמרים, אך אינם נמצאים בכתי"ק והונצחו רק בהנחות החסידים * ההנחות שהתפרסמו עתה ממאמרי תשרי תר"פ, שנת ההסתלקות
לקראת ימי חג־הסוכות ושמחת־תורה השתא יצאו לאור על ידי קה"ת, בפרסום ראשון מכת"י, הנחות מאמרי בעל יום ההולדת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ב(שמע"צ ו)שמח"ת שנת פר"ת (האחרון לחיי חיותו בעלמא דין) – ד"ה למען דעת (מליל שמח"ת, וכנראה נאמר גם בסעודת ליל שמע"צ אחר הקפות), וד"ה ורוח אלקים מרחפת (נאמר ביום שמח"ת בסעודה). אף שהמאמרים עצמם נדפסו מכבר מרשימות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בגוכתי"ק (סה"מ פר"ת ע' נ ואילך), ימצא המעיין חידושים רבים בהנחותיהם – שנכתבו כפי שיצאו הדברים בשלהבת אש מפה־קדשו [להרחבה בנושא, יעוין ב'סקירה קצרה' שהתפרסמה במדור זה, גל' 73; ומשם יוקש לנדון דידן]. ולדוגמא, מקונטרס זה:
. . דהנה כתיב אין ערוך לך בעולם־הזה, דמעולם־הזה אנו יודעים ענין אין ערוך; דמ'אור' - לא היינו יודעים זה, דהאור הרי־הוא בבחינת ערך, וכמו אור השמש מהשמש . . וכן אור וחיות הנפש מהנפש הוא בערך, שהנפש הוא חי, לכן ההארה ממנו הוא גם־כן בבחינת חיות כו', על־כן מ'אור' לא היינו יודעים ענין דאין־ערוך. אבל מעולם־הזה אנו יודעים ענין זה, דעולם־הזה הוא־ענין מקום גשמי, דהעץ (ותפס בידו את קצה השֻלחן) הרי־הוא עץ גשמי, ואלקות הרי־הוא רוחניות, והתהוות הדבר הגשמי, שבהכרח לומר שנתהווה מאיזה דבר כו', והיינו שנתהווה מאלקות כו', ובבחינת אין ערוך דוקא . .
. . ונפש הוא האהבה־ויראה העליונים, שאין בהם מבוקש כלל, והיינו שאינו מרגיש כלל שרוצה (ער שטייט ארום פאטילאק און ער הערט גאהר ניט ווילע ער הערט זיך ניט [= הדבר נמצא באחורי מוחו, ואינו מרגיש בכך כלל, כיון שאינו מרגיש כלל מציאות עצמו]), ואינו שייך לומר שרוצה, כי־אם - ער גייט [= הוא הולך ורץ (לבחינת עצמות אוא"ס)] כו', וואס אין הרגישדיגע עברי מעהר איז דאס אין [= שבאותיות מורגשות יותר זהו ב]'פנימיות הלב', ובאותיות הפשטה - היינו אותיות נפשיים - הוא 'בלי מבוקש'. ועולם הוא בחינת אהבה שבבחינת מבוקש, שרוצה באלקות, וגם זה - אינו שרוצה באלקות להיות נהנה מזה (מאכין פון דעם אפעס [= להרוויח מכך משהו]), כי־אם שרוצה באלקות, וזהו המבוקש. וההתחברות בזה דנפש עם העולם - קשה לצייר (דאס איז שווער צוא אויסמאהלין [= מורכב לתאר זאת (במילים)],) אך יש־לומר שבכלל הוא־ענין חיצוניות המוחין, שזה מחבר מוחין ומדות, ובפרטיות הוא ההתפעלות שכלי, שמזה נעשה ה'בכן', והתפעלות המדות, מהרגש קרבת אלקים לי טוב כו' . .
. . והנה, בחטא עץ־הדעת הכל יודעים שאדם הראשון עצמו אכל הפרי (דעם עפעל), אך באמת שייך זה לבני האדם, והיינו להתולדות שהם קין והבל . . וקודם החטא לא הי' הטוב־ורע מעורבים, ולאחר החטא נעשה התערובות טוב־ורע, ואז נמצא (האט זיך גייאוועט) א מציאות פון א [= הופיעה ונתחדשה מציאות ד]נחש הקדמוני, שהי' מסית ומפתה כו'. והנה, הרי כבר הי' אדם־הראשון, וקודם החטא, ואחר־כך הי' החטא, ונקנס מיתה עליו, ומהו עוד מה שנמצאים אנו בעולם, וואס טוען מיר אוף דער וועלט [= מהי המטרה שלשמה אנו נמצאים בעולם], אך זהו לתקן החטא . . והתיקון צריך־להיות על־ידי גילוי אור עליון . . והוא על־ידי תורה־ומצוות . . דבכדי שבלימוד התורה יהי' נרגש שהוא תורתו ית' וחכמתו ורצונו, וכן שקיום המצוות יהי' באמת - הוא על־ידי הקדמת האהבה . . וכן היראה, דזה השער להוי' כו', אך אין־זה העיקר . . ולא יסתפק בזה, כי־אם העיקר הוא עסק התורה וקיוום המצוות, שעובדי הוי' צריכים לידע זאת כו' . . שהדירה הוא בחינת התורה, שזהו עיקר הכוונה כו', ועל־ידי־זה יהי' תיקון חטא עץ־הדעת במשך שית אלפי שנין (וואס זאל מען טאן, מען מוז ווארטין און דער אויבערשטער קען עלפין זאל זיין פריער, אבער על־כל־פנים אין שית אלפי שנין וועט אוודאי זיין דער תיקון כו' [= מה נעׂשֶה, שמן ההכרח להמתין (עד לתיקון), וביכולת השי"ת ועזרתו שיתוקן עוד לפני כן, אבל על כל פנים - בשית אלפי שנין בודאי יגיע התיקון]) . . שעל־ידי התיקון יתגלה רוחו של משיח, שהוא בחינת העלם העצמי דאין־סוף . .
(ד"ה למען דעת, ס"ע ב) (ד"ה ורוח אלקים, ע' יג) (סוף ד"ה ורוח אלקים, ע' טו־טז)