ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה
והקשה רש"י הק' שלא היה צריך לכתוב אלא "וילך יעקב חרנה" ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הודה וכו', פירוש דהא דכתיב ויצא יעקב לומר שביציאתו יצא גם כן הודה זיוה והדרה של יעקב הצדיק.
ויש לדקדק בפסוקים שכאן כתוב ויצא יעקב וגו' ובפרשה הקודמת (תולדות כח) כתוב וילך פדנה ארם וגו' וגם אביו יצחק אמר לו קום לך פדנה ארם וכו' ושם כתוב גם שרבקה אומרת ליעקב "ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן וכו' וגם בהפטרה על הפרשה (ויצא) כתוב שם בנבואת הושע, ויברח יעקב שדה ארם, וצ"ע להבין השינוי בפסוקים דלכאורה יש חילוק בין יציאה ובריחה, דבריחה היינו ריצה וגם לשון וילך אין זה ריצה.
והנה חז"ל אמרו וגם מובא להלן ברש"י על הפסוק "וישכב במקום ההיא" לשון מיעוט באותו המקום שכב, אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה עכ"ל, ויש לעיין איפה היה גר יצחק בעת שבירך את יעקב, בחברון או בעיר באר שבע, וגם יש לחקור איפה היה בית מדרשם של שם ועבר בחברון או בבאר שבע, והנה המהרש"א במסכת מגילה (דף יז) כתב דבית המדרש של עבר היה ג"כ בבאר שבע והיה מוטמן יעקב בבאר שבע עבר מפני יראת אחיו עד אחר יד שנים והלך משם לחרן ועוד כתב שהיה בבאר שבע ג' [בתי] מדרשות של "שם" ושל עבר ושל יצחק ע"ש .
ולפי זה היה גר יצחק בבאר שבע ושם היה טמון יעקב בבתי מדרשם של שם ועבר, וזה מש"כ ויצא יעקב מבאר שבע, שזה הכוונה שיצא מבית מדרשם של שם ועבר והלך משם לחרן, וגם בבעל הטורים כתב כן שנטמן בבאר שבע ונטמן גם בבית מדרשם של שם וגם אצל עבר.
ולפי זה יובן מש"כ ויצא יעקב ולא כתב ויברח יעקב כי כתוב בשו"ע שאין לרוץ מבית המדרש אלא וילך לאט, שלא יראה כאילו זה טירחא להיות בבית המדרש וכן גם כתוב וילך חרנה ולא כתוב ויברח שהיא הכוונה בריצה שאין לברוח גם מארץ ישראל לחו"ל וכמו שמבית הכנסת (כפי שכתב בגמ' ברכות ו') ורק אח"כ שיצא מגבול ארץ ישראל אז "ויברח יעקב וגו'" ועל זה אמרה לו רבקה ברח לך לאחי וגו'.
ובאופן אחר יש לומר שיעקב הבין שללכת לרשע כמו לבן צריכין לעשות הכנה דרבה, כי פחד לנפשו איך יוכל להמלט.מתחת יד לבן הרשע, ולכן הקדים את הלימוד של תורה ולקיים מה שאמרו חז"ל, לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ ישא אשה, ולכן הי"ד שנים הם כנגד הי"ד שנים שעבד אצל לבן בעבור שיוכל להינשא לרחל ולאה ועל זה לא נענש, וכמו שאמרו חז"ל במסכת מגילה, כי זה גם כן נקרא ציווי של אביו ואמו, כי אין לו יכולת ליקח אשה מבלי לימוד של תורה י"ד שנים, שלא יהיה נשפע ח"ו מרשעת לבן, ולזה אמר יעקב עם לבן גרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים, כי הקדים את לימוד התורה של י"ד שנים.
ובדרך צחות אמרו שבאמת יעקב חשב ללכת תיכף ומיד לחרן לקחת לו אשה, אלא מכיון שיש מצוה ללמוד תורה אף בדרך, וכדכתיב ובלכתך בדרך, למד בדרכו לחרן בדיבור ובמחשבה ובאמצע ההליכה נסתפק בסוגיה הצריכה עיון וחשב בדעתו להיכנס לבית המדרש ולפתוח ספר ולראות בפנים באותיות מחכימות, וימשיך לדרכו לחרן, אבל מכיון שנכנס לבית המדרש של שם ועבר נתעמק בדברי תורה ושכח מכל העולם כולו, והיה לו התענוג האמיתי והטוב ושכח מכל הצרות של עשיו ושכח שיש לבן בעולם ולא זכר רק את התורה הק' ועמליה והגה בה יומם ולילה, ובאהבתו ישגה תמיד, במשך של י"ד שנים, ורק אז נזכר שיש לו ציוו של אביו ואמו ללכת לחרן ולקחת אשה משם.
ועוד יש לומר בדרך אפשר על פי דברי קודשו של הבעש"ט הק' על מאמר חז"ל שדרשו על הפסוק שאמר דוד המלך בתהילים (קי) חשבתי דרכי ואשיבה אל עדותיך, שבכל יום ויום השכים דוד ואמר אילך למקום פלוני ופלוני, אבל רגלי מוליכות אותי לבית המדרש, ופירש הבעש"ט זי"ע על פי מה שכתבו 'בתחבולות עשה מלחמה' (משלי), שיש לעשות מלחמת היצר ע"י תחבולות שלא יוכל היצר לבלבלו מכוונותיו הקדושים, ולכן כאשר קם דוד המלך לעבודת השם, היה היצר מבקש תחבולות לבטלו, וכמו שאמרו חז"ל מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, וע"ש ברש"י שכתב שהכוונה שאם אדם חושב לקום במוקדם לעבודת השם ועושה חשבונות רבים, איך יקום ובאיזה שעה וכדומה, אז היצר הרע יכול למונעו ולבטלו מהמחשבה הטובה, ולכן צריכים לעשות הכל בתחבולות וכולי האי ואולי יועיל בעזרת השם,
ולכן התחכם דוד המלך ע"ה ואמר בקומו ממטתו אלך למקום פלוני לעסוק בעסקי העולם בצרכי הגוף, ואז היצר מניח אותו לעשות זאת, ונותן לו ללכת, ולכן אמר דוד המלך שרגליו מוליכות אותו לבית המדרש לתורה ולתפילה ולכן יצחק ורבקה פיחדו מעשיו שיהרוג את יעקב, והם ידעו שעיקר ההמלטה וההצלה יכול להיות בבית המדרש ביושבו על התורה ועל העבודה והוא ההמלטה הכי גדולה מעשיו שילך יעקב לביהמ"ד של שם ועבר, ותורה מגנא ומצלא וגם חז"ל הק' אמרו אם פגע בך מנוול זה (היצר הרע) משכהו לביהמ"ד ואם אבן הוא, הוא נימוח ואם פטיש הוא יתפוצץ וגם עשיו לא יכנס לשם לבקשו כי כתוב במדרש שבית הכנסת הוא גן עדן לצדיקים וגיהנום לרשעים, ולכן עשיו לא יכנס לשם כי גם עשיו מפחד מגיהנום, ואביו יצחק בירכו ליעקב ואמר הקול קול יעקב והידים ידי עשיו, ואמרו חז"ל שאם קולו של יעקב מצפצף בבתי הכנסיות אז אין לידיים של עשיו כוח ושליטה, ולכן שם לא פוחד יעקב מעשיו, כי שם יש קולו של יעקב, אבל יצחק ורבקה וגם יעקב פחדו שעשיו כלל לא יתן לו להיכנס לביהמ"ד ובכך יוכל לשלוט עליו ולהורגו ח"ו, ולכן הלך בתחבולה עם עשיו, ואמרו ליעקב שהוא ילך לבית לבן לקחת אשה והוא דבר גשמי, ועשיו לא ימנע זאת ממנו וגם שהולך לבית לבן הרשע, חשב עשיו שיעקב יתקלקל שם ואז יוכל לשלוט עליו שלא יהיה שם קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות. וגם בפסוק כתוב וישמע עשיו כי הלך יעקב פדנה ארם, ועשיו לא מונעו מזה כי חשב ששם הרשע לבן יטפל בו יותר ממה שהוא רוצה לעשות.
ובהגדה של פסח אנו אומרים שביקש לבן לעקור את הכל כלומר את כל כלל ישראל, ולכן מכיון שיצא השמועה, שיעקב הולך ללבן, אז היה יכול יעקב להכנס לבית המדרש של שם ועבר ואז אפילו שיוודע מזה לעשיו, לא יעיז להיכנס ששם זה גיהנום בשבילו, וגם ששם קולו של יעקב מצפצף בתורה ובתפילה, ואז אין כוח בידו של עשיו להרע ליעקב.
ורק אח"כ שלמד שם י"ד שנים הלך לקחת אשה ולקיים מצוות אביו ואמו כפשוטו שיש אשה בנסתר וזה שקיים עד עתה, וכמ"ש הרבינו בחיי הנ"ל, וכעת יקיים מצוות ה' כפשוטו, לישא אשה ולהוליד בנים לעבודת ה', ולזה ניחא לשון הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע, שזה הביהמ"ד שהיה שם בבאר שבע של שם ועבר, ולכן יצא בנחת, אבל משם כתוב וילך חרנה שזה כמו שכתוב בנביא (הושע) ויברח יעקב שדה ארם שזה היה בעל כרחך, שיותר נוח היה לו ליעקב בלומדו תורה בביהמ"ד שזה הגן עדן עלי אדמות לצדיקים וליראי השם וכנ"ל, ובכן לא הגיע עשיו שם לבקשו ולהורגו ח"ו מכיון שזה הגיהנום לרשע כמותו, וזה גם כן מה שאמר דוד המלך בתהילים (כז) אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
ומכיון שהזכרנו הפסוק שאמר יצחק בברכתו את יעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" והבאנו את דרשת חז"ל שאם קולו של יעקב מצפצף אז אין ידיו של עשיו שולטות, ולכאורה לא משמע כן מפשטות הפסוק אלא אדרבה משמע שאף אם הקול קול יעקב מ"מ אפשר שיהיה ידיים של עשיו. אבל אם נתבונן בפסוק שכתוב "הקל" קול יעקב ובקריאה אנו אומרים "קול" עם ו', ולכן שניהם אמת אם קולו של יעקב רפוי וחלש וכמו שכתוב לי ו' שזה הכוונה הק"ל קולו של יעקב כלומר שזה חלש, ולכן ייתכן שהידיים של עשיו יכולות לשלוט ח"ו אבל אם הוא "הקול" (עם ו') שקולו של יעקב מצפצף (שזה לשון המדרש) אז אין הידיים של עשיו שולטות.
וזה שכתוב בתהילים (ק"ז) ב' פעמים כתוב ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם וכתוב ב' פעמים ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם, כלומר שיש חילוק בין צעקה שהוא בקול גדול ואז יצילם, לגמרי, אבל אם רק ויזעקו בקול חלש אז רק יושיעם ולא כתוב יצילם.
וכן מצינו בעניית אמנים ואמן יהא שמיה רבא, שיש לאומרם בקול גדול ורם, וכמ"ש בשו"ע (או"ח סימן נ"ז סעיף א') שיש לענות אותו בקול רם שע"י זה מתעורר הכוונה וע"י קול זה מתבטלים גזירות קשות (מ"ב)
וזה היה מעיקרי דרכי הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע בכל דור ודור, להתפלל בקול רם וגם בלימוד התורה בכוח וביגיעה והתלהבות הן ביגיעות פנימיות והן ביגיעות חיצוניות.