ם – שבתי בבית ה'”, ולהאמור הדברים נאמרים גם כן על התפילה בציבור, בזמן שהציבור מתפללין לא יבטלו טרדת הפרנסה, דלא יפסיד כלל על ידי זה שמתפלל בציבור בשעה זו.
(פני חיים)
He Who Doesn't Trust in Hashem Loses Both His Torah and His Parnassah
מה שאמר לדבר הרשות הלך, יש לבאר, דהינו אפילו אם הלך אחר חיפוש מקור פרנסה לביתו שבאמת גם זו מצוה ואף חובה עליו לזון את אשתו ובניו, אבל בכל זאת לא היה לבטל מבית הכנסת ומבית המדרש לצורך זה, אלא היה לו לבטוח בשם ה' שבוודאי לא יחסר לחמו ומזונותיו הקצובים לו מראש השנה עד ראש השנה, ובוודאי לא בגלל עבודת השי”ת בתורה ובתפילה. ואם חס ושלום לא שם ה' מבטחו אין נוגה לו, לא בדא ולא בהא, כי חס ושלום שניהם יאבדו הן התורה והן הפרנסה, כי לא בטח בה'.
ופירשנו בזה הפסוק (איכה א,יא) “כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש”, הנה לחם תרתי משמע, על דרך לכו לחמי בלחמי (משלי ט,ב) זו התורה, ובא המקונן לומר איך הגיעו לשפלות כזאת להיות נעזבים עד כדי ביקוש לחם להקיט רעבון ביתם, הסיבה לכך היא עזיבת התורה מתוך אבתלא של דאגת הפרנסה, והיינו נתנו מחמדיהם זו התורה שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז, המירו אותה באוכל להשיב נפש, על כן גם היא עזבה אותם, והלכו חשכים נאנחים ומבקשים לחם ואין נוגה להם חלילה ונתרחקו בזה מן התורה ומן הפרנסה כי לא בטח בשם ה'.
(חידושי מהרי”ץ)
Happy That He Lost a Large Sum of Money in Order to Daven with a Tzibbur
וכן כתוב בספר "שם יעקב": והעיד על הגאון מוה' זלמן מירל"ש אב"ד דק"ק האמבורג, שפעם אחת הלך לבית הכנסת מעוטף בטלית ותפילין כדרכו, ופגע בו אדם אחד שהיה לו למכור אבנים טובות, ורצה שילך עמו לביתו, והגאון השיב לו שימתין עד שיבוא מבית הכנסת, ובתוך כך מכרן לאחר והאחר הרויח בהם כמה אלפים ר"ט, ושמח הגאון שמחה גדולה שהשליך מנגד ממון רב עבור תפלת צבור.
(משנה ברורה אורח חיים סימן צ' ס"ק כט)
When One Is Davening, There Is No Obligation to Do Hishtadlus
מאי טעמא משום דהוי ליה לבטוח בה' ולא בטח. פירוש: אולי תאמר שהלך לפרנסתו שגם זה נקרא מצוה, זה אינו, שבזמן התפילה לא הוי מצוה, דהא צריך לילך להתפלל שיתן לו הקב"ה פרנסתו, והוא לא הלך להתפלל אם כן לא בטח בה'.
(אמרי נועם להגר"א)
It is Proper to Trust in Hashem That He'll Earn What Is Coming to Him
מאי טעמא דהוי ליה לבטוח בשם ה'. לפי דברי המהרש”א קאי על אלו אנשים סוחרים הרודפים לפרנס בני ביתם בזמן שהצבור מתפללין ואינם בוטחים בה' שירויח גם אחר התפילה ולא יפסיד כלום. ועל דרך זו ראיתי בהקדמה לתשובת ברית אברהם שכתב לפרש מה דאמר דוד המלך ע”ה “אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים”, דהכוונה בתוכחת מוסר על אנשים סוחרים מופלגים שאינם קובעים עתים לתורה ומיד אחר התפילה ממהרים והולכים לחנותם מפחד שלא יפסיד איזה פדיון בשעה זו ובאמת ראוי לבטוח בה' שכל מה שמוכן לו להרויח לא יפסיד והקונים יבואו אליו לאחר מכן, וזהו שאמר “אך טוב וחסד ירדפוני – ה