Skip to content
דברי התעוררות

כ"ט תשרי (תרמ"ה) יומא דהילולא דהרה"ק רבי מנחם מענדיל מוויז'ניץ זי"ע

  • Bereishis
  • 5787
  • Hebrew
View printout

א. משחר ילדותו ניכר היה בו כי לגדולות נוצר, תפיסתו היתה חדה ומהירה וקליטתו היתה מפליאה, כבן חמש- שש כבר היה עילוי קטן, בהיותו בן שש כבר החלו שדכנים מחזרים אחר אביו בהצעות שידוכין שונות, ההצעה לשרים ושרות המתקבלת על הדעת ביותר היתה הצעתו של הצדיק רבי דוד לייב מנאדבורנא בנו של הרה"ק רבי צבי הירש מנדאבורנא, בעל "צמח ה' לצבי" [שהיה רבו של בעל "אהבת שלום"], הוא הציע את בתו של רבינו מרוז'ין, שהיה מפורסם כרבן של צדיקי דורו, נפגשו איפוא שני הצדדים ודנו בהצעתו של רבי דוד לייב, הפגישה התקיימה בבוטושאן, וההחלטה החיובית התקבלה, ברם, רבינו מרוז'ין זי"ע שואל את ר"ר חיים: יאמר נא לי כבודו, איזה מעלות טובות על העלם הצעיר, והשיב לו רבי חיים: מעלתו הראשונה של הילד מנדל"י, ששמו כשם אבי, ד"ר מנדל"י מקוסוב, בוודאי יהיה הילד דומה לסבו, אך רבינו מרוז'ין לא הסתפק בתשובה זו, בר אבהן בלבד אינו די, רוצה הוא בחתן ת"ח.

שח הגאון הגדול רבי יהודה מודרן מסיגוט, אחד מגדולי הגאונים בדורו ומחברו של "זכרון שמואל", כי בימי חורפו נתבקש ע"י שני הצדדים לבחון את הילד מנדל"י, כדי לראות מה הן ידיעותיו, להפתעו הרבה נוכח שהילד הוא עילוי בלתי רגיל, בעודנו ילד כבר ידע לומר בעל פה, את כל הש"ך הגדול שבשו"ע חלק חו"מ סי' ס"ו, ובזה נחה דעתו של רבינו זי"ע ונתקיים השידוך.

בקרב חסידי וויז'ניץ מתהלך עוד מעשיה הקשור לענין ה"שידוך", והוא: הרה"ק מקוסוב השתוקק להשתדך עם רבינו מרוז'ין זי"ע, פ"א קרא לאחד מחסידיו הגדולים ואמר לו: סע לסאדיגורא לשבת, במוצ"ש ירצה הרבי מרוז'ין לקדש את הלבנה, אולם הלבנה לא תופיע, אז תידחק ותאמר: ביכולתי לסדר שהלבנה תופיע!, ואז יכניסוך אל הרבי, כי הוא אינו נוהג להבדיל ולאכול לפני קידוש לבנה, כשתיכנס תאמר: אני מקוסוב, והרבי מקוסוב רוצה להשתדך עם הרבי מרוז'ין, ואם הרבי מסכים תהיה לבנה!, וכך היה מששח החסיד מקוסוב את הדברים לרבינו זי"ע נענה רבינו ואמר: מוכן! בואו לקדש את הלבנה!. (מס' תפארת שבמלכות)

בשנת תר"ד - בהיות החתן בן י"ד - התקיימו נשואיו עם הכלה הרבנית מרת מרים בעיר קעשינוב, שם התגוררה כל המשפחה של רבינו לאחר בריחתם מרוז'ין - עקב ההלשנה הידועה נגד רבינו זי"ע - ורבינו בעצמו כבר התגורר בסא"ג ללא כל משפפחתו שלא היו רשאים לעזוב את רוסיה, כל עוד שהיה קיימת דרישתה של הממשלה הרוסית, להחזרתו של ראש המשפחה - רבינו זי"ע - מאסטרייך לרוסיה.

בפטירת אביו הרה"ק רבי חיים זי"ע בכ"ה אייר תרי"ד המשיכו בניו הק' כל או"א לנהל עדה קדושה - ורבי מנדל'י עבר לוויז'ניץ.

ב. תורה: גדולתו בתורה היה גדול בתורה ממש, בקיאותו היתה עצומה וחריפותו היתה שם דבר, התמדתו בתורה היתה עצומה, כשבא מביהמ"ד אחרי תפילת ערבית, היה יושב ולומד עד שעה עשר בלילה ללא הפסק, אחר שקיבל חסידיו, המשיך לימודיו עד לשעה ארבע בבוקר, בימי הקיץ היה קורא בדרך כלל פעמיים קר"ש בבוקר, כי טרם שנרדם הגיע כבר זמן קר"ש של שחרית, לאחר שישן שעות מועטות, למד משניות אמר תהלים ויתר שיעוריו, משטבל והתפלל, היה שוב ממשיך בשיעוריו.

ג. משל נפלא - בגנות הרדיפה אחר המלבושים היפים: וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלי תאנה (ג, ז). מפסוקים הללו יש ללמוד מוסר השכל לדור השפל הזה, שמוציאין ומאבדים ממונם על מלבושים לדמות עצמו לשרים ושרות ללבוש שש ורקמה, וכל אחד נכוה מחופתו של חברו בחפצו לעשות מלבושים יקרי ערך לחופת בנו או בתו כמו שעשה חברו, הגם שאינו מבעלי כיסין כחברו, ובזה מאבדים ימיהם בהבל להתאמץ להשיגם.

משל למה הדבר דומה, למלך גדול שהיה לו אוהב גדול ויועצו, ואירע לימים שחטא האוהב למלך ונכשל בעוון חמור אשר אחת דתו להמית, אך מגודל אהבה ורחמים היה קשה הדבר בעיני המלך וציוה חלף העונש שיתלו קולר על הצואר הוא וכל יוצאי ירכו, כדי שיהא להם זכרון עולם כי בעצם נתחייב מיתה ורק המלך בחסדיו הצילו, והנה היועץ גופו קיים הגזירה כראוי והלך בקולר פשוט, מזכרת עון, אחר כך בנו אחריו התחיל לענוד על צוארו את הקולר עשוי משי, ואילו בן בנו התהלך בקולר של זהב. עד שברבות הימים נשכח הענין והסיבה לקולר וכשראוהו לבוש קולר זהב היו הבריות סבורים שזה תכשיט לנוי כיאות לרוב עושרו, ויחמדו בלבם לעשות כמוהו... עמד זקן אחד שזכר המעשה ואמר להם: טפשים שבעולם! הלא קולר זה אות קלון הוא להיזכר חטאת אבותיו, וסיפר להם כל הענין.

והנמשל הוא, שאדם הראשון קודם החטא לא היה צריך מלבושים וכתנות אור עטפוהו, אלא אחרי שחטא ונתחייב מיתה ריחם עליו הקב"ה ומיעט העונש לקנסו במה שהפשיט ממנו כתנות האור, ולכן הוצרכו לתפור חגורות מעלי תאנה, נמצא כי עצם ענין הבגדים הוא חרפה לנו שנשתלשל מחמת חטא זקננו, אך הטפשים שכחו מזה ועושים מן הטפל והחרפה עיקר, להתהדר בבגדי שש ורקמה... לכן כל איש הנלבב ילבב להסתפק במה שיש לו והנחוץ לו ואז יעבוד השי"ת ולא יטרידו אותו כ"כ הבלי הזמן ועי"ז נזכה לקין הגאולה. (מספר צמח צדיק פר' בראשית)

ד. קדושת הבל פיו של הצדיק: שמעתי מאבי מורי, שפעם התחבא בחדר הרה"צ ר' מנחם מענדל מויז'ניצא לשמוע איך הוא לומד גמרא, וכשגמר הרה"צ את לימודו התחיל להסתובב בבית אנה ואנה עד שהבחין באבי, שאלו הרה"צ: ר' שלום מה אתם מחפשים כאן, ענה לו אבי רציתי לשמוע את הרבי לומד גמרא, ענה לו הרב א"כ אספר לכם מעשה:

פעם נסעתי לחמי הרה"צ מסאדיגורא [=מרוז'ין], ונפגשנו באמצע הדרך, ירדנו שנינו ממרכבתנו והרה"צ מסאדיגורא התחיל לספר לי, שמרכבתו נעשתה עפ"י סודות בדרך הקבלה, ואף נרמזים בה מעשי מרכבה, והמשיך לדבר דברים שלא הבנתי מהם מאומה, ומאחר שהבנתי שסודות גוראים הוא דובר, פתחתי את פי שלפחות יכנס הבל פיו היוצא ממנו בקדושה וטהרה, לתוך פי.

וסיים לי אבי, שהרה"צ רצה לומר לו שאף ששמע את לימודו, מ"מ רק את פשטות הפשט הבין, אך לא את פנימיות הלימוד. (זכרון אשר - מהרה"ג ר' אשר אנטשיל עדעלשטיין - חסיד של הרה"ק ר"ח מקאסוב והרה"ק רמ"מ מויזניץ זי"ע - עמ' לז)

More in this printout

View the whole printout