ו. מרן הרה"ק מרוז'ין היה נוסע להגה"ק מאפטא זי"ע, והנה הרה"ק מרוז'ין היה מתפלל בזמן מאוחר והרה"ק מאפטא היה מתפלל בבוקר השכם.
ואמר הרה"ק ר' יצחק מאיר בנו של הרה"ק מאפטא להרה"ק מרוז'ין אילו היה כ"ק משכים להתפלל יחד עם אבי הק' היה לאבי נחת רוח גדול מזה, יען שהיה הרה"ק מאפטא מהדר שיתפללו דווקא בזמנה כמ"ש בשו"ע.
והשיבו הרה"ק מרוז'ין, פעם א' היה מלך שהיה טוב מאוד לבני מדינתו והיו מבלבלים אותו תמיד ביום ובלילה בבקשות שונות ולא היה לו זמן מופנה לעיין בצרכי המדינה, וירא כי אי אפשר להתנהג תמיד כן, ע"כ הוציא צו שעד שעה עשירית יתקבלו הבקשות, ובאם יהיו בקשות אחרות המוכרחות יתקבלו עד זמן יותר מאוחר ותו לא, אך אם יהיה הבקשות לטובת הכלל לזה אין שעה קבועה, ויוכלו בבקשות הכלל לבוא תמיד הן ביום והן בלילה, וסיים הרה"ק מרוז'ין ואמר: אנחנו מתפללים על הכלל וע"כ אין לנו שום זמן קבוע כי תמיד הוא הזמן. (רוממות התפילה אות פג)
ז. פעם שאל הר"ר ישראל שותק את הרה"ק מרוז'ין מדוע הוא מתאחר להתפלל אחר זמן התפילה ענה לו, שקודם חטא הנחש לא היה זמן לתפילה רק כל היום היה אדם יכול להתפלל, לאחר החטא נתגשם האויר, ובאו האבות הקדושים וזיככו האויר, אברהם זיכך זמן שחרית, יצחק זמן מנחה, ויעקב זיכך זמן ערבית, והיינו שהביאו התפילה בזמן, ובשעת מתן תורה פסקה זוהמתן מהנחש ועמדו כל ישראל למעלה מהזמן, ואחר חטא העגל נפלו עוד הפעם להיות תחת הזמן, ובאו אנשי כנסת הגדולה והביאו התפילה בזמן, היינו כל תפילה בזמן אחר, אבל נשמת צדיק כזה שלא היה חוטא בחטא העגל ולא בחטא הנחש ממילא אין שייך בהם זמן כי הוא למעלה מן הזמן. (דברי דוד)
ח. זכה לשמוע ד' תיבות מתפילתו ונחלש ונפל למשכב: סיפר לי הרה"ח ר' ישראל מאיר, שהעידו עליו צדיקי הדור שהוא יר"ש גדול, שפעם אחת נסע לסאדיגורא אל הרה"צ הנ"ל והשתוקק לשמוע את הרה"צ מתפלל, והיות ודרך הרה"צ הנ"ל היה להתפלל ביחידות, לא מצא שעת הכושר לשמוע את תפילתו.
עד שאחר חג הפסח כשנסעו הגבאים מחצר הרבי, התגנב החסיד הנ"ל לבית הרה"צ ועבר על פני החדרים החיצוניים, וכשהגיע לחדר שבו ערך הרה"צ את תפילתו הציץ מחור המנעול, וראה את הרה"ק ר' ישראל כשהוא עטור בטלית ותפילין, ואף הצליח לשמוע ארבע תיבות יוצאות מפי הרה"צ בתפילתו, אך מיד תקפתו חולשה כללית ונפל ארצה.
במאמצים גדולים הצליח לצאת מהבית בזחילה, ובקושי גדול התרומם מהאדמה כשנמצא כבר בחצר, והלך איטי עד לאכסניתו, שם נפל למשכב שמונה ימים רצופים, וכל זה הגיעו ע"י ששמע את ארבעת התיבות יוצאים מפי הרה"צ בקדושה ובטהרה, זיעועכ"י. (שם ועי"ש עוד עמ' נא סיפור כזה בא' ששמע ממנו אמירת אני מאמין)
ט. כשהיה פעם ר' ישראל מסאדיגורא אצל מחותנו ר' חיים מקאסוב, באו שני נערים בגיל שתים עשרה מהעיר קיטוב הסמוכה, לחזות בזיו דיוקנו של הרה"צ מסאדיגורא, ונעמדו ליד ביתו של הרה"צ מקאסוב, סמוך לחדר שבו שהו אז שני הצדיקים. אמר אחד לחבירו, היות והגיע זמן התפילה ובודאי יצאו הצדיקים לטבול במקוה, נחכה כאן ונוכל לראותם, השיב לו חבירו טעות היא בידך, הרבי מסאדיגורא מסתמא לא ילך למקוה, כי שמעתי אומרים שאין הוא מתפלל כל יום.
הצדיקים שמעו את הדו שיח שמתנהל בין הילדים דרך החלון הפתוח שבחדר, ומיד שלח הרה"צ מסאדיגורא את משמשו שילך לקרוא לילדים, כשנכנסו השניים, פנה הרבי אל הילד השני ואמר לו בזה"ל: אין מקוה גיי איך נישט, אבער דאווינען דאווין איך יא. (שם עמ' נט)
י. סיפר לי הנגיד ר' ישראל צבי אדרשטיין, שפעם אחת נסע הממונה על ביתו ועסקיו שהיה ירא ושלם להרה"צ ר' ישראל מסאדיגורא ונתן לו פתקא, וכשקרא הצדיק את הפתקא עבר רעד בגופו וצעק את הפסוק לך ה' הגדולה והגבורה, ואותו איש נתעלף מזה, והגבאים הכניסוהו למטבח ועוררוהו. (שם עמ' עז)
יא. סיפרו לפני מרן מרוזי'ן זי"ע, שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע חיפש פעם אחר איזו עלילה שיוכל להמליץ ע"י מליצה טובה על כלל ישראל, ועמד ברחוב באמצע תוקפו של החורף והנה איש עני ואביון וטלית ותפילין בידו, רץ לכיוון ביהכ"נ לתפילת שחרית, והקור היה איום ונורא, והעני הזה הלך כמעט ערום ויחף ורעד מחוזק הקור, והרה"ק מבא"ד עצרו ושאל אותו: בני? לאן אתה רץ במזג אויר כה קשה? מוטב שתישב בבית ולא תקפא מפני הקור, ענה לו העני: הנני רץ להתפלל, שאל אותו הרה"ק זי"ע: וכי אינך יכול להתפלל בביתך? השיבו העני: אבל בביהכ"נ אוכל לשמוע קדושה וברכו, התחיל הרה"ק זי"ע לצעוק: רבש"ע! ראה עד כמה בניך הם חזקים בעבודתך, כי נסיתי כמה פעמים לפתותו שישב בבית והוא באחת ואינו שומע לי.
ע"ז אמר מרן זי"ע הלוא מקרא מפורש הוא (שמות יח, יט), היה אתה לעם מול האלקים, פי' אתה תנסה לדחותם שיהיו מנגד האלקים, והם לא ירצו לשמוע, ואח"כ, והבאת אתה את הדברים אל האלקים להמליץ עליהם ולהזכיר זכותם לפני ד'. (נר ישראל פ' יתרו)
פעם ביום הקדוש בעת תפילת הלחש של נעילה, עמד רבינו זי"ע זמן רב - שלא כהרגלו - ולא גמר את תפילתו, הדבר נתארך מאוד עד שעה מאוחרת בלילה ולא ידעו מה לעשות, ונכנס בנו הגדול מרן רבי שלום יוסף זי"ע ודיפדף את דפי המחזור שהיה מתפלל בו ולאחר רגעים אחדים גמר את תפילתו. ואמר רבי שלום יוסף שהכיר בו שהוא עומד לפניו ית' בפחד גדול כזה שהוא אינו מסוגל להניע עם אבר ולהעביר את הדף, ובע"פ לא רצה להתפלל, ובכניסתו תיקן את זאת והוא העביר את הדף והיה יכול להמשיך ולגמור.
יב. הרה"ק רבי נחום ליברזוהן ז"ל אבד"ק קלישקאוויטץ ויאס שמע ממרן אדה"ז מטשארטקוב זי"ע שסיפר על אביו רבינו זי"ע שנסע פ"א בדרך והגיע לאיזה מלון באם הדרך והשעה שעת חצות היום היה, וטרם התפלל רבינו תפילת שחרית, וגם הרה"ק מאפטא זי"ע נזדמן לאותו מלון ונתוועדו יחד, ובגמר שיחתם אחז רבינו זי"ע דרכו לנסוע הלאה ועדיין היה קודם התפילה, אבל הרה"ק מאפטא נשאר שם להתפלל, מקורביו של הרה"ק מאפטא שאלו אותו למה הנחתם את האברך הזה לנסוע מכאן קודם התפילה ובפרט שהוא כבר חצות היום? והשיב להם: מה אעשה כשראיתי אשר כל הפמליא של מעלה נסעו עמו וא"כ איך אעכב עליו". (תפארת אדם)
יג. מספר הרה"ק רבי איציקל מסקווירא זי"ע חתן רבינו זי"ע, דבצאת חותנו הק' ממאסר, ויצא לנדוד ממקום למקום בתוך רוסיה האדומה - כי לחזור לביתו היה חשש סכנה פן ילכד שנית ברשתם, כי שונאי נפשו ארבו לו במסתר לטורפו כאריה - עד צאתו משם לעבר גבול אוסטריה - לפי תכנית הבריחה שהתחיל לרקום גיד ועצם - וציוה רבינו זי"ע לשאול את פי חתנו הנ"ל - לשעבר, כי זוג' הרבנית חי' מלכה ע"ה בת רבינו זי"ע, נפטרה בעת שבתו במאסר - ולקבל את הסכמתו להיות אורח שלו על שבת אחת, כמובן שרבי איציקל זי"ע הסכים ורבינו בא אליו על ש"ק פ' אחרי, וזהו מה שאמר רבינו שם בשבת זו: "בפסוק הראשון של פר' אחרי מדבר האור החיים הק' על השכלת השכל. זקני המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע אמר כי בדבריו הק' מרומזים עשר מדריגות של מסירות נפש, ואני אומר - סיים רבינו - הוא המגיד זי"ע הבין היטב את ענינו של מסי"נ, ואילו היום בזמנינו, יהודי האומר כראוי אשרי יושבי ביתך בכוונת הלב, זהו מסירת נפש. (אהלי יעקב)
יד. סיפר מרן אדה"ז מטארטקוב זי"ע, איך שאחד בא לפני הרה"ק ר"ר מרדכי מטשרנוביל זי"ע וביקש ממנו שיורה לו דרך תשובה, בהפתקא שמסר לו היה רשום את פשעיו, מעשים מעציבים עד למאוד היו בתוכם, המגיד מטשארנוביל זי"ע דחה אותו באמרו, כבר זקנתי וקשה עלי לעסוק בתקון חוטא קשה כמוך, סע להרה"ק מרוזי'ן זי"ע הוא עודנו צעיר לימים ואולי יכול הוא להושיע לך, וכן עשה נסע לרבינו זי"ע והוא יעץ לו לעשות שני דברים, א. להתפלל רק מתוך הסידור גם כל דבר שבקדושה יאמר רק בסידור, ב. להשאר אצלו ברוז'ין זמן ממושך ובכל עת מצוא יסתכל בפניו, מרן אדה"ז העיד כי האיש ההוא היה אח"כ בעל מדריגה, וסיים דמכח ההסתכלות תמיד בפניו המאירים של אבא זי"ע הבין אח"כ מעצמו מה לו עוד לעשות, כדי להביא את תשובתו לשלימות הגמורה. (אהלי יעקב)
טו. אמירת תהלים של רבינו הק': ס'איז אמאל געווען א גזירה אויף אידען האט דער צמח צדק זי"ע דעמאלסט געשיקט א שליח צום הייליגען ריז'ינער זי"ע איינע פון די גרויסע חסידים, דער חסיד איז צוריק געקומען צום צמח צדק און ער האט דערציילט וואס דער הייליגער ריז'ינער האט געטוהן שבת, ער האט ג'עפינט דעם תהילים און געזאגט א פאר קאפיטלאך תהילים, האט דער צמח צדק געזאגט אויף דעם, אז דער הייליגער ריז'ינער עפינט דעם תהילים אין מיטען וואך איז אפין פאר איהם אלע עולמות, אז ער עפינט די תהילים שבת זעהט ער די שורש פון אלעס וואס פירט זיך קען ער דעמאלסט ממתיק זיין די דינים בשורשם און אזוי האט ער מבטל געווען די גזירה. (אמ"ק מרן אדמו